אומדן כאב

האם לחולה סיעודי מורכב עם פצעי לחץ,זונדה,טרכאוסטומי הגיוני שבאומדן כאב יהיה לא 0(ללא כאב בכלל)

האם לחולה סיעודי מורכב עם פצעי לחץ,זונדה,טרכאוסטומי הגיוני שבאומדן כאב יהיה לא 0(ללא כאב בכלל)

ברור, ברור שגם לפי כל הכלים שיש לנו לדעתי לא הגיוני שמטופל אינו כאוב בכלל, האם אני צודקת. כמובן זה לא אומר שהוא זקוק לטיפול התרופתי...

שלום רב, אמי הייתה חולת סרטן המעי הגס. היא נפטרה לצערי, אך יש לי שאלה שלא נותנת לי מנוח. לפני שנה הסירו בניתוח את המעי הגס והמחלה חזרה פחות משנה עם גרורות מרובות בכל חלל הבטן. המחלה התפשטה במהירות רבה. לא היה מה לעשות (לא טיפול ולא ניתוח) והיא הייתה בעצם חולה סופנית. בסוף דרכה היא הועברה למוסד סיעודי מורכב. לפני המעבר למוסד היא טופלה עם מדבקת דורג'סיק של 50. למחרת היום במוסד החליפו לה ל 100 ולמחרת ל 200 (תוך יומיים קפיצה של פי 4 במינון). כמובן שהגורם לכך היה כאביה החזקים. בנוסף היא קיבלה לבקשתה עוד זריקות אופטלגין ובמקרים בודדים עוד מורפין. בכל הזמן הזה היא הייתה בהכרה מלאה, צלולה לחלוטין ומתקשרת. ביום הרביעי לאשפוזה במוסד הגעתי לבקר אותה בבוקר ונדהמתי לראות אותה שוכבת על המיטה על הגב, עם פה פעור לרווחה, הראש מוטה כלפי מעלה, עיניה חצי עצומות, ללא כל מיצמוץ וללא מיקוד וללא חיות. כמובן שהיא הייתה חיה, הדופק והנשימות היו כרגיל. כשדיברתי אליה ושאלתי אותה אם היא שומעת אותי היא הנהנה במהירות מעלה מטה אבל לא הוציאה מילה מהפה. פשוט לא דיברה. גופה היה רפוי. הרופא הראשי אמר שהיא עם המון מורפין ולכן היא במצב כמו של שינה עמוקה. היה שלב שבו באו להתקין לה קטטר והיא התנגדה וצעקה "לא", אבל פרט לכך הייתה ללא דיבור לחלוטין וללא מצמוץ כמו "צמח". האם היא עברה סוג של אירוע מוחי? או אולי כמו שרופא הראשי אמר שהיא הייתה במצב של "שינה" עקב כמות הסם הגדולה? השאלה הזו מאד מציקה לי. תודה

לד"ר מונסטירסקי שלום, תודה רבה על תשובתך.

הי דוקטור יקר, חודש וארבע ימים אני עם 17 קילו פחות כולי סבבה ..אפילו הגעתי מקום 7 בגביע ישראל בשייט קטמרנים. עכשיו בת זוגתי הולכת בדרכי וכמובן שאתה תהיה המלאך שינתח ! שוב המון המון תודה על שאיפשרת לי שינוי בחיי. התחלתי 112 קג עכשיו 95 בקיצר "חבר מביא חבר" ברשותך אני יעלה את יומני גם כאן לטובת החברים אתחיל את הסיפור השרוול ברקע כללי אודותיי, אני בחור ארץ ישראלי בעבר יוצא יחידה מובחרת כל חיי היו סביב ספורט וכושר ציוני ופטריוט בנשמה ! בשנים האחרונות החלה ההזנחה.. האישית ולמרות זאת המשכתי בשייט ספורטיבי עד יום זה. בבית ,אישה מסורה 3 ילדים נפלאים וביום יום עוסק בייעוץ ביטחוני וחקירות. כך שבגדול חיי נראים נורמטיביים. לפורום הגעתי במקרה אני חושב שהיה לינק מדף הבית של START התחלתי לעקוב אחר הכתוב והגעתי למסקנה בעזרתכם שלי זה הפתרון בעיקר בגלל דלקת מפרקים,לחץ דם מגרנות כולסטרול ועוד אי אלו... הבנתי שבדרך זו הסיכוי להפסיק לבלוע כל יום מחסנית כדורים היא דרך השרוול. טלפון של "השינוי עד כאן" 1 הידידה רווית, (תודה מהלב) נעל אותי על צוות המנתחים ד"ר חזן וד"ר גירון וכמו שאמרה "מלאכים בלבן". משכתי מעט את זמן הבדיקות לפני... אולי התלבטות אחרונה והנה אני מוזמן לתרום ניתוח, מרדים ויש תאריך.אסותא חיפה. יום שיש 20.2 אני מתייצב ב10:00 הגעתי מוכן מגולח בבטן בעצת שרוולון כך שמה שנשאר להלביש אותי בשמלת מיס פיגי של חדרי ניתוח, שתמיד מראים לאחרים את התחת החשוף שלך - מעצבן. הינה לוקחים אותי לחדר המתנה, פיפי אחרון ומה זה אני בחדר ניתוח, צוות לידי ללא הרופאים צוחקים איתי וקושרים את ידי, מנורות מעלי כמו בסרטים, מגרד לי בצד אבל אני קשור..אוייי. מסכת חמצן על הפנים ו.. ביי."סלמאת כל טוב לכולם". אני מעכשיו זוכר רק את ההתאוששות שלב שני החל, בחדר הזוגי עם שותף שומע ברקע קולות ..זוכר שממלמל לגיליה בת זוגתי שכואב לי.. האחיות מדברות על שאין מטען למכשיר ואני מתוך איפול שולח אותם להום סנטר. שומע את צחוקם הרם של הצוות... נהייתי ליצן חצר ! מהשלב הזה מתחיל מסלול ריצה של שיקום מהיר ,דוחפים לי נוזלים ללא הפסקה את הלילה עברתי עם עין תורנית פתוחה אבל גם זוכר נחירות רמות .... שבת אני עף מהמיטה באמת כמעט ואין כאבים 4 בסולם 10. מתחיל להתהלך במעגלים עם עמוד האינפוזיה. בפרוזדור ד"ר גירון מגיע ואומר שעוד יחזיר אותי לטירונות לפי הכוח שהפעילו על מנת להשאיר אותי במיטה כשהתאוששתי. ד"ר חזן מרוצה מההתאוששות מוסיף לי מכשיר ניפוח לפה זה שמרים כדורים אני משחק אותה גבר גבר ואמר " מה הבעיה" ולא מצליח להרים את הכדור השלישי, חזן צוחק עליי עלאק שייטת אבל משחרר אותי מחוטים וצינורות אחרים. מגיע צהרים ,השותף לחדר מארח את משפחתו וכולם טוחנים חמין מדברים על בשר עגל כבש איזה ריח חחח ולי לא מזיז - מבחינתי עברתי את המבחן ! יצאתי לטיול נוסף והנה ערב, שוב מכת נוזלים מעט זריקות שלא כואבות ואני מרגיש מיותר במקום. יום ראשון ד"ר חזן מגיע אני לוחץ אותו בעדינות ובקשיחות והוא משתכנע שאני ציפור שיכולה לעוף לבד. ב 16:00 חזן חוזר למחלקה ,20 דקות מכתב שחרור ואני בבית. רוצה לציין שכולה עברו 4 ימים מהניתוח אין כאבים, אתמול שתיתי ללא הפסקה גם מרק צח גם אקטימל גם יוגורט.. ומשקלי ברגע זה 97.5 כשהתחלתי ב110 ק"ג פלוס. אני כותב את היומן הזה ומנסה לדייק בכל הפרטים על מנת להמחיש למועמד את הצפוי לו אני שלם נפשית עם התהליך, לא מתכוון לוותר על הפגישות עם הדיאטנית ועם עובדת סוציאלית. מבין את חשיבות הפגישות לפני מצבי הרוח שעלולים לצוץ ונערך למגננה בהתאם. אסכם את החוויה : זריזה מהירה אומדן כאב : נסבל+ מלא כולי באנרגיה חיובית. מקווה שבת זוגתי ועוד חברים מהפורום שיקראו את שכתבתי יתחזקו לקראת התהליך , הרי יומנים שלכם חיזקו אותי! החלטה אישית עם השלמה מלאה לקראת שינוי דרך החיים . חיבוקים לכולם ובעיקר לאשתי שתמכה ופרגנה. ישראלי. חברים יקרים מקווה שיומני יעזור לכן להבין את התהליך ולקראת מה אתם עומדים חודש אחרי אני בתיפקוד מלא העפתי את כדורי לחץ הדם אין מגרנות נגמרו ההקאות אין נחירות! אוכל כמעט הכל ומעט תענוג... ושוב מילה אחרונה לד"ר גירון היקר * ת ו ד ה *. ישראל מ