כשל חיסוני

בעיה בת30 שנה.הולכת ומחמירה,ללא טיפול. פוליפים שגדלים במהירות.חוסמים את הנשימה בשעת שינה וגורמים למצב תתרנות קבוע. 1. 2 ניתוחי fess הועילו לחודשים ספורים.מנתח מומחה פסל ניתוח שלישי בשל מבחן התוצאה ובגלל הקרבה לקרקעית המוח. 2.דיקור סיני =ככוסות רוח למת. 3.הדרך היחידה היעילהשפותחת נשימה והרחה לתקופה של מקסימום חדשיים-שלשה. ידועות תופעות הלוואי לטיפול בקורטיזון.לאחרונה הפוליפים נראים במעלה הנחיריים.התתרנות מפריעה אך הבעיה העיקרית היא הנשימה בשינה דרך הפה מייבשת ומעירה לצורך לגימת מים וזה נמשך כל הלילה קימה בכל חצי שעה-שעה.ותוצר נוסף של הנשימה הן נחירות שמעירות את השכנה לחדר...שנאלצת לעבור לחדר אחר כדי לאפשר לי לישון מעט. 4.כריות להגבהת הראש למצב של כמעט ישיבה הורסות את הצוואר וחוליותיו. יש רופא שאמר לי שלא נורא אם אקח דיפרוספן כל חודש.אחרים דואגים לתופעות הלוואי(סכרת,חולשת העצמות...)ומסתפקים ב2 זריקות בשנה.מה דעתכן?האם נטילת 4-5 זריקות בשנה היא סבירה ונסבלת?

שלום, בספירת דם התקבלה תוצאה של 7 בmpv כשהטווח הנמוך הוא 7.1. בקריאה באינטרנט ראיתי שערכים נמוכים מצבעים על בעיות חמורות. כמו כשל חיסוני וסרטן. רציתי לדעת מה הגורמים להופעתם של ערכים נמוכים בבדיקה ומה המלצתך? אציין ששאר ספירת הדם בטווח הנורמה. והבדיקה נעשתה בגלל כאלה באזור הכליות. תודה

הי, אם חולה במחלת IPF נדבק במחלת CMV, האם יש סכנה לפגיעה זמנית/קבועה בתפקודי הריאות? מוטרד כי למחלת CMV אין טיפול, וההחלמה יכולה לקחת הרבה שבועות.

היי, אני שאלתי בעבר שאלה בפורום. אני סטודנט לרפואה עם ליכן פלנופילריס. איבדתי את רוב שיער הראש,הגבות, ריסים, שיער גוף, זקן בפרק זמן מאוד קצר. היום אני לא מזהה את עצמי במראה ואני כבר לא מרגיש אני. אחרי כשלון של הרבה תרופות אני לוקח כרגע תרופות של דיכוי חיסוני אבל כרגע שום דבר לא עוזר. המחשבות האובדניות מלוות אותי במשך כל היום. לצערי, גם פגעתי בעצמי כדי להקל על הכאב הנפשי. אני מטופל אצל פסיכולוגית שיקומית במחלקת עור בבית חולים בו אני מטופל. השאלה שלי היא האם אנשים שחווים פציעות,טראומות, מחלות קשות אי פעם מתגברים על התחושה שהם לא עצמם או שהיא תמיד ברקע? אני שואל כי לחיות חיים עם התחושה הזו שאתה לא עצמך הם אומללים לעניות דעתי. כששאלתי את הפסיכולוגית היא ענתה לי תשובה מבשרת רעות- שזה מאוד אינבידואלי ומורכב. מזה אני מבין שאני הולך לסבול לשארית חיי. ושאלה נוספת- אתה חושב שיש מקום לקחת כדורים פסיכיאטרים? אני סקפטי לגבי הכל- אני לא חושב שמשהו כבר יוכל לעזור לי בחיים האלה. תודה רבה.

היי אני מקווה שזה בסדר שאני בינתיים מגיבה. דבריך נגעו לליבי. אפשר להבין את הקושי הגדול שבו אתה נמצא בעקבות השלכות קשות של המחלה בטווח קצר. לפי דבריך, הכל קרה מהר מאוד, מה שלא מאפשר בהדרגה להסתגל למצב. לכן קשה להכיר את עצמך. בטיפול פסיכולוגי, המקום לעבד את ההרגשה שאתה חש שאתה כבר לא אתה. בדרך כלל מדובר בתהליך וזה מה שאני מבינה הפסיכולוגית התכוונה. דבר נוסף, אתה שואל לגבי תרופות פסיכיאטרית. מה ההמלצה של הפסיכולוגית? נראה שאתה בדיכאון ולא מאמין שיש משהו שיכול לעזור. אתה בטח אומר לעצמך אין לי את הזמן הזה, זה יותר מדי זמן, אני סובל כל כך. זה מובן. בינתיים אתה ממשיך בלימודים, נפגש עם חברים, פעיל בדרכים אחרות?

היי, זה בסדר. היא המליצה לפנות אל פסיכיאטר במקביל משום שיש לי מחשבות אובדניות כל היום כל הזמן. כן אני ממשיך כביכול כלפי חוץ לתפקד אבל ככל הנראה זה לא יימשך ככה עוד הרבה זמן עד שיקרה משהו. באמת ניסיתי הכל ושום דבר לא עוצר את המחלה. אני לא רואה טעם לחיות עם התחושות הקשות האלה ועם איכות חיים ירודה(האמת זה גם נבדק מחקרית על אנשים שסובלים מהמחלה).