השתלת כליה בילדים – פתח לחיים חדשים ובריאים

עבור ילדים עם אי ספיקת כליות סופנית, המתפתחת על רקע מחלת כליות מולדת או נרכשת, השתלת כליה היא לא רק הליך רפואי – היא הזדמנות לחיים חדשים. בשנים האחרונות, בזכות התקדמות הרפואה והעלייה במודעות לתרומת איברים, יותר ויותר ילדים זוכים להשתלה שמשפרת משמעותית את איכות חייהם. איך מתבצע תהליך הקצאת כליה? מה הם הסיכונים והתועלות ואיך נראים חייהם של הילדים לאחר ניתוח להשתלת כליה? כל התשובות בכתבה שלפניכם.

השתלת כליה אצל ילדים

השתלת כליה היא שיטת טיפול באי ספיקת כליות סופנית. מדובר במצב שבו הכליות אינן מסוגלות עוד להתמודד עם הצרכים המטבוליים של הגוף ולכן יש צורך בטיפול המכונה טיפול כלייתי חלופי. קיימות שתי אפשרויות עיקריות לטיפול זה: דיאליזה או השתלת כליה.

דיאליזה מול השתלת כליה

את הטיפול בדיאליזה ניתן לבצע בשתי שיטות: דיאליזה פריטוניאלית המבוצעת דרך קרום הצפק בביתו של המטופל או המודיאליזה, המתבצעת באמצעות מכונה במסגרת בית חולים. קיימת עדיפות ברורה להשתלת כליה, הן מבחינת שרידות המטופלים, איכות חייהם, איזון  ההפרעות המטבוליות במערכות רבות בגוף הנגזרות מאי ספיקת כליות ומבחינת גדילה והתפתחות. כיום, הדיאליזה נתפשת כגשר עד להשתלה, אך במקרים בהם יש תורם כליה מתאים, ניתן לבצע השתלה באופן ישיר, ללא צורך בדיאליזה.

במסגרת תכנון ההשתלה, הילד עובר הערכה רפואית מקיפה על ידי צוות רב תחומי הכולל נפרולוגים, כירורגים משתילים, מרדימים, רופאי טיפול נמרץ ומומחים מתחומים נוספים. מחלת כליות עשויה להשפיע על מערכות גוף אחרות, ולכן מקבלים התייחסות גם מצבים רפואיים נלווים: יתר לחץ דם בעיות לב, בעיות אורולוגיות ואחרות. בהתאם לכך, מתקיים דיון רפואי מקיף לצורך קבלת החלטה על תהליך ההשתלה, תזמונו וניהול המטופל לאחר הניתוח.

תרומות כליה

כאשר לא נמצא תורם מתאים, מתחילים טיפול בדיאליזה, והמטופל – בין אם מדובר בילד או במבוגר – נרשם לרשימת ההמתנה של המרכז הלאומי להשתלות על מנת לקבל כליה מתורם נפטר. המרכז, הפועל במסגרת משרד הבריאות מאז תחילת שנות ה-90, אחראי על הקצאת הכליות, ניהול ובקרה של הליכי ההשתלה ומעקב אחרי החולים הרשומים. במסגרת זו, מבוצעות בדיקות דם תקופתיות (בדרך כלל אחת לחודשיים) לצורך בדיקת ההתאמה להשתלה במידה שיתקבלו תרומות כליה פוטנציאליות.

תרומות כליה מן החי

בקרב ילדים, הסיכוי לקבל תרומת כליה מן החי הוא לרוב גבוה יותר, שכן ברוב המקרים אחד ההורים – ולעתים שניהם – יכולים לשמש כתורמים מתאימים. מבוצעות בדיקות נרחבות הכוללות סוגי דם, בדיקת סיווג רקמות ובדיקות להערכת מצבו הבריאותי של התורם. כאשר נמצא תורם מתאים – בין אם מדובר בהורה ובין אם באדם אחר – ניתן לתכנן את ההשתלה. אם אין תורם מתאים, המטופל מתחיל טיפול בדיאליזה ונרשם לרשימת ההמתנה הכללית להשתלה, המנוהלת, כאמור, על ידי המרכז הלאומי להשתלות. רשימה זו כוללת נתונים רפואיים מפורטים ובהם נתוני התאמת רקמות.

במקרים שבהם ההורים אינם יכולים לשמש כתורמים, מצב שהוא נדיר אך אפשרי בשל  אי  התאמה בסוגי הדם, מחלות רקע כמו יתר לחץ דם, סוכרת או מצבים רפואיים אחרים שאינם מאפשרים תרומת כליה, ניתן לשקול  תרומה מקרובי משפחה מדרגה שנייה או על ידי תורמים אלטרואיסטים.

נושא התרומה האלטרואיסטית זכה בשנים האחרונות למודעות משמעותית ולהצלחה מרובה בישראל. מדובר באנשים התורמים כליה, הן לילדים והן למבוגרים ללא קשר משפחתי למטופל. כיום יש למעלה מ-1,000 מקרים של תרומה אלטרואיסטית בארץ, וארגון "מתנת חיים" מוביל את התחום בהצלחה מרובה ומאגד רבים מהתורמים.

בעבר, שיעור התרומות מן החי בישראל היה נמוך בהשוואה למדינות רבות, במיוחד באירופה, בהן שיעור תרומות הכליה מן החי היה גבוה יותר ביחס לתרומות מן המת. עם זאת, בעשור האחרון חלה עלייה ניכרת באחוז ההשתלות מן החי וכיום למעלה מ-50% מהשתלות הכליה בישראל מבוצעות מתרומות מן החי, כאשר תרומות אלטרואיסטיות מהוות חלק משמעותי מאוד מהן.

בנוסף לבירור רפואי נרחב ובדיקות התאמה, התורמים הפוטנציאליים עוברים הערכה במסגרת ועדת אתיקה הפועלת בכל בית חולים, שם נערך עם ההורים ראיון והם מקבלים הסבר מפורט על תהליך התרומה.

במקרים של תורמים שלא מדרגת קירבה ראשונה, כולל תורמים אלטרואיסטים, ההערכה מתבצעת על ידי ועדה מיוחדת של משרד הבריאות, שבה חברים גם אנשי צוות פסיכוסוציאלי. מטרת הוועדה היא לבדוק את מצבו המשפחתי של התורם, את כושר ההחלטה שלו ואת נכונותו לתרום.

השתלת כליה מתורם נפטר

במקרים בהם לא נמצא תורם מתאים – בין אם מתוך המשפחה הקרובה או הרחוקה, ובין אם מדובר בתורם אלטרואיסטי שאושר על ידי משרד הבריאות – הילד או המבוגר נרשם לרשימת ההמתנה של המרכז הלאומי להשתלות. תרומת איברים מתבצעת במקרים של מוות מוחי, אשר מתרחשים בדרך כלל ביחידות לטיפול נמרץ. כאשר צוות רופאי קובע מוות מוחי לפי קריטריונים מקובלים, צוות מיוחד האחראי על ניהול התרומות, שכולל מתאמות של השתלות הפועלות בכל בית חולים, פונה למשפחת הנפטר בבקשה לקבל את הסכמתה לתרומת איברים. התרומה יכולה לכלול איברים שונים, כמו כליות, לב, ריאות ולבלב.

תהליך הקצאת כליה להשתלה

ברגע שמשפחת המת מסכימה לתרומה, מתבצע תהליך של הנצלת איברים. המרכז הלאומי להשתלות, בשיתוף עם המעבדות הרלוונטיות, מבצע בדיקות התאמה למציאת המטופלים שיקבלו את האיברים.

תהליך ההקצאה מבוסס על מספר קריטריונים:

גיל המטופל, כאשר קיים יתרון ברור לילדים.

זמן המתנה – משך הזמן שהילד שוהה בטיפול דיאליזה. ככל שהמטופל נמצא זמן ממושך יותר בדיאליזה, כך הוא עשוי לקבל עדיפות.

התאמה בסיווג רקמות - בין התורם ונתרם פוטנציאלי.

נוכחות נוגדנים בדמו של נתרם פוטנציאלי - כנגד הכליה של התורם,.

מערכת ההקצאה ממוחשבת ומסודרת מאוד ומביאה בחשבון פרמטרים שונים. כאשר נמצאים מספר מטופלים פוטנציאליים בעלי התאמת רקמות טובה, הבחירה ביניהם נעשית תוך שקלול קריטריונים נוספים במטרה להבטיח שהכליה תוקצה למטופל הזקוק לה ביותר ושסיכויי הצלחת ההשתלה יהיו הגבוהים ביותר. ילדים מקבלים עדיפות בקבלת כליה מתורם מתאים.

משך ההמתנה להשתלת כליה משתנה וברוב המקרים הוא ממושך. עם זאת, בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית במשך ההמתנה עבור ילדים, בעיקר בעקבות העלייה במספר התרומות האלטרואיסטיות, אשר צמצמה את רשימת הממתינים להשתלה. בעבר, זמן ההמתנה הממוצע לילדים עמד על שנה וחצי עד שנתיים, אך יש לזכור כי מדובר בנתון ממוצע והתהליך עשוי להשתנות בהתאם לקריטריונים רפואיים שונים, ובראשם מידת ההתאמה בין הכליה לבין הנתרם. עם זאת, זמן המתנה עבור מבוגרים הוא משמעותית ארוך יותר.

כאשר נמצא מטופל שעומד בכל הקריטריונים, המרכז הלאומי להשתלות מעדכן את הרופא המטפל של אותו חולה דיאליזה, וזה מזמין את המטופל בדחיפות לבית החולים לצורך ביצוע ההשתלה. מבחינה אישית, מדובר ברגעים המרגשים ביותר במקצוע שלי. הרגעים הבלתי נשכחים כאשר אני מודיעה למשפחה שעבור ילדם, שעובר טיפולי דיאליזה במשך חצי שנה, שנה ולעתים אף יותר, נמצאה כליה מתאימה והוא צריך להגיע מיד לבית החולים. ההודעה הזו היא הרגע שכל המטופלים ובני משפחותיהם מחכים לו. לעתים היא מתקבלת באמצע הלילה וההתרגשות עצומה. 

נתונים מצוינים לאחר השתלת כליה בילדים

השתלות כליה בילדים מתבצעות במרכז שניידר מאז שנת 1992, אך ההשתלות עצמן החלו בארץ כבר בתחילת שנות ה-80. ההשתלה הראשונה בילד בוצעה בשנת 1981. בשנים הראשונות בוצע מספר מצומצם של השתלות מדי שנה, אך עם הזמן חלה עלייה מהירה בהיקף ההשתלות, אשר הגיע ל-20–25 השתלות ואף יותר בשנה.

נתון זה תואם את היקפי ההשתלות במרכזים רפואיים מובילים בארה"ב ובאירופה. באשר לתוצאות, יש לנו נתונים מצוינים. פרסמנו מחקר מקיף שסקר 37 שנות השתלות כליה בילדים והראה שתוצאותינו אינן נופלות ואף עולות על מה שפורסם עד אז במרכזים אחרים בעולם. מדדים כמו אורך חיי השתל, שיעורי הישרדות המטופלים ופרמטרים רפואיים נוספים הציגו תוצאות מרשימות.

השתלת כליה יכולה לשנות חיים

השתלת כליה היא לא רק טיפול באי ספיקת כליות, אלא גם שיפור משמעותי באיכות החיים של המטופלים. חולי דיאליזה נדרשים להגיע לבית החולים שלוש פעמים בשבוע או להתחבר למערכת דיאליזה בבית, ואילו לאחר השתלה הם אינם זקוקים עוד לטיפולים אלה. מעבר לכך, ההשתלה משפרת מדדים נוספים כגון גדילה, תיאבון, רמות המוגלובין ופרמטרים רפואיים נוספים.

עם זאת, חשוב לציין שהשתלה אינה מחזירה את המטופל למצב של בריאות מוחלטת. יש צורך בנטילת תרופות למניעת דחיית השתל למשך תקופה ארוכה. מינוני התרופות גבוהים במיוחד בחצי השנה הראשונה לאחר ההשתלה ולאחר מכן יורדים בהדרגה. אם המצב יציב, המטופלים נדרשים להגיע למעקב פעם בחודש או חודש וחצי, ובמבוגרים אף בתדירות נמוכה יותר.

השיפור בגדילה אצל ילדים לאחר ההשתלה הוא  מאוד משמעותי. ילדים שלא גדלו כראוי במהלך הדיאליזה חווים האצה בגדילה לאחר ההשתלה, יחד עם שיפור בהתפתחות הכללית. אחת הדוגמאות האחרונות - תינוק שהיה מאושפז ממושכות בטיפול נמרץ, סבל מפיגור התפתחותי קשה ועבר השתלת כליה בגיל  שנה וחצי. מאז ההשתלה הוא חווה שיפור מדהים: הוא לא רק גדל, הוא הולך, הוא מדבר והוא מתקשר יפה עם הסביבה. מדובר בילד שהיה במצב רפואי מורכב מאוד וכיום קשה לזהות בו את הקשיים שהיו לפני ההשתלה. מקרים כאלה הם מרגשים במיוחד. מרגשים לא פחות ביקורים של מושתלי כליה אשר הושתלו בילדותם, לפני הרבה שנים, ומגיעים לבקר יחד עם בני זוגם וילדיהם.