תחנות במערכת הבריאות הישראלית, מאז ועד היום - מיוחד ליום העצמאות

מערכת הבריאות הישראלית עברה תהפוכות רבות מאז הקמת המדינה, אולי יותר מכל מדינה אחרת. אם מדינות אחרות התפתחו בהדרגה ועם הזמן, אנחנו "טסנו" עם המצאות ופיתוחים ועשינו הכל מהר יותר, ככל הנראה גם טוב יותר, החל מטכנולוגיות רפואיות ועד לנגישות שירותי הבריאות.

איך התקדמנו מהימים הראשונים של המדינה, אז מערכת הבריאות סבלה ממחסור בתשתיות, ועד לימים אלה, בהם ישראל נחשבת לאחת המדינות המתקדמות בעולם בתחום הרפואה? אילו שירותים הוצעו בעבר ומלווים אותנו גם כיום?

טיפות חלב – מ-1921 ועד היום

הידעתם? תחנות טיפת חלב היו תוצאה של שיתוף פעולה בין הסתדרות נשים עבריות (ארגון נשים יהודי שפעל בארץ ישראל בשנים 1920–1933 ועיקר עיסוקו היה בסיוע לנשים הרות ולאמהות צעירות) וארגון הדסה. התחנה הראשונה של טיפת חלב הוקמה בשנת 1921 בירושלים. המטרה המוצהרת היתה צמצום תמותת תינוקות על ידי ייעוץ רפואי, חלוקת חלב שאוב ומתן שירותים סוציאליים מגוונים.

עם קום המדינה בשנת 1948, האחריות על טיפת חלב עברה למשרד הבריאות ונפתחו עוד תחנות ברחבי הארץ. הטיפול שהתחנות הללו העניק היה כנראה איכותי במיוחד: אחוזי התמותה הגבוהים בתינוקות, שהיו אופייניים לתקופה, היו בישראל מהנמוכים בעולם.

מה ההבדל בין טיפות חלב בעבר והיום?

בעבר, תחנות טיפת חלב סיפקו שירותים בסיסיים למדי כגון שקילה, מדידת גובה, בדיקות ראייה ושמיעה, כמו גם חיסונים. האמהות נהגו להגיע עם התינוקות לבדיקות בתחנות עד לגיל שנה בערך. צוות תחנות טיפת חלב כלל רק אחיות.

תחנת טיפת חלב בפתח תקווה, שנות ה-30-40. צילום: ניסן בן נעם/ הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני/ פיקיוויקי

כיום, תחנות טיפת חלב מטפלות בתינוקות מגיל לידה ועד גיל שישה חודשים ומספקות מגוון רחב יותר של שירותים, ביניהם: הדרכת תזונה, הדרכת בטיחות, מעקב התפתחותי מקיף לתינוקות ופעוטות, ייעוץ הנקה, מעקב גדילה, בדיקת רופא, קידום בריאות בנושאים כמו הכנה לכיתה א', קשרים חברתיים ועוד. צוות תחנות טיפת חלב כיום כולל גם אחיות וגם רופאים.

קופות החולים הבסיסיות מול שב"ן (שירותי בריאות נוספים)

בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת פעלו בישראל מספר קופות חולים, רובן הוקמו על ידי ארגוני עובדים (למעט "מכבי" שהוקמה על ידי רופאים שברחו מאוסטריה וגרמניה).

בשנות השבעים החלו לפעול בקופות החולים שירותי הבריאות הנוספים בתשלום נוסף, המוכרים גם כשב"ן,  והם כללו בעיקר כיסוי לתרופות שאינן כלולות בסל הבריאות, שירותי שיניים לילדים ולמבוגרים, טיפולי פיזיותרפיה ועוד.

שירותי השב"ן פתחו את הדלת לטיפולים שאינם בלעדיים למרפאה או לבית החולים וגרמו למרפאות ייעודיות להיפתח ברחבי הארץ. עד אז, בקופת החולים היו מבצעים את כל סוגי הטיפולים באותו מבנה בו ישב גם רופא המשפחה. כיום יש מרפאות ומכוני בדיקות מגוונים ובשפע.

עם השנים, התרחבו תכניות השב"ן משמעותית והיום הן מציעות מגוון שירותים רפואיים, ביניהם רפואה משלימה, טיפולים פסיכולוגיים, בדיקות למיניהן ועוד. השב"ן היה שלב ביניים בין הבסיס הנמוך – קופת חולים, לבין השלב הבא – רפואה פרטית.

קופות חולים מול רפואה פרטית 

שורשיה של הרפואה הפרטית בישראל נעוצים עוד בימי טרום המדינה, עם פעילותם של רופאים פרטיים שהגיעו לארץ ישראל במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. רופאים אלה הקימו מרפאות פרטיות, בתי חולים פרטיים ומוסדות רפואיים אחרים וסיפקו שירותים רפואיים למי שיכול היה להרשות לעצמו לשלם עבורם.

עם הקמת המדינה בשנת 1948 הוקמה מערכת בריאות ציבורית שסיפקה שירותי רפואה בסיסיים לכל תושבי ישראל. בדיוק כפי שזה כיום, מערכת זו לא יכלה לענות על כל הצרכים הרפואיים של האוכלוסיה, והביקוש לשירותי רפואה פרטיים המשיך לגדול. בניגוד להיום, לא היה "ביטוח רפואי" שמאפשר לרכוש שירותי רפואה פרטית במחיר נגיש, כך שמעטים מאוד האנשים שיכלון להרשות לעצמם לבקר במרפאה פרטית.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, היה מה ששינה את התמונה: החוק, שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 1995, קבע לראשונה חובת ביטוח בריאות לכל תושבי המדינה והבטיח להם סל שירותים רפואיים נרחב ומוגדר.

סניף קופ"ח בישראל היום. צילום: רומן ינושבסקי/ שאטרסטוק

לפני חוק ביטוח בריאות ממלכתי, מערכת הבריאות בישראל לא היתה אחידה. רבים מהישראלים לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש ביטוח בריאות, ונשארו ללא כיסוי רפואי מספיק רחב. שירותי הבריאות המשודרגים שהיו זמינים לכולם, לא היו שווים בכל רחבי הארץ, ואיכותם לא תמיד היתה גבוהה. השינויים שחולל חוק ביטוח בריאות ממלכתי כללו חובת ביטוח: כל תושב ישראל חייב להיות מבוטח בקופת חולים אחת. בנוסף, הוגדר סל שירותי בריאות בסיסי שניתן לכל מבוטח, ללא קשר למצבו הכלכלי או גילו.

בשנות השמונים מדינת ישראל כבר החלה לראות התקדמות טכנולוגית בתחום הרפואה שהביאה לפיתוח טיפולים חדשים ומתקדמים. טיפולים אלה, גם תרופות חדשניות, לא היו זמינים במסגרת מערכת הבריאות הציבורית. במקביל, הישראלי הממוצע הפך להיות יותר קרייריסט וניהיליסט, והעלייה ברמת החיים של חלק מהאוכלוסיה הביאה לכך שאנשים רבים יכלו פתאום להרשות לעצמם לשלם עבור שירותי רפואה פרטיים, לקבל טיפולים מתקדמים, תרופות טובות יותר ויחס אישי מהרופא.

בתי החולים הממשלתיים מול מתקני הרפואה החדשניים

ישראלים רבים התעשרו בשנות השמונים הקפיטליסטיות, או לפחות החלו לנהל חיי שפע שחרגו מהממוצע עד אז (בעיקר פקידות על גווניה השונים) ולצרוך שירותי רפואה פרטית, החלו להיפתח בישראל בתי חולים פרטיים, מרפאות מומחים ובהתאם צצו פוליסות בריאות ביטוח פרטיות. עד אז, מרבית בתי החולים בישראל היו בבעלות ממשלתית או של ארגוני צדקה. בתי החולים סבלו ממחסור במיטות ובציוד רפואי והטיפול היה בהתאם. כיום, מרבית בתי החולים הממשלתיים נראים ומנוהלים כמו בתי חולים פרטיים, וגם מי שאינו עשיר או מבוטח בביטוח בריאות פרטי, יקבל טיפול איכותי.

הרפואה הפרטית הפכה לחלק משמעותי ממערכת הבריאות בישראל והיא מספקת כיום מגוון רחב של שירותים רפואיים למי שיכול להרשות לעצמו לשלם עבורם. לאורך השנים התעוררו ויכוחים רבים סביב נושא הרפואה הפרטית בישראל. יש הטוענים שהיא יוצרת אי-שוויון ופוגעת במעמדות הסוצויאקנומיים הנמוכים, בעוד שאחרים טוענים שהיא חיונית לשיפור איכות השירותים הרפואיים בישראל.

בשנים האחרונות נעשים נסיונות רבים לצמצם את הפערים בין מערכת הבריאות הציבורית והרפואה הפרטית ולשפר את הנגישות של שירותי רפואה איכותיים לכלל האוכלוסיה ובפריפריה. רפורמה בביטוחי הבריאות שהונהגה לאחרונה מוזילה את מחירי הביטוחים הרפואיים הפרטיים, מאפשרת לבחור סעיפי ביטוח בודדים (במקום פוליסה גדולה ויקרה) ומסדירה את התחום באופן אחיד, בין היתר על מנת למנוע כפל ביטוחי בריאות.

(צילום ראשי: זולטן קלוגר/ ויקימדיה)