המסע אל הנפש: ד"ר שלומית כהן על אתגרי הטיפול הפסיכיאטרי בימינו
מהחשש לתופעות לוואי ועד להתמודדות עם סטיגמות חברתיות, ד"ר שלומית כהן, פסיכיאטרית בכירה, חושפת את אחורי הקלעים של הטיפול הפסיכיאטרי ומסבירה מהו המפתח להצלחתו
במציאות שבה מדינה שלמה מתמודדת עם לחצים מתמשכים, חרדות ופצעי נפש שנגרמו מהמלחמה, הטיפול הפסיכיאטרי הופך לכלי קריטי בשמירה על חוסן אישי ולאומי. בעוד רבים מתמודדים עם השלכות נפשיות של טראומה ואובדן, אנשי המקצוע עומדים בחזית ומספקים מענה חיוני.
ד"ר שלומית כהן, פסיכיאטרית בכירה, מסבירה על האתגרים וההזדמנויות בתחום בריאות הנפש בעידן של חוסר ודאות ומשבר מתמשך. "רצף טיפולי בבריאות הנפש הוא קריטי להליך ההחלמה והשיקום של המטופל", אומרת ד"ר כהן. "המפתח להצלחה טמון ביכולת ליצור מערכת תמיכה הוליסטית, המשלבת בין טיפול מקצועי, תמיכה משפחתית וקהילתית, תוך התמודדות מתמדת עם הסטיגמות החברתיות הקיימות בתחום".
כיצד מבדילים בין דיכאון קליני לבין תקופה זמנית של מצב רוח ירוד?
"דיכאון קליני הוא מצב רפואי מורכב הדורש אבחון מקצועי ומתאפיין במספר קריטריונים ברורים. הסימן המרכזי הוא תקופה של לפחות שבועיים רצופים שבהם האדם חווה מצב רוח ירוד באופן משמעותי, המלווה בתחושות עמוקות של ריקנות וחוסר תקווה. בנוסף לכך, אנשים הסובלים מדיכאון קליני חווים לעתים קרובות האשמה עצמית כרונית ותחושות של חוסר ערך עצמי.
"מבחינה פיזית, ניתן להבחין בעייפות כרונית משמעותית ובהפרעות שינה - הן קשיי הירדמות והן שינה מרובה מדי. התסמינים כוללים גם פגיעה משמעותית ביכולת להפיק הנאה מפעילויות שבעבר גרמו לסיפוק (אנהדוניה), ירידה ניכרת בתפקוד היומיומי, שינויים משמעותיים בתיאבון (עלייה או ירידה), קשיי ריכוז ניכרים, ובמקרים חמורים - גם מחשבות אובדניות. להבדיל מכך, תקופה זמנית של מצב רוח ירוד היא תגובה טבעית ונורמלית לאירועי חיים מלחיצים או משברים, והיא בדרך כלל חולפת תוך זמן קצר יחסית כאשר הנסיבות משתפרות. היא אינה כוללת את מכלול התסמינים המאפיינים דיכאון קליני, ובדרך כלל אינה פוגעת באופן משמעותי בתפקוד היומיומי".
באילו מקרים יש צורך בשילוב של טיפול תרופתי יחד עם פסיכותרפיה?
"רצוי לשלב טיפול תרופתי ופסיכותרפיה כמעט בכל ההפרעות הנפשיות. למעט מצבים פסיכוטיים בשלב האקוטי. הגישה המודרנית בבריאות הנפש מדגישה את היתרונות המשמעותיים של שילוב בין טיפול תרופתי ופסיכותרפיה ברוב ההפרעות הנפשיות. שילוב זה מספק מענה הוליסטי המטפל הן בהיבטים הביולוגיים והן בהיבטים הפסיכולוגיים של ההפרעה. החריג העיקרי לגישה זו הוא במצבים פסיכוטיים אקוטיים, שבהם בשלב הראשוני יש להתמקד בייצוב המצב באמצעות טיפול תרופתי. רק לאחר שהמטופל מתייצב, ניתן להתחיל בשילוב הדרגתי של פסיכותרפיה. הטיפול המשולב מאפשר התמודדות טובה יותר עם התסמינים, שיפור בתובנה ובמיומנויות התמודדות, והפחתת הסיכון להישנות המחלה. כמו כן, הוא מסייע בהתמודדות עם השפעות המחלה על חיי היומיום, על מערכות היחסים ועל התפקוד התעסוקתי".
כיצד משפיעים שינויים הורמונליים על מצבים נפשיים שונים ואיך מתמודדים עם זה בטיפול?
"השפעת השינויים ההורמונליים על המצב הנפשי היא משמעותית ומורכבת. במקרה של תת פעילות של בלוטת התריס למשל, עלולה להתפתח תמונה קלינית הדומה לדיכאון, הכוללת עייפות מתמשכת, האטה פסיכומוטורית, קשיי ריכוז והפרעות שינה.
מחלות רקע וטיפול תרופתי מרובה במטופלים מבוגרים מחייבים התאמה זהירה של הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכותרפי. אילוסטרציה: שאטרסטוק
"תקופות של שינויים הורמונליים משמעותיים, כמו לאחר לידה או בגיל המעבר, מהוות תקופות סיכון מוגבר להתפתחות הפרעות במצב הרוח. לעומת זאת, פעילות יתר של בלוטת התריס עלולה לגרום לתסמינים הדומים לחרדה, כולל אי שקט, עצבנות, דופק מואץ ונדודי שינה. הטיפול במצבים אלה דורש גישה משולבת: ראשית, יש לאבחן ולטפל בחוסר האיזון ההורמונלי באמצעות מעקב רפואי והתאמת טיפול הורמונלי מתאים. במקביל, יש להתייחס לתסמינים הנפשיים באמצעות טיפול תרופתי או פסיכותרפי בהתאם לצורך. חשוב לקיים מעקב צמוד אחרי שני ההיבטים, שכן הם משפיעים זה על זה".
מה הם הקריטריונים להתאמת סוג הטיפול - תרופתי, פסיכותרפי או משולב - למטופל ספציפי?
"התאמת סוג הטיפול המיטבי למטופל היא תהליך מורכב המתבסס על מספר קריטריונים מרכזיים:
חומרת ההפרעה הנפשית והשפעותיה - יש לבחון את האבחנה הפסיכיאטרית המדויקת, משך הזמן שהמטופל סובל מההפרעה, והמידה שבה היא משפיעה על תפקודו היומיומי. הפרעות חמורות יותר עשויות לדרוש התערבות אינטנסיבית יותר או שילוב של מספר סוגי טיפול.
היענות המטופל והעדפותיו - חשוב להתחשב בנכונות המטופל לשתף פעולה עם סוגי טיפול שונים ובהעדפותיו האישיות. מטופל שמביע התנגדות לטיפול תרופתי למשל עשוי להפיק תועלת רבה יותר מפסיכותרפיה בשלב ראשון.
תגובתיות לטיפול - יש להתחשב בניסיון קודם עם טיפולים שונים, כולל תופעות לוואי שהתרחשו בעבר או תגובות חיוביות לסוגי טיפול מסוימים.
מצב רפואי כללי - יש להביא בחשבון מחלות רקע, טיפולים תרופתיים קיימים ומגבלות פיזיות שעשויות להשפיע על בחירת הטיפול.
מערכת תמיכה - קיומה או היעדרה של מערכת תמיכה משפחתית וחברתית משפיע על סוג הטיפול המומלץ. מטופלים עם מערכת תמיכה חזקה עשויים להפיק תועלת רבה יותר מטיפולים מסוימים.
נגישות ומשאבים - יש להתחשב ביכולת הכלכלית של המטופל, זמינות השירותים באזור מגוריו ואפשרויות התחבורה העומדות לרשותו".
איך מתמודדים עם חשש של מטופלים מפני תופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות?
"התמודדות עם חששות מטופלים לגבי תופעות לוואי דורשת גישה רגישה ומקיפה. ראשית, חשוב לקיים שיחה פתוחה ומעמיקה עם המטופל, שבה מוסברות תופעות הלוואי האפשריות באופן ברור ומובן. יש להדגיש כי לא כל מטופל יחווה את כל תופעות הלוואי וכי חלקן זמניות וחולפות עם הזמן. במקביל, חשוב להציג את היתרונות המשמעותיים של הטיפול התרופתי ולהסביר כיצד הוא יכול לשפר את איכות החיים. יש להדגיש שהתרופות המודרניות עברו שיפורים משמעותיים והן בטוחות יותר מתרופות העבר. חשוב ליצור מערכת תמיכה וליווי צמוד בתחילת הטיפול, כולל:
- זמינות גבוהה לשאלות והתייעצויות.
- מעקב סדיר אחר תגובות המטופל.
- התאמת המינון בהדרגה לפי הצורך.
- הנחיות ברורות למקרה של תופעות לוואי בלתי צפויות.
- תכנון פגישות מעקב קבועות לבחינת התקדמות הטיפול".
מהו תפקידה של המשפחה בתהליך הטיפולי ומתי נדרשת הדרכה משפחתית?
"המשפחה ממלאת תפקיד מרכזי ובלתי נפרד בתהליך הטיפולי והשיקומי של המטופל. בראש ובראשונה, היא מהווה מערכת תמיכה חיונית המספקת עידוד, הבנה ותמיכה רגשית לאורך כל תהליך ההחלמה. משפחה מעורבת ומבינה יכולה להיות גורם משמעותי בהצלחת הטיפול. חשוב מאוד שבני המשפחה יקבלו מידע מקיף על ההפרעה הנפשית כדי שיוכלו להבין טוב יותר את התנהגויות המטופל, להימנע משיפוטיות ומביקורתיות, לזהות סימני אזהרה להחמרה במצב ולדעת כיצד להגיב במצבי משבר.
"מעבר לכך, למשפחה יש תפקיד מעשי חשוב בסיוע בניהול שגרת חיים מאוזנת, מעקב אחרי נטילת תרופות, תיאום עם גורמי טיפול ויצירת סביבה תומכת ומקדמת החלמה. הדרכה משפחתית נדרשת במיוחד במקרים שבהם יש קושי בהבנת המחלה והשלכותיה, כשקיימים קונפליקטים משפחתיים המשפיעים על המטופל, כאשר נדרשת התערבות אינטנסיבית בניהול הטיפול, או כשיש צורך בהכוונה לגבי התמודדות עם מצבי משבר".
איך מזהים מצבים של סיכון אובדני ומה דרכי ההתערבות במקרים כאלה?
"זיהוי מצבים של סיכון אובדני והתערבות מהירה ומקצועית הם קריטיים להצלת חיים. סיכון אובדני ניתן לזהות במספר דרכים משמעותיות: כאשר חלה החמרה ניכרת במצבו הנפשי של האדם המתבטאת בשינויים התנהגותיים בולטים, כשמופיעות מחשבות אובדניות מפורשות המלוות בתחושות עמוקות של ייאוש וחוסר מוצא, או כאשר קיים תכנון מפורט של מעשה אובדני.
"גורמי סיכון משמעותיים נוספים כוללים נגישות לאמצעי פגיעה כגון כלי נשק או תרופות, היסטוריה אישית או משפחתית של ניסיונות אובדניים קודמים, ושימוש בחומרים ממכרים כמו סמים או אלכוהול שעלולים להגביר את הסיכון. במקרים אלה, חיוני להפעיל מיד התערבות מקצועית הכוללת מתן תמיכה מיידית, הרחקת האדם מכל אמצעי שעלול לשמש לפגיעה עצמית, והשגחה צמודה ומתמשכת עד להתייצבות המצב".
מה הם האתגרים המיוחדים בטיפול בקשישים הסובלים ממצוקות נפשיות?
"הטיפול בקשישים הסובלים ממצוקות נפשיות מציב אתגרים ייחודיים בפני המערכת הטיפולית. המורכבות הרפואית של מטופלים אלה, הכוללת לרוב ריבוי מחלות רקע וטיפול תרופתי מרובה, מחייבת התאמה זהירה של הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכותרפי. הירידה הקוגניטיבית, המתרחשת לעתים עם הגיל, משפיעה על יכולת שיתוף הפעולה בטיפול ומחייבת התאמה של דרכי התקשורת וההסברים. בנוסף, התמונה הקלינית מאופיינת לעתים קרובות בתחלואה נלווית פסיכיאטרית, כלומר הופעה בו-זמנית של מספר הפרעות נפשיות. אתגר משמעותי נוסף הוא היעדר מערכות תמיכה משפחתיות וחברתיות מספקות וכן קשיי נגישות לשירותי בריאות הנפש".
כיצד משפיעה הפרעת קשב על מצבים נפשיים אחרים ואיך מטפלים במצבים מורכבים כאלה?
"הפרעת קשב שאינה מטופלת יכולה להוביל לתחלואה נלווית של דיכאון, חרדה, התפתחות של הפרעה ביפולרית, קשיים בוויסות רגשי ונטייה להתמכרויות. כל זאת מוביל לפגיעה תפקודית וחברתית. יש צורך לאזן קודם כל את הפרעת הקשב (תרופתית ופסיכותרפית-תפקודית) ובמקביל להתייחס בטיפול להפרעות הנלוות".
מה הם סימני האזהרה הראשונים להתפתחות פסיכוזה ומתי נדרשת התערבות דחופה?
"זיהוי מוקדם של סימני אזהרה להתפתחות פסיכוזה הוא קריטי להתערבות יעילה. הסימנים המוקדמים כוללים הופעת אי שקט פסיכומוטורי, חשדנות קיצונית, הפרעות בחשיבה המתבטאות בדיבור לא מאורגן, הופעת הזיות שמיעה ו/או ראייה, ומחשבות שאינן תואמות את המציאות. לעתים קרובות נצפית גם נטייה להסתגרות חברתית ושינויים משמעותיים במצב הרוח ובתפקוד היומיומי. נדרשת התערבות דחופה כאשר מתעורר חשש למסוכנות, בין אם כלפי המטופל עצמו או כלפי סביבתו".
איך מתמודדים עם מצבי חירום פסיכיאטריים במסגרת הקהילה?
"ההתמודדות עם מצבי חירום פסיכיאטריים בקהילה מחייבת התערבות מערכתית מהירה ומקצועית. הצעד הראשון והקריטי הוא ביצוע הערכה קלינית מיידית ומדויקת, המתמקדת בעיקר בהערכת רמת המסוכנות, הן מבחינת סיכון אובדני והן מבחינת פוטנציאל לאלימות. בהתאם להערכה זו, נדרשת לעתים הרחקה מיידית של המטופל מגורמי סיכון בסביבתו או לחלופין הרחקת אמצעי סיכון מהמטופל עצמו. התערבות תרופתית דחופה עשויה להידרש, ובמקרים מסוימים יש לשקול הפניה לאשפוז פסיכיאטרי דחוף".
מהי החשיבות של רצף טיפולי בבריאות הנפש וכיצד מבטיחים אותו?
"רצף טיפולי בבריאות הנפש מהווה מרכיב קריטי בתהליך ההחלמה והשיקום של המטופל. חשיבותו מתבטאת בכמה מישורים: מעקב אחרי יעילות הטיפול, ניטור תופעות לוואי ומניעת החמרה במצב הנפשי. להבטחת רצף טיפולי אפקטיבי, נדרשת הסברה מעמיקה למטופל על חשיבות ההתמדה בטיפול, שמירה על נגישות וזמינות של הצוות המטפל, ויצירת מנגנונים לשימור הקשר הטיפולי, במיוחד עם מטופלים המגלים היענות טיפולית נמוכה".
כיצד משלבים בין טיפול תרופתי לגישות טיפוליות משלימות?
"שילוב בין טיפול תרופתי לגישות טיפוליות משלימות דורש התייחסות מערכתית מושכלת. העיקרון המנחה הוא שהטיפול המשלים צריך להוות ערך מוסף לטיפול התרופתי, מבלי ליצור התנגשות או הפרעה הדדית. בחירת הגישה הטיפולית המשלימה צריכה להתבסס על האבחנה הפסיכיאטרית המדויקת ועל הבנה מעמיקה של השפעות הטיפול התרופתי על תפקודו הכללי של המטופל, תוך התאמה אישית לצרכיו הייחודיים".
מהו תפקידם של גורמי תמיכה בקהילה בתהליך השיקום הנפשי?
"גורמי התמיכה הקהילתיים ממלאים תפקיד מפתח בתהליך השיקום הנפשי באמצעות מספר מנגנונים חיוניים. ראשית, הם מסייעים בהפחתת הסטיגמה החברתית, דבר המשפיע באופן ישיר על שיפור ההיענות הטיפולית של המטופלים. בנוסף, הם מהווים מערכת תמיכה משמעותית המעודדת התמדה בתהליך השיקומי. חשיבות נוספת של גורמי התמיכה הקהילתיים היא ביכולתם לזהות החמרה במצב המטופל ולאפשר התערבות מהירה בעת הצורך. כמו כן, הם מהווים גשר חיוני בין המטופל לבין שירותי בריאות הנפש, ומסייעים בהנגשת הטיפול המקצועי באופן אפקטיבי יותר".
איך מתמודדים עם הסטיגמה החברתית סביב טיפול פסיכיאטרי?
"ההתמודדות עם הסטיגמה החברתית סביב טיפול פסיכיאטרי מחייבת גישה רב-מערכתית ומקיפה. המרכיב הראשון והמשמעותי הוא הגברת המודעות הציבורית למצוקות נפשיות ולאפשרויות הטיפול בהן, תוך הדגשת הלגיטימציה לפנייה לעזרה מקצועית. שילוב שירותי בריאות הנפש במסגרת מערכות הבריאות הכלליות הציבוריות מהווה צעד משמעותי בנרמול הטיפול הנפשי והפחתת הסטיגמה. במקביל, יש חשיבות רבה לפיתוח וטיפוח יחס מכבד ושוויוני כלפי מטופלים והפרעות נפשיות בכל רמות המערכת. הקמת קבוצות תמיכה ועמותות העוסקות בבריאות הנפש מספקת מסגרת חברתית תומכת ומעצימה, המסייעת בהתמודדות עם הסטיגמה ובקידום השיח הציבורי בנושא".
ד"ר שלומית כהן, בוגרת התמחות במרכז לבריאות הנפש אברבנאל, היא פסיכיאטרית בכירה בעלת ותק של יותר מ-15 שנה וניסיון קליני נרחב במערכות בריאות הנפש, עם מומחיות בטיפול במבוגרים מגיל 18 ומעלה, התמחות בטיפול בהפרעות חרדה, דיכאון, משברי חיים, מחלות נפשיות כרוניות, הפרעות קשב, פסיכוגריאטריה, פסיכוזות, הפרעות אישיות, הדרכה משפחתית וייעוץ בפסיכואונקולוגיה
(צילומים: שאטרסטוק)
