ויפאסנה

הי, השארתי כאן המוני מילים. גם עכשיו אלו מילים. מילים שהן דרך לתקשר עם אנשים. כרגע, גם המילה 'תקווה', למשל, תהדף. ויש אוצר שלם. אנשים נפגעים מהרתיעה שלי. אפשר להבין. די למילים. ומה כן? לא תמיד, ואם כבר לא, אז המצב ממש רע, מה כן? כן יכול להיות ייצור שאינו אדם. שהצפיות ממנו הן אחרות. יצור שדרך התקשורת שלו היא ללא מילים של אנשים. אבל, כנראה, ייצור תבוני שכן מתחבר לאנשים. ובעל מימדים תואמי אדם. ולא ייצור שלי, או שאני מטפלת בו, אלא של מישהו אחר, או של הטבע. איפה אתה, ייצור? רוצה לשמור את המקום ההמשכי אך ורק לייצור. הוא, מן הסתם ישתוק פה, כי אינו יודע מה זה אינטרנט בכלל, ומילים ופורומים וכושר הקלדה. ואולי גם עץ, ואולי גם ים. או כזה. בשקט ובסתר. כתבתי מילים, שיט. ויפאסנה סוריקטה

איתך במילים הנהדפות וגם במילים שרודפות...כל המילים האלה שקמות עלי ואני נרדפת

מילים נהדפות אני מבינה מאוד מבינה עדין הודפת כשנאמר לי משהו טוב לרוב אני באמת לא מבינה זה עצוב ....בהגיון אני מבינה אחרת ברגש. הודפת ולא נותנת לזה לחלחל אתך אביב

הי לא יודעת כמה מרגישה נרדפת, והמילים, הן מילים, לא הן שרודפות, נהדפות, אלא זה השימוש שמשהו בי בוחר לעשות בהן. מזכיר לי, נדמה, שאודי אמר משהו דומה באשר לגשם בזמנו. בכל אופן, מתביישת מאד בעצמי. להיות מוזרה כזאת בחברה. אישה לא צעירה שנותרה תקועה בשלב מאד מוקדם. מתביישת מאד. רשמתי גם למטה. בכל זאת חושבת שיש הבדל בין כן להשיג משהו ולהרגיש ריק מולו, או לא להשיגו כלל. סוריקטה שבורה הולכת לבדוק שוב ענייני סרטן (והמשאלה שהוא ייקח אותי מכאן).

עניתי לך למטה לפני שראיתי כאן ולי עדין יש משאלה לעטוף ולחבק אותך במציאות . לא פשוט , ולגבי הריק לא יודעת . תחשבי על הכורסא שקנית ....האם התחושה השתנתה מול הריק ...אני לא בטוחה :) זה עצוב עד כמה הקלפים שקיבלנו היו דפוקים . אתך אביב (סליחה שלא זכרתי לחתום במקומות אחרים אני לא באיזון )

הי אודי, תודה רבה! ראה - הפעם כל תשובותך, לכולם, נגעו בי באופן רך. כן ירבו. סוריקטה

אודי זוכרת שראיתי סרטון שלך על דמיון מודרך לפני המון זמן ואז הבנתי בעצם למה אף פעם לא יכולתי לסבול דמיון מודרך. פעם עשיתי מדיטציות של ויפאסנה לא ריטריט שלם כי אם מדיטציות ישיבה גם בהם חוויתי קפיצות ופחד וניתוקים בקטנה בעיקר במדיטות בקבוצה פחות בלבד . אז לא הייתי מודעת לdid מצד שני ההתמקדות בכאן ועכשיו עשתה לי טוב.וזה המשיך איתי במשך היום . שואלת ויודעת שאתה לא יכול לתת לי תשובה ודאית האם כדאי לחזור למדיטצייה או לוותר מראש . לא רוצה להגביר את הניתוקים . עכשיו הם קצרים יותר אחרים ויש הרבה יותר הרמונייה ושיתוף . בכלל כל כך פחדתי מלהרגיש את הכאב בלי הניתוק זה כואב אבל אחרת כאילו בוגר יותר מפוכח יותר ...עדין מן הסתם מתקשה להאמין :) אבל מודעת ... אודי המון זמן לא אמרתי את זה אבל החיים יפים ....שבוע טוב

אודי לא ברור לי . איזה איש מקצוע ... בתחום המדיטצייה או בתחום הטיפול ??

שלום חברים וחברות, בשל תקלה ברשת התקשורת באזור שלי, איני יכול להעלות תגובות להודעותיכם. עמכם הסליחה... אודי

נראה לי שתסריטי אימה מבקרים בראש במהרה בימים אלה... מוזר להתנזר מאינטרנט, לא? קצת כמו ויפאסנה. ;) נעמה.

אתה יודע, אודי, מה הזכירה לי התקלה שקרתה? את הקטע מ"ארץ נהדרת", בו כבה האור בחדר המדרגות בעיתוי אזעקתי, אי אז במבצע 'עמוד ענן' אך אקטואלי גם לעכשיו, והאסוציאציה המיידית שם היא לפגיעה ישירה ברידינג. http://tinyurl.com/k49k7c2 אבל להגיד לכם ת'אמת - אחרי האזעקה שהייתה ממש עכשיו אני רועדת. והייתה נסיגה שהיא והפסקתי לישון במיטה, אבל בסוף חזרתי. לרגע איבדתי הישג טיפולי. ניסיתי להרגיע את עצמי בחישובים סטטיסטיים, זה קצת עבד. לפעמים אני חושבת שהאגרסיות הפנימיות שלי, ללא קשר למצב, מפחידות יותר. נעזרתי בכדורים והצלחתי לישון בלילות האחרונים. זה חשוב. שלכם, סוריקטה

סוריקטה, עצבים מרוטים זה ביטוי כל כך הולם לפעמים... נראה לי שבגלל הרגישות המפורזת הזו שלהם, ביומיום שלנו ובמיוחד בעתות משבר קיצוני ואלימות אדירה, האגרסיות הפנימיות נתפסות כיותר ויותר מסוכנות, כיכולת לזרוע הרס ממשי כמעט כמו טילים ורקטות. אם יורשה לי לפרשן אותך על החיובי שבדבר, נראה שעל אף התחושה הבלתי נסבלת של חוסר האונים אל מול עצמך הפגנת שליטה ומסוגלות. שיחזרת הישג טיפולי (מה שקרה רגע אחרי שאיבדת, לא?), הצלחת למצוא בעצמך דרך להירגע קצת והיא עזרה, הצלחת לישון. אני מרגישה שכמו שכל תקשורת מכל צד מוטה בצורה קיצונית וחשוב תמיד לשים לב לכל הכיוונים, גם במלחמה שלך עם עצמך כדאי לראות גם את הכוחות הפנימיים ולא רק האגרסיות. שולחת תקווה להגבלת היללות לחתולי הבית בלבד בלי סירנות, וחיבוק להרגיע את הרעד, נעמה.

שזו רק תקלה...לאמיתו של דבר, לראשונה שלא ממש דאגתי, הבנתי שהיה "משהו" והאמנתי שתחזור.... מרגישה רעה שלא דאגתי לך כל כך...מוזר אבל זה טוב אולי? שהצלחתי לדעת שאתה תסתדר...אז מה דעתך?

אני חולה. והתחלתי להתבאס שאין לי מי שיכסה, יכין תה, ידאג. וכעסתי על הגוף שלי שהתקלקל (בעוד דרך). ואז נשמתי נשימה עמוקה (עד כמה שמערכת הנשימה שלי מאפשרת לי כרגע), הקשבתי לבאך והתמסרתי לתבניות החוזרות שלו, שהוא שובר מידי פעם בעדינות, נכנסת למצב מדיטטיבי. כמו ניתוק, אבל פחות מפחיד. והרגשתי שאולי כדאי לי לפנות זמן מידי יום למדיטציה. היו לו כל מיני רעיונות מעניינים, לבודהה הזה, ואולי כדאי להקשיב לו. הסבל כבר כאן, זו לא שאלה. לבטל אותו אני לא מצליחה. אז אולי הוא עלה על איזה פיתרון... אודי, מה בין היפנוזה למדיטציה? אולי באמת גם במדיטציה עצמה יש משהו טיפולי? (עוד צביטת געגוע, כי בעצם בטח למטפלת שלי יהיה הרבה מה להגיד, אחרי שבילתה לה בסדנאת ויפאסנה אי אז) אתה חושב שזו בעצם בריחה לניתוק במילים יפות יותר? נעמה.