איך אנחנו בוחרים בן זוג? כל העובדות המדעיות
בואו נשים רגע את הרומנטיקה בצד ונדבר על המנגנונים הפסיכולוגיים שמסבירים איך אנחנו בוחרים בן זוג. כל התיאוריות על הדרך לבחירת בן/בת זוג
לאורך ההיסטוריה האנושית ניסו רומנטיקנים, מדענים ופסיכולוגים לענות על השאלה על פי מה אנחנו בוחרים את בני הזוג שלנו. מובן שלכולנו יש את הסיפור המיתולוגי על איך הכרנו את בן הזוג, על הפרפרים בבטן וסערת הרגשות, אבל אם נציץ לרגע אל מעבר לרומנטיקה, אל התאוריות המדעיות שעוסקות בנושא, נגלה מנגנונים פסיכולוגיים מורכבים ובלתי מודעים שמכוונים אותנו וגורמים לנו לבחור דווקא בבן או בת זוג מסוימים ולא באחרים.
אהבה פסיכואנליטית
התאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד רואה בבחירת בן זוג תוצאה של תהליכים נפשיים עמוקים ומורכבים. פרויד טען שבחירת בן זוג מושפעת מחוויות ילדות מוקדמות שקשורות ליחסים שלנו עם ההורים. על פי פרויד, יחסים אלה יוצרים את התבניות המגדירות את אופי וסגנון הקשרים הזוגיים שניצור בבגרותנו.
לדוגמה, אפשר לחשוב על ילדה שאהבתו של אביה לא היתה חד משמעית או עקבית, כך שהיא גדלה בהרגשה של חוסר ביטחון לגבי עד כמה היא נאהבת על ידו. ילדה כזאת עלולה לחפש אצל בן זוגה ואף לדרוש ממנו בצורה לא בריאה אישור מתמיד לאהבתו אליה, וזאת מתוך דחף לא מודע שנובע מיחסיה עם אביה בילדותה.
בנוסף פרויד הדגיש את תפקידם של דחפים מיניים בלתי מודעים כלפי ההורים שלנו והשפעתם על בחירותינו הרומנטיות ודיבר על כך שאנחנו חשים כלפי בן הזוג שלנו רגשות אהבה או תלות, חיוביים או שליליים, שחשנו בילדות כלפי הורינו. למרות שהתאוריה הפסיכואנליטית משפיעה עד היום על כל המחקר הפסיכולוגי שעוסק בנפש האדם, היא ספגה ביקורת רבה על כך שהיא מתמקדת יותר מדי בחוויות ילדות ובדחפים מינייים, וכי היא מתעלמת מגורמים חברתיים ותרבותיים שמשפיעים עלינו, כולל על הדרך שבה אנחנו בוחרים בן זוג.
לא נשרוד בלי אהבה
ג'ון בולבי, שהיה פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי, הושפע מתאוריית האבולוציה של דרווין וחשב שבחירת בן זוג היא פשוט ביטוי לצורך הישרדותי. כדי לשרוד אנחנו מפתחים מיומנויות שעוזרות לנו להשיג הגנה, אוכל וצרכים בסיסיים נוספים. מיומנויות אלו מתפתחות בילדות ובאות לידי ביטוי בסגנונות שונים של התקשרות עם ההורים שלנו, חלקם בריאים ומצמיחים וחלקם פחות. כשאנחנו מתבגרים אנחנו מיישמים אותם סגנונות הישרדותיים מהילדות גם ביחסים הזוגיים שלנו. ומה עם הפרפרים בבטן והתשוקה? ובכן, על פי התאוריה של בולבי גם משיכה מינית היא בסך הכל תוצר של צורך הישרדותי של המין האנושי להתרבות.
הכל עניין של תן וקח
עם השנים והתפתחות המחקר הפסיכולוגי הופיעו תאוריות שמתייחסות לקשר זוגי כאל מערכת כלכלית, תוך שימוש במושגים כמו היצע וביקוש, רווח והפסד, מתן תמריצים וכדומה. בהסתכלות כזאת, מערכת יחסים היא מנגנון של סחר חליפין, כאשר לכל אחד מבני הזוג יש מאגר של "סחורות" שהוא מביא איתו לקשר, כלומר כישורים ותכונות שתורמים לזוגיות כמו יופי, חוכמה, קור רוח, יכולת הכלה, אומץ, מעמד חברתי ועוד.
לפיכך, זוגיות טובה היא כזאת שבה בני הזוג מצאו איזון בין המשקל של התכונות שכל אחד מהם הביא לקשר, כך שאין לאחד מהם משקל יתר בתרומתו למערכת היחסים. אולם, כשהאיזון הזה מופר, יש סיכוי טוב שיתחילו לצוץ בעיות בקשר הזוגי.
האם הפכים באמת נמשכים?
אז זהו, שלא בדיוק. מחקרים שונים שנעשו בתחום ההתאמה זוגית מצאו שאצל רוב הזוגות בני הזוג דומים האחד לשני במידה רבה. הדמיון בא לידי ביטוי בכל האספקטים של החיים, כמו הסביבה המשפחתית והתרבותית שבה גדלו, השקפתם הפוליטית, מידת הנטייה שלהם להתמכרות, רמת ההשכלה שלהם, הערכים והתחביבים שלהם ועוד. יותר מזה, כשבדקו זוגות שאופיינו כהפכים, מצאו שהזוגיות שלהם פחות יציבה ופחות חיובית.
מה קורה בחיים האמיתיים?
האם התאוריות בנושא בחירת בן זוג אכן מתכתבות עם המציאות ובאות לידי ביטוי ביחסים זוגיים של אנשים אמיתיים? מסתבר שכן, כך מספרת לנו דנה חיון, בעלת מרכז ממי, המרכז למערכות יחסים, יועצת זוגית, מינית, פרט ומשפחה, שפוגשת זוגות רבים בקליניקה שלה ונתקלת בביטויים ומופעים שונים של התאוריות השונות.
חיון רואה לא פעם איך דפוסי התקשרות שנלמדו בילדות המוקדמת, במסגרת היחסים עם ההורים, נשארו יציבים ובעלי השפעה חזקה, כך שהם שופכים אור על דפוסי ההתקשרות הזוגיים הבוגרים של אנשים.
"במסגרת הטיפולים בקליניקה באה לידי ביטוי העובדה שלא פעם אנשים בוחרים בן זוג שיש לו תכונות שמאוד דומות לתכונות של ההורים שלהם, באופן שבן הזוג מפעיל אצלם טריגרים של כאב וחסך ילדי", מסבירה חיון. "זה, בצירוף העובדה שהרבה יותר קל לכעוס על בן הזוג שלך מאשר על ההורה שלך, יכול להוביל לקונפליקטים ולמשבר בזוגיות".
איך זה יכול להיות שאנשים לא רואים בעצמם את הדמיון בין ההורה שלהם לבן הזוג שבחרו? דנה חיון מאשימה את האוקסיטוצין, אותו הורמון אהבה שמופרש בגוף שלנו בכמויות מסחריות כשאנחנו מתאהבים, מטשטש את המציאות וגורם לנו לראות רק תמונה חלקית ממנה.
כדי להשתחרר מאותם דפוסי ילדות והתניות משפחתיות שמנהלות אותנו ואת הזוגיות שלנו, עובדת דנה עם זוגות שבאים אליה לטיפול על צמיחה זוגית שעוברת לא פעם דרך ריפוי פצעי ילדות. "הבנה הדדית של הצרכים הפנימיים שלהם מאפשרת לבני הזוג לעבור מהתנהלות אוטומטית להתנהלות מודעת שתביא התחדשות. במסגרת התהליך בקליניקה עוברים הזוגות תהליך אישי כל אחד עם עצמו הבוגר ועצמו הילד, במקביל לתהליך זוגי. כך מתאפשר למטופלים להכיר לעומק את דפוסי ההתנהגות ומנגנוני ההפעלה שלהם ולשלוט בהם, כדי שיוכלו לבנות מחדש את הקשר שלהם בצורה יציבה, חיובית ומצמיחה. המטרה: מערכת יחסים טובה שיש בה איזון בין המרחב המשותף למרחב האישי, ושבני הזוג צומחים בתוכה ואיתה".
מרוב תאוריות כבר יצא לכם החשק לאהבה וזוגיות? אל תתייאשו, כבודן של התאוריות במקומן מונח, וכדאי להיות מודעים להן כדי לבנות זוגיות טובה ויציבה, אבל אין שום סיבה שלא להמשיך ליהנות במקביל מהפרפרים בבטן ומהשמחה וההתרגשות המיוחדת שמביאות איתן התאהבות ואהבה.
(צילומים: שאטרסטוק)
