החזרת החטופים מעזה – ד"ר אילן רבינוביץ' על תהליך השיקום הצפוי

תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), חרדה וקשיי הסתגלות - אלה רק חלק מהאתגרים הנפשיים שאיתם יתמודדו החטופים החוזרים מעזה. צוותי בריאות הנפש בבתי החולים המובילים בישראל נערכים לקליטתם של החטופים לאחר 460 ימים בשבי, עם פרוטוקולים טיפוליים מותאמים במיוחד למצב הייחודי. הפסיכיאטר, ד"ר אילן רבינוביץ', מסביר על תהליך השיקום המורכב הצפוי להם.

ד"ר רבינוביץ', איך מתחילים לתכנן טיפול פסיכיאטרי בשבויים משוחררים?

"אני רוצה להתחיל דווקא מהשורה התחתונה, מהחשוב ביותר. כאבא, כסבא וכרופא פסיכיאטר קלינאי עם שלושה עשורים של ניסיון, הדבר הראשון שאני רוצה להדגיש הוא הרצון העמוק שרק יחזרו הביתה בחיים. לפני שנדון במצבם הנפשי, באיך נטפל בהם או מה יהיו ההשלכות על איכות חייהם בעתיד – הדבר החשוב ביותר הוא עצם חזרתם לחיים. אנחנו עומדים בפני ימים קשים מאוד למשפחות ולעם ישראל כולו, במיוחד כשחלק מהחטופים עשויים לא לשוב בחיים, מה שיגרום למצוקה רגשית עצומה. במסגרת עבודתי אני נחשף באופן פרטי להתמודדות של המשפחות, ואני יכול לומר שאני מעריץ את הכוחות האדירים שהן מפגינות. לעתים אדם מגלה בעצמו כוחות על-אנושיים שהוא לא ידע שיש בו.

"בהמשך לכך, חשוב לציין שאנחנו, כאנשי מקצוע בתחום הרפואה, יכולים להקל בצורה משמעותית על מי שחוו מצבי סטרס בלתי נתפסים. ברפואה המודרנית – במיוחד בתחום הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה והרפואה הסוציאלית – יש היום כלים שיכולים לעזור להתמודד עם טראומות מתמשכות".

ד"ר אילן רבינוביץ'. "אפשר להקל באופן משמעותי על הכאב ולעזור לחטופים לבנות מחדש חיים בעלי משמעות". צילום: פרטי

ד"ר רבינוביץ' מעיד כיצד הגיע לתחום מתוך חוויה אישית ומשפחתית: "לפני למעלה מ-40 שנה, כאשר איבדנו את אחי בתאונת דרכים טראגית נוראה במוות מיותר ולשווא, לא היתה מודעות לצורך בליווי וטיפול במשפחות שכולות. ראיתי את המצוקה העצומה של הוריי, את הכאב שהיה כמו חמצן שלא מגיע לריאות, והבנתי שאסור להשאיר אנשים להתמודד עם זה לבד".

אנשי מקצוע אמנם לא יכולים לשנות את הנסיבות הטראגיות, אבל יש להם תפקיד קריטי להקל עליהן, אומר ד"ר רבינוביץ'. "אני חוויתי זאת גם באופן אישי, כהורה לשני ילדים אוטיסטים בתפקוד נמוך. אם היית אומרת לי לפני 30 שנה מה צפוי לי, ייתכן שהייתי אומר שאני לא מסוגל לעמוד בזה. אבל גיליתי כוחות שלא ידעתי שיש בי, ואני מאמין שגם אנשים שעברו מצבים קשים מנשוא יוכלו להיעזר בכוחותיהם ובטיפול מתאים כדי לשקם את חייהם. יצר הקיום האנושי הוא חזק מהכל והוא מה שמוביל אותנו להמשיך גם בנסיבות הקשות ביותר.

"לכן, כשאנחנו מדברים על החטופים שיחזרו משבי אכזרי, תנאים בלתי אנושיים וסביבה של רוע מוחלט – אני מלא תקווה ואופטימיות. איני יודע אם אפשר לדבר על ריפוי מוחלט של הפצעים הנפשיים או על היעלמות הצלקות – כי צלקות הן חלק מהחוויה האנושית – אבל בהחלט אפשר להקל באופן משמעותי על הכאב ולעזור להם לבנות מחדש חיים בעלי משמעות. אני מאמין שעם הכלים הנכונים, ניתן להעניק תמיכה משמעותית וליצור שינוי חיובי וברור שיידרש להתאים עבור כל אחד ואחת מהם תכנית טיפול פרטנית ברמה האישית ביותר.

"המונח המקצועי הוא Tailor-Made – תכנית טיפול מותאמת אישית. כלומר, לא להתאים את האדם לטיפול, אלא לבנות טיפול שמותאם למצבו הספציפי. גם אם שני חטופים עברו אותה תקופה בשבי, תחת אותם שובים ובתנאים דומים, כל אחד יחווה זאת באופן שונה לחלוטין. הדרך שבה אדם מתמודד עם חוויות טראומטיות תלויה במבנה האישיות שלו, ברמת החוסן הנפשי ובאירועי חייו הקודמים. זה כולל את מידת גיבוש האישיות שלו לפני הטראומה – האם היה אדם יציב ובטוח, או רגיש ופגיע יותר".

כיצד תופרים תכנית טיפול מתואמת אישית? 

"יש חשיבות של קבלת טיפול מתאים ומלווה, טיפול שיאפשר עיבוד של הטראומה ויספק סביבה תומכת שתעטוף את האדם בקצב ובדרך שמתאימים לו. לשם כך חשוב להפעיל תכנית טיפול אינדיבידואלית וממוקדת. אנשי המקצוע שעומדים כבר היום בבתי החולים וברשויות השונות – משרד הבריאות, משרד הרווחה והרשויות הסוציאליות – ערוכים לספק טיפול אינטגרטיבי משולב, המכונה ביו-פסיכוסוציאלי. הגישה משלבת בין מרכיבים שונים: עזרה פיזית, נפשית וחברתית. אם יש צורך בעזרה פסיכיאטרית, כמו טיפול תרופתי (פסיכופרמקולוגי), היא תינתן.

"הדגש המרכזי הוא התאמת הטיפול לצרכים האישיים של כל חטוף, כך שיוכל לשקם את חייו בצורה הטובה ביותר, בהתאם למצבו – אם זה נוגדי דיכאון, חרדה, פתרון לבעיות שינה, לסיוטים, לתסמינים של פוסט טראומה וכדומה. ואז, להתאים לו טיפול אישי, כשהיתרונות של הטיפול התרופתי עולות על תופעות לוואי אפשריות.

"הטיפול הפסיכולוגי יכול להיות אינדיבידואלי, כלומר טיפול אישי אחד על אחד, בעוד אחרים ימצאו עזרה בטיפול קבוצתי. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עשוי לעזור למישהו אחר, בעוד שלפעמים טיפול זוגי או משפחתי יהיה המתאים יותר. בכל מקרה, לפני שמנסים להועיל, חשוב לא להזיק. כל צעד בתהליך חייב להיות מאוד זהיר, ולפעמים יש לקחת צעדים קטנים, כי האדם שעובר את הטיפול נמצא במצב מאוד רגיש. אם לא נזהרים, כל צעד שגוי עלול להוביל לפגיעה, ממש כמו הליכה על קרח דק".

ד"ר רבינוביץ' מבקש להדגיש גם את הנושא החברתי. "מדינת ישראל חייבת לקחת אחריות ולתמוך באופן מלא בשבים, וזהו היבט חלש שלנו כעם וכמדינה. השבים צריכים לקבל כל תמיכה שנדרשת כדי להחזיר אותם לחיים. יצטרכו לתת להם תמיכה סוציאלית מלאה, עזרה כספית, ביטוח לאומי וכדומה".

איך אפשר לחזור לתחושת שליטה בחיים, אחרי חוויית שבי קשה שבה לא היתה לחטופים כל שליטה על מצבם?

"דוגמה קלאסית לכך ניתן למצוא דווקא אצל ניצולי מחנות ההשמדה. הניצולים הללו חוו שנים של חוסר שליטה מוחלט על חייהם – הם היו עבדים נרצעים, עדים להשמדת בני משפחותיהם וחבריהם, מתמודדים עם רעב בלתי נסבל, עינויים ואובדן צלם אנוש. ובכל זאת, ראינו אצלם יצר הישרדות חזק. רבים מהם הצליחו לעלות לישראל או למדינות אחרות, להקים משפחות ואף להגיע להישגים מופלאים מבחינה אישית וכלכלית. זה מוכיח שיש תקווה.

"ההבדל העיקרי בין התקופה ההיא להיום הוא המודעות והיכולת שלנו כיום לטפל באנשים שעברו טראומות כאלו. בעבר, ניצולי השואה לא זכו לטיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי או סוציאלי שהיו זקוקים לו בדחיפות. כשהם כבר קיבלו טיפול, זה היה לעתים מעט מדי ומאוחר מדי. אפילו מבחינה סוציאלית, ניצולי שואה רבים לא קיבלו את הסיוע הראוי להם ממדינת ישראל.

"היום אנחנו במקום אחר. מדינת ישראל מסוגלת, ואני בטוח שהיא תעשה זאת, להעניק לשבויים ולחטופים את כל העזרה הנדרשת, הכוללת טיפול קליני גופני לשיקום מערכות הגוף שנפגעו, טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בליווי אישי שמותאם לכל אחד ואחת מהם ותמיכה סוציאלית להבטחת יציבות כלכלית ואי מחסור עד סוף חייהם".

השיקום לא יהיה פשוט והדרך, אומר ד"ר רבינוביץ', תהיה ארוכה – "אי אפשר למחוק מעל 400 ימים של סבל בלתי אנושי בתנאים נוראיים ובחוסר ודאות, אבל מקצועית וקלינית, אני יודע שיש אפשרות לשקם אותם, והדבר בהחלט אפשרי. סביר להניח שמעל 400 ימים ארורים ונוראיים בשבי יישארו כברזל מלובן על בשרם ועל נפשם עד סוף ימיהם, וישפיעו על מי שהם, על האישיות שלהם, על הבחירות שלהם, על ההתנהלויות, על סף הרגישות שלהם ועוד. יש דברים שהשתנו לעד ולנצח, ורבים מהם יצטרכו ליווי וסיוע צמוד למשך שנים ארוכות".

כיצד הציבור צריך להתנהל מול החטופים שישובו בעיסקה הקרובה?

"אנחנו צריכים לתת להם זמן כשהם חוזרים - גם התקשורת וגם אנחנו, עם ישראל, שמשתוקק לחבק אותם. עלינו לתת את ה-space שלהם, את הפרטיות ואת השקט, והם, בצעדים איטיים, כל אחד לפי הקצב שלו, יגיעו לשיקום".

מה לגבי ההתמודדות של בני משפחות החטופים?

"אני יודע בוודאות שהמשפחות עצמן קיבלו, מקבלות ויקבלו ליווי אישי צמוד, הן על ידי המטה המופלא של משפחות החטופים שריכז סביבו אנשי מקצוע מעולים שעובדים בהתנדבות יומם ולילה ומעניקים לכל משפחה ליווי מלא ואינטנסיבי, והן על ידי רשויות המדינה. המשפחות עוברות בעצמן גיהינום נוראי וחלק מהן יעברו עכשיו גיהינום נוסף כשיקיריהן לא יחזרו חיים. ברור שכל המשפחות יזדקקו להמשך ליווי משמעותי".

(צילום ראש: שאטרסטוק)