שושנת יריחו: מאות נדבקים באופקים – המחלה מתפשטת למרכז

מה שהחל כהתפרצות מקומית בעיר אופקים הפך במהירות למחלה שמתפשטת למקומות נוספים בארץ: בחודשים האחרונים מדווחים רופאי העור בדרום ובמרכז הארץ על עלייה חדה במספר הנדבקים במחלת שושנת יריחו, הנגרמת מטפיל המועבר בעקיצת זבוב החול.

התופעה, שבעבר היתה מוכרת בעיקר באזורי המדבר, מתפשטת כעת גם לאזורים עירוניים, במיוחד בסמוך לאתרי בנייה ומאגרי מים. ברשויות המקומיות מחפשים דרכים להתמודד עם המכה שפוגעת במאות תושבים, בהם תינוקות וילדים, שנותרים עם צלקות בפנים. מהי שושנת יריחו, כיצד ניתן להימנע מהידבקות וכיצד מטפלים?

התפרצות שושנת יריחו באופקים

באופקים אובחנו כ-140 מקרים בין החודשים יוני לספטמבר השנה, והמספרים ממשיכים לעלות. בין הנפגעים נמצאת תושבת העיר שנעקצה 68 פעמים בגופה לאחר ששהתה בחצר ביתה, ומספר תינוקות שפיתחו נגעים בפניהם. קבוצת וואטסאפ שנפתחה לתיעוד המקרים מונה כבר 500 תושבים שנפגעו או שבני משפחותיהם נפגעו. המקרים נפצים בעיקר באזורי הבנייה החדשים בעיר, שם התשתיות הבלתי גמורות והמים העומדים יוצרים תנאים אידאליים להתרבות זבובי החול.

התפשטות למרכז הארץ

המחלה, שבעבר נצפתה בעיקר באזור ים המלח וערי הדרום כמו ירוחם ודימונה, מתפשטת כעת גם לאזור המרכז. מרכז רפואי סורוקה מדווח על עלייה במספר המטופלים, כולל חיילים המשרתים בעזה - רבים מהחיילים מגיעים עם נגעים מרובים.

הטפיל מתקיים בטבע בעיקר אצל שפני סלע, נברני שדה, פסמונים וגרבילים ומועבר לבני אדם בעקיצת זבוב החול. צילום: שאטרסטוק

ההסבר לעלייה במקרים כרוך בהרס התשתיות הנרחב ברצועה והשהייה הממושכת של החיילים בשטח, שתרמו להתפשטות המחלה. במרכז הארץ נרשמו מקרים בערים רבות, כולל יבנה והסביבה. המקרים החדשים מיוחסים בעיקר למטיילים ששבו מהדרום, שכן בשל המצב הבטחוני בצפון, יותר ישראלים בוחרים לטייל באזורי הדרום.

התפתחות המחלה בישראל

בעוד שבעבר המחלה היתה מוגבלת בעיקר לאזור ים המלח, ירוחם ודימונה, כיום היא נצפית בכל יישובי הנגב, כולל אופקים, אשקלון ורהט, וכעת גם במרכז הארץ. לפי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2024 דווח בישראל על 160 מקרים של הידבקות בלישמניה, אך הרופאים בשטח מעריכים כי המספרים גבוהים בהרבה, שכן רבים מהמקרים אינם מדווחים למשרד הבריאות.

מהי שושנת יריחו

המחלה נגרמת מטפיל מסוג לישמניה, המועבר על ידי עקיצת נקבת זבוב החול. בישראל קיימים שני זנים עיקריים: לישמניה מייג'ור, הנפוץ בעיקר באזורי הדרום והבקעה, ולישמניה טרופיקה, המצוי בעיקר באזורי ההר והגליל. הטפיל מתקיים בטבע בעיקר אצל שפני סלע, נברני שדה, פסמונים וגרבילים, ומועבר לבני אדם דרך עקיצת זבוב החול. חשוב להדגיש כי המחלה אינה מועברת מאדם לאדם, אך מספר בני משפחה עלולים להידבק במקביל אם נחשפו לאותו אזור נגוע.

תסמינים ואבחון

המחלה מתחילה בסימן שנראה כעקיצת חרק שגרתית, אך בניגוד לעקיצה רגילה, הנגע אינו נעלם תוך ימים ספורים. תקופת הדגירה נמשכת בין שבועיים למספר חודשים, במהלכם מתפתח גוש נוקשה שעלול להגיע לקוטר של כמה סנטימטרים. בחלק מהמקרים מתפתח כיב כואב. חשוב להבדיל בין שושנת יריחו לבין שושנה, שהיא זיהום חיידקי המצריך טיפול אנטיביוטי. האבחנה נעשית על ידי רופא עור, ובמקרים מסוימים נדרשת בדיקת מעבדה לאישור הדיאגנוזה.

סיכונים ומצבים מיוחדים

בעוד שברוב המקרים המחלה אינה מסכנת חיים, היא עלולה להיות מסוכנת במיוחד כשהנגעים מופיעים באזור הפנים או קרוב לעיניים. במקרים נדירים, במיוחד בזנים שמקורם בחו"ל, עלולה להתפתח פגיעה מערכתית המתבטאת בחום גבוה, כאבי בטן, בחילות, צמרמורות וירידה במשקל. כמו כן, המחלה מסוכנת במיוחד לאנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. פגיעה בריריות, במיוחד באף, מחייבת טיפול מיידי למניעת התפשטות והצטלקות.

דרכי הטיפול

משך ההחלמה והטיפול משתנים בהתאם לסוג הטפיל וחומרת המחלה. בזן הנפוץ באזור הדרום (לישמניה מייג'ור), הנגעים עשויים לחלוף מעצמם תוך 6-12 חודשים, בעוד שבמקרים של לישמניה טרופיקה ההחלמה עשויה להימשך עד שנתיים. עם זאת, הרופאים ממליצים על טיפול מוקדם למניעת סיבוכים וצלקות.

הטיפול נקבע לפי מיקום הנגעים, מספרם וחומרתם. מטופלים עם נגעים בודדים מקבלים משחת לשקוטן למריחה פעמיים ביום למשך 10-21 ימים, אך התגובה משתנה בין המטופלים.

במקרה של ילדים, המשחה עלולה לגרום לגירוי משמעותי, במיוחד כשהנגעים בפנים. ההורים מדווחים על קושי מיוחד כשהמשחה מגיעה לעיניים וגורמת להפרשות ודמעות. חלק מהמטופלים סובלים מכאבים חזקים ונזקקים לאופטלגין כל מספר שעות ובמקרים של פגיעה במפרקים, הסיכוי לטיפול אינטנסיבי גדול יותר.

במקרים מורכבים מבצעים צריבות בחנקן נוזלי או טיפול PDT. כשיש מעל חמישה נגעים או כשהטיפולים הקודמים לא עזרו, עוברים לטיפול בהזרקות של פנטוסטם לתוך הנגעים או לטיפול תוך-ורידי בתרופות כמו מילטפוסין או אמפוטריצין במסגרת אשפוז יום.

התמודדות מערכת הבריאות

בית החולים סורוקה בבאר שבע מקבל באופן קבוע פעם עד פעמיים בשבוע מטופלים לאשפוז יום. ובעקבות ריבוי המקרים באופקים, הונגשו הטיפולים גם במרפאת כללית בעיר. המחלה מחייבת דיווח ללשכת הבריאות המחוזית והטיפולים זמינים הן במרפאות הקהילה והן בבתי החולים, בהתאם לחומרת המקרה. עם זאת, קיים פער משמעותי בין דיווחי השטח לנתוני משרד הבריאות, המכיר רק ב-14 מקרים באופקים מתחילת השנה.

מניעה והתגוננות

התושבים באזורים הנגועים נאלצים לנקוט באמצעי זהירות מחמירים. הורים רבים באופקים מדווחים שהם נאלצים להלביש את ילדיהם בבגדים ארוכים גם בקיץ, ומשאירים רק את הרגליים חשופות בתקווה שאם תהיה עקיצה, היא תהיה ברגליים ולא בפנים. בבתים מותקנות רשתות צפופות ומאווררים כפולים - בתקרה וברצפה - ליצירת זרימת אוויר שמקשה על זבובי החול לנחות. מעניין לציין שתושבים ותיקים באזור מספרים על מנהג מן העבר באזורי המדבר, אז נהגו לאפשר עקיצה מבוקרת בעכוז התינוק בתקווה שתתפתח חסינות לכל החיים.

בעיריית אופקים מתמודדים עם המצב במשך שנים, אך כיום חסרים כלים יעילים למאבק במחלה. על פי המשרד להגנת הסביבה, יש חומרי הדברה מותרים אך יישומם דורש ריסוס נרחב כל מספר ימים, דבר המעורר חששות סביבתיים. העירייה מתכוונת להגיש עתירה נגד המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות בדרישה לתגבור והשקעת משאבים במציאת פתרון. במקביל, קיים פער בין המציאות בשטח לנתונים הרשמיים - בעוד שבאופקים לבדה מדווחים על מאות מקרים, משרד הבריאות מכיר רק ב-14 מקרים בעיר מתחילת השנה.

(צילומים: שאטרסטוק)