ההפתעה של הקורונה: 3% ירידה במספר תיקי הגירושין
מגפת הקורונה נמצאת אמנם במגמת שיפור כאן בישראל, אולם בשנה האחרונה היא ללא ספק השפיעה על כל תחומי החיים שלנו וגם על חיי הזוגיות וחיי המשפחה. במילים אחרות, מה היה לנו כאן – נגיף אהבה או סכסכן ממדרגה ראשונה?
מגפת הקורונה שיבשה לחלוטין את שגרת חיינו, ובין השאר גם את היחסים הזוגיים והמשפחתיים כפי שהכרנו אותם. בני זוג שהיו רגילים להתראות רק שעות בודדות לפני השינה, מצאו את עצמם פתאום עובדים יום שלם מאותה הספה. מי שבימי שגרה אוהבים ליהנות מזמן איכות גם מחוץ לבית ולמערכת הזוגית, נאלצו לפתע להתמודד עם מציאות שבה בן או בת הזוג הם האדם היחיד שקיים מחוץ למסך. בני זוג רבים אף החליפו תפקידים ותחומי אחריות בניסיון להתאים את עצמם לנסיבות החדשות, וחלקם נדרשו להסתגל לנטל הדאגה למשק הבית ולילדים שבדרך כלל נישא על כתפיו של בן או בת זוגם. בין שהשינויים הכפויים מצאו חן בעיני בני הזוג ובין שלא, אין ספק שעבור מרבית משקי הבית לא היה מדובר בעניין של מה בכך, אלא במצב המצריך הסתגלות ואורך רוח.
בכל העולם מנסים כעת להבין מה בדיוק ההשלכות של הקורונה. רבים עסוקים בסוגייה של היחסים המשפחתיים והזוגיים ואנו יצאנו לבדוק: מה עשתה הקורונה לחיי הנישואין של זוגות בארץ. בתחילת המגפה חזו המומחים, כי הלחץ והחרדה המתמשכים יובילו לעלייה משמעותית בנתוני הגירושין, אולם הנתונים שפורסמו עד כה בכלי התקשורת מראים כי נבואות הזעם לא התגשמו. אפילו להפך – נראה כי שיעורי הגירושין ירדו.
שירלי סגל-שלף, עו"ד, מגשרת ושותפה במרכז "בינינו" לטיפול זוגי ומשפחתי:
"הנתונים אינם מעידים בהכרח על שיפור ביחסים הזוגיים, אלא דווקא על הנסיבות הבלתי מאפשרות. "כמות הפניות להליכי גישור פרטיים עלתה במהלך הקורונה," היא מספרת, "בקרב זוגות רבים השהייה המשותפת במשך ימים רבים של סגר אינטנסיבי יצרה תהליך מואץ של הבנה כי הדרך המשותפת הגיעה למבוי סתום, וכי החיים המשותפים הפכו לבלתי אפשריים ולמתסכלים במיוחד. יחד עם זאת, משנדרשו בני הזוג לתרגם את הפרידה לתוכנית אופרטיבית המגלמת מעבר לשני תאים כלכליים נפרדים, מגורים בשני בתים נפרדים והגדלת ההוצאות השוטפות בסך של כ-30% לפחות, זאת בתוך אי גדול של חוסר ודאות תעסוקתי – לא ניתן היה להגיע להסכמות סופיות, ברורות ומחייבות ברות מימוש. לפיכך, הרבה מתהליכי הגישור הוקפאו ונדחו למועד בו תהיה ודאות כלשהי בחיי היומיום שניתן יהיה להסתמך עליה."
רונית אסיה עו"ס, מטפלת זוגית ומנהלת משותפת במרכז "בינינו" לטיפול זוגי ומשפחתי:
"השהייה הממושכת של בני הזוג בימי הסגר הארוכים הביאה זוגות רבים לתחושת חנק וחוסר אונים. על מנת לשמר זוגיות בריאה חייב להישמר האיזון בין כמות ה"ביחד" וה"לחוד", ואילו בתקופת הקורונה בני ובנות זוג רבים חשו כי אין להם זמן אישי בו הם יכולים להיות קשובים לצרכיהם. גם במצבים בהם אחד מבני הזוג המשיך בשגרת עבודה ואילו האחר יצא לחל"ת, הופר האיזון, שכן נוצר מצב בו בן הזוג העובד הרגיש שהוא היחיד שנושא בנטל העבודה בעוד שהאחר "נח". לעתים, דווקא זה שנשאר בבית וטיפל בילדים שנותרו ללא מסגרת הרגיש מתוסכל מכך, ופרק את תסכוליו על בן הזוג שחזר הביתה בתום יום עבודתו. כך כל אחד מבני הזוג חש שהוא תורם את כל מרצו, ולא זוכה להכרה לה הוא מצפה."
האם השהייה הארוכה תרמה לחיזוק היחסים בין זוגות?
ניכר כי ישנם מצבים בהם בני הזוג נהנו ממערכת זוגית יציבה ותומכת טרם הקורונה, אולם שגרת חייהם לא אפשרה להם לבלות זמן איכות רב יחד. לזוגות אלה, כאמור, הקורונה אפשרה זמן איכות ופניות לבן או בת הזוג, וכן יכולת לקיים פעילויות משותפות ממושכות כגון הליכה רגלית משותפת, צפייה בסדרות ובסרטים, שיחות נפש בלי הפרעה ולחץ, הכנת ארוחות משותפות או עריכת פרויקטים משותפים בבית. זוגות אלה חשו סיפוק על השינויים לטובה שחלו בחייהם עקב הקורונה. הם הצליחו לבטא את צרכיהם, להכיר בצרכי האחר וגם לעשות את מרב המאמצים על מנת לתת מענה לאותם צרכים.
רונית אסיה:" בני זוג שהצליחו להתמודד כיחידה זוגית צלחו את הקורונה"
לדברי רונית אסיה: "הקורונה הקצינה דפוסים קיימים. בני זוג שהצליחו לגייס כוחות לתמוך זה בזו ולהתמודד כיחידה זוגית עם המשברים, הצליחו לצלוח את אתגרי התקופה וכאמור, אפילו לחזק את הזוגיות ולגלות אותה כמערכת שמהווה משענת של ממש ביום סגריר. לעומת זאת, אלו שתמיד חיפשו את מקורות התמיכה מחוץ לבית והתקשו למצוא פתרונות יצירתיים לקושי החדש שנוצר, חשו כאילו הקרקע נשמטה תחת רגליהם. בהעדר מקורות התמיכה החיצוניים הם נותרו חשופים, פגיעים והתקשו להתמודד. במצב זה, אף הזוגיות נקלעה למשבר עמוק, והביאה אותם לא אחת לקונפליקט עמוק ולרצון לפרק את הזוגיות."
מה זוגות למדו על היחסים שלהם במהלך המגפה?
"זמן האיכות הזוגי שהתאפשר בזכות הקורונה הוביל לכך שזוגות רבים אימצו תרבות פנאי חדשה הכוללת מגוון פעילויות כמו פעילות ספורטיבית משותפת, תכנון ארוחות משותפות (במיוחד ארוחות חג בפורום משפחתי מצומצם) או צפייה משותפת בטלוויזיה. הקורונה גם אפשרה התנסות בחלוקת תפקידים מחודשת, קבלת החלטות משותפת, הצבת גבולות לילדים בהתאמה לסדר היום החדש בבית עקב המגבלות, התאמת סגנון התקשורת לתקופה זו, הגברת השיתוף וההקשבה, הבנה
שירלי סגל שלף:"הייתה עלייה בפניות על רקע של אלימות במשפחה".
"כמות הפניות לטיפול זוגי במגזר הפרטי הייתה במגמת עלייה תמידית בתקופה זו, שכן בקרב בעלי האמצעים לממן טיפול פרטי קיימת מודעות רבה יותר לחשיבות של הטיפול ולעצם קיומו. כמו כן, זוגות אלו יכלו לפנות את הזמן ואת המשאבים הדרושים לצורך הטיפול על אף אתגרי התקופה. הם לא עסקו רק בצרכים הראשוניים הבסיסיים אלא גם בצרכים הרחבים יותר של התא המשפחתי מאחר שהייתה להם האפשרות, ועקב הקשיים שחוו העדיפו שלא להמתין ולנסות לייצר הליך טיפולי כמענה מיידי."
אחד הנושאים המדוברים ביותר בתקופת הקורונה שנוגעים ליחסים הזוגיים הוא אלימות במשפחה, ובפרט אלימות בין בני זוג. על כך אומרת סגל-שלף: "הדיווחים על כמות הפניות על רקע אלימות במשפחה מצביעים על עליה משמעותית בתחום זה, הן בין בני זוג, בעיקר כלפי נשים, והן בנוגע לפגיעה בילדים. נסיבות התקופה הובילו להחמרה ניכרת באירועים של אלימות במשפחה. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי זוגות שהיו מצויים מלכתחילה במצב של "היי קונפליקט" (high conflict), נאלצו להתמודד בנוסף לכך עם סגרים ביתיים חוזרים, קושי כלכלי, אבטלה ושינוי השגרה. כל אלה הביאו אנשים למצבי קיצון והחריפו משברים שקודם לכן טופלו או היו מאוזנים. מצב של קונפליקט מתמשך, שהוא בבחינת סיר לחץ המתבשל ללא ידיעה מתי תגיע הרגיעה המיוחלת, סופו שיסתיים בידיעות תכופות על נשים שנרצחו על ידי בני-זוגן."
