האם החטופים ששבו מעזה יחלימו לחלוטין? מחקר חדש ממרכז שניידר חושף ממצאים מטרידים

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי Acta Paediatrica מציג תמונה מדאיגה של מצבם הבריאותי והנפשי של החטופים שחזרו משבי החמאס בעזה. הממצאים, המבוססים על טיפול ב-26 חטופים במרכז שניידר לרפואת ילדים, מעלים חששות כבדים לגבי ההשלכות ארוכות הטווח של השבי על בריאותם הפיזית והנפשית של השבים.

המחקר, ראשון מסוגו, מתאר את הממצאים הגופניים וההתנהגותיים בילדים ונשים שתועדו מיד לאחר חזרתם מהשבי, וחושף ירידה משמעותית במשקל, טראומה פסיכולוגית וסיבוכים הנובעים מתנאי היגיינה ירודים. הממצאים מדגישים את הצורך בטיפול רפואי ונפשי מקיף לשבים ומעלים שאלות קשות לגבי גורלם של החטופים שעדיין מוחזקים בעזה.

רקע למחקר

במהלך חודשים נובמבר-דצמבר 2023, במסגרת הסכם הפסקת אש ולאחר כ-50 ימים בשבי החמאס, שוחררו כ-80 ישראלים ואזרחים זרים. מתוכם, 26 טופלו במחלקת השבים של מרכז שניידר מיד עם שובם ארצה. קבוצה זו כללה 19 ילדים בגילי שנתיים וחצי עד 18, שש אמהות וסבתא אחת.

חשוב לציין כי ל-18 מתוך 26 השבים לא היה בית לשוב אליו. חלק מהבתים נשרפו כליל בעת מתקפת השבעה באוקטובר בעוד אחרים נמצאים באזורי מלחמה, מהם פונו התושבים לאחר האירועים. עובדה זו מוסיפה שכבה נוספת של קושי וטראומה לחוויה הקשה שעברו החטופים.

 מתודולוגיית המחקר

המחקר התבצע על ידי צוות רב תחומי של רופאים ומומחים ממרכז שניידר לרפואת ילדים. הצוות כלל את ד"ר אפרת ברון-הרלב, מנהלת מרכז שניידר, ד"ר שלומית ירון וד"ר עומר ניב, סגניה, פרופ' גילת לבני, שניהלה את מחלקת השבים, ורופאות המחלקה הבכירות: ד"ר יעל מוזר-גלזברג, ד"ר חבצלת ירדן בילבסקי, ד"ר נועה זיו, ד"ר לוטם גולדברג, וד"ר דנה זינגר-הראל. בנוסף, השתתפו במחקר פרופ' סילבנה פניג, מנהלת המחלקה לרפואה פסיכולוגית בשניידר, ד"ר שירלי סער מנהלת מרכז החדשנות בשניידר וד"ר נועה אליקים-רז מבית החולים בילינסון.

החוקרים עקבו אחרי מצבם הבריאותי והנפשי של 26 השבים במהלך אשפוזם במרכז שניידר. זמן האשפוז הממוצע עמד על ארבעה ימים, כאשר חלק מהשבים שהו במחלקה ימים ספורים וחלקם מספר שבועות. המחקר כלל בדיקות רפואיות מקיפות, הערכות פסיכולוגיות וראיונות עם השבים ובני משפחותיהם.

אלה הם ממצאי המחקר העיקריים:

ירידה במשקל ותזונה לקויה

אחד הממצאים המטרידים ביותר היה ירידה משמעותית במשקל אצל יותר ממחצית מהשבים. בקרב ילדים בני 8-18, זוהתה ירידה במשקל של עד 10% ממשקל גופם. ירידה משמעותית עוד יותר נצפתה אצל הנשים הבוגרות - 7.5%-14.3% ממשקל גופן.

השבים דיווחו על אספקת מזון מוגבלת במהלך השבי. התזונה התבססה בעיקר על אורז ולחם לבן, עם צריכה מינימלית, אם בכלל, של ירקות, חלבון ושומן. מצב תזונתי זה מעורר דאגה רבה במיוחד לגבי הילדים הנמצאים בשלבי גדילה והתפתחות קריטיים.

בעיות היגיינה ותברואה

כל 26 השבים דיווחו על תנאי היגיינה ותברואה ירודים במהלך השבי. הם סיפרו על גישה מוגבלת למים זורמים, מה שהוביל לבעיות היגיינה חמורות. שישה מהשבים, מתוכם חמישה ילדים, סבלו מכינמת חמורה שהצריכה טיפול תרופתי וגזירת שיער. בנוסף, שמונה מהשבים, שישה מתוכם ילדים, דיווחו כי הוחזקו במנהרות רוב הזמן. תנאים אלה החריפו את הבעיות הבריאותיות ויצרו קרקע פורייה להתפתחות מחלות נוספות.

בעיות רפואיות

המחקר חשף מגוון בעיות רפואיות שהתפתחו במהלך השבי. בעיות עיכול היו נפוצות במיוחד. עשרה מהשבים סבלו מעצירות ממושכת, כולל פעוט אחד. 11 שבים, מתוכם שתי נשים ותשעה ילדים, דיווחו על אפיזודות של שלשול חריף במהלך השבי. בדיקות צואה גילו מגוון פתוגנים במערכת העיכול, כולל זנים שונים של חיידקי אי-קולי, קמפילובקטר וסלמונלה.

שישה חולים שבו עם עקיצות חרקים מרובות ועור מגורה. אחד הילדים סבל מהתפרצות של אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור) בעקבות כך. שלושה מהמטופלים חוו כאבי שרירים זמן קצר לאחר האשפוז. בנוסף, שלושה ילדים (בגילי שנתיים עד ארבע) חוו מחלות חום במהלך השבי, ללא הערכה או טיפול רפואי מעבר לתרופות להורדת חום. המחקר גם מצא שיעור גבוה של נוגדנים חיוביים לטיפוס מוריני וקדחת קיו (Q fever) בקרב מטופלים א-סימפטומטיים.

חלק מהשבים נפצעו כבר בעת החטיפה או סבלו מרסיסים בגופם. אחד השבים סבל מפציעות רסיסים באזור האגן, הגפיים העליונות והחזה. מטופל אחר אושפז בשנית כעבור מספר ימים מאז שובו לארץ, בעקבות תסמיני חום, קוצר נשימה וכאב בחזה. בדיקת CT חזה שנערכה, חשפה שבר בצלעות ותפליט בקרום הריאה.

מחלות רקע וטיפול תרופתי

המחקר מדגיש כי יותר ממחצית השבים שטופלו היו בעלי מחלת רקע אחת לפחות, כאשר שמונה מהם נוטלים באופן קבוע תרופות מרשם. מתוך חולים אלה, חמש נשים היו עם רקע של יתר לחץ דם, הפרעות חרדה, תת פעילות בלוטת התריס ודיכאון, וכן שלושה ילדים עם אסתמה.

החוקרים מציינים כי "תרופות כרוניות לא סופקו על בסיס קבוע במהלך השבי". רק אחד השבים דיווח על קבלת תרופות להורדת לחץ דם, אך גם זאת באופן ספורדי. חשוב לציין כי אף אחד מהשבים לא קיבל הערכה או טיפול מאנשי רפואה במהלך שהותו בשבי.

טראומה נפשית

ההיבט הנפשי של השבי היה אולי המטריד ביותר. כל החטופים נלקחו בכוח מבתיהם, 24 מתוך 26 היו עדים לרצח או חטיפה של בני משפחה אחרים במהלך המתקפה. השבים דיווחו על טרור פסיכולוגי מתמשך, כולל בידוד, הפחדה, הגבלת מזון ומים והתעללות נפשית.

הילדים הצעירים, בני פחות משבע, הדגימו דפוס התנהגותי של כניעה וסבלו מסיוטים חוזרים ונשנים. התנהגויות חריגות נצפו גם בקרב הפעוטות, כמו שמירת אוכל למועד מאוחר יותר. בנוסף, הילדים השבים אומנו לדבר בלחישה במהלך שהותם בשבי, וחידשו בהדרגה את עוצמת הדיבור הרגילה רק לאחר שהגיעו לבית החולים.

כל המטופלים עברו הערכה נפשית וקיבלו תמיכה פסיכולוגית וסוציאלית במהלך שהותם בבית החולים. עם זאת, החוקרים מדגישים כי הטיפול הנפשי יידרש להימשך זמן רב לאחר השחרור מבית החולים.

השלכות המחקר והמלצות

המחקר מדגיש את הצורך בגישה רב תחומית לטיפול בשבים. הממצאים מתייחסים לתקופה המיידית שלאחר השבי אך מרמזים על השלכות ארוכות טווח שדורשות מעקב והתערבות מתמשכים. הצוות הרפואי זיהה שההיבטים הנפשיים היו המטרידים ביותר, עם עדויות לעצב עמוק וטראומה פסיכולוגית משמעותית.

למרות השמחה וההקלה שבשחרור, השבים חוו קשיים עצומים במהלך המתקפה והשבי. רבים היו עדים לאירועים טראומטיים כמו רצח וחטיפה של יקיריהם. אלו חוויות שדורשות התייחסות מעמיקה וארוכת טווח במסגרת הטיפול הנפשי.

החוקרים מדגישים את הצורך במעקב ארוך טווח כדי להבין את מלוא ההשלכות הרפואיות והפסיכולוגיות של השבי. הם מביעים תקווה שהמידע שנאסף במחקר זה לא ישמש לרעה, ומדגישים שילדים אינם אמורים להתמודד עם חוויות כה קשות.

בעוד שהמחקר מתמקד בשבים שכבר חזרו, הוא מעלה שאלות קריטיות לגבי מצבם של החטופים שעדיין מוחזקים בעזה. נכון למועד פרסום המחקר, 115 חטופים – גברים, נשים וילדים - נמצאים בשבי כבר למעלה מ–300 ימים ומצבם, כנראה, קשה הרבה יותר.

(צילום ראשי: מחלקת השבים במרכז הרפואי לילדים שניידר. צילום: דוברות ביה"ח)