מגפה: הקשיים הרגשיים בקרב בני נוער בעקבות הקורונה
בהיבטים מסוימים נדמה שחזרנו לשגרה כמעט מלאה, אבל מתחת לפני השטח הילדים ובני הנוער מתמודדים עם קשיים רגשיים ונפשיים לא קלים, ומערכת הבריאות לא מצליחה לעמוד בעומס ולספק מענים הולמים. אז איך בכל זאת מתמודדים?
בתקופה האחרונה מסתמנת עלייה משמעותית בכמות הפניות של בני נוער לעזרה ראשונה נפשית. על אף שנדמה כי אנו מנהלים כבר שגרה מסוימת בצל מגפת הקורונה, הילדים ובני הנוער חזרו למעשה לשגרה אמיתית של לימודים רק אחרי חגי תשרי, כלומר, לפני כחודשיים בלבד, וזאת כשמאחוריהם שנה וחצי של סגרים, לימודים מהבית ושגרה משתנה וחדשה לחלוטין. את השלכות התקופה הזאת אנו רואים עכשיו בשורה ארוכה של קשיים רגשיים ונפשיים, אשר מובילים רבים מבני הנוער למצבי קיצון נפשיים, ואפילו למצבים אובדניים.
הגורמים לקשיים רגשיים ונפשיים בקרב בני נוער
מגפת הקורונה שינתה את אורח חייהם של בני הנוער מקצה אל קצה. מחיים תוססים ופעילים בהם הם מוקפים בחברים, עברו המתבגרים לשגרה של התקשרויות בזום, בוואטסאפ וברשתות החברתיות בלבד, כשבחלקים רבים מהשנה הם לא הלכו לבית הספר, לא פגשו חברים וכמעט שלא יצאו מהבית.
בשלב הראשון היה שינוי השגרה הקיצוני הזה חיובי מאוד עבור רוב בני הנוער – הם יכלו לקום מתי שמתחשק להם, לעשות רק מה שמתחשק להם, וסוף סוף הם לא נאלצו ללכת לבית הספר או להשתתף בפעילויות אחרות שאינם אוהבים. אבל מהר מאוד השגרה החדשה הפכה למשעממת, הדכדוך ותחושת הבדידות השתלטו, והמחסור בלו"ז מסודר יחד עם ההסתגרות בבית ומצב הרוח הירוד, הובילו להתפתחות של דיכאון, ייאוש וחוסר אונים.
בני נוער רבים החלו לסבול מקשיי שינה, הפרעות חרדה (חלקן עקב המצב הכלכלי במשפחה) ואפילו פוביה חברתית וחשש מיצירת קשרים ומחזרה לפעילות חברתית. כאמור, אצל בני נוער רבים המצב החמיר עד למחשבות אובדניות. כמות הפניות למוקדי ער"ן עלתה משמעותית, וכך גם כמות הפניות לחדרי מיון והצורך בביצוע הערכת מסוכנות.
מגפת הקורונה שינתה את אורח חייהם של בני הנוער. צילום: shutterstock
מחסור במענה טיפולי
במקביל, יצרה הקורונה בעיות נוספות אשר מקשות על בני הנוער הזקוקים לטיפול נפשי, לקבל אותו בתוך פרק זמן הגיוני. העלייה בכמות הפניות לתמיכה נפשית, כמו גם הצורך הגובר במענה בקהילה, הובילו למענה איטי מאוד בסקטור הציבורי, ולמצב בו נער או נערה עם מחשבות אובדניות נאלצים להמתין שמונה עד עשרה חודשים רק לאבחון.
מערכת הבריאות מציעה אמנם גם אפשרות להגיע לטיפול ואבחון באופן פרטי, אך לא כל משפחה יכולה להרשות זאת לעצמה, בייחוד בעקבות המשבר הכלכלי שפגע במשפחות רבות, אשר גם הוא תוצאה של מגפת הקורונה. באין מענה הולם, וכאשר האתגרים עמם מתמודדים בני הנוער חוזרים ומתמשכים, הקשיים הנפשיים והרגשיים רק הולכים ומחמירים, ועל המדינה מוטל לספק למצב החמור פתרונות הולמים באופן מיידי.
איך לזהות את הקשיים
בחלק מהמקרים, בעיקר כאשר הקשרים בין בני הנוער להורים הם פתוחים וקרובים, עשוי הילד לשתף את ההורה בקשיים שלו ולעיתים אף לחשוף מצב אובדני. במקרים אחרים משתפים בני הנוער את חבריהם הקרובים, וישנם כמובן מקרים בהם הילד שומר לעצמו את הקשיים עמם הוא מתמודד.
חשוב לומר כי להורים, לבני המשפחה ולחברים, אין כלים מתאימים על מנת לספק לבני הנוער את הטיפול לו הם זקוקים, ולא ניתן לדרוש מהם להפוך לפסיכולוגים או לפסיכיאטרים של ילדיהם וחבריהם. מה שניתן וחשוב לעשות הוא להגביר את המודעות לנושא, לחקור ולדעת יותר, ובעיקר להגביר את הרגישות, על מנת לזהות את הקשיים בזמן ולהפנות את הנער או הנערה לאבחון.
בהקשר זה, חשוב לדעת כי ישנם סימנים רבים המעידים על קשיים נפשיים ורגשיים, ואף על מצב אובדני. בין הסימנים הבולטים: יצר הסתגרות, חוסר שינה, עלייה או ירידה בתיאבון, עלייה או ירידה במשקל, ועוד. במקרים בהם המתבגר או המתבגרת פוגעים בעצמם ניתן להבחין בחתכים על זרועותיהם או רגליהם של בני הנוער, אך במקרים מסוימים הם ילבשו ארוך גם במזג אוויר חם על מנת להסתיר חתכים כאלו, כך שחשוב להיות ערניים ולפקוח היטב את העיניים לסימנים. בנוסף, חשוב לפתוח גם את האוזניים ולהקשיב לדברים שאותו נער או נערה אומרים. משפטים כמו "נמאס לי לחיות" או "אני לא רוצה יותר את החיים האלה", הם משפטים שצריכים להדליק נורה אדומה ולהוביל מיד להפניה לאבחון.
אבחון וטיפול – פרטני ומונע
במסגרת האבחון, יקבע הפסיכולוג או הפסיכיאטר מה מקור הקשיים אותם חווים הנער או הנערה ומה דרגת חומרתם – האם מדובר במצב חולף או בתוצאה של סיטואציה נקודתית כמו פרידה מחבר, גירושים של ההורים או ריב עם חברה טובה, או שמא מדובר במצב של דיכאון?
הטיפול הפרטני בכל נער או נערה ייקבע בהתאם למה שיעלה באבחון: אם אכן מדובר בדיכאון, יש צורך לשלב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי. אם מדובר במצב נקודתי יותר, יש לתת מענה פסיכו-סוציאלי המורכב הן ממענה רגשי פסיכותרפי, אפילו קצר מועד, והן מהתייחסות וטיפול בבעיות החברתיות והסוציאליות שגורמות למצב להחמיר, ובמעגלי התמיכה המקיפים את המתבגר.
תפקיד חשוב בזיהוי הקשיים של המתבגרים, ואפילו ביכולת למנוע את החמרתם, נמצא במסגרת בתי הספר. ראשית, יש להעלות את הקשיים הקיימים כיום בקרב בני הנוער למודעות של צוות בית הספר. במקרים בהם המתבגר או המתבגרת מתקשים מבחינה נפשית או רגשית, חשוב להרפות קצת מהלחץ של שיעורי הבית, המבחנים וההישגים, אותם דברים שמקשים עוד יותר על מצבם, ויש לזכור כי קל יותר להדביק פערים לימודיים מאשר פערים רגשיים ונפשיים. במקרים בהם צוות בית הספר מזהה מצבים מורכבים או מסוכנים יש ליידע מיד את ההורים, ולהפנות את הנער או הנערה לאבחון ולהערכת מסוכנות.
חשוב לזכור כי חלק גדול מהקשיים הרגשיים והנפשיים עליהם אנו מדברים נובע מההסתגרות ומהקושי לחזור לנהל מערכות יחסים חברתיות, וגם כאן יש לבתי הספר תפקיד חשוב. אחד הדברים שיכולים לסייע מאוד למתבגרים הוא להקדיש שעה כיתתית אחת בשבוע בה מאפשרים להם להתבטא ולדבר על הקשיים שהם חווים עם החזרה לשגרה. ניתן גם לדבר על תסמינים אותם הם מכירים מאחרים, ובדרך זו להבין מה קורה אצלם. בנוסף, מומלץ לקיים אחת לתקופה אסיפת הורים המתמקדת בקשיים הנפשיים והרגשיים של הילדים, שבה ההורים יוכלו לשתף, לקבל לגיטימציה לחששות ולקשיים הקיימים אצלם ואצל אחרים, ולהכיר כלים חשובים להתמודדות עם מצבם של המתבגרים.
ד"ר מיכאל ינקו הוא פסיכיאטר מומחה לילד ולמתבגר.
