כאבי גב אצל מתבגרים – יש דבר כזה!

לא רק מבוגרים סובלים מכאבי גב. מתברר שגם ילדים ובני נוער חווים כאבי גב, בעיקר בשל ספונדילוליזיס וספונדילוליזטזיס, עליהן מסביר בשורות הבאות ד"ר דרור עובדיה, מנהל מחלקת אורתופדיה בבית החולים דנה לילדים בתל אביב.

לדברי ד"ר עובדיה, ספונדילוליזיס בהגדרתה היא חוסר רציפות באלמנטים האחוריים של החוליה. המצב הכי שכיח נגרם כתוצאה משבר מאמץ שקורה על פי רוב בגיל ההתבגרות, אך יש מצבים שבהם חוסר הרציפות הזו היא מולדת.

ספונדילוליזיס – יופיע לרוב בעשור השני לחיים

"ספונדילוליזיס יכול להופיע בצד אחד של החוליה או בשני צידי החוליה", מסביר ד"ר עובדיה. "הוא מופיע במהלך החיים, לרוב במהלך העשור השני לחיים, כלומר בגיל ההתבגרות, כשהצורה השכיחה שלו היא שבר מאמץ שייגרם לנער או לנערה כתוצאה מפעילות ספורטיבית שחוזרת על עצמה".

לדבריו, "למחלה הזו יש נטייה מוקדמת גנטית מאוד דומיננטית, ולכן היא לא תקרה לכל אחד ואחת. השכיחות שלה עולה בקרב גזעים שונים, למשל אסקימוסים או סקנדינבים, מה שיכול להסביר מדוע שני נערים או נערות עושים את אותה פעילות גופנית אך התופעה תתרחש רק במי שיש לו את המרכיב הגנטי".

ד"ר עובדיה מוסיף כי תופעה זו היא הגורם האורגני השכיח ביותר בכאבי גב אצל מתבגרים. הן הספונדילוליזיס והן הספונדילוליזטזיס נפוצות ביותר בחוליה המותנית התחתונה (5L) אך היא עלולות להיווצר גם בחוליות אחרות, אם כי בשכיחות נמוכה יותר.

"חשוב לעמוד על האבחנה המבדלת. הבעיה יכולה לקרות ללא פעילות מקדימה אך אם הנער או הנערה מתאמנים למשל בכדורסל, ופתאום, תוך כדי אימון, מרגישים כאב חזק בגב והכאבים לא פוסקים - זו הצורה הקלאסית של ספונדילוליזיס. זה יכול לקרות בכל ענף של פעילות ספורטיבית אך נפוץ יותר בקרב פעילויות ספורטיביות שקשורות בקישות יתר של הגב, כגון: התעמלות קרקע, בלט, הרמת משקולות וכדומה".

איך מאבחנים את הבעיה?

"הטיפול והפרוגנוזה לעתיד תלויים במהירות האבחון, ולכן חשוב לאבחן את הבעיה כמה שיותר מהר. האבחון יתבסס על דיווח המטופל, הבדיקה הגופנית שבה נראה שהמטופל חווה כאב בתנועות של עמוד השדרה, בעיקר בקישות הגב לאחור. ייתכן שבבדיקה תיראה סטייה והטיה של הגב כתוצאה מהספאזם של השרירים, המשנית לכאב, שעשויה לעתים לבלבל ולהיראות כמו תחילתה של עקמת, וקיצור של גידי ההמסטרינגס (השריר בחלק האחורי של הירכיים, לכיוון הברכיים)".

מובן, אומר ד"ר עובדיה, ש"חלה חובה לבצע בדיקה נוירולוגית על מנת לוודא שאין חסר נוירולוגי כתוצאה מאותו שבר מאמץ, עקב לחץ על שורש עצבי כלשהו. אישוש האבחנה מתבסס על בדיקות הדמיה שיכולות לכלול צילומי רנטגן, מיפוי עצמות, CT או MRI, בהתאם לשיקול דעתו של הרופא המאבחן. הבחירה של אמצעי ההדמיה אליו יופנה הילד/ה תלויה בשיקולים רבים, ביניהם זמינות הבדיקה, משך הזמן מתחילת הסימפטומים וכדומה".

לאחר שהאבחנה נעשתה בצורה ודאית, ובמידה שהספונדילוליזיס הינו אקוטי וחריף, מומלץ להתחיל בטיפול מיידי שיכלול:

1. הפסקת כל פעילות מאומצת.
2. לבישת מחוך למשך פרק זמן של שלושה עד ארבעה חודשים.

ד"ר עובדיה מסביר שלטיפול מספר מטרות:

1. להפיג את הכאב - אפקט זה מושג בתוך ימים בודדים מתחילת לבישת המחוך.
2. למנוע היווצרות של שבר מלא - באותם מקרים שאובחנו מאוד מוקדם ומדובר בשבר מאמץ בלבד.
3. לנסות ולהביא לאיחוי של השבר - באותם ילדים שכבר יש להם ספונדילוליזיס מלא. הסיכוי לכך מוערך ב-40%-50% בלבד, אך זה עדיין מצדיק את הניסיון.
4. למנוע היווצרות של הספונדילוליזיס בצד השני של החוליה - באותם מקרים שבהם הפגיעה היא חד צדדית.

ד"ר עובדיה מסביר שלאחר השלמת תקופת הטיפול, שתיקבע על ידי הרופא, הנער או הנערה יוכלו לחזור לתפקוד ולפעילות מלאים, כפי שעשו קודם לכן. "הפרוגנוזה לעתיד היא בדרך כלל טובה מאוד, וגם באותם מקרים שהספונדילוליזיס לא עבר איחוי, מרבית האנשים מנהלים אורח חיים פעיל ורגיל", הוא אומר.

לדבריו, "ישנם מיעוט של מקרים שבהם הספונדילוליזיס אירע בשני צידי החוליה או במקרים עם מום מולד במבנה החוליה, אז עלול להיווצר מצב שנקרא ספונדילוליסטזיס – כאשר יש תזוזה והחלקה קדמית של חוליה אחת (זאת שבה ישנו אותו שבר מאמץ, קרי הספונדילוליזיס) על גבי החוליה שמתחתיה. אם ההחלקה היא קטנה ולא מתמשכת ומתקדמת ופרוגרסיבית, אין צורך בטיפול כשלהו.
הצורך בטיפול ניתוחי לצורך ייצוב וקיבוע של החוליה איננו שכיח והתוויות לטיפול ניתוחי שכזה הן באחד משלושת המצבים הבאים:

1. הופעה של חסר נוירולוגי כתוצאה מלחץ על שורשי העצבים, שעשוי להתבטא כנימול או חולשה ברגליים
2. החלקה פרוגרסיבית שמעל דרגה 3 (מעל 75% מהחוליה החליקה קדימה).
3. כאב בלתי פוסק שפוגע באיכות החיים ונמשך מעל ארבעה עד תשעה חודשים.

"לשמחתנו", מסכם ד"ר עובדיה, "אלה הם כאמור מצבים נדירים, ומרבית הילדים לא יזדקקו לטיפול ניתוחי שכזה".