משחת הרדמה

שלום, רופאת שיניים (לא כירורגית) עקרה שן בינה 48 שבורה, עם הרדמה מקומית + תפרים. הומלץ על נטילת אוגמנטין 875 מג. התהליך ערך כמעט שעתיים והיה כרוך בסבל רב! שאלות:1) האם סביר שעקירה כירורגית כנ"ל יכולה להיערך שעתיים? 2) איך אדע שאין פגיעה עצבית? 3) איזו תרופה עובדת טוב יותר לשיכוך כאב? 4) האם מומלץ שלא לשטוף עם מי מלח אלא אם ג'ל דנטלי לאחר ניתוחים?5) 7 ימים ליטול אוגמנטין 875 מג מומלץ?

תוספת לשאלה: יום למחרת העקירה היה לי 38.5 חום עם צמרמורת חולשה כללית. לאחר יממה ירד ל 36 מעלות. סביר?

שלום דוקטור, אחרי 8 ימים יש עדיין כאב במקום בו היתה ממוקמת שן בינה וכן בחניכיים שליד. 2 רופאי שיניים אומרים שהמקום מחלים תקין. עדיין יש תפרים שרופא אמר שלא להוריד בשלב זה. במה ניתן להיעזר להפחית כאב מלבד תרופות? יש משחת אלחוש "הוריקן " על בסיס 20% בנזוקאין, האם אפשר למרוח מקומי?

שלום רציתי לשאול הבנתי שעושים הרדמה מקומית בטיפול הקצעת שורשים האם ההרדמה היא עם משחה או זריקה? והאם הטיפול עוזר ופותר את הבעיה של דלקת חניכיים באופן מוחלט? במידה ואין נזקים וכיסים? תודה רבה

תודה רבה על התשובה המהירה ושבוע טוב באם בכל זאת ניתן לבצע עם משחת הרדמה או ספריי? או שחייב עם זריקה? והאם ניתן לבצע את התהליך למישהו שיש לו כתרים בחלק מהשיניים שצריכות הקצעת שורשים? בעצם מורידים את הכתרים כדי לבצע ואז מדביקים חזרה?

תודה רבה לך חג שמח

שלום וברכה אני בשבוע בעשירי להריוני הראשון אני באמצע טיפולי ליזר בפנים ובגוף רציתי לדעת האם ישנה בעיה לעשות טיפולי ליזר בהריון? והאם יש בעיה למרוח משחת אלחוש- פרילידן קרם Prilidan Cream תודה רבה

שלום, אתחיל מזה שאני רופאה (לא רופאת ילדים). הבן שלי בן השנה אושפז ארבעה ימים עקב CMV-EBV וקמפילובקטור. החליפו ברנולה 3 פעמים, היו עשרות נסיונות בגלל שהיה מיובש. מכיוון שלא הצליחו להכניס ברנולה נוספת ולא קיבל נוזלים/תרופות אתמול נתנו לי את הבחירה אם להשתחרר או להשאר להשגחה ובחרתי להשתחרר. בבית מרגיש טוב יותר אבל עדיין הקאות ושלשולים חריפים ואני חושבת שנצטרך לעלות שוב לבית החולים לנוזלים אם זה ימשיך כך בשעות הקרובות. העניין הוא שאמנם הוא רק בן שנה אבל בוכה וצורח כל כך כשאיש צוות מתקרב. שלשום כשניסו לפתוח וריד (גם אני ניסיתי ולא הצלחתי) ביקשתי שיפסיקו לנסות (לא היה מרדים/רופא טיפול נמרץ זמין שיכל לעזור). התחילו לשכנע אותי כמה זה חשוב ושאני אתן להם להמשיך לנסות. אני יודעת שזה חשוב אבל אני פשוט לא הייתי מסוגלת, אפילו בכיתי שם כשאמרתי להם שאני לא מסוגלת לתת להם לנסות שוב.. אני יודעת שהדבר הנכון הוא לתת נוזלים ואם זה היה מטופל אחר הייתי מנסה שוב ושוב. אני מתביישת שבתור רופאה מנעתי מהבן שלי את הדבר הנכון... עד כדי כך אני ממש חוששת מללכת לבית חולים שוב (נלך אם ימשיך)... אני מרגישה שהלב שלי לא עומד בזה. אני ממש מתביישת מהצוות שאני מתנהגת ככה, בטוחה שזה תמוה אצלם מאוד. שוקלת ללכת לבית חולים אחר בלי להזדהות שאני רופאה (ישנו סיכוי גדול שיזהו אותי מהלימודים) אשמח לעצות גם עבור הבן שלי כדי שיעבור את זה נפשית יותר בקלות.... וגם עבורי, מרגישה שהלב שלי לא עומד בזה. איך נהייתי כל כך רגישה ואולי אני בכלל לא מתאימה לתפקיד אם קורה שאני לא מצליחה לעשות את ההפרדה וזה עלול לגרום לנזק.