ממצאים מדאיגים: פי שלוש דיכאון לאחר לידה בקרב יולדות בתקופת הקורונה!

מגיפת הקורונה שינתה את החיים גם בישראל וגם בעולם, במהלכה בוצעו מחקרים רבים בתחומי רפואה ובריאות. ממחקר שנערך בקרב יולדות באוניברסיטה אלברטה בקנדה עלה כי כ-41% מהיולדות דיווחו על תסמיני דיכאון הקשורים ללידה בהשוואה לנתון הרגיל של 15%. 72% מהן הפגינו חרדה גבוהה.

ידוע הוא כי נשים הרות או לאחר לידה הן בעלות סיכון גבוה לסבול מחרדה או מדיכאון, והקורונה העצימה את התחושות הללו ואף החלישה את יכולתן להתמודד עם המשבר. התוצאה עלולה להיות פגיעה בקשר בין האם והתינוק, עיכוב התפתחותי בתינוקות  וכן לידה מוקדמת.

הממצאים המדאיגים הם תוצאה של המגיפה הקטלנית והסגרים שהשפיעו על הבריאות הנפשית, השברירית בכל מקרה של נשים הרות ובעיקר לקראת לידה. המחקר הראה כי פי שלוש יולדות חוו דיכאון לאחר לידה בשל הקורונה. במחקר השתתפו 900 נשים. 380 נשים ילדו במהלך השנה שלפני המחקר ו-520 נשים היו הרות.

מה בין דכדוך לדיכאון לאחר לידה?

בין 10-15% מהיולדות יסבלו מתופעה של דיכאון או דכדוך לאחר לידה. התופעה מתבטאת אצל כל אחת בצורה שונה והיא יכולה להיות דכדוך (המופיע אצל 50-70% מהנשים) בעשרת הימים שלאחר הלידה ובא לידי ביטוי ברגישות יתר, מצב רוח ירוד, חוסר מנוחה, בלבול, דאגנות, ירידה בתיאבון ונדודי שינה, פרצי בכי ועוד. כאשר דכדוך נמשך מעל שבועיים או כמה חודשים והיולדת לא פונה לטיפול ולעזרה הוא עלול להימשך חודשים רבים ואף שנה.

דיכאון הוא מצב יותר חמור והוא פוגע ב-10-15% מהנשים ויותר בקרב יולדות צעירות (30%). בדיכאון לאחר לידה נשים מתלוננות על עצב, בדידות, חוסר אנרגיה, חוסר תיאבון, נדודי שינה וגם רתיעה לטפל בתינוק. עוצמת הדיכאון איננה אחידה והיא משתנה בין אישה לאישה. המצב הזה מחייב טיפול שכן הוא עלול להוביל להזנחה בטיפול בתינוק בדחייה או התעלמות מהצרכים שלו.

הסיבה לתופעות הללו הן תוצר של שינויים הורמונליים המשפיעים על מצב הרוח של היולדות והשינויים שמגיעים בעקבות ההיריון והלידה ודורשים יכולת הסתגלות. נשים לאחר לידה, תמיד עייפות ומתקשות להתמודד עם המטלות והמשימות "סביב השעון" בטיפול בעולל שאך נולד. יש נשים שרוצות להיות אימהות מושלמות ולא מצליחות. הפער בין הרצון שלהן למציאות עלול לגרום להן לדכדוך או לדיכאון לאחר לידה.

קבוצת הסיכון לדיכאון לאחר לידה- מהם מצבי החירום?

דיכאון לאחר לידה יכול להופיע בכל גיל, מכל שכבה סוציואקונומית, מכל שכבות האוכלוסייה. הוא עלול להופיע אצל נשים מניקות וכאלה שמאכילות בבקבוק, אצל אימהות עם תינוק חולה או בריא. בקרב אימהות חדשות וכאלה שכבר ילדו ילדים. חד הוריות ונשואות. נשים שחוו הריון תקין או בעייתי. אין הגדרה אחת לקבוצת הסיכון של הנשים שעלולות ללקות בתופעה המצערת.

מה שידוע הוא שנשים עם מאניה-דיפרסיה, היסטוריה של התמכרות לסמים או אלכוהוליזם, ששרויות במתחים ובלחץ, או כאלה שכבר חוו דיכאון לאחר לידה, עלולות לסבול שוב מהתופעה. יש גם מקרים קיצוניים עם סימפטומים פסיכוטיים שמחייבים התייחסות וקבלת עזרה מידית. מדובר בהתנהגויות קיצוניות כמו תחושת ייאוש, חוסר שינה, הימנעות מאוכל, אי שקט קיצוני, חשדות וחוסר אמון בסביבה, שמיעת קולות או ממש התנתקות מהמציאות. מחשבות על פגיעה בתינוק, באחרים או בעצמן, אלה הם מצבי חירום הדורשים התייחסות רפואית מידית.

יולדות בסיכון גם ל-OCD – הפרעה טורדנית כפייתית

מסתבר שעתה בלי שום קשר לקורונה, גורסים מומחים רבים בעקבות מחקרים כי הרבה יולדות עלולות לסבול גם מהפרעת OCD- Obsessive–compulsive disorder. זוהי הפרעה קלינית המתאפיינת במחשבות חוזרות, אובססיביות ומטרידות אשר "נתקעות" בראשם של אנשים עם רמת חרדה גבוהה מאוד. הדרך היחידה שלהם להקל על הפחד המתקיף אותם הוא בעריכת טקסים אשר מקלים (לא לזמן רב) על רמת החרדה ולאחר מכן הם חוזרים שוב ושוב על אותם טקסים במשך כל היום. יש כאלה שחשים הקלה כאשר הם מתקלחים ועושים זאת כמה פעמים ביום. יש שהולכים ברחוב ולא דורכים על הפסים בין המרצפות כי הם חוששים שאם יעשו זאת, יקרה להם משהו רע. יש שלובשים כל הזמן את אותם בגדים ופוחדים מחיידקים. יש אין סוף טקסים מייגעים ומתישים אשר נלווים לתופעת ה-OCD.

OCD היא הפרעת חרדה אשר עלולה להתפרץ. על רקע של שינויים הורמונאליים כמו לידה. במחקר שערכה פרופ' ניקול פיירברותר מאוניברסיטת קולומביה בקרב 1000 נשים עלה כי מעל 15% מהנשים שנסקרו 30 שבועות אחרי הלידה, סבלו מOCD-  הפרעה טורדנית כפייתית, התקפפי חרדה והפרעת חרדה כללית.

איך תדעו אם אתן סובלות מ-OCD?

יולדות שסובלות מ-OCD לא תמיד מודעות לכך שכן הן עסוקות בטיפול בתינוק הרך, ומייחסות את השינויים במצב רוח, בעייפות או בחרדות כחלק מחוויית הלידה. אבל OCD עלול לגרור את האם לחרדות מסוגים שונים עם מחשבות אובססיביות הבאות לידי ביטוי בדאגה מתמדת לתינוק, מחשבות המאיימות על האם וגורמות לה להפסיק לתפקד עד שהיא מתחילה לבצע טקסים שונים כדי לשמור עליו. לתרבות גם יש חלק חשוב בחרדות הללו, כאשר האימהות בעיקר הטריות, מוצפות בעודף מידע לגבי גידול התינוק וחששות לגבי התפתחות ועוד. הן ניזונות מכל כך הרבה עצות, ועלולות לחוש שהן לא עומדות בסטנדרטים הרצויים ועלולות לפיכך לפתח OCD.