יום מניעת ההתאבדות הבינלאומי - ראיון עם פרופ' חגי חרמש

יום האובדנות שמצוין בתאריך 10 בספטמבר ראוי שיפקח את עינינו למציאות עצובה, שבה מאות אנשים מצליחים לממש את המחשבות האובדניות שלהם ומוצאים את מותם בטרם עת, וזאת למרות שבמקרים רבים היו סימנים מקדימים ואולי ניתן היה למנוע עוד מוות מיותר. בתקופת המלחמה הנוכחית, הסיכון למשברים נפשיים ואובדניים גבר עקב החשיפה המוגברת לטראומה, קשיים כלכליים ותחושות של חוסר תקווה. זיהוי קבוצות בסיכון ומתן מענה מהיר הפכו לקריטיים יותר מתמיד.

אחד האתגרים המרכזיים בישראל הוא היעדר מערכת רישום מקיפה ועדכנית של מקרי התאבדות. בעיה זו מקשה על איסוף נתונים מדויקים וזיהוי מגמות, מה שמעכב את היכולת להגיב במהירות וביעילות. תפקיד רשם ההתאבדויות, שאושר בשנת 2022 אך טרם אויש, נתפס כמפתח לשיפור איסוף וניתוח הנתונים. מילוי תפקיד זה צפוי לסייע משמעותית בפיתוח ויישום אמצעי מניעה אפקטיביים. עמותת "בשביל החיים", לצד ארגוני בריאות נפש אחרים ומשפחות שכולות, מדגישה את הדחיפות בטיפול בנושא זה.

יום מניעת ההתאבדות הבינלאומי מהווה קריאה לפעולה לכל הגורמים הרלוונטיים - ממקבלי החלטות ועד לציבור הרחב. זוהי הזדמנות לחדש את המחויבות למניעת התאבדות ולתמיכה בנפגעים. "בשביל החיים" ממשיכה במאמציה וקוראת לממשלה לתת עדיפות גבוהה לגיוס רשם ההתאבדויות.

עמותת "בשביל החיים", שנוסדה בשנת 2000, ממלאת תפקיד מרכזי במאמצי מניעת ההתאבדות ובתמיכה במשפחות שכולות בישראל. העמותה היתה שותפה בפיתוח התכנית הלאומית למניעת התאבדות, בשיתוף עם משרד הבריאות וגופים ממשלתיים נוספים. תכנית זו מכוונת לשלב מאמצי מניעה במגוון מגזרים, כולל חינוך, רווחה ושירותים קהילתיים.

מעבר לקידום מדיניות, העמותה מקיימת מגוון פעילויות להעלאת מודעות ציבורית ומתן תמיכה ישירה. אלה כוללות הרצאות, קבוצות תמיכה ואירועים שנתיים כמו כנס המשפחות ו"הליכה למען החיים". בנוסף, העמותה מפעילה מרכזי סיוע המציעים תמיכה מותאמת אישית למשפחות שכולות, ומבטיחה שיקבלו את העזרה הנדרשת להתמודדות עם האובדן הקשה.

פרופ' חגי חרמש, מומחה בפסיכיאטריה. "חייהם של אנשים דכאוניים רבים ניצלו ויינצלו בעזרת הטיפולים המגוונים שיעילותם מוכחת". צילום: עופר חג'יוב

פרופ' חגי חרמש מומחה בפסיכיאטריה. פרופ' חבר באוניברסיטת תל אביב. שימש כ-26 שנים כמנהל מרפאת מבוגרים והיחידה להפרעות חרדה בבית החולים גהה, חוקר ומלמד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מייסד החברה הישראלית לבריאות הנפש בקהילה, ופעיל בה עד היום. פרופ' חרמש הוא חבר הוועד המנהל של העמותה "בשביל החיים" ומתנדב פעיל בה עד היום.

בשנת 1995 התאבד בכורו אסף בעת שירותו הצבאי. בעקבות כך, לפני 23 שנה פרופ' חרמש הקים יחד עם בני משפחה אחרים ואנשי מקצוע את עמותת "בשביל החיים".

פרופ' חרמש, איך ניתן לזהות סימנים מקדימים לאובדנות אצל מתבגרים או מבוגרים?

"הסימנים או הסימפטומים הפחות ישירים של מחשבות אובדניות כוללים ביטויים מרומזים המשקפים פסימיות ביחס לעתיד האישי. התבטאויות ישירות יותר, כגון 'אין טעם לחיים' או 'אין בשביל מה לחיות ועדיף למות', מהוות אינדיקציה משמעותית לסיכון מוגבר ומחייבות תשומת לב מיידית. כאשר ביטויים אלה מלווים בסימפטומים נוספים כגון דיכאון, עצבות מתמשכת, נטייה להסתגרות חברתית או הפסקת פעילויות יומיומיות כמו לימודים או עבודה, רמת הסיכון עולה באופן משמעותי.

"עמיתים או חברים השומעים התבטאויות מסוג זה נדרשים להתייחס אליהן ברצינות רבה. אין להמעיט בחשיבותן או לחשוש מ'הלשנה'. במקרים אלה, יש לפעול באופן מיידי ונחרץ ליצירת קשר עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. גם אם בבדיקה מעמיקה יותר יתברר כי הסיכון המיידי לאובדנות אינו גבוה, עצם הפנייה לעזרה מקצועית היא מוצדקת ונחוצה. אדם המגיע למצב נפשי המוביל להתבטאויות כאלו זקוק לתמיכה מקצועית, ללא קשר לרמת הסיכון המיידית לאובדנות. חשוב להדגיש כי התערבות מוקדמת ומקצועית עשויה למנוע הידרדרות במצב הנפשי ולספק את התמיכה הנדרשת בשלב מוקדם, מה שעשוי להיות קריטי במניעת מצבי קיצון עתידיים".

מה הם המיתוסים הנפוצים ביותר הקשורים לאובדנות?

"המיתוס הנפוץ מאוד הוא שאובדנות היא גזירת גורל, שלא ניתן למנוע אותה. במילים אחרות, זה מוות שאינו בר עצירה. המאמינים שזה כך 'מסתמכים' על הקלישאה 'מי שרוצה להתאבד, אין שום דרך למנוע זאת', דהיינו אין דרך להצילו. לדעה הזו אין שום ביסוס. להפך, חייהם של אנשים דכאוניים רבים ניצלו ויינצלו בעזרת הטיפולים המגוונים שיעילותם מוכחת. אלו הן התערבויות פסיכולוגיות ותרופתיות. המאמינים במיתוס השגוי יוותרו או יירתעו מלבקש עזרה, ובכך יגדילו את הסכנה לטרגדיה".

מה בדיוק התפקיד של בקר בתחום האובדנות?

"תפקיד הבקר או רשם מקרי המוות הוא פונקציה מוכרת ומבוססת בתחומי הרפואה והבריאות הציבורית. תפקיד זה מיושם באופן פורמלי במרבית המדינות המפותחות ברחבי העולם. האחריות העיקרית של בעל תפקיד זה היא איסוף וניתוח נתונים מהימנים ומבוססים אודות מקרי מוות מאבחנות ספציפיות. המידע המתקבל מאפשר הערכה מדויקת של שיעורי התמותה ומיפוי מקיף של הגורמים המרכזיים המובילים למוות. זיהוי ואפיון מדויק של גורמי התמותה מספק בסיס מידע חיוני לקלינאים, קובעי מדיניות ואנשי תקשורת. מידע זה מאפשר פיתוח והטמעה של אסטרטגיות מניעה יעילות, צמצום שיעורי התמותה, ובסופו של דבר - הצלת חיים רבים.

"בהקשר של התאבדויות, תפקיד זה הוא קריטי. איסוף נתונים מדויקים על מקרי התאבדות מאפשר זיהוי מגמות, אוכלוסיות בסיכון וגורמי סיכון ספציפיים. מידע זה חיוני לפיתוח תכניות מניעה ממוקדות ואפקטיביות ולהקצאת משאבים יעילה בתחום בריאות הנפש והמניעה. יתרה מזאת, נתונים מדויקים ועדכניים מסייעים בהעלאת המודעות הציבורית לנושא, בהפרכת מיתוסים מזיקים, ובעיצוב מדיניות מבוססת ראיות בתחום בריאות הנפש ומניעת התאבדויות".

מהי החשיבות של התפקיד ובמיוחד בימים רגישים אלה? 

"זיהוי הסיבות על ידי האפדימיולוג-הרשם מאפשר לעצור את התפשטות המחלה הממיתה - ההתאבדות, ואף להביא לצמצומה. בתקופה הקשה מאוד שאנו עוברים כעת בארצנו, כבר ידוע מדעית על עלייה בשיעורי הדיכאון והחרדה. עם שני גורמים אלה צפויה יותר אובדנות, בהווה או דווקא בשוך הסערה".

 אז מדוע כבר שלוש שנים זה לא קורה?       

"נדרשו לעמותתנו מספר שנים לשכנע את משרד הבריאות והאוצר, שכבכל שטחי הרפואה, גם מניעת מוות בהתאבדות מחייבת רישום אמין ודיווח בזמן אמת. זו תשתית בסיסית שאי אפשר בלעדיה. הרי לא יעלה על הדעת לנהל מלחמה ללא מודיעין. עקב הסטיגמה העצומה של התאבדות, מוכרת הנטייה להסתיר ולהכחיש שהמוות נגרם מהתאבדות. על כן, במוות זה יותר מאשר במקרי מוות אחרים נדרשים מאמץ ומקצועיות רבים כדי לקבל תמונה מהימנה, ולא תת דיווח.

"משהוקצב התקציב למשרה, צץ הקושי הרב לאתר איש מקצוע איכותי המתאים למשימה החלוצית. דווקא כעת, בישורת האחרונה מתעכבים הסיכום והחתימה על המוגמר המיוחל. עמותת 'בשביל החיים' חרדה, מודאגת ואפילו בפאניקה מכך שממש על סף הגשמת הנדרש כ"כ, הכל עלול לרדת לטמיון. זו תהיה בכייה לדורות, עם עוד מתים מיותרים, שבעזרת הבקר אובדנם יימנע".

מהו המסר המרכזי שאתה רוצה להעביר לקהל הקוראים בנוגע למניעת אובדנות ותמיכה באנשים במצוקה נפשית? מה חשוב להבין? 

"המסר המרכזי מדגיש את החשיבות של פתיחות וגישה מתקדמת בהתייחסות לתופעת הדיכאון, המשפיעה על חלק ניכר מהאוכלוסיה. אימוץ גישה זו עשוי להפחית משמעותית את המחסומים הפסיכולוגיים והחברתיים המונעים מאנשים לפנות לטיפול. חשוב להדגיש כי קיימים כיום טיפולים מבוססי ראיות ויעילים לדיכאון, אשר יכולים לא רק לשפר את איכות החיים אלא גם למנוע תוצאות טרגיות כמו התאבדות.

"לפיכך, מומלץ בתוקף לפנות באופן אישי או להפנות אחרים לאנשי מקצוע מוסמכים בתחום בריאות הנפש. משרד הבריאות ניצב בפני אתגר לאומי מורכב ורב-מימדי בהתמודדות עם סוגיה זו. האתגר דורש גישה הוליסטית המשלבת מניעה, טיפול, מחקר והסברה.

הצעד המעשי והדחוף ביותר בשלב זה הוא כאמור יישום והפעלה של תשתית בסיסית וחיונית - מינוי רשם התאבדויות. תפקיד זה הוא קריטי לאיסוף נתונים מדויקים ועדכניים, אשר יאפשרו פיתוח אסטרטגיות מניעה ממוקדות ויעילות, הקצאת משאבים מושכלת וקביעת מדיניות מבוססת ראיות בתחום בריאות הנפש ומניעת התאבדויות. יישום מהיר של תפקיד זה יהווה צעד משמעותי בהתמודדות עם האתגר הלאומי של מניעת התאבדויות ושיפור מערך בריאות הנפש בישראל".

מעוניינים לשוחח עם פרופ' חגי חרמש? התקשרו לטל': 0542520093