בזמן שבעולם כבר מטפלים בקרטיטיס אקנתאמבה, בישראל הטיפול בזיהום הנדיר בעין מתעכב

עיקרי הכתבה:

• קרטיטיס אקנתאמבה היא מחלה נדירה ואגרסיבית של הקרנית, שעלולה להתחיל כדלקת עיניים קלה ולהוביל לפגיעה בלתי הפיכה בראייה.
• פרופ’ דוד צדוק, מנהל מחלקת העיניים בביה"ח שערי צדק: " בזיהומי קרנית הזמן הוא פקטור קריטי. כשהטיפול מתחיל מאוחר, הנזק בקרנית מעמיק והדרך להחלמה נעשית ארוכה ומורכבת הרבה יותר.”
• באירופה כבר אושר טיפול ייעודי המבוסס על מחקר רב־לאומי, שהוגש לאישור ועדת סל התרופות בישראל לשנת 2026.
  ____________________________________________

 זה מתחיל כמו דלקת עיניים שגרתית: אדמומיות קלה, אי-נוחות, כאב עמום או רגישות לאור. מטופלים רבים משתמשים בטיפות עיניים רגילות ומצפים שהבעיה תחלוף. אולם, מאחורי התסמינים השגרתיים עלול להסתתר זיהום אלים של הקרנית המכונה "קרטיטיס אקנתאמבה" (Acanthamoeba keratitis). הקושי באבחון מוקדם ובמתן טיפול יעיל בזמן הופך את המחלה לאתגר קליני מורכב. ללא מענה מדויק ומהיר, המחלה מתקדמת, גורמת לפגיעה עמוקה ברקמת הקרנית ומאלצת את המטופלים לעבור ניתוחים מורכבים להשתלת קרנית. במקרים קשים, היא מסתיימת באובדן ראייה בלתי הפיך.

מהי קרטיטיס אקנתאמבה ולמה היא כל כך מסוכנת?

המחלה נגרמת על ידי אקנתאמבה (Acanthamoeba), אמבה חד-תאית, מיקרואורגניזם נפוץ המצוי כמעט בכל מקום בטבע: במקורות מים מתוקים, במי ברז, באדמה, באבק ואפילו במערכות מיזוג אוויר. ברוב המקרים, האמבה אינה גורמת נזק לבני אדם, אך כאשר היא מצליחה לחדור לתוך הקרנית, לעתים דרך פגיעה מיקרוסקופית מזערית שכלל אינה מורגשת, היא מחוללת הרס מהיר"

הקושי הגדול בטיפול נובע מכך שלאמבה יש שני מצבים: המצב הפעיל שבו היא תוקפת את העין, ומצב "שינה" שבו היא מתכנסת בתוך מעטפת הגנה קשיחה (ציסטה). במצב הזה היא הופכת לעמידה להפליא בפני חומרי חיטוי ותרופות. זה יוצר מצב בעייתי: גם כשנראה שהזיהום חלף, האמבה יכולה "להתעורר" פתאום ולתקוף שוב, מה שהופך את השמדתה הסופית למשימה קשה במיוחד.

מי בסיכון ואיך מפספסים את האבחון?

מרכיבי עדשות מגע מהווים את קבוצת הסיכון העיקרית. על פי הספרות הרפואית, מרבית המקרים מקושרים לשימוש לא נכון בעדשות, כמו שטיפתן במי ברז או שחייה איתן. אך הם בהחלט לא היחידים. כל מגע של העין עם מים מזוהמים, רחצה בנחלים, עבודה בגינה ללא הגנה או אפילו טראומה קלה לעין מגרגירי אבק, עלולים לשמש כ'שער כניסה' לאמבה.

הבעיה המרכזית היא הדמיון המטעה לדלקות ויראליות או חיידקיות שכיחות. רופאים בקהילה, שאינם נתקלים במחלה הנדירה באופן יומיומי, עלולים לרשום טיפול שגוי המבוסס על סטרואידים או אנטיביוטיקה סטנדרטית. טיפולים אלה לא רק שאינם עוצרים את האמבה, אלא לעתים אף ממסכים את התסמינים ומאפשרים לה להמשיך ולהעמיק את אחיזתה בקרנית.

 כאב עז, ניתוחים והשלכות נפשיות

השלכות המחלה חורגות מעבר להיבט הרפואי. מדובר במחלה המתאפיינת בכאב עז במיוחד, שמתואר לעתים קרובות ככאב שאינו פרופורציונלי לממצאים הקליניים הנראים בעין. חולים מתארים חודשים של סבל בלתי פוסק, חוסר יכולת לתפקד באור יום ופגיעה נפשית קשה כתוצאה מהחרדה לאובדן הראייה.

חשוב לציין את המובן מאליו: העומס הפוטנציאלי על מערכת הבריאות והרווחה כתוצאה מטיפול בחולים שהתעוורו או נזקקו להשתלות קרנית חוזרות גבוה משמעותית מעלות המניעה והטיפול המוקדם.

למה הטיפול בישראל מתעכב?

נכון להיום, אין בישראל טיפול תרופתי ייעודי למחלה המאושר לשימוש כתרופת מדף ונכלל בסל הבריאות הציבורי. במציאות הנוכחית, רופאי העיניים בבתי החולים נאלצים להסתמך על תכשירים שאינם ייעודיים, או על הכנות רוקחות מיוחדות.

פרופ' דוד צדוק, מנהל מחלקת העיניים, ביה"ח שערי צדק. "מדובר בזיהום אלים ואגרסיבי ביותר". צילום: דוברות שערי צדק

הכנות אלו דורשות זמן, דיוק רב וזמינות של רוקחים קליניים המתמחים בכך, ואינן זמינות בכל מרכז רפואי ובכל שעות היממה. כל עיכוב באספקת התרופה, אפילו של ימים בודדים, מאפשר לאמבה להשתכפל ולגרום לנזק בלתי הפיך לקרנית. המטופלים, אם כן, מוצאים את עצמם במרוץ נגד השעון, בזמן שהמערכת נאבקת לספק להם את הכלים הבסיסיים להצלת ראייתם.

לדברי פרופ' דוד צדוק, מנהל מחלקת העיניים במרכז הרפואי שערי צדק ומומחה לקרנית העין, הבעיה אינה בידע הרפואי אלא בזמינות הטיפול: "אנחנו מדברים על זיהום אלים ואגרסיבי ביותר. ברפואה, ובמיוחד בזיהומי קרנית, הזמן הוא פקטור קריטי. כיום, בשל הצורך בהכנות רוקחיות מורכבות והיעדר תרופות מדף נגישות, תחילת הטיפול מתעכבת באופן משמעותי. כשהטיפול מתחיל מאוחר, הנזק בקרנית מעמיק והדרך להחלמה נעשית ארוכה, כואבת ומורכבת הרבה יותר. זמינות של מענה טיפולי מוסדר היא לא מותרות אלא המפתח לשמירה על הראייה ולמניעת עיוורון בקרב המטופלים שלנו".

בעולם כבר יש טיפול ומה בישראל?

בעוד שבישראל המצב נמשך, באירופה חל שינוי. במהלך שנת 2025 אושר באיחוד האירופאי טיפול ייעודי שפותח כדי להתמודד עם האקנתאמבה. אישור זה התבסס על מחקר רב-לאומי רחב היקף שבחן את יעילות הטיפול במספר מדינות באירופה, תוך השוואה לטיפולים הקיימים. המחקר כלל מעקב אחרי מטופלים במרכזים רפואיים שונים ובדק פרמטרים של זמן הריפוי, שיקום הראייה והצורך בהתערבויות כירורגיות. הממצאים הצביעו על שיעורי ריפוי גבוהים יותר בהשוואה לטיפולים הקיימים, בפרק זמן קצר יותר. מעבר לריפוי הזיהום, המחקר הראה יתרון בשיקום הראייה ובירידה דרסטית בצורך בהתערבויות כירורגיות פולשניות. הצלחת הטיפול בעולם הובילה להגשתו לוועדת סל התרופות לשנת 2026 בישראל. ההחלטה צפויה להתקבל בחודשים הקרובים.

 *המידע בכתבה הינו כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי

(צילום ראשי: שאטרסטוק)