אחרי השנה שעברה ועם החזרה ללימודים– איך מתמודדים עם חרדות אצל ילדים?

חרדה היא בעיה נפוצה ביותר אצל ילדים. למעשה, זוהי ההפרעה הכרונית השכיחה ביותר בילדים, יותר מכל הפרעה כרונית אחרת, גופנית או נפשית. לחרדה יש פנים רבות והיא יכולה להתבטא בצורות שונות אצל כל ילד, אך אחד הדברים המשותפים להן הוא שחלק גדול מהחרדות נובע מלחץ שמגיע מבחוץ.

בשנה האחרונה זימן לנו העולם שבחוץ גם מגיפה עולמית וגם מבצע בטחוני, כך שאין ספק שהלחץ מבחוץ הורגש היטב, אך הקורונה היא ללא ספק זו שלקחה תפקיד מרכזי בגורמי החרדה של הילדים, בייחוד לאור ההשלכות שלה על התנהלות שנת הלימודים. כעת, עם החזרה ללימודים, חרדות ישנות וחדשות עלולות להתעורר בקרב ילדים, בעיקר בכל הנוגע להתנהלות במסגרת הלימודית, להישגים ולמצב החברתי.

מנגנון החרדה

חרדה עלולה לנבוע ממגוון גורמים. ראשית, ישנה נטייה גנטית לחרדה. בנוסף. ישנן חרדות שהתפתחו לאורך האבולוציה ונטמעו בנו, ישנן חרדות שנובעות מדפוסים בתוך המשפחה, מטראומה ועוד. החרדות השונות מפעילות מנגנונים ביולוגיים-הישרדותיים בגוף, להן אחראיות שתי מערכות מרכזיות: האמיגדלה – מערכת מוחית שתפקידה לזהות סכנות בסביבה, ומערכת העצבים הסימפתטית שמופעלת במצבי סכנה ומייצרת תגובה מיידית.

ישנן תגובות פיזיולוגיות שכיחות שמופעלות אוטומטית על ידי המערכות – כמו למשל חיוורון במצב של סכנת חיים או הסמקה במצב של השפלה או מבוכה, אך הרגישות של המערכות לזיהוי הסכנות בסביבה ולתגובה הפיזיולוגית המתעוררת בעקבותיהן עשויה להשתנות מאדם לאדם ומילד לילד. בהתאם לכך משתנה גם ה"פרשנות" של כל אדם למצב של סכנה, וכן התגובות הפיזיולוגיות המתלוות לה.

באופן כללי, ניתן להצביע על תסמינים גופניים שונים כגון קשיי נשימה/ קוצר נשימה, פה יבש, שלשולים, כאבים באזורים שונים בגוף כמו הראש, הגב או הבטן, שנובעים מכיווץ של השרירים או מהפרשת יתר של מיצי קיבה ועוד.

סוגי חרדה

לצד חרדה כללית, שיכולה להופיעה עקב מגוון רחב של גורמים, ישנן חרדות נוספות אותן ניתן להגדיר ולאפיין בבירור:

חרדת נטישה או חרדת פרידה – ילדים שחוששים להיפרד מההורים, עשויים לפחד לישון לבד ולהתקשות מאוד בכניסה לבית הספר או לגן.

חרדה חברתית – ילדים הנמנעים מסיטואציות חברתיות ואפילו מהשתתפות בשיעור מתוך חשש לומר שטויות או להתנהג בצורה מביכה מול אחרים.

חרדה כפייתית – מחשבות אובססיביות המלוות פעמים רבות בהתנהגות כפייתית.

חרדה פוסט טראומטית – לרוב עקב בריונות או הטרדה מינית.

התקפי פאניקה  - התקפים שנוצרים לכאורה בלי שום סיבה נראית לעין, בהם הילד עלול לסבול מדופק מהיר, קוצר נשימה ותסמינים נוספים. אלה נפוצים בעיקר בקרב בנות, יכולים להופיע בתדירות גבוהה או נמוכה ולהימשך מספר דקות עד שעות.

פוביות – בגילאי 3-4 ילדים מתחילים לפחד מדברים מסוימים, לרוב מדובר בפחדים שנטמעו בנו לאורך האבולוציה כמו פחד מעכבישים או מג'וקים.

איך מתמודדים?

ישנן שלוש דרכים נפוצות לטיפול בחרדות: טיפול פסיכולוגי, בו מנסה המטפל באמצעות משחק ו/או דיבור למצוא את הבסיס לחרדות; CBT – שיטה שמלמדת את הילדים לא לפחד באמצעות תרגילים - לדוגמה אם הילד מפחד מכלבים, התרגילים יכללו התקרבות הדרגתית לכלב, ליטוף בשלב מסוים ועוד; וטיפול תרופתי כגון כדורי הרגעה או תרופות הפועלות על מערכות החירום של הגוף.

להורים ישנו מקום משמעותי בהתמודדות של הילד עם חרדות, בראש ובראשונה ביכולת שלהם לשמש דוגמה לילד, מה שנקרא בשפה המקצועית "מודלינג". ההתנהגות של ההורה מדגימה לילד שאין לו סיבה לחשוש מכלב שעובר ברחוב, מעלייה במעלית או מכל דבר אחר שמעורר אצלו חרדה. עם זאת, חשוב לשים לב שאתם, כהורים, מבינים את הפחדים של הילד ויודעים להכיל אותם. כדאי להעמיד את הילד מול הפחדים שלו ולאפשר לו להתמודד עימם, אבל יש לעשות זאת בעדינות ובהקשבה ולא בצורה תקיפה וכוחנית שעלולה להיחוות על ידם כהתערבות אכזרית.

פרופ' אלן אפטר הוא מומחה בפסיכיאטריה של ילדים, מנהל מרכז פיינברג לחקר הילד, שימש בעבר כראש המחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר לרפואת ילדים