יום אפס סובלנות כלפי מילת נשים - עד כמה התופעה נפוצה בעולם וכיצד נאבקים בה?

עיקרי הכתבה:

מהי מילת נשים? מילת נשים היא פרקטיקה שמרנית הנפוצה במדינות אפריקה, אסיה והמזרח התיכון, במהלכה כורתים או חותכים חלקים מאיבר המין של ילדות ונשים שבעקבותיה הן נותרות עם בעיות רפואיות חמורות.

כיצד נאבקים במילת נשים? יום אפס סובלנות כלפי מילת נשים הוא אחד מהמאבקים הבולטים נגד מילת נשים המובל על ידי האו״ם ויוניצף, שמלבד העלאת מודעות ברחבי העולם מבצעים מחקרים נרחבים בנושא והסברה במדינות שבהן המנהג עדיין קיים.

כיצד המאבק התקדם בשנים האחרונות? באריתריאה ובמצרים אסורה מילת נשים בחוק עוד מ-2007. בסודן, המשטר החדש שקם הביא סוף לתופעה ב-2020, כאשר חוקק חוק שיביא עד לשלוש שנות מאסר לכל מי שיבצע מילת נשים.
__________________________________

יום אפס סובלנות כלפי מילת נשים

ב-6 בפברואר מצוין יום ״אפס סובלנות כלפי מילת נשים״ ברחבי העולם, יום שמטרתו להיאבק בתופעה הקשה של מילת נשים. על פי נתוני יוניצף, נכון ל-2016 נפגעו ממילת נשים קרוב ל-200 מיליון ילדות ונשים החיות ב-30 מדינות שונות באפריקה, המזרח התיכון ואסיה.

יום המאבק במילת נשים צוין לראשונה ב-2003 על ידי אקטיביסטיות מניגריה, שמטרתן היתה להעלות את המודעות לתופעה ולהיאבק בה. כיום, ישנם שלושה ארגונים עיקריים שמנהלים מאבק בינלאומי במנהג: האו״ם, שקבע את 6 בפברואר כיום המאבק במילת נשים, תורם להעלאת המודעות לנושא ומבצע מחקרים סטטיסטיים שעוזרים להבין את היקפו. גם יוניצף, ארגון האו״ם למען זכויות ילדים בעולם, מתקצב מאז שנות ה-90 את המאבק בעשרות מיליוני דולרים בשנה. לצידם, במחקר ובהסברה פועל גם ארגון הבריאות העולמי.

בעשורים האחרונים נרשמו אמנם הישגים במאבק נגד מילת נשים, אך עד כמה התקדמנו ב-20 השנים האחרונות?

מהי מילת נשים?

מילת נשים היא כל תהליך שבו חותכים או כורתים חלקים חיצוניים מאיבר המין הנשי – הדגדגן, השפתיים החיצוניות ואף הפנימיות - מסיבות דתיות, חברתיות ותרבותיות ומבלי שתהיה לכך הצדקה רפואית. למעשה, למילת נשים אין כל יתרונות רפואיים, אלא להפך. הליך זה, שלרוב מתבצע בסביבה לא היגיינית ועם כלים שאינם סטריליים, עלול לגרום לבעיות רפואיות חמורות, כולל דימום קשה, בעיות במתן שתן, זיהומים וכן בעיות גניקולוגיות שונות כמו בעיות וגינליות, סיבוכים בלידה, סיכון מוגבר להפלה, ובמקרים קשים גם למוות.

מילת נשים מבצעים בניגוד לרצונה של אישה, לרוב בפרק הזמן שבין ינקותה ועד לגיל 15. בעולם המערבי, נחשבת הפעולה לפגיעה חמורה בזכויות האדם של נשים וילדות, ועיקר המאבק בתופעה זו הוא כחלק מהתערבות האו״ם במדינות השונות שבהן מילת נשים עדיין נפוצה.

מילת נשים היא חלק מפרקטיקה בתרבויות דתיות, מסורתיות ושמרניות. היא קשורה באמונות שונות המקשרות בין איבר המין הנשי לטומאה וניאוף ורואות בהליך המילה כאמצעי שמטרתו משתנה מתרבות לתרבות. ניתן לקשרה לשליטה על האישה ושיעבודה על ידי משפחתה ובעלה, שמירה על ניקיון ואסתטיקה, שימור בתולין האישה, טקס מעבר וכן גם להבהרת הזהות המינית של האישה, על ידי הסרת הדגדגן שנחשב לזכרי - בהתאמה, העורלה נחשבת לגברית ולכן מסירים אותה במילת גברים.

סיפורה של וואריס דירי – הדוגמנית שעברה מילת נשים בגיל 5

סיפורה של וואריס דירי, הדוגמנית הסומלית, היכה הדים ברחבי העולם בשנת 1997, כשהתראיינה למגזין האופנה הנודע "מארי קלייר" וחשפה את סיפורה האישי - כיצד עברה מילת נשים בגיל חמש וכיצד בגיל 13 נאלצה לברוח ממשפחתה עקב הניסיון להשיא אותה לגבר בן 60. באורח פלא ולאחר מסע מסכן חיים, הגיעה ללונדון והתגלגלה להיות דוגמנית בינלאומית.

חשיפתה של דירי הביאה לכך שהיא נבחרה להיות שגרירת האו״ם בפעילות נגד מילת נשים כבר באותה שנה. שנה לאחר מכן הוציאה לאור את ספרה האוטוביוגרפי ״פרח המדבר״, שהפך לרב מכר וגם עובד לסרט מצליח.

סיפורה של דירי הפך ברחבי העולם לסמל למאבק בזוועות המנהג של מילת נשים. בזכות אומץ ליבה לצאת נגד התופעה המזוויעה, העולם המערבי נחשף לגודל התופעה ולאפשרות להשפיע על מצבן ההומניטרי של נשים במדינות אפריקה, אסיה והמזרח התיכון.

כמה התקדמנו מאז שיום המאבק במילת נשים צוין לראשונה?

19 שנים חלפו מאז עלתה לראשונה המודעות לתופעת מילת נשים, להשפעתה הקשה על ילדות ונשים, לפגיעה החמורה בבריאותן ובזכויות האדם שלהן. מה השתנה מאז?

מילת נשים באריתריאה - ב-1997 נערך סקר בקרב מעל 5,000 נשים באריתריאה וממנו עלה כי 90% מהן עברו מילת נשים, רובן לפני גיל שבע. בשנים הבאות, בעקבות מאבק של ארגון הנשים במדינה, אליו הצטרפו משרד הבריאות, אנשי ממשל, מורים, מנהיגים מקומיים ומנהיגי דת, חל שינוי דרמטי בהתנהגות וביחס של אזרחי אריתריאה למנהג. ב-2007, ממשלת אריתריאה חוקקה חוק האוסר על מילת נשים, והמנהג הפך לפלילי ונחשב להפרה של זכויות אדם, מעשה אלימות נגד נשים וסיכון לבריאותן.

מילת נשים במצרים - מילת נשים במצרים אסורה על פי חוק עוד מ-2007. עשור לפני כן, תקנה שהיוותה כמעין פריצה בחוק, הותירה לבצע את ההליך רק מסיבות בריאותיות, במקרים שבהם רופאים ממליצים על כך. עקב הפירצה הזו בחוק, המנהג המשיך להתקיים, אך בעקבות מותה של ילדה בת 11 על שולחן הניתוחים במרפאה פרטית, הוחלט ב-2007 לאסור לחלוטין את המנהג ולבטל את התקנה שהותירה אותו.

מילת נשים בסודן - בסודן, עד לפני שנתיים, המצב היה חמור והיא נחשבת גם היום למדינה האפריקאית שבה מילת נשים מתרחשת בהיקף הרחב ביותר. על פי נתוני האו״ם, כ-90% מהנשים והילדות בסודן עברו מילה. מילת נשים בסודן מתבצעת על ידי מיילדות או על ידי נשים מבוגרות שאין להן רשיון רפואי כלשהו אלא רק ידע שצברו עם השנים בנושא. ב-1946 עברה חקיקה מסוימת נגד מילת נשים בסודן, אך לא היתה לה השפעה בפועל על המנהג, ואף ב-1983, חקיקה זו בוטלה עקב חוק השריעה.

רק ב-2020, לאחר הדחתו של הרודן עומר אל-באשיר שהתרחשה עקב מחאה ציבורית והפגנות המונים של אזרחים רבים, ובראשם נשים, נחקק חוק על ידי ההנהגה החדשה במדינה, שמפליל את מנהג מילת הנשים. העונש המירבי למי שיבצע מילת נשים בסודן הוא שלוש שנות מאסר, והכל כאמור כחלק ממהלך רחב יותר של רפורמה מהפכנית שבראשה ערכי חופש, שלום וצדק.

מילת נשים באתיופיה - על פי נתוני הארגון הבינלאומי למען ילדים יוניצ"ף, 25 מיליון ילדות ונשים באתיופיה עברו מילה. מאז שנת 2000 עלו וקמו מספר מאבקים נגד מילת נשים באתיופיה, אך עדיין אין חקיקה בנושא. בשנת 1970, תשע מתוך עשר נערות עברו מילה, בעוד שכיום הנתון עומד על חמש מתוך עשר נערות שעברו מילה.

מילת נשים בישראל – כיצד החברה הבדואית השתחררה מהמנהג האכזרי?

מחקר שנערך ב-1993 על ידי חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב גילה כי בשישה שבטים בדואים בדרום הארץ היה נהוג לבצע מילת נשים על ידי חיתוך הדגדגן. ב-2009, אותם החוקרים ערכו מחקר נוסף, שגילה כי מנהג זה נפסק לחלוטין באותם שבטים. החוקרים לא מצאו את הסיבות והמסקנות הברורות שיסבירו מדוע שבטים אלה הפסיקו לבצע מילת נשים, אך כן הצביעו על כך שמדובר בתהליך של אובדן מסורת הקשור בהליך רחב יותר של מודרניזציה.

במגזין המקוון ״שיחה מקומית״ העלה אלי אמינוב הסבר אפשרי להפסקת המסורת של מילת נשים בשבטים הבדואיים, והוא הארגון הפמיניסטי-פלסטיני אל-פנאר, שהוקם על ידי נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, כאשר המאבק המרכזי שלהן הוא נגד המנהג האכזרי של רצח נשים בשל כבוד המשפחה. ארגון אל-פנאר נאבק בתופעת מילת נשים בקהילה הבדואית בדרום הארץ כבר מ-1992, מאבק שעירב את המועצה לשלום הילד, עובדים סוציאליים מהחברה הבדואית, ולבסוף, בעקבותיו אף הוקמה ועדה מיוחדת בכנסת לקידום מעמד האישה, שם הופעל לחץ על אותם שבטים שהמשיכו לקיים את מנהג מילת הנשים - להפסיקו.

מילת נשים בישראל ומעמד הפליטה

כיום בישראל, המנהג מילת נשים מאוזכר בעיקר בדיונים על הכרה במעמד פליט ובמתן מקלט מדיני לפליטות ממדינות אפריקה, על סמך הסכנה של השחתת איבר מינן במדינות מוצאן. הדיון בנושא עוסק בעיקר בזכויות פליטים ובעילה שלהם לבקשת מקלט, ומוכתב על ידי מי שתומכים או לא תומכים בקליטת פליטים ומהגרים בכלל, ולא בדיון על זכויות נשים, מאבקן לשוויון ובנזק העצום שיש למילה על מעמדן, בריאותן וחייהן.