ניתוח TURP

שלום רב, בן 57, סובל מחסימה משמעותי של ערמונית קטנה, ללא הטבה אחר תרופות.לאחר התייעצות(כולל כאן-שוב תודה)והבשלה מנטלית החלטתי להתנתח. הוסבר לי שלניתוח בלייזר יש יתרונות(לא רבים) על פני turp המקובל יותר. אלא שיש מסתבר גם כמה סוגי לייזר: ירוק, olep, ואולי עוד.קיימת גם אופציית אידוי.שאלתי היא האם עקרונית יש הבדל מהותי בין סוגי הלייזר מבחינת משך ההחלמה והסבל במהלכה, או סיבוכים אפשריים. אני שואל לפני שהחלטתי על מנתח כי חוששני שכל-אחד ימליץ על השיטה שבה הוא נוקט, ואז קשה עוד יותר להחליט.עקרונית יש לי כיסוי ביטוחי, כך ששאלת העלות לא משמעותית. תודה!

ממליץ לבצע ציסטוסקופיה וכנראה TURP כדי לשחרר את החסימה. במקביל לקחת את התרופה ההורמונאלית .

אני בן 61, ערמונית מוגדלת 70ג', בעיות במתן שתן (חוסר התרוקנות השלפוחית ולחץ לפעמים). האורולוג ממליץ על ניתוח. האם יש אפשרויות אחרות?

תבדוק את שיטת האידוי המשולבת (TURP+TUVP) מאפשרת פתרון ללא חתך חיצוני ומתאימה גם לערמוניות גדולות במיוחד. אשפוז של 24 שעות והחלמה מהירה יותר. בהצלחה

שלום שירה, לפני כ 7 שבועות עברתי ניתוח channel turp בערמונית עם סרטן גרורתי בגלל הפרעות למתן שתן והשבוע סיימתי גם 10 הקרנות לערמונית בגלל כאבים קשים. כתוצאה מההקרנות, הכאבים מהערמונית נעלמו לחלוטין - 100% הצלחה. מאז הניתוח (כאמור 7 ש') אני עדין סובל מכאבים בעת מתן השתן למרות שחל שיפור בזרם ואני נאלץ להמשיך כל הזמן עם סדוראל אחרת המצב מחמיר מאד. עדין תכיפות בלילה בעיקר אך לפעמים גם ביום אני חש צורך להתרוקן כל חצי שעה. הכאבים הם בשלפוחית, ברקטום, בשרירי רצפת האגן ואפילו בפין ולעיתים הם כה עזים עד שאפילו האסלה גונחת. בד"כ אין בריחת שתן למעט מקרים של צחוק חזק מאד. האם זה טבעי או שההחלמה איטית מדי?

שלום שירה, כמו הרבה חולי סרטן או חולים בכלל שסובלים מכאבים בעוצמה גבוהה טופלתי במשך מספר חודשים בתרופות אופיאטיות ולאחרונה עד ההקרנות גם בקנאביס רפואי. כפי שכל החולים מסוגי יודעים, התרופות האופיאטיות מסוג אוקסיקודון, טראמאדקס ודומותיהן גורמות לעצירות שהיא גרועה כמעט כמו הכאבים עצמם. מתחילים עם לאקסטיבים למיניהם וחוטפים דיכאון, טחורים ומה לא. וראה זה פלא, כשסיפרתי לאחות הממונה על הטיפול התומך ומניעת כאב במחלקה האונקולוגית שאני סובל מעצירויות היא מיד הפנתה אותי לקבל מירשם לתרופה אופיאטית בשם טארג'ין שמכילה את אותו אוקסיקודון עם תרופה אחרת שמנטרלת את ההשפעה המזיקה על המעיים והעצירות חלפה כלא היתה. כששאלתי את רופא המשפחה הוא הגיב ב: בוודאי, אני מכיר את זה... שאלתי: מדוע לא נתנו לי את הטארג'ין כבר מהתחלה, למה כל החולים שאני פוגש שמתלוננים על עצירות ואני מספר להם על הטארג'ין לא שמעו עליה והמידע עובר מאוזן לאוזן במקרה הטוב? למה צריך לסבול כל כך הרבה זמן לפני שמקבלים פיתרון?