פרקינסון תחת לחץ: התמודדות עם חרדה בקרב חולי פרקינסון

המלחמה המתמשכת בישראל מלווה ברגשות רבים של מתח, חרדה, דיכאון ומצב רוח ירוד. בקרב חולי פרקינסון, רגשות אלה עלולים לגרום להחמרה בתסמיני המחלה ולפגיעה משמעותית באיכות החיים. ד"ר מאיר קסטנבאום (בתמונה. צילום: פרטי), סגן מנהל מחלקה נוירולוגית ומנהל מרפאת הפרעות תנועה בבית החולים מאיר בכפר סבא, מסביר אודות מחלת הפרקינסון, תסמיניה ודרכי ההתמודדות במצבי חרדה ולחץ.

חרדה ודיכאון בקרב חולי פרקינסון

מחקרים שונים הדגימו כי שכיחות הופעת חרדה מגיעה לעד 50% מחולי הפרקינסון, וסימפטומים דכאוניים מופיעים בכ-30% מהחולים במחלה. שכיחות זאת גבוהה משמעותית מאשר בקרב האוכלוסיה הכללית. תסמיני החרדה מקדימים לעתים את הופעת התסמינים המוטוריים של המחלה או שהם מופיעים לאחר אבחון המחלה.

מהי מחלת הפרקינסון ומה הם הסימפטומים

פרקינסון היא מחלה ניוונית נוירולוגית בעלת תסמינים תנועתיים הכוללים: רעד, נוקשות, איטיות, הפרעות הליכה ונפילות. בנוסף, המחלה מלווה בתסמינים לא תנועתיים הכוללים שינויים קוגניטיביים, הפרעות במצב הרוח והשינה, חרדה, הפרעת שליטה בסוגרים ועצירות.

מהלך המחלה הוא כרוני, כאשר במרבית החולים התסמינים מחמירים בהדרגה לאורך שנים וגורמים להגבלה הולכת וגוברת בתפקוד ולפגיעה באיכות החיים. שכיחות המחלה עולה עם הגיל ומגיעה לכ-2% מהאוכלוסיה. בישראל, כ-35,000 אנשים מאובחנים עם פרקינסון.

פרקינסון – מחלה רב מערכתית

המחלה תוארה לראשונה לפני כ-200 שנים, ומאז התרחב הידע לגבי תסמיני המחלה. בעבר ההתייחסות הרפואית למחלה היתה כמחלה הפוגעת כמעט בלעדית במערכת התנועה. כיום אנו יודעים שמדובר במחלה רב מערכתית, ושהתסמינים הלא תנועתיים המתבטאים בשינויים קוגניטיביים, הפרעות במצב הרוח וחרדה יכולים להשפיע בצורה ניכרת על איכות חיי המטופלים, אפילו יותר מהתסמינים התנועתיים.

בנוסף, חלה התקדמות בהבנת המרכיבים הגנטיים והמולקולריים המעורבים בהתפתחות המחלה. במוחות החולים קיימים שינויים פתולוגיים, ביניהם ניוון תאי עצב המכילים מתווך כימי - דופאמין. הירידה בדופאמין אחראית לחלק גדול מהתסמינים, בעיקר לתסמינים של מערכת התנועה. קיימת פגיעה גם במתווכים הכימיים סרוטונין, אצטיל כולין ונוראדרנלין.

השפעת החרדה וההשלכות על מחלת הפרקינסון

מנגנון היווצרות חרדה ודיכאון בפרקינסון קשור גם לסיבות נוירוביולוגיות וגם לסיבות פסיכולוגיות הכוללות התפתחות חרדה כתגובה למחלה פרוגרסיבית כרונית. סיבות נוירוביולוגיות קשורות בשינויים במתווכים כימיים במוח. קיים ניוון עצבי במסלולים עצביים במוח הקשורים לדופאמין, ביניהם אזור האמיגדלה שהוא מבנה מוחי חשוב בהיווצרות החרדה.

עוד אזורים מוחיים המתנוונים במחלה כוללים את גזע המוח, כולל הגרעינים raphe ו-locus ceruleus ומלווים בירידה במתווכים הכימיים סרוטונין ונוראדרנלין, בהתאמה. ירידה בסרוטונין קשורה בהתפתחות דיכאון.

קיימות עדויות שתקופות של לחץ עלולות להחמיר תסמינים תנועתיים של פרקינסון כגון רעד, הפרעות בהליכה ותנועות לא רצוניות, ובנוסף להגביר התפתחות של דיכאון וחרדה. הרגישות המוגברת לסטרס אצל החולים ככל הנראה קשורה להפרעה בתפקוד דופאמין, הגברת רמות סטרואידים, ובנוסף מנגנונים של היווצרות רדיקלים חופשיים התורמים לניוון תאי העצבים.

תסמינים של חרדה במחלת פרקינסון כוללים תחושת מתח פנימי, חוסר יכולת להירגע ומחשבות מדאיגות. אילוסטרציה: שאטרסטוק

חרדה מובילה להתגברות המגבלות התפקודיות בחולי פרקינסון וירידה באיכות החיים. הפרעות החרדה השכיחות כוללות התקפי חרדה שלעיתים מלווים באגורופוביה (פחד ממקומות פתוחים המוביל להימנעות מהגעה למקומות שונים ועיסוק במגוון פעילויות), חרדה כללית וחרדה חברתית.

תסמינים של חרדה במחלת פרקינסון כוללים תחושת מתח פנימי, חוסר יכולת להירגע, מחשבות מדאיגות. בנוסף, הפרעות שינה, עייפות, תסמינים של מערכת העצבים האוטונומית, הכוללים דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה, הזעה, רעד, תחושת מחנק ותחושה של מוות קרב.

לאור העובדה שחלק מהתסמינים הגופניים של חרדה (הפרעות שינה, עייפות) שכיחים גם במחלת פרקינסון ללא קשר לחרדה, פעמים רבות יש תת אבחון וטיפול של חרדה, שיכולה להוביל לפגיעה בתפקוד המוטורי והקוגניטיבי. נדרשת העלאת מודעת מטפלים לזיהוי החרדה ולטיפול.

מרבית המחקרים מראים ששכיחות חרדה גבוהה יותר בנשים עם פרקינסון, בחולים צעירים, ובנוסף קיימת עלייה בשכיחות החרדה עם משך שנות המחלה וחומרת המחלה. פעמים רבות חרדה משולבת בדיכאון המתבטא בעצבות, תחושת ייאוש וחוסר עניין, עייפות, חוסר אנרגיה, מחשבות על מוות, הפרעות בשינה ובתיאבון.

חרדה ותנודות מוטוריות במחלת פרקינסון

בנוסף, קיימת שכיחות גבוהה של חרדה בחולי עם תנודות מוטוריות ולא מוטוריות. תנודות במצב התנועתי מתרחשות לרוב לאחר מספר שנות מחלה וטיפול. נוצרים זמני ON בו מצבם התנועתי של המטופלים טוב יחסית, זמני OFF בו המטופלים חווים תסמינים של איטיות, נוקשות בשרירים, רעידות וקשיי הליכה ניכרים, וזמנים של עודף תנועתיות בלתי נשלטת (דיסקינזיות).

תנודות במצב הלא תנועתי מופיעות לרוב בזמן מצבי ה-OFF התנועתי, כך שהתסמינים התנועתיים ולא תנועתיים מופיעים במקביל. התסמינים מופיעים לסירוגין במהלך היום וכוללים שינוי במצב הרוח, דיכאון וחרדה, איטיות מחשבתית, עצבנות, ישנוניות, אי שקט ניכר וכאבים מפושטים.

קיימת חרדה משהייה במצבים חברתיים בזמן מצבי OFF בהם מתפוגגת השפעת התרופות לפרקינסון וחשש מוגבר מנפילות. עקב כך מטופלים פרקינסון עלולים להימנע מלצאת מהבית, כולל לפעילויות גופניות, קוגניטיביות וחברתיות שהכרחיות לשמירה על בריאותם. כתוצאה מהחשש ליציאה מהבית והתרחקות ממרחב מוגן, חולים רבים הפחיתו את הפעילות הגופנית.

כיצד ניתן לסייע לחולים להפחית את החרדה וההחמרה במחלה?

פעילות גופנית תדירה מומלצת בחולי פרקינסון לשיפור המצב התנועתי והוכחה כמשפרת את מצב הרוח במיוחד כאשר מדובר בפעילות גופנית מגוונת המשלבת פעילות אירובית, גמישות וכוח. המנגנון ככל הנראה הוא השפעת הפעילות על המתווכים הכימיים דופאמין, סרוטונין ונוראדרנלין. השפעת פעילות גופנית על הפחתת חרדה במחלת פרקינסון טרם הוכחה בעבודות מבוקרות, אולם לאור ההשפעה החיובית על התנועה ומצב הרוח, היא בהחלט מומלצת.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוכח בעבודות כמפחית חרדה חברתית ודיכאון ומפחית הימנעות ממצבים ופעילויות שמאפיינת חלק מהחולים. התערבויות המבוססות על קשיבות(mindfulness), שיטת תרגול מדיטטיבית הכרוכה בהפניית הקשב באופן מכוון לחוויות ותופעות המתרחשות ברגע, נמצאה כמפחיתה חרדה ודיכאון בחולי פרקינסון.

אם קיימים תסמינים בולטים של חרדה המפריעים לאיכות חיי המטופל, ניתן להתחיל טיפול תרופתי. נמצאות בשימוש תרופות ממספר קבוצות פרמקולוגיות. הטיפול השכיח ביותר בחרדה בפרקינסון כולל תרופות אנטי דיכאוניות. תרופות אלו פועלות בעיקר על המתווך הכימי סרוטונין.

קיימים טיפולים תרופתיים מקטגוריות אחרות שיכולים לסייע יחד עם זאת לחלק מהתרופות עלולות להיות תופעות לוואי שעשויות להתבטא בשינויים קוגניטיביים, ישנוניות והפרעה ביציבות, ולכן על הצוות המטפל לשקול את נחיצות השימוש בתרופות תוך מעקב אחר התפתחות תופעות לוואי.

במצבים בהם תסמיני חרדה ואי שקט תנודתיים מופיעים בזמן OFF תנועתי, מתן תרופה המכילה דופאמין משפר לרוב את תסמינים התנועתיים וגם חלק התסמינים הלא תנועתיים.

לסיכום, בקרב חולי פרקינסון קיימת שכיחות מוגברת של חרדה ודיכאון כחלק מתסמיני המחלה, ובנוסף רגישות מוגברת לסיטואציות של לחץ. מצבי מתח עלולים לגרום להחמרה במצבם הרגשי, המוטורי והתפקודי. מודעות לתסמינים אלה ומתן טיפול תואם תורמים לשיפור במצב התפקודי ובאיכות חיי המטופלים.

ד"ר מאיר קסטנבאום הוא יועץ עמותת פרקינסון בישראל, המסייעת לחולי הפרקינסון ולמשפחותיהם בהתמודדות עם אתגרי המחלה ופועלת למען מיצוי זכויותיהם ושיפור איכות החיים