הורות לילדים להט"בים: מסע של קבלה, תמיכה ושינוי

הורות היא מסע מרתק אך גם מורכב עם התמודדויות ואתגרים רבים. הורים לילדים בכל הגילאים מוצאים את עצמם בסיטואציות רבות מתחבטים, מתלבטים ותוהים אם עשו את הצעד הנכון או אמרו את המילה הנכונה. לעתים ההורה מרגיש שנפלטה לו תגובה לא ראויה ואיכשהו תמיד קיים החשש שאולי הוא מזיק לילד שלו.

גידול ילדים להט"בים (הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים וגם בני נוער שכרגע מתחבטים בשאלת הזהות שלהם) מציב קשיים ייחודיים אף יותר, לצד כמובן רגעים של גאווה וחיבור עמוק שנוצרים על רקע הקשיים והדרך השונה שבה צועדים ההורים והילדים.

בעשור האחרון החברה נעשתה סובלנית יותר כלפי הקהילה הלהט"בית. אמנים רבים "יצאו מהארון" והתקבלו בזרועות פתוחות, אצל חלקם אפילו נרשם זינוק מעודד במדד הפופולריות. השיח לגבי מיניות, וביתר שאת הגדרת המיניות, הפך להיות מצד אחד משמעותי ומרכזי ומצד שני אגבי. כלומר, אף אחד לא עושה עניין מזה שמישהו מעדיף את בני מינו או מזדהה בזהות שונה מהנראות שלו. למרות זאת, עדיין קיימים מכשולים רבים, דעות קדומות, סטריאוטיפים ואפילו אפליה גלויה שעלולים להשפיע על הורים וילדיהם הלהט"בים.

הורים לילדים להט"בים מתחבטים עם שאלות ומצוקות שבחלקן מעוררות מבוכה, יחד עם הדאגה הבלתי פוסקת לילד ה"שונה", דאגה שאינה בלתי מבוססת במציאות. מצד שני, האתגר בגידול והתמודדות עם ילדים להט"בים טומן בחובו גם הזדמנויות רבות, כמו התפתחות אישית, קבלת האחר, סובלנות ותכונות נפלאות נוספות.

ד"ר נגה נבארו, פסיכולוגית בכירה, מכון שינוי. צילום: פרטי

ד"ר נגה נבארו, פסיכולוגית בכירה עם ניסיון רב בטיפול משפחתי, הבעלים של מכון שינוי בהרצליה, אומרת שצריך להביא בחשבון את המגמות ההוריות והחברתיות החדשות בעשור האחרון. לדבריה, "ההורים היום מתנהלים אחרת, יודעים ומודעים יותר. אנו רואים הרבה דמויות מפורסמות כגון שחקנים, מגישים בטלוויזיה ואנשים בתפקידים חשובים שיצאו מהארון באופן פומבי ונותנים חיזוק לאחרים. זה מאפשר להורים לקבל ביתר קלות את העובדה שהבן/בת שלהם הם ילדים להט"בים".

תמיכה הורית והבריאות הנפשית של הילד/ה

ד"ר נבארו מתייחסת לקושי של הורים לילדים צעירים. "מחקרים בארץ ובחו"ל מראים חד משמעית שלאופן התגובה ולאופן התמיכה של ההורים יש השפעה מאסיבית על הבריאות הנפשית של ילדים שמציגים סימנים של בלבול בזהות מינית או כאלה שכבר בחרו את הזהות המינית שלהם, שהיא אחרת מכפי שהם נולדו. המחקרים מראים שאצל ילדים שהוריהם דחו אותם, יש פי שמונה יותר סיכוי לאובדנות, פי שישה יותר דיכאון ויותר מפי שלושה סיכויים להתמכרות לסמים למשל. במיוחד רואים את זה אצל בני נוער שנדחו לגמרי על ידי ההורים והמשפחה".

הדחייה ההורית, לדבריה, יכולה להתבטא באופנים שונים. "השפלה למשל, או לעג כלפי הילד שנראה כביכול שונה. לפעמים זה מתחיל כבר בילדות, אפילו אצל ילדים בני שש או שבע שמתחילים להראות סממנים כאלה של שונות מינית. ההורים יכולים לומר משפטים שנאמרים כאילו בחיבה אך בעלי השפעה רבה, כמו 'מה אתה מתנהג כמו בת' וכדומה.

"בנות קרובות פיזית זו לזו כבר מהילדות, ללא קשר לנטייה מינית". צילום: שאטרסטוק

"בנות פחות סובלות מדחייה כזו, כי אצלן זה פחות ניכר. האפשרות של בנות להיות חברות מאוד קרובות, ללכת יד ביד ולהתחבק, קיימת הרבה ונחוות באופן הרבה יותר טבעי בחברה מאשר מול בנים. מרבית הבנות גם לא מצהירות בגיל העשרה שהן לסביות. אם כבר, לרוב הן מצהירות על כך שהן חושבות שהן דו מיניות".

ד"ר נבארו מסבירה כי "הנטייה של בנות להיות מאוד קרובות פיזית זו לזו היא נטייה שרואים מהילדות המאוד מוקדמת, והיא באה להשערתי משום שבדרך כלל, האמא הכי קרוב לילדה והגוף הנשי מוכר וקרוב ומנחם בדרך כלל. לכן, ילדות יכולות לעשות הכל ביחד בלי שום קשר לנטייה המינית שלהן. הן יכולות לישון יחד במיטה, הן יכולות לשחק, להתחבק, ללכת שלובות זרועות עד גיל מאוחר, כאמור ללא קשר לנטייה המינית, מה שלא תמיד כך אצל בנים".

ההורים לא צריכים לשנות את הילד/ה

פעמים רבות התגובה הקשה של ההורים כלפי הילד שמצהיר על נטייתו המינית האחרת נובעת לאו דווקא מתחושת בושה נוראית אלא מתוך דאגה אליו ומובילה את ההורים לדחוק את הילד לפעילות יותר "הטרוסקסואלית", להכחשה ולמניעת קשר עם חברים עם נטייה דומה.

"המתבגר", מסבירה ד"ר נבארו, "מסיק מכך שההורים לא אוהבים אותו. הוא לא חווה את הדאגה, וזה מוביל לקונפליקט. הקונפליקט הזה בסיכומו של דבר עלול להוביל ליותר התנהגויות פוגעניות ולהגברת תחושות הדחייה של הילד או המתבגר מצד ההורים.

"מה תהיה תגובה נכונה? קודם כל, קבלה, הבנה, עוד לפני שהילדים מגיעים לגיל ההתבגרות. חלק גדול מהילדים, בעיקר בנים, מתמודדים עם בעיות של זהות מינית כבר בגיל מוקדם, עשר או אפילו קודם, ומבינים שזאת הנטייה שלהם. אם ילד צעיר מצהיר על הזדהות או נטייה מינית שונה, צריך להבין שאלה דברים שעשויים להשתנות, אבל אין זה אומר בשום אופן שההורה או מישהו אחר צריך לנסות לשנות אותו.

"לעתים בני ובנות נוער, בגילאי 11 או 12, חווים תחושות מיניות שמתפרשות כנטייה מינית, אבל זה לא לגמרי ברור. יכולות להיות להם תחושות של משיכה מינית שעלולות להתפרש לא נכון מתוך חוסר הבנה. במקרה כזה, אם אין הבנה נכונה או תמיכה של ההורים, הילדים נתונים להשפעת יתר של גורמים שונים, שעלולים גם לנצלם וגם על ידי שכנוע שהוא או היא אכן הומו/ לסבית. כל אלה עלולים להקשות על תפישת הזהות.

"לכן, מה שנדרש מההורים זו הבנה, אהבה וקבלה. תגובה טובה היא 'אנחנו נלך ונקבל עזרה ונראה מה צריך לברר, ובכל מקרה את/ה צריכים לדעת שאת/ה הילד/ה שלנו ואנחנו נאהב אותך ונתמוך בך מה שלא יהיה'. תגובה ראשונה כזו מאפשרת לילד לשתף את המצוקה שלו. ילד צריך להיות מסוגל לבוא ולהגיד להורים, 'אני לא רוצה ללכת לבית ספר כי כולם אומרים לי שם שאני הומו'. גם זה קורה ואנחנו רואים את זה הרבה מאוד פעמים. במקרים כאלה צריך לגייס דמות חינוכית בבית ספר ולתמוך".

לא צריך לצאת עם הצהרות מיידיות

ד"ר נבארו מבקשת להדגיש: "חשוב להבין שהמשמעות של תמיכה היא לא שההורה מקבל את זה שהילד הוא הומו או הילדה שלו לסבית. התמיכה היא לקבל את זה שכך הילד מרגיש וחווה או חושב, ויש מה לברר. פירושה של תמיכה היא להימנע מכל לעג או ביקורת על ההרגשה ולא להטיל ספק ברגשות הילדים. אפשר למשל לשאול אותו, 'מה גורם לך לחשוב ככה' או 'מה גורם לך להרגיש ככה'. בלי להתווכח או להוכיח אחרת. רק לשמוע, להקשיב ולקבל.

"אם יש צורך ותלוי בגיל המתבגר, כדאי להכין בהדרגה ובתבונה את המשפחה או הסביבה הקרובה לקבל את העניין. אין שום סיבה להתחיל להכין את הסביבה כשילד צעיר חושב שהוא שונה. זה לא חייב להיות סוד, אבל בשלב זה, הנושא יכול להישאר בקרב המשפחה. לא צריך לקבל החלטות גורליות בגיל 12.

"בגילאים מאוחרים, המתבגרים כבר מבינים טוב יותר מה קורה להם בזכות זה שההורים תמכו בהם או בזכות העזרה שקיבלו. במצב כזה צריך בהדרגה ועם עזרה להכין את הסביבה המשפחתית - האחים האחיות בגילאים מתאימים, סבא סבתא לפעמים, בהתחשב גם בכמה הדבר בולט. ההכנה הזאת יכולה להיות מדודה ומתוכננת כדי שתעבור בקלות ולעתים זה תהליך שלוקח זמן ורצוי שיהיה מלווה בהדרכה מקצועית, כך שהילד יקבל את התמיכה מההורים - לא מסוג התמיכה שתדחוף לצד אחד וגם לא כזו שמנסה לשנות או לדחוף לצד השני. הליווי גם מונע תחושות של בושה ומאפשר להורים ולילדים לעשות את העבודה יחד ולייצר את הסיטואציה הכי חיובית שאפשר ליציאה מהארון".

חשוב שילד ירגיש שהוא יכול לדבר עם הוריו בפתיחות ולהגיד, "אני חושב שאני הומו'". "זה לא בהכרח אומר בהכרח שהנטייה הזו תישאר לכל החיים, אבל הוא צריך להיות מסוגל לבטא את הרגשות בלי להרגיש שזו קטסטרופה ובלי להרגיש שעליו להתחבא או שמגיע לו עונש", אומרת נבארו. "זה סוג התמיכה הטובה ביותר עבור מתבגרים או מתבגרות - למצוא את דרכם בתוך עולם הרגש המאוד מבלבל הזה, ולאפשר עם הזמן להחליט מה ומי הם רוצים להיות".

ייעוץ מקצועי והדרכה הורית

"כאשר נעשה גילוי כזה, יש חשיבות עליונה לפנות לטיפול משפחתי ולהתייעץ כהורים אצל אנשי מקצוע מוסמכים ומיומנים. המפגשים נעשים גם בנפרד מול הילד/ה ומול ההורים, כדי להבהיר רגשות, הקשרים, לספק מידע פסיכו-חינוכי, ללמוד מה קורה עם הילדים בחיי היומיום, בבית הספר או במשפחה המורחבת. בדרך הזאת הילדים וההורים יכולים לתאם עמדות ולראות מה נוח להם להציג ולעשות מול המשפחה והקרובים. יש חשיבות אדירה לטיפול משפחתי טוב הכולל גם מפגשים פרטניים ובעיקר בשלבים הראשונים. טיפול פרטני בלבד אינו מספיק. הטיפול והייעוץ יכולים להימשך אפילו מספר פעמים על מנת לוודא את התהליך הנכון. להורים תוכל מאוד להועיל אפילו התייעצות חד פעמית מה לעשות, איך להתייחס, איך לדבר ולפתור בעיות".

ד"ר נבארו לא ממליצה להסתפק במידע באינטרנט וברשתות כי לדבריה, המידע הקיים מוטעה, אינו מהימן או מוטה פעמים רבות ועלול לגרום לטעויות רציניות.

מכון שינוי הוא מכון לייעוץ וטיפול במשפחה בפרט ובארגון ולהכשרת אנשי מקצוע מתואר שני ומעלה (מ-1985). הגישה במכון היא פסיכותרפיה מערכתית ממוקדת שינוי,  המתאימה ביותר למציאות משתנה של המאה ה-21 ובתנאי אי ודאות, במטרה לייצר שינויים בטווח קצר עם הישגים לטווח ארוך. במכון צוות רב תחומי רחב המעניק שירותים כגון: טיפול משפחתי, זוגי, פרטני, במשפחות צעירות ובוגרות, משפחות פרט ב', משפחות חד מיניות, הורות משותפת. כמו כן, טיפול בילדים ונוער, מבוגרים, הגיל השלישי, סוגיות של נטייה מינית וזהות מינית בהיבט המשפחתי;  בעיות חרדה ודיכאון, טראומה ופוסט טראומה, עבודה עם נפגעי טרור, הפרעת קשב, ליווי וגישור בגירושין, אבחון פסיכולוגי ודידקטי, טיפול קבוצתי ומתן חוות דעת לבית משפט.

ד"ר נגה נבארו, מנכ"ל, בעלים ומנהלת מקצועית של מכון שינוי, היא בעלת תואר Ph.D  בפסיכולוגיה קלינית (CSPP ברקלי, קליפורניה, 1978), מטפלת מוסמכת ומדריכה בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מפתחת הגישה של "הפסיכותרפיה הממוקדת שינוי" ™. מרצה בינלאומית ומפרסמת בכתבי עת ובספרים בינלאומיים