איפה הילד? על חשיבותו של מרד נעורים

בשלבים הראשונים של החיים קיימת סימביוזה טבעית בין הילד להורה. גם בגיל שנתיים ה"איום", בסיום התקף הזעם (גם אם זה ארך קצת יותר זמן מהצפוי) הילד או הילדה חוזרים בדרך כלל לזרועות ההורה ומעוניינים בתשומת הלב ובחיבוק חם ומכיל של ההורים. עשור מאוחר יותר, הדברים מתחילים להשתנות. הקשר של הורים ובני נוער הוא לעתים קרובות מורכב, סוער ומאתגר לאין שיעור. ברוכים הבאים לגיל ההתבגרות, שעבור הורים רבים הוא ללא ספק חידה לא פתורה.

מה קורה שם מעבר לדלת הסגורה בחדר של הנער או הנערה שלכם, שנפתחת לעתים רק כדי לזכות אתכם בשאגה, בדרישה למזון או בצורך בכביסה? איך ניתן להמשיך את הקשר המשמעותי שהיה בעבר ולאן נעלמו הילד או הילדה החמודים והמתוקים, שמתגלים עתה כמתבגרים נוהמים?

הפסיכולוג הקליני אריק שפירא מבקש להרגיע את ההורים בכל הקשור לקונפליקטים מרכזיים בגיל ההתבגרות, מדגיש כי רוב האחריות מוטלת על ההורים, ואם הדלת נסגרת - תמיד יש גם חלון, רק חשוב לפעול בהגיון.

מה הם הנושאים שהכי מטרידים הורים לבני ובנות נוער במהלך גיל ההתבגרות? 

״רוב ההורים מודאגים מהזמן שמבלים הילדים במסכים, מההסתגרות הממושכת בחדר, מהשקעתם בלימודים ומהישגיהם, וחשוב להם לוודא שהנער או הנערה אכן יוצרים קשרים חברתיים משמעותיים.

"הורים רבים אינם מבינים ששגרת אחר הצהריים, כפי שהם הכירו בנעוריהם, לא קיימת היום. הדור שלנו היה מגיע מבית הספר, אוכל ארוחת צהריים ויוצא לרחובות, לשחק בשכונה. זה אמנם קיים גם במאה ה-21, אבל בתדירות הרבה יותר נמוכה, ועכשיו גם למגיפת הקורונה יש השפעה עמוקה. הדור הצעיר יוצא מהבית, אבל פחות, כי רוב התקשורת מתנהלת באינטרנט, שם נמצאים החברים וזו הדרך שבה הם מדברים".

נוער, אינטרנט ורשתות חברתיות. הכל קורה שם. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

לתשומת לב ההורים, שפירא מבקש לציין: "אני שומע לא פעם גם תלונות מהמטופלים הצעירים כי דווקא ההורים לא מספיק קשובים כי הם כל הזמן בוהים בטלפון או במסך המחשב״.

איך יכולים הורים להמשיך ליצור קשר משמעותי עם הנער/ה במשפחה?

״מצד אחד חשוב לתת תשומת לב ולבטא אכפתיות ודאגה, ובו זמנית לאפשר להם להבין שאתם באמת סומכים עליהם. מדובר ביכולת לשלב הקשבה והכלה עם גישה פרואקטיבית ודינאמית, שמחוברת למציאות בה הם חיים, דבר שנעשה גם במסגרת הטיפול הפסיכולוגי".

אבל לפעמים נדמה כי "אין עם מי לדבר"?

"יש לי דעה חיובית על בני נוער. מנסיוני אפשר לדבר איתם, כולל על חוויות רגשיות מורכבות. אני אמנם לא מהדור שלהם ועדיין, אני מרגיש רלוונטי והם מרגישים שאני רלוונטי. זאת משום שלמרות שהתפאורה משתנה, הנושאים הבסיסיים שמעניינים את בני הנוער הם עדיין בעיקר קשרים עם בני המשפחה ועם חברים, התמודדות עם עומס הלימודים, התפתחות העניין בבני ובבנות המין השני, כמו גם דימוי וזהות עצמיים".

שפירא מסביר כי את מקומם של המשחקים הפיזיים תפסו האינטרנט, המסכים והרשתות החברתיות, כך גם השתנו אלמנטים נוספים בסביבה ועדיין, "בסיס טוב לדיאלוג מתחיל כבר מגיל קטן״.

איך עושים את זה נכון?

״המשימה ההורית המרכזית היא לגבש עמדה אמפטית לנער/ה ולצרכים שלו/ה, ובו זמנית להציב גבולות, גם אם נתקלים בכעס שמבטא הצד השני. זה דורש מאמץ, אבל גם ברגעים הכי מאתגרים, בהם המתבגר/ת מבקשים (במקרה הטוב) להישאר לבד או שההורה ייצא מהחדר, התפקיד של הורה הוא לא לקבל את זה וכן לקבל באותו הזמן.

"מצד אחד, חשוב לענות לילד ולהבהיר לו שכך לא מדברים - במידה שחצה גבול אדום ופגע בערכים שעליהם חונך, אבל מצד שני בתוך תוככם על ההורים לשמוח שהוא מתחיל את מרד הנעורים, מרד שיש בו משאלה לעצמאות ולנפרדות".

 על ההורים לא להיעלב או לפתח תחושה של דחייה, כל עוד מדובר בהתנהגות בגבול הטעם הטוב. אילוסטרציה: שאטרסטוק

מרד הוא דבר טוב?

״כן!!! ילדים טובים מדי מדאיגים אותי כי הם עלולים להפוך להיות מבוגרים מרצים על חשבון הצורך באינדיבידואליות ובביטוי עצמי. במסגרת כל פגישה עם הורים אני חוזר ומדגיש את חשיבות מרד הנעורים שמבטא משימה ההתפתחותית של גיל ההתבגרות, שמטרתה להגיע לעצמאות  ולנפרדות מההורים.

"אחרי הכל, הילדים האלה הם אוטוטו בני 18. זה אומר שאם הילד או הילדה מסרבים לקבל חיבוק, חשוב לכבד את זה ולהבין שהדבר נובע מההתפתחות הטבעית ומהרצון בעצמאות ולא בגלל שהוא או היא לא אוהבים אתכם. כאן גם המקום לבקש מההורים, לא להיעלב או לפתח תחושה של דחייה, כל עוד מדובר בשמירה על גבול הטעם הטוב״.

למה קשה כל כך להורים לקבל את זה?

״כי גם לנו כהורים יש צורך שיאהבו אותנו. כולנו במקביל גם ילדים-של ואנחנו גם לא מסוגלים לנטרל לגמרי כהורים את הצורך בחיבוק, באהבה ולפעמים גם בשליטה. חשוב לזכור שהנטייה של ילד מרצה והורי, במובן של דאגה להוריו, מפחיתה מהחופש הפנימי שלו להתחבר לצרכיו הרגשיים וההתפתחותיים האותנטיים. במובן מסוים, נער מרצה בעצם אינו סומך על יכולת ההכלה של הוריו, בעוד שנער מרדני סומך על הוריו ובוטח בעוצמה הפנימית וביכולת שלהם 'לשרוד את ההתקפה' ולשמור על עמדה הורית אמפטית".

אתה מדבר על רצון בשליטה. גם אם ההורה מעט יוותר, עדיין הסכנות שם בחוץ מוחשיות וממשיות.

״נכון, וקר שם בחוץ - מרחב שבו נחשפים לעולמות שונים הרחק מיכולת ההגנה שלנו כהורים. אני ממליץ לכל הורה מצד אחד לסמוך על הנער/ה ועל ארגז הכלים שבו ציידתם אותם מהרגע שנולדו, להראות להם שאתם סומכים עליהם ובו זמנית להמשיך ולהדגיש אותן סכנות ואת דרכי ההתמודדות במצבי קיצון.

גיל ההתבגרות הוא בדיוק הזמן להתחיל להעביר את האחריות לנער ולנערה ולהראות שאתם סומכים עליהם. אילוסטרציה: שאטרסטוק

"כחלק מהחינוך ההורי, אני ממליץ להורה גם לבדוק את עצמו, והכוונה לא רק למה שאתם אומרים ועושים, אלא גם להתנהלות וההתמודדות הרגשית שלכם שמשפיעה על מי שסביבכם. חשוב שהורים יהיו מסוגלים להתבונן בעצמם ולמנוע מלהשליך את העולם הפנימי שלהם ואת מה שעברו בחייהם על הילד".

האם צריך להציג חזית הורית אחידה מול המתבגר/ת בבית?

"זו שאלה שהרבה הורים שואלים אותי - האם בהכרח חשוב להציג חזית הורית זוגית משותפת בכל נושא אל מול הילדים. כאשר מדובר בנושאים מהותיים - בהחלט כן. במקרים אחרים, זה בסדר שהנער או הנערה יבינו שלפעמים אבא ואמא רואים את הדברים אחרת״.

הדרכת הורים על קצה המזלג

שפירא מציע כמה כלים שיסייעו להורים בהתנהלות טובה מול ילדים בכלל ובני נוער בפרט:

תסמכו והתעניינו - עודדו עצמאות ובו זמנית גלו מעורבות. גיל ההתבגרות (בסביבות גיל 15) זה בדיוק הזמן שבו חשוב להתחיל להעביר את האחריות לנער ולנערה כדי להראות להם שאתם סומכים עליה או עליו. בו זמנית, תמשיכו לשאול גם אם לא תמיד אתם מקבלים תשובה. עצם השאלה מראה שאתם מתעניינים, וזה מאוד חשוב לצד השני! תתעניינו אבל אל תחפרו.

זיכרו שהילדים חיים בעולם תרבותי שונה משלכם - מצב שמצריך התעניינות גם מצידכם. במקום לבקר אותם, תתעניינו, נסו לעודד פעילויות משותפות, אם בבית או בחוץ, כדי לאפשר זמן איכות משותף ומהנה.

ילדים ובני נוער מאוד רגישים למצב בבית - הקפידו על שיח מכבד, התנהלות זוגית והורית ראויה ותנו דוגמה אישית המשקפת את הערכים עליהם על פיהם פועלת כל המשפחה.

הכל אודות מין - אהבה וזוגיות בגיל ההתבגרות הן נושאים מורכבים ומאתגרים בפני עצמם. מצד אחד חשוב לא לדחוק בדור הצעיר ויחד עם זאת, להמשיך לדבר על זה כל הזמן, גם אם הצד השני שותק. הם בהחלט מקשיבים.

גבולות זה חשוב אבל במידה - ההורים צריכים לאסור על דברים מסוימים ובו זמנית לדעת שחלק מהם יקרו, בין אם מדובר בחזרה הביתה בשעות מאוחרות או בחשיפה לאלכוהול ו/או לסמים. חשוב לתדרך את הנער ממקום רגוע ולא לעורר חרדה. אחרי הכל, רוב בני הנוער לא יתמכרו לסמים או יפלו לאלכוהוליזם משום שיש הכרח בתנאים ואישיות מסוימת כדי לפתח בעיות כאלו. אם בכל זאת קיים חשש, חשוב לפנות לאיש מקצוע.

אתם לא חברים, אתם הורים - זיכרו כי הורים הם לא חברים של הילדים. אמנם מדובר בקשר מאוד קרוב, אבל תפקידנו לדאוג לילדים, והם ידאגו בעתיד לילדים שלהם.

ולבסוף, אל תצפו למסע קל - בכל מקרה זה לא יהיה קל, כי אם זה קל זה אומר שיש בעיה. הבנתם? יש אימרה לפיה, "אם קל לנו, סימן שאנחנו בירידה". הדרך לבגרות מלווה באתגרים, גם אתם ההורים שותפים להם, והקשיים תורמים להתפתחות בגיל ההתבגרות.