מיכל צפיר בטור מיוחד לרגל יום האישה 2025

על רקע השינויים החברתיים והתרבותיים שעיצבו זה מכבר את מקומן של נשים בחברה, מיכל צפיר משתפת בטור החודשי שלה בתפישת עולמה הייחודית – פמיניזם שאינו מתנגש עם נשיות אלא מחבק אותה. בשיחה כנה היא חושפת כיצד לדעתה נשים יכולות להצליח להיות גם אמהות, גם מקצועניות וגם נשים שדואגות לעצמן ומדוע הגמישות המחשבתית היא אולי הכלי החשוב ביותר בארגז הכלים הנשי.

מה דעתך על הפמיניזם המודרני, המדגיש חופש בחירה אישי על פני הצלחה תעסוקתית?

"קודם כל, אני מתחברת מאוד לגישה הזו כי היא קרובה מאוד למה שאני מאמינה בו. חשוב שכל אדם יגיע למימוש עצמי, אבל אי אפשר להתעלם מהפערים שעדיין קיימים כמו הבדלים בשכר בין גברים לנשים".

כיצד הלכה למעשה מתבטאת הגישה הזאת בחייך?

"כמי שמגדלת שלוש בנות, מעולם לא הדגשתי בפניהן שהן צריכות לנהוג בצורה מסוימת רק משום שהן בנות. הייתי עושה את אותו הדבר גם אם היו לי בנים - מלמדת אותם להכיר בערך של עצמם ולממש את יכולותיהם. למשל, כשהבנות שלי מתמודדות עם שאלות של תגמול בעבודה, אני לא מניחה אוטומטית שזה קשור לפערים מגדריים. אני שואלת אותן: מה יגרום לך להרגיש מתוגמלת? מה את יכולה לעשות כדי לשפר את המצב? בעיניי, תחושת הערך היא בסיסית ואינה תלויה במגדר.

"לכן, אני שמחה שהפמיניזם מתרחב גם לתחומים אלה וזה קרה בזכות נשים שהבינו שהמאבק הפמיניסטי הוא הרבה מעבר להשוואה לגברים. אני לא צריכה ללבוש מכנסיים ולהתנהג כמו גבר כדי להוכיח את עצמי. אני אישה ואני גאה בכך. יש לי רחם, יש הבדלים ביולוגיים, ואני לא מעוניינת להצניע אותם. אני גם לא רוצה לוותר על חופשת לידה או לחזור מיד לעבודה רק כדי להוכיח משהו.   אני רוצה במלוא נשיותי, לקבל הערכה ותגמול על הישגיי ויכולותיי.

מיכל צפיר. "דור צעיר עם אג'נדות חדשות מגיע". צילום: פרטי

"בעיניי, הבעיה היתה שתמיד ניסו להשוות נשים לגברים, אבל אני לא רוצה להיות גבר. אני רוצה להיות אישה מוערכת, מתוגמלת ושווה, שיבחנו אותי על פי הערך שאני מביאה, למקום העבודה ולחברה כולה. בתוך המהפך הזה, אני יכולה לשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות, לא משנה איפה. הבדלים תמיד היו, אפילו בוועד הכיתה. הרי בעבר היה מקובל שגזבר יהיה גבר כי הוא 'יודע לנהל כספים'. לשמחתנו, היום כמעט אף אחד כבר לא חושב ככה".

כיצד את מסבירה את השינוי הזה? 

"אני רוצה להאמין שלחיים יש כוח משלהם, שהם מתקדמים בתהליך טבעי, אבולוציוני. אנחנו נוטים לראות דברים במונחים של מהפכה דרמטית או התפתחות אקספוננציאלית, אבל במציאות יש לתהליכים קצב משלהם ואני חושבת שהשינוי הוא חלק מזה. אנחנו עדיין לא בישורת האחרונה, וייתכן שיהיו עוד שינויים בדרך. דור צעיר עם אג'נדות חדשות מגיע - אני רואה איך הבנות שלי מסתכלות על הדברים אחרת.

"כדוגמה לשינויים, בארה"ב יש מגמה שמחזירה נשים הביתה, לכאורה למטבח, ומי שמוביל את הטרנד הן בלוגריות, נשים עובדות שמעלות תכנים, גורפות רווחים, יוצרות שיתופי פעולה. אז לא, הן לא החזירו את הנשים למטבח אלא מובילות אותן לזירה עסקית לכל דבר. יש הבדל גדול בין אישה שאין לה זכות בחירה ואינה מתפרנסת מהדרך שבה היא חיה, לבין אישה שבוחרת להיות במטבח עם סינר אבל גם בונה מזה קריירה ומייצרת הכנסה".

האם נשים שבוחרות להקדיש את זמנן לעבודה מגלות שיפוטיות כלפי נשים שבוחרות "להישאר בבית" ולחיות במסלול חיים מסורתי יותר?

"קודם כל, יש שיפוטיות! תמיד היתה שיפוטיות והיום קל יותר לבטא אותה מתמיד.  בעבר, נשים ישבו יחד בגינה עם העגלות והילדים בתוכן והעבירו ביקורת על אישה שנראתה מטופחת או על מי ששכרה בייביסיטר כדי להתפנות וללכת לחדר כושר. היום, כל זה קורה במדיה החברתית - פוסט אחד ביקורתי יכול להפוך לוויראלי. כלומר, השיפוטיות עצמה אינה חדשה, אבל היום אנחנו רואים את הפנים המכוערות שלה בצורה יותר גלויה".

מה דעתך על שיפוטיות מסוג זה?

"אני נגד שיפוטיות כאג'נדה. אני מאמינה שלא צריך להניח הנחות מוקדמות, שאין רק דרך אחת לחיות את החיים ושדברים הם לא רק שחור או לבן. גם כשאני מדברת על עצמי, אני אומרת - זה נכון לי כרגע. אני יודעת שאולי בעוד שנה זה כבר פחות יתאים לי כי נסיבות משתנות, וזה לא עניין של חוסר עקביות או היעדר עמוד שדרה, כמו שלפעמים טוענים. להפך, גמישות מחשבתית היא תכונה שהייתי רוצה לראות אצל כמה שיותר אנשים.

"אם אדם משנה את דעתו בעקבות ידע וניסיון שהוא צבר, זה לא סימן לחולשה אלא להתפתחות, וזה קרה לי הרבה מאוד פעמים בחיים שהיתה לי דעה מסוימת, אבל למדתי, חוויתי על בשרי והבנתי אחרת. דוגמה קטנה: לפני שהפכתי לאמא הייתי בטוחה שהכל ירגיש לי טבעי. גדלתי לאמא שעבדה כמטפלת והייתי תמיד מוקפת בילדים, ולכן האמנתי שאלד ואהיה מיד אמא למופת. כששמעתי על ליווי הורי, לא אמרתי כלום בקול רם אבל בתוכי חשבתי שלא אצטרך את זה, ואז, כשהפכתי לאמא, הבנתי כמה טעיתי. השתמשתי בליווי הורי, נעזרתי בזה, ורק אז קלטתי איזו יהירות היתה לי.

"מאותו רגע החלטתי לשמור על ענווה, כי באמת אנחנו לא יודעים. וזה לא נכון רק לגבי הורות, זה נכון להמון דברים בחיים. היו תקופות שבהן הרגשתי צורך לחזור מהר לעבודה ואחר כך מצאתי את עצמי חוזרת הביתה. כל אלה הם שינויים טבעיים שתלויים באופי שלנו, בנסיבות החיים, במקום שממנו באנו. לכן, אסור לנו להיות שיפוטיים. אנחנו אף פעם לא יודעים מהי התמונה הגדולה. זה מתחבר לתפישה שאני תמיד מדברת עליה, שהחזק הוא דווקא זה שמגלה גמישות".

תוכלי להרחיב?

"חוזק זה לא להיות נוקשה. החיים דינמיים, והיכולת להתמודד עם מצבים משתנים היא זו שמגדירה כוח אמיתי - לדעת מתי להתכופף, מתי להישאר נמוך ולחכות לרגע הנכון להזדקף שוב. אני לא רוצה להיות עץ קשיח שתקוע במקום. אני רוצה להתרומם, להסתכל על דברים מזוויות שונות, לראות אותם מלמעלה, מהצד, מכל כיוון אפשרי, כי אין רק דרך אחת נכונה".

מהי המשמעות של לדאוג לעצמך בהקשר של זהות נשית חדשה?  

"המשמעות היא לכבד את כל הצרכים שלי, את הצרכים המשתנים שלי, אלה שבגיל 57 קצת שונים ממה שהיו לי בגיל 40 או קודם לכן. לכבד ולספק את הצרכים האלה, לראות אותם ולהכיר בהם.

"לדוגמה, אם אני יושבת בישיבה שיש בה הרבה מאוד גברים, אבל איחרתי כי הייתי בפגישה לייעוץ הורמונלי, אני לא מתכוונת להצניע את זה שאני עוברת תהליכים הורמונליים. אני לא חושבת שאהיה פחות מועילה בשולחן קבלת ההחלטות עקב כך. אני לא אשנה את האבולוציה, אבל אלמד מה צריך לעשות ואפעל באופן הטוב והאחראי ביותר.

"נשים, במיוחד בגיל צעיר, נוטות פעמים רבות להצניע נושאים כמו המחזור החודשי, כאבי וסת, ביוץ, כל מיני תופעות נשיות, ואני אומרת שאין צורך להסתיר את זה וצריך לדבר על הכל. למשל, השינויים ההורמונליים שיכולים לגרום ליובש, מיובש בנרתיק ועד יובש בעיניים ויכולים להשפיע על מצב הרוח, לפגוע באיכות השינה, ולמרות זאת, כמעט לא מדברים על זה. נשים מתביישות, לא מבינות את הקשר בין הדברים ולא יודעות שזה מתחיל הרבה לפני שהווסת מסתיימת או הופכת לבלתי סדירה. אני חושבת שהנושאים האלה צריכים להיות על השולחן בלי שום בושה.

"לא פגשתי גברים שמתביישים לדבר על ויאגרה, והיא נמצאת בכל מקום. באחוזים, הרבה יותר נשים מושפעות ממנופאוזה מאשר גברים מאין-אונות, ועדיין אין על זה מספיק שיח פתוח. אז מבחינתי no more. בטבע, כשהנקבה מפסיקה ללדת, אין לה תפקיד באבולוציה, ולכן היא כמעט לא שורדת. אבל אצל בני אדם, אחד ההסברים לזה שאנחנו ממשיכות לחיות גם אחרי גיל הפוריות הוא שהתפקיד של הסבתות משמעותי מאוד. אז אנחנו לא הולכות להיעלם. כל מה שהטבע השאיר, כנראה יש לו סיבה. ולכן, אני גם לא הולכת להתנצל על זה ומבחינתי, צריך לטפל בתופעות הנשיות, לדבר עליהן, לכבד ולא להצניע או להתנצל. זה חלק מהפמיניזם החדש".

איך משתלבת הדאגה הכלכלית בפמיניזם החדש? 

"זה נושא חשוב שאני מקפידה לדבר עליו עם הבנות שלי - משהו שלא גדלתי  עליו, שיחה בנושאי כסף. השיח הכלכלי בבית צריך להיות מבוסס על שני מושגים עיקריים: תקציב והשקעות. הכסף לא מגיע רק מעבודה קשה. בעצם, אני בכלל לא מאמינה בעבודה קשה, אני מאמינה בעבודה מדויקת".

מה הכוונה? 

"אנשים יכולים לעבוד מאוד קשה, אבל הם לא בהכרח יתוגמלו טוב יותר. מה שחשוב זו עבודה מדויקת, לדעת לתאם ציפיות, להבין מהו מודל התגמול, לנהל משא ומתן מראש. אם אני שכירה, אני צריכה לדעת כמה אני מרוויחה, מה הם הבונוסים שלי, ואחרי שנה לשבת עם המעסיק ולבחון מחדש, לא להניח שבגלל שנתתי את כל-כולי, בסוף השנה הבוס פשוט יעלה לי את השכר. אם אני עצמאית, אז תמיד אשאל את עצמי איך אני משקיעה את הכסף בתבונה. כסף יכול לייצר עוד כסף אם משקיעים אותו נכון. זה לא רק חיסכון, זו דרך חשיבה. זו שפה שלא דיברו אצלנו בבית.

מיכל צפיר. "תמיד לנהל שיח פנימי שבו אני מוודאת מול עצמי שעשיתי את הכי טוב שלי"

"אני גם לעולם לא אומרת 'אין כסף'. במקום זה, אני מעודדת אותן לחשוב בצורה מתוכננת: מהי המסגרת התקציבית שלך? זה מה שאת מרוויחה? את רוצה גם את זה וגם את זה - איך תנהלי את זה נכון? צריך לשאול איך הכסף עובד בשבילי הרבה לפני שיש לך נכס מניב או דירה. עצם זה שאת מנהלת את הכסף שלך בצורה יעילה, זה כבר משנה את המשחק".

איך משתלבת הדאגה לבריאות פיזית ונפשית בתפישת הפמיניזם החדש?

"אני לא מכירה משהו אחר וכך אני חיה כל כך הרבה שנים. הרבה פעמים פעילות גופנית או טיפוח נתפשים כמותרות, אבל בהנחה שיש לי ביטחון אישי והמערכות מתפקדות - האישיות, הביתיות, הסביבתיות - אז לטפח את עצמי ולדאוג לעצמי זה לא מותרות כי מבחינתי הדבר הכי אחראי שאני יכולה לעשות עבור המשפחה שלי זה לטפל בעצמי. ולא, אני פשוט אפול נטל על המשפחה שלי. דורות שלמים חשבו שצריך לתת את הנשמה לבית ולילדים וביטלו את עצמם, אבל זה לא או אני או הילדים שלי, זה גם וגם. הם לומדים לכבד את הזמן שלך כשאת מכבדת את הזמן שלך, ואותו כבוד יש לתת גם לצד השני".

איזה מסר את רוצה להעביר לנשים צעירות שמרגישות לחץ לבחור בין קריירה לבין משפחה?

"המסר הוא שהן לא צריכות לבחור ובטח לא כרגע. הן צריכות לבחור כרגע לעשות הכי טוב בנקודה שבה הן נמצאות. ומה הכוונה? אם אני לומדת, אז להיות התלמידה הכי טובה שאני יכולה ולהגיע להישגים הטובים. תמיד לנהל שיח פנימי שבו אני מוודאת מול עצמי שעשיתי את הכי טוב שלי ואם לא, להבין מה הסיבה. אני זוכרת שהגיע שלב שבו החלטתי לחזור לעבוד והמשכורת שלי לא כיסתה את השכר של המטפלת. מצד שני, עם עזרת המטפלת הרגשתי בוודאות שאני אמא טובה, רגועה ומסופקת יותר וזה היה רק עניין של זמן עד שזה גם השתלם כלכלית.

"החיים מורכבים וברגע שמקבלים את המורכבות ומסגלים חשיבה יצירתית מבינים שזה אף פעם לא או זה או זה - תמיד אפשר לשלב. אם מחפשים, מוצאים את הדרך שנכונה לאותה תקופה. בנוסף אומר לכל בחורה צעירה: תקיפי את עצמך בסביבה תומכת! תמיכה היא הכרחית לצמיחה, התפתחות ומימוש עצמי ותמיכה זה לא רק בן או בת זוג, זה חברים, ספרים, לימודים, עניין".