כל מה שרציתם לדעת על המחלה השקטה - אוסטואופרוזיס

האוסטואופרוזיס מכונה גם "המחלה השקטה". רוב הלוקים בה אינם מודעים אליה עד אשר הם שוברים עצם כתוצאה מחבלה קלה כביכול. יום האוסטואופרוזיס הבינלאומי החל ב – 20/10, הוא הזדמנות מצוינת לבדוק מדוע מתפתחת המחלה, מי נמצא בסיכון, האם היא ניתנת למניעה וכיצד חיים לצידה. לשם כך, פנינו אל ד"ר גלוריה צבטוב, מומחית ברפואה פנימית ובאנדוקרינולוגיה, אחראית תחום בריאות העצם ואוסטואופרוזיס בבית החולים בלינסון.

"העצם שלנו כל הזמן מתחדשת, כל החיים. יש תאים בגוף שלמעשה אוכלים את העצם הישנה ותאים אחרים, שבונים עצם חדשה במקומה. התפקוד של התאים האלה תלוי בהרבה גורמים כדי שיהיה מאוזן. במחלת האוסטואופרוזיס, ההרס ממשיך, אבל הבנייה מתאחרת וזה, מחייב טיפול", מסבירה ד"ר צבטוב.

מה הגורמים למחלה ובאיזה גיל היא עלולה להתפרץ?

ד"ר צבטוב אומרת שלנשים לאחר גיל הבלות אין אסטרוגן בגוף והוא פקטור מאד משמעותי בבנייה המחודשת של העצמות. "זה קורה הרבה לנשים לאחר גיל הבלות. גם גברים סובלים מהידלדלות העצם, אבל כעשר שנים אחרי הנשים. כשהפקטור הכי חזק אצל הנשים – האסטרוגן נפסק, מתחילה להיות ירידה. 20 אחוז מנשים אחרי גיל הבלות יסבלו מצפיפות עצם נמוכה. אבל חשוב לזכור שלא כל השברים נגרמים בשל קורלציה עם צפיפות עצם נמוכה". מבהירה ד"ר צבטוב. "מי שנמצא בסיכון הם אנשים רזים או רזות מדיי, מעשנים, אלו שמקבלים טיפול שפוגע בצפיפות העצם כמו הידרוקורטיזון, קורטיזון, מי שמקבל טיפול בסטרואידים למחלות כמו אסתמה, דלקות פרקים, קרוהן, מושתלים ועוד וגם, מי שיש לו במשפחה גנטיקה של דלדול עצם".

האם ניתן למנוע או להפחית את הסיכון?

"כן. תזונה מאוזנת שמכילה הרבה סידן, ויטמין די, הפסקת גורמי סיכון כמו למשל עישון, התעמלות". היא ממליצה לנשים שמסיימות את המחזור בגיל מוקדם לקבל טיפול הורמונלי חלופי אם אין מניעה בריאותית. במקרים של מחלות שמטופלות בתרופות שעלולות להגביר את הסיכון כדאי להתייעץ עם הגורם הרפואי הרלוונטי מה אפשר לעשות כדי למנוע את ההתדרדרות. "עם גנטיקה אין הרבה מה לעשות, אבל זיהוי מוקדם עוזר. אישה שנמצאת בסיכון ויכולה לאבד עוד ועוד ממסת העצם יכולה לקבל טיפול ספציפי שיעצור את ההידרדרות".

ד"ר צבטוב מספרת כי ההמלצות הן שכל אישה מעל גיל 65 וכל גבר מעל גיל 70 יבצע בדיקת סקרינינג לצפיפות עצם. "אבל מי שנמצא בסיכון כמו גברים שסבלו מסרטן הערמונית, או נשים שמקבלות תרופות לסרטן השד שפוגעות בצפיפות העצם, מי שעבר ניתוח בריאטרי, נשים שהמחזור שלהן פסק לפני גיל 45, או מי שסובל ממחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלות פרקים או מחלות דלקתיות של מערכת העיכול, מוטב שיבצע את הסקרינינג קודם לכן".

האם יש סימפטומים?

"זו מחלה שקטה שהסימן הראשון שלה הוא שבר שלא אמור היה לקרות. אם מישהו נופל ממצב של עמידה ושובר את היד למשל למרות שלא היה אמור לשבור אותה, זה סימן מדאיג. כל מי שקיבל שבר אוסטואופרוטי נמצא בסיכון גדול מאד לשבר נוסף בשנתיים הבאות". ד"ר צבטוב מדגישה כי דווקא האוכלוסייה המבוגרת, שנמצאת בסיכון גדול יותר לא תמיד מבצעת מעקב. "רבים ביצעו בדיקה אחת לפני שנים ומאז הזניחו. זו טעות. כי האוכלוסייה הזו צריכה להיות תחת זכוכית מגדלת כיוון שבקרבם קיים הסיכון הגדול ביותר לשבר בצוואר הירך. שבר כזה גורם לתמותה של 25 אחוזים. אז לא להיות גיבורים. צריך לעשות הכל כדי למנוע את השבר הראשון". היא מבהירה כי המניעה החשובה ביותר היא זיהוי הסיכון ולכן יש לבצע בדיקות שנמצאות בסל הבריאות בתכיפות של פעם בשנתיים ועד חמש שנים.

כיצד מאבחנים ומקבלים החלטות טיפוליות?

"הדבר הראשון הוא סקרינינג של צפיפות העצם. בנוסף לכך, יש לנו מן מחשב שנקרא פראקס שמסייע לבצע הערכה לגבי סיכון לשבר לעשר השנים הקרובות גם מתוך ירידה בצפיפות העצם שלא בטווח של אוסטואופרוזיס. לפעמים, יש קושי אבחנתי בסקרינינג בשל שינויים כל כך ניווניים שצפיפות העצם לא אמינה לגביהם. ואם בהערכה הזו עולה שהמטופל בסיכון של עשרים אחוז ומעלה לשבר או בשלושה אחוז ומעלה לשבר בצוואר הירך, כבר מומלץ להתחיל טיפול. גם בדיקות דם למרקרים של פירוק ובניית העצם יכולות להשלים את התמונה וחבל שהן לא בסל התרופות. כדי לבצע אבחון מדויק של רמת ההתדלדלות בצפיפות העצם והתאמת הטיפול יש לבצע את שלושת הבדיקות", אומרת ד"ר צבטוב.

מהן דרכי הטיפול?

"הטיפול הלא תרופתי הוא ויטמין די, התעמלות, צריכת סידן, הפסקת עישון ואורח חיים בריא. הצד התרופתי נחלק לקבוצות. הראשונה היא נגד פירוק העצם שהופך מהיר יותר אחרי גיל הבלות ולעיתים נותנים אסטרוגן. לקבוצה השנייה קוראים – ביסהוספונטים. קבוצה זו מכילה תרופות שנלקחות דרך הפה והוריד שעוצרות את פירוק העצם. ישנה גם תרופה ביולוגית שנותנים אותה למטופל אחת לחצי שנה. מדובר בנוגדן שאחראי על הפחתת התאים שהורסים את צפיפות העצם. והקבוצה הבאה היא תרופות של טיפול אנאבולי – שתי תרופות שבונות את העצם ולמעשה משנות את 'הארכיטקטורה' שלה. ההנחיה היא לתת את התרופות האלה כקו ראשון רק למי שבסיכון גבוה מאד או שכבר סבלו משברים", מסבירה ד"ר צבטוב שמסייגת ואומרת כי "כל טיפול תקף לזמן מסוים. ולכן צריך לתכנן נכון את הטיפול. יש טיפולים שניתן לבצע רק לאורך תקופה מסוימת ואז להפסיקם כשהאפקטיביות הטיפולית גדולה יותר בהתחלה. רק הטיפול בקבוצת הביסהוספונטים נקשר אל תוך העצם וכשמפסיקים את הטיפול ההשפעה נשארת. כשמפסיקים את התרופות האחרות – תהליך הידלדלות העצם ממשיך. יש גם המון מגבלות בשילובי התרופות. לכן, תכנון הטיפול צריך להיות מחושב ובזמן הנכון כדי לשמור על ההישג ולייצר אפקטיביות מקסימלית".

האם ישנם טיפולים חדשים למחלה?

ד"ר צבטוב מספרת על תרופה ביולוגית שנכנסה לשוק לפני כשנה ונקראת איויניטי. "זה נוגדן נגד החלבון שמזרז את פירוק העצם ועוצר את בנייתה", היא מסבירה. "הנוגדן מונע את פירוק העצם ומייצר בנייה מחודשת. אבל גם פה יש מגבלה והתרופה יעילה לשנה. כך שגם כאן, צריך לחשוב על טיפול מחזק כמו מקבוצת הביסהוספונטים, כדי לשמור על האפקט ולבצע הערכות תכופות".

ממה להיזהר אם לוקים בהידלדלות העצם?

ד"ר צבטוב מציינת כי ישנה תרופה למניעת שברים. "אבל אף תרופה לא מונעת מאה אחוז מהשברים וצריך להפחית סיכונים. כדי למנוע נפילות כדאי בבתים של אוכלוסייה מבוגרת לסלק את השטיחים, לדאוג שלא יהיו נעליים מפוזרות, לקבע משהו נגד החלקה, להשתמש במקלחון ולא באמבטיה, להקפיד לשבת במיטה לפני שקמים כדי למנוע סחרחורת ולהתקין בשירותים ידיות. כמובן שחשוב שיהיה אור בדרך לשירותים ובכלל עדיף שהם יהיו ליד החדר אם אפשר. ובחוץ, להיזהר ממקומות סואנים, וודאי כאלו שנוטים לרכב בהם על אופניים חשמליים או קורקינטים", היא מדגישה.

ד"ר צבטוב מציעה לפשפש בהיסטוריה המשפחתית ובגורמי הסיכון כדי לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולבצע בדיקות בזמן. כי כאמור, הידלדלות העצם היא מחלה שקטה, עד שהיא מתנפצת.