"כל אישה שלישית מעל גיל 50 תחלה באוסטאופורוזיס"

"זו מחלה שמתפתחת יותר בנשים בגיל המעבר, בממוצע מעל גיל 50 כאשר הפרשת האסטרוגן יורדת והתוכן המינרלי של העצם פוחת ולכן העצם נחלשת. כיום, כל אישה שלישית מעל גיל 50 סובלת מאוסטאופרוזיס", אומרת ד"ר ילנה סיגל, אנדוקרינולוגית בבית החולים רמב"ם, ומוסיפה כי גם גברים אינם חסינים מהמחלה. "מחלת אוסטאופורוזיס פוגעת בכל גבר שביעי מגיל 60 ומעלה, אך עדיין זה פחות שכיח לעומת נשים. כאשר תוחלת החיים שלנו נמצאת בעלייה, ואנו פוגשים יותר ויותר בני ובנות 80-90 המחלה נמצאת בסדר עדיפות גבוה לאבחון ואיתור אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לחלות בה ולסבול משברים".

מהם הגורמים לאוסטאופורוזיס?

"ישנן מספר מחלות ותרופות מסוימות שעלולות לקדם את המחלה. גם עישון מעלה את הסיכון לאוסטאופורוזיס, משום שניקוטין פוגע ישירות בתאים שבונים את העצמות. גורם נוסף הוא צריכת סידן לא מספקת, כאשר אנשים לא מקבלים מספיק סידן בשל צריכה נמוכה של מזונות עשירים בסידן או שהם סובלים ממחלות שפוגעות בספיגת הסידן במערכת העיכול".

האם מדובר במחלה תורשתית?

"אוסטאופורוזיס נחשבת למחלה תורשתית, לכן חשוב מאוד לתשאל את המטופל ולברר האם במשפחה היו חולים במחלה או בני משפחה שלא אובחנו אבל סבלו משברים חוזרים".

איך ניתן לאבחן את המחלה?

"הדרך השכיחה והמקובלת היא ביצוע בדיקת צפיפות עצם. הבדיקה נמצאת בסל הבריאות לאישה מגיל 60 ומעלה, משום שאז קיים סיכון מוגבר לחלות במחלה. הבדיקה מתבצעת גם בגילאים צעירים יותר כאשר קיימים גורמי סיכון. בדיקה חוזרת נעשית פעם בשנתיים עד חמש, אלא אם כן הייתה מחלה או טיפול שעלול להעלות את הסיכון לחלות באוסטאופורוזיס.

דרך אחרת לאבחן אוסטיאופורוזיס היא בעקבות שבר אוסטאופורוטי – בצוואר הירך, בעצם הכתף, בחוליות עמוד השדרה או בשורש כף היד. אם למטופל היה שבר מסוג זה, אין חובה לעשות בדיקת צפיפות עצם כי האבחנה ברורה, אולם לרוב הבדיקה אכן מתבצעת משום שזו דרישת הגורם המאשר תרופה. שבר אוסטאופורוטי מתרחש כתוצאה מחבלה מינימלית כמו נפילה מגובה עמידה. דוגמא לכך היא אישה שקמה מכיסא, עיקמה את הרגל, נפלה ושברה את צוואר הירך. כאשר מדובר בשבר המשמעות היא כאבים עזים, שיקום מתמשך, במיוחד כאשר מדובר בצוואר הירך, יש תקופה לא מבוטלת שבה נמצא המטופל בחוסר תנועה, וזקוק לעזרה. היום ידוע לנו שמטופל שיש לו היסטוריה של שבר, סיכוייו לשברים חוזרים בעתיד הוא גבוה פי כמה בהשוואה למטופל באותו גיל ובאותו מצב בריאותי.

אפשרות נוספת לאבחון היא חישוב הסיכון לשבר, יש אפשרות לחשב סיכון אישי של כל מטופל לשבר באמצעות תוכנת FRAX".

מהו אופן הטיפול במחלה?

"ראשית, מומלץ להגיע לצריכת סידן יומית מומלצת של 1200 מ"ג ביממה. אם לא מגיעים לצריכת סידן יומית מומלצת באמצעות מזון, והרוב המכריע של המטופלים לא מגיע לצריכה זו עם תזונה בלבד, אנחנו  ממליצים לקחת תוספי סידן, אך חלק מהמטופלים מעדיפים לשנות את הרגלי האכילה משום שאינם רוצים ליטול כדורים או שאלו גורמים לתופעות לוואי", אומרת ד"ר ילנה סיגל ומוסיפה כי תזונה עשירה בסידן כוללת מוצרי חלב מועשרים בסידן וכן שקדים, אגוזים, קטניות, עלים ירוקים כמו חסה, תרד, בצל ירוק, מצליבים ירוקים כמו ברוקולי ועוד.

וויטמין די קיבל לא מעט כותרות מאז שפרצה הקורונה לחיינו, אך מלבד השפעה על דרכי הנשימה והמערכת החיסונית בכלל, הוא גם משפיע על רמת הסידן בגופנו. " לא תמיד ניתן להעלות את רמת הוויטמין D בצורה טבעית משום שיש צורך בחשיפה קבועה ויומיומית באורך 15 דקות עם פנים, כפות ידיים ורגליים חשופים לשמש, אך רוב האנשים העובדים והלומדים נמצאים בחללים סגורים ברוב שעות היום, מגזרים שלמים מכסים כמעט לגמרי את גופם מטעמי דת וצניעות, שינויים אקלימיים כמו זיהום אוויר מונעים יצירת ויטמין D בעור תחת קרני שמש האולטרה-סגולות, ובקיץ קרם הגנה שאותו אנו מקפידים למרוח על גופנו, מונע ב-95 אחוז ייצור עצמי של ויטמין די, לכן רובנו צריכים ליטול תוסף של ויטמין D".

ד"ר סיגל מציינת שבמסגרת הטיפול נדרשים המטופלים המעשנים להפסיק לעשן או לשתות אלכוהול, ולקיים פעילות גופנית אירובית מתונה מספר פעמים בשבוע.

הטיפול התרופתי כולל תרופות בכדורים או בזריקות שמונעות את פירוק העצם, ותרופות שבונות עצם חדשה ומורידות את הסיכון לשברים בצורה משמעותית.

בקרב נשים צעירות וגברים צעירים חשוב לדאוג לרמת טובה של הורמוני מין באמצעות תרופות כאשר הם לא מיוצרים בגופם ברמה מספקת באופן טבעי".

האם אפשר למנוע את המחלה?

"חשוב להקפיד על תזונה נכונה מגיל צעיר. מגיל ההתבגרות, צריכת הסידן צריכה לעמוד על 800-1000 מ"ג ליום, בגיל המעבר יש להעלות את צריכת הסידן ל-1200 מ"ג. יש להקפיד על רמות טובות של ויטמין די, ובמידת הצורך לקחת תוספים. כמו כן, יש להימנע מעישון, ומאורח חיים יושבני, ולהקפיד על פעילות גופנית".