חסימת דרכי הדמעות – השיקולים בבחירת הגישה הטיפולית

חסימת דרכי דמעות היא מחלה רווחת אשר גורמת  לדמעת יתר, לדלקות לחמית חוזרות ולדלקת בשק הדמעות. המחלה שכיחה יותר בנשים ביחס של 1:3. לרוב, כשהמחלה מאובחנת במבוגרים, היא תתבטא בדמעת יתר. כמו כן, עקב החסימה נוצרת דלקת של שק הדמעות ואז מופיעים כאבים עזים. כאשר המחלה מאובחנת בילדים, היא צריכה להיות מטופלת  בגיל 13 חודש, וככל שמתרחקים מהמועד, תוצאות הטיפול פחות טובות ומצריכות ניתוח ארוך יותר.

ד"ר נח סגל, מומחה בפתיחת דרכי הדמעות וארובת העין בקרב ילדים ומבוגרים, מרחיב על המחלה, על דרכי האבחון, על שיטות הטיפול ועל השיקולים בבחירת הגישה הטיפולית.

מחלת חסימת דרכי הדמעות עשויה להיות מולדת ונרכשת. מה הם מאפייני המחלה המולדת ומהם מאפייני המחלה הנרכשת?

"בחסימת דרכי דמעות מולדת, לא נפתח פתח מערכת הדמעות לאף גם לאחר 20 יום של לידה בזמן. שכיחות החסימה המולדת בקרב ילודים היא 4% אך ב- 5% מהמקרים ישנה פתיחה עצמונית במהלך חצי השנה הראשונה של החיים. הילדים שממשיכים לדמוע וסובלים מדלקות עיניים חוזרות צריכים להיות במעקב אצל רופא העיניים ואם בגיל 13 חודשים עדיין יש דמעת יתר ודלקות, נדרש לבצע ניתוח לדקירת הפתח באף ולפתיחתו".

חסימת דמעות בילדים. צילום: שאטרסטוק

לדברי ד"ר סגל, "זהו ניתוח קצר הנעשה בהרדמה מלאה וזוכה להצלחה בשיעור של 90%. ככל שמתרחקים מגיל 13 חודשים, הסיכויים להצלחת הניתוח יורדים ובגיל שנתיים, שיעור ההצלחה עומד על 50%. לדעתי, בגיל שלוש שנים לא צריך לבצע דקירה בלבד אלא גם השתלת צינוריות לדרכי הדמעות. זוהי אמנם פעולה ארוכה יותר, אך יש לה סיכויי הצלחה טובים".

מהי חסימת דרכי דמעות נרכשת?

"חסימת דרכי דמעות נרכשת נובעת מחסימת ומסתימת מערכת ניקוז הדמעות לחלל האף שעוברת בעצם האף. לעתים הסיבות לחסימה אינן ידועות או שהן נובעות עקב התערבות מכנית כמו חבלה או ניתוח אף. חסימה נרכשת גורמת לדמעת יתר בכל שעות היום, היא מפריעה מאוד לאיכות החיים ולעתים גורמת לדלקת חריפה של שק הדמעות, שהופך למורסה. במצב כזה, המטופלים נזקקים לטיפול אנטיביוטי ולעתים לפתיחה כירורגית".

כיצד מאבחנים חסימת דרכי דמעות נרכשת?

"האבחון נעשה לאחר שנשללו הסיבות האפשריות ליובש בעיניים ולדלקות, וזאת על ידי הזרקת נוזל דרך אחד מנקבי הדמעות. אם הנוזל מגיע אל האף, אין חסימה מכנית של דרכי הדמעות, אך אם הנוזל חוזר, מדובר בחסימה של דרכי דמעות נרכשת".

כיצד מטפלים בחסימת דרכי דמעות נרכשת?

"הפתרון היחידי לחסימת דרכי דמעות הוא כירורגי. בניתוח מבצעים מעקף של החלק החסום באמצעות יצירת פתח חדש בעצם האף וחיבור שק הדמעות לפתח החדש. קיימות שתי שיטות ניתוחיות עיקריות: השיטה הפתוחה, שכוללת  חתך באורך של סנטימטר אחד בשיפולי האף, אשר דרכו מתבצע הניתוח; וניתוח בשיטה האנדוסקופית, שנעשה דרך חלל האף, בדרך כלל בשיתוף עם רופא אף אוזן גרון. יתרונה של השיטה האנדוסקופית מתבטא בהחלמה מהירה יותר וכמובן בהיעדר צלקת חיצונית. כיום, סיכויי ההצלחה ברוב המרכזים  שבהם נצבר ניסיון בשיטה האנדוסקופית זהים ועומדים על 90% הצלחה".

חסימת הדמעות מפריעה מאוד לאיכות החיים ולעתים גורמת לדלקת חריפה של שק הדמעות. צילום: שאטרסטוק 

מה הם השיקולים בבחירת הגישה הניתוחית לטיפול בבעיה?

"ניתוחים לפתיחת חסימת שק הדמעות בגישה הפתוחה נעשים בגישה חיצונית דרך העור, שמותירה צלקת בגודל של כסנטימטר בשיפולי האף, וכיוון שהניתוח מבוצע לרוב באמצעות הרדמת מקומית וטשטוש, ההתאוששות מההרדמה מהירה יותר. לעומתו, הניתוח בגישה האנדוסקופית מבוצע תחת הרדמה מלאה, אך לאחריו לא נותרת צלקת. כפי שציינתי, סיכויי ההצלחה בשתי הגישות הניתוחיות עומדים על 90%, כאשר ניתן יהיה לשוב על הפעולה וליצור נתיב חדש, אם הניתוח הראשוני לא צלח".

התאוששות וחזרה לשגרת חיים

לרוב, לא ניתן להימנע מטיפול בחסימת דרכי הדמעות נרכשת עקב דמעת היתר, הדלקות והכאבים הנלווים אליה. ד"ר סגל מסביר על תהליך ההתאוששות לאחר הניתוח ועל זהירות היתר שיש לגלות בילדים.

"מטופלים שנותחו בגישה החיצונית דרך העור יתאוששו בדרך כלל לאחר כשבוע ימים. מטופלים שנותחו בגישה האנדוסקופית יתאוששו במהירות רבה יותר, שכן המהלך האנדוסקופי פחות טראומתי. לאחר הניתוח, הגוף נוטה לסגור את הפתח בעצם האף ברקמה צלקתית, ולכן אני מכניס צינוריות מסיליקון כדי למנוע את סגירת הפתח. אם הפתח באף נסגר עקב היווצרות הצלקת  באזור הפתח, ניתן לכרות את הצלקת.

"חשוב לי להדגיש שכאשר מתרחשת חסימה, אין מנוס מלפתור את הבעיה. במוקדם ובמאוחר, כל המטופלים עושים זאת. כאשר דלקת שק דמעות  מאובחנת בילדים, אין להסתכן, משום שמדובר בבעיה בהולה שמצריכה טיפול מיידי בשל הקירבה למוח".

לפרטים נוספים על ניתוחים לטיפול בחסימת דרכי הדמעות – צרו קשר