תזונה נכונה עם מיכל צפיר והפעם: המסע להודו

מיכל צפיר מספרת על מסעה להודו, מסע שהוביל אותה הרחק מאזור הנוחות שלה. בראיון מרתק היא מספרת על החלטתה לטייל לבד, על המפגשים המפתיעים עם המקומיים ועל התובנות העמוקות שצברה בדרך. ללא עדכונים ברשתות החברתיות וללא לחץ חברתי, היא מצאה את עצמה מחדש בין שדות התה של מונר לחופי קניה קומרי, כשהיא לומדת לא רק על תרבות הודו אלא גם על עצמה. מסע שהתחיל בסקרנות והפך לשיעור חיים על חשיבות ההקשבה לקול הפנימי.

מיכל, איך את מתארת את הטיול שלך להודו?

"המסע לא היה רק מסע של אוכל ורוחניות, אלא גם מסע לגילוי עצמי. כל שיחה עם אנשים, כל מפגש קטן, לימדו אותי איך לנהל מערכות יחסים – להפסיק לרצות את כולם ולהתחיל להקשיב לקול הפנימי שלי. פתאום מצאתי את עצמי שואלת מה באמת אני אוהבת, וזה, אולי לראשונה זה זמן רב, אפשר לי לבחור לעשות רק את מה שאני רוצה.

"כל הזמן דיברתי עם המקומיים, עניין אותי לשמוע איך הם חיים". צילום: פרטי

"במהלך הטיול שלי בהודו למדתי לא רק על אוכל ובריאות, אלא גם על החיים עצמם – על חשיבות הסבלנות, על מודעות לרצונות הפנימיים שלי וכיצד ליהנות מהרגע הקטן בכל מקום ובכל מפגש. זו היתה חוויה ששינתה אותי. אני זוכרת את הרגע שעמדתי שם וצחקתי. הכל נראה כל כך לא שייך, לא פרופורציונלי, כאילו אני בסרט דוקומנטרי על עצמי. אבל שם, ברגע הזה, קיבלתי פרופורציות אמיתיות".

כשיצאה להודו, מספרת מיכל, היא ידעה שזה יהיה מסע אחר. היא בחרה לנסוע לבדה, להיות עם עצמה. התקשורת עם המשפחה נעשתה דרך פייסטיים וצ'אטים אבל לא מעבר לזה. "לא רשתות חברתיות, לא שיתופים, לא עדכונים", היא מספרת. "זה היה נכון לי. הרגשתי שהמסע הזה צריך להיות שלי, ללא הסחות דעת".

האם לא חששת לנסוע לבד למדינת עולם שלישית?

"לפני ארבע שנים, אם היית שואלת אותי על הודו, היא בכלל לא הייתה ברשימה שלי – מסריח שם, מלוכלך. אך משהו בתוכי התעורר, סקרנות עזה שהכריזה 'צריך לבדוק את זה'. עשיתי הרבה שיעורי בית והתייעצתי עם חברה ובנו לי מסלול, אבל בסופו של דבר חרגתי ממנו. הקשבתי ללב וזרמתי וכל פעם הקשבתי לאנשים ואפילו לצ'אט ג'יפיטי. ידעתי שמעניין אותי להיות בטבע ובמקדשים.

כיוון שטיילתי לבד, הייתי מאוד מדויקת: קמתי, אכלתי, יצאתי לטייל. לא חיכיתי לשום דבר, לא הייתי צריכה להתפשר על שעת יציאה מאוחרת או על תכניות אחרות. נזכרתי ברצונות האמיתיים שלי ובמה מתאים לי. יכולתי לנהל שיחה עם מישהו באופן אקראי ללא כל הפרעה ודחק. כשנמצאים במערכת יחסים פועלים מתוך רצון לרצות, וזה בסדר וטבעי, אבל בטיול הזה חזרתי לדבר הבסיסי של מה אני אוהבת, מה אני רוצה".

איפה התחלת את הטיול?

"החלטתי שאני נוסעת לדרום בגלל מזג אוויר נוח בתקופה הזאת וכל יומיים החלפתי מקום. התחלתי בקוצ'ין, שם נמצאת קהילה יהודית, ופגשתי דייגים שסיפרו לי על השיטה המיוחדת שלהם לדוג. לא חששתי מכלום. הכל סקרן אותי, ראיתי המון סרטונים והרצאות ביוטיוב ובאתי סקרנית. התאכסנתי במלונות טובים אך מאוד צנועים. מקוצ'ין המשכתי למונר שמתאפיין באזורים שלמים של גידולי תה, והסתובבתי בכיף בבגדים מרושלים, בכפכפים. לא שלחתי תמונות לאיש ולא העליתי כמעט דבר לרשתות".

האם זו היתה הפעם ראשונה שבה יצאת לבדך לטיול?

"לא. בגיל 50 התחלתי לצאת לטרקים קשוחים עם קבוצה, ואז שחררתי את המחסום ואת הפחד מלטייל לבד. בהתחלה טיילתי וחלקתי חדר. כך בטיול הבא כבר טיילתי עם קבוצה ולקחתי חדר לבד. אחר כך טיילתי במדבר וישנתי באוהל. הדבר קרה בהדרגה. אני אוהבת לטייל עם המשפחה ועם יואב, אבל אני גם אוהבת להיות עם עצמי. אני לא מתעניינת בנוף אורבני,  לא סובלת ערים גדולות ולא אוהבת שופינג. גם כשאני מטיילת בערים, אני תמיד בוחרת את היעדים שקרובים יותר לטבע, שרואים בהם קו רקיע נקי".

איך התנהל היומיום שלך בהודו?

"היה לי קו כללי של מה שאני רוצה לעשות באזור הדרום שבו שהיתי, והייתי מתייעצת עם אנשים, לפעמים אנשים שפגשתי במלון. לדוגמה, באזור מסוים החלטתי לנסוע ברכבת. רציתי לחוות נסיעה ברכבת בהודו. לשמחתי, מישהי במלון הזהירה אותי שהרכבות קשוחות מאוד בהודו וכדאי לקנות כרטיס לקרון האחרון, שהוא קצת יותר נקי ומרווח. תכננתי לנסוע ברכבת לעיר ולהישאר ללון שם, ואז, רבע שעה לפני שהרכבת עצרה בתחנה, מישהי שישבה מולי יעצה לי להגיע לעיר אחרת, קניה קומרי שמה, 17 קילומטר מהיעד, שבה נערך פסטיבל. "אימצתי את ההצעה שלה ושיניתי כיוון לקניה קומרי. הגעתי לשם, מצאתי חדר פשוט-פשוט שפונה לים, יצאתי החוצה והתחלתי לטייל. גיליתי  מקום קשוח ומלוכלך עם ביוב פתוח, ראיתי מישהי מנופפת עם עכברוש ביד - כנראה הוציאה אותו מהבית ועכשיו זורקת אותו לים, ופגשתי דייגים ועזרתי להם לפתוח את הרשת והרגשתי חיה!

"הרגשתי חיה!". צילום: פרטי 

"אז איך היום מתחיל? עם סקרנות ופתיחות גדולה, עם אמונה בעצמי שמה שלא יהיה, אני אתמודד והכל יהיה בסדר. באתי להכיר את האנשים, להכיר את האוכל, לצאת מאזור הנוחות. מי שמכיר אותי יודע שאני פריקית של סדר וניקיון והסתדרתי!".

הודו ידועה כמקום לא סטרילי ואף מזוהם. איך התמודדת?

"עשיתי חיסונים ורוב המקומות שאכלתי בהם היו מסעדות פועלים, מקומות מסודרים. אבל פעם אחת אכלתי ברחוב. רציתי תה, וראיתי בתוך השוק אדם שעומד ומכין תה במומחיות מקומית. הוא הכין לי את התה וקבענו למחרת לארוחת  בוקר. בבוקר מוקדם הגעתי למקום הקטנטן ואני רואה שיש אצלו תור. הוא הכין לי בדיוק מה שאני אוהבת, המנה הונחה על עלה בננה שישב על חתיכת עיתון, והכל היה מאודה, טרי, בריא. מה אני אגיד לך? לא כאבה לי הבטן, לא קיבלתי שום קלקול קיבה. אכלתי ירקות ופירות בעיקר, דברים מבושלים. לא שטפתי שום דבר במים מהברז. שתיתי מבקבוקים סגורים ותה ומים שהורתחו. ‫

אילו עוד חוויות את זוכרת?

"בתחילת הטיול הייתי מצוננת, נחתתי עם אוזניים ממש סתומות. במלון הציעו לי טיפול באיורוודה, שיטת טיפול עתיקה. הגיעה הרופאה בעצמה שערכה לי תשאול ותיאמה לי מסאז' מדויק. אחר כך היא נתנה לי עשבים ועשתה לי טיפול אדים עם מגבת על הראש. היא גם המליצה לי מה לאכול ולמחרת קמתי חדשה. כל הזמן דיברתי שם עם המקומיים, נסעתי עם נהג ממקום למקום, דיברתי איתו, עניין אותי איך הוא חי, איך הוא חושב. זה פשוט סקרן אותי, אנשים שעסוקים בהישרדות, שמרוויחים כל כך מעט ומה הגישה שלהם לחיים. התמקדתי בזה".

ספרי קצת על המאכלים שאכלת.

"אכלתי הרבה קטניות דאל, שזה כל מיני סוגים של עדשים. הכל מאוד מתובל וחריף, עם צ'ילי, המון ג'ינג'ר. את הצ'אי שלהם מאוד אהבתי, שהוא עם מלא תבלינים. באחת הפעמים אמרתי לבעל המסעדה שאני מרגישה ירק בדג, והוא ענה לי שזה ירק מיוחד שנותן את המליחות, שתפקידו רק לתבל ולא צריך לאכול אותו. אכלתי קוקוס בכל צורה אפשרית – עם תבלינים חריפים, עם תבלינים מתוקים.

"המסע לא היה רק מסע של אוכל ורוחניות, אלא גם מסע לגילוי עצמי". צילום פרטי

"מנות אחרונות כמעט ואין בהודו. מתוק ברוב המקרים זה פרי. אז כל ההתמודדות עם מתוק, שאני מאוד אוהבת – פשוט לא היתה. הרבה פפאיה, פירות טרופיים. גם הדוסה, הלחם ההודי שנעשה על בסיס קמח אורז ותסיסה טבעית, אוורירי מאוד כמו ספוג של איפור, אבל קליל. בערב אכלתי ארוחות קלות. השינה שלי היתה מצוינת וגם פעילות המעיים – הכל היה טוב. אני חושבת שזה קשור לא רק לאוכל, אלא גם לאורח החיים הרגוע שם ולניקיון של מה שבחרתי לאכול. הייתי מאוד רגועה וזאת היתה אחת הנחיתות הקלות שלי. לפעמים לוקח לי קצת זמן אחרי טיול להתאפס, אבל הפעם חזרתי ישר למסלול".