קושי בדחיית סיפוקים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
קושי בדחיית סיפוקים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
שלום לך, בתי בת 9.5 ילדה חכמה שמחה אנרגטית וספורטיבית . יש לה חברות יש פעילויות . מטיבעה אוהבת להיות בפעילות תמיד אבל יכולה גם להעסיק את עצמה .בדקנו ואין לה הפרעת קשב . הבעיה העיקרית איתה זה קושי בדחיית סיפוקים אם לא מרשים כרגע משהו או דוחים זה יגרום לכעס עצבים וריבים. זה מתבטא גם באוכל וברצון לממתק זה מתבטא בריב עם אחותה שגדולה ממנה בשנתים על כל דבר . זה גורר אותנו כל פעם לעונשים והגבלות ומעכיר את האווירה ואני לא יודעת מה לעשות אני דואגת לעתידה. איך ללמד אותה לחכות ולהתאפק בלי להכנס למריבות . גם היא יוצאת מתוסכלת כשלא מצליחה לעצור את עצמה . אודה לעזרה
שלום רב, נראה שדחיית סיפוקים והתנהגותה אולי קשורה בגבולות ובמערכת יחסים עמכם. כדאי לפנות להדרכת הורים פרטנית לקבלת כלים להתמודד עמה ללא עונשים ובאווירה טובה. בהצלחה שירלי
בני חוגג זה עתה יום הולדת 6. לכאורה- ילד שמח ובריא- קוגנטיבית, שכלית- פיקח וכשרוני. עולה לכיתה א בספטמבר. רקע בתמציתיות- במהלך ההריון שלו (לפני 6 שנים) ביצעתי בדיקת שקיפות עורפית שיצאה מוגברת. בתחילה אם אני זוכרת נכון- 4.1 אצל מומחה מוכר וידוע בארץ ולאחר מכן בדיקה לצורך התייעצות עם מומחה שני- שם יצאה שקיפות מוגברת אף יותר- אם זכור לי נכון- משהו בסביבות 4.6. ויתרתי על התענוג של סיסי שיליה, בדיקות הסקירה יצאו תקינות לחלוטין כך גם מי שפיר ובדיקות אקו לב. ואכן בשבוע 38 בלידה רגילה נולד לנו ילד מקסים ובריא. במהלך השנים האלו - ממש מלידה היה חסר שקט באופן ניכר בכה המממון כל הזמן, היה תבניתי ופעלתן (נדרשתי ע"י הגננות לאבחן בהתפתחות הילד כי לא הצליחו להבין/ להתמודד) ועד היום היפראקטיבי באופן בולט לעין. אובחן בהתפתחות הילד עם ויסות חושי בתחום הווסטיבולרי והתחושתי (בגיל 3) (עבר טיפולים רבים של ריפוי בעיסוק) ולאחרונה אובחן ע"י פסיכיאטרית כ- adhd ומקבל רטלין כבר כ-חצי שנה. גם עם הרטלין ניכר קושי בדחיית סיפוקים וההתנהלות היא בווליום גבוה באופן יומיומי. חשוב לציין שבמשפחה של בעלי קיימת הפרעת קשב וריכוז וגם דיסלקציה. שאלתי היא: האם קיימים ליקויים התפתחותיים גנטיים אשר מאופיינים בהפרעות מערכת העצבים ואשר בגללן יכולה היתה הבדיקה לצאת חיובית? האם יש דרכי פתרון שונות ודרכי גילוי (בדיקות יעודיות) על מנת להבין את מצוקתו טוב יותר ולהתאים לה תכנית טיפולית תואמת יותר מרטלין? שכן כרגע אנחנו בשלב בו הפסיכיאטרית מעוניינת להגדיל את המינון- ואני פחות בעד. הקושי הוא בעיקר התזזיתיות- לא יכול להפסיק לזוז לרגע (גם עם הרטלין- אומנם זה עוזר עם הריכוז), חוסר יכולת ליצר חברויות (אף על פי כי יש רצון רב) ורמת תסכול נמוכה, מציק המון, "נמרח" (פיזית) רגיש באופן ניכר (נפגע מכל מילה) יש לציין טונוס שרירים גבוהה. לא מסוגל להעסיק את עצמו כלל. בילדות היה לו מין המהום קבוע כיום כבר לא. היה עומד על הראש / נתלה הפוך המון. קופץ מגבהים וללא פחד. סף כאב גבוהה (לא חש בכאב כמעט כלל). נחבל הרבה. האם את רואה סיבה/ צורך שיראה אותו נוירולוג ילדים? החשש העיקרי שלי היא כי לא אובחן כראוי ואולי קיימות הפרעות/ תסמונות אחרות שמתגלמות לעיתים בתסמינים דומים לאלו? אשמח לתגובתך.
קרנינה שלום, אם הפסיכיאטרית ערכה אבחון מעמיק, הכולל את כל הסעיפים המפורטים למטה, אז נראה לי שאין צורך דווקא בנוירולוג. ואילו הנקודות שחייבות להיכלל באבחון של הפרעת קשב וריכוז: 1) שאלה אתכם לגבי כל הפרטים הקשורים להריון וללידה, שלבי ההתפתחות של בנך, מחלות רקע, הסטוריה משפחתית, ותלונות נוספות שיש לשלול, 2) בדקה את הילד בדיקה נוירולוגית וגופנית, 3) עברה על שאלונים ומכתב מפורט של הגננת או המורה, ושאלון קשב שלכם, ההורים. חשוב לציין, שאין הכרח במבחן קשב ממוחשב! בברכה
הי, לא זכורה לי בדיקה גופנית/ בדיקה נוירולוגית במהלך האבחון. רק טפסים של הגננת ואבחון קודם של התפתחות הילד תשאול הורים לגבי הילדות והיום יום בבית ובגן. האם כדאי לפנות לבדיקה נוירולוגית?
הילד שלי בן ארבע (נבון ומתפתח מעולה לגילו חברותי מאוד עם הרבה חברים) ולפי המלצת הגננת נאמר לי לקחת אותו לטיפול ריגשי מכיוון שיש לו קושי בדחיית סיפוקים, בכל דבר הוא רוצה להיות ראשון וקשה לו לקבל לא והוא גם מתבכיין הרבה. אנחנו נימצאים בטיפול עם פסיכולוגית כבר 10 מפגשים ועד היום כל פעם הילד שלי לא מוכן ללכת אליה הוא ממש לא רוצה להיכנס אליה למרות שהיא מנסה לשחק איתו ולתקשר איתו בפעם האחרונה יצאתי מהחדר והוא נישאר איתה ובמשך חצי שעה הילד רק צעק אליה: "לא רוצה",אני לא אוהב לבוא לפה", אני כן ואת לא" וכל מיני כאלה עד ששמעתי אותו מתחיל לבכות ונכנסתי לחדר השאלה שלי האם אני עושה לילד שלי אוול כשאני מחריכה אותו ללכת אליה האם כדאי לי לשנות את המטפל כי כבר עברו 10 טיפולים ומהרגע הראשון הוא לא היתחבר אליה עד היום ולא נראה לי שזה הולך להישתנות
שלום נטע לי, מבלי להיכנס לטיב הקשר הטיפולי שנוצר או לא נוצר, אוכל לומר שלתפיסתי, במיוחד לאור "תלונותיה" של הגננת, ההתערבות הטיפולית המומלצת בגיל זה היא הדרכת הורים. ההורים הם הסוכנים הטבעיים והעיקריים בחייו של ילד, ויכולתו להתמודד עם תסכולים ולדחות סיפוק תלויה בעמדה ההורית ובמערכת הכללים והגבולות בבית. לכו לקבל הדרכה, ולמדו איך להציב גבולות ביעילות. בהצלחה ליאת
שלום! מה היא הדרך המהירה להיפטר מאכילה רגשית? איזה בדיוק סויצ' במוח צריך לעשות בכדי להקשיב לגוף ולא לראש? איך לעצור לאכול כאשר שבעים אך על השולחן אוכל טעים(כמו צ'יפס) או עוגות? איך פשוט שוכחים שיש מקרר בבית ונזכרים בו רק כשרעבים ולא סתם פותחים אותו כל חצי שעה? איך להתייחס לאוכל כמו דלק ולא לעשות מזה עניין?(כמו בילדות) איך להתחיל לאכול נורמלי עכשיו ולא מיום ראשון? הרבה שאלות, אשמח לקבל ראיון כללי(אולי סוד?) תודה
ברגע שאמרת אכילה רגשית בעצם הגדרת את האוכל כספוג למה שאת מרגישה. האם האוכל "מוריד" את הרגש או רק משנה את המיקוד של החשיבה? נניח ואת עצבנית, ואוכלת בגלל זה ציפס, האם באותו הרגע, הציפס העביר את העצבים או הפנה אותם לכעס על עצמך שאכלת? את הסוויטץ' את עושה, בזה שאת פונה לאוכל, במקום (בדוגמא הזו) להישאר עצבנית. אז כדי להקשיב לגוף, ולהיפטר מאכילה רגשית, צריך ללמוד לקבל את הרגשות השונים ולחיות איתם, גם אם הם לא נעימים. אבל זה לא מה שאת מתארת. את מתארת קושי בדחיית סיפוקים מיידים כשהאוכל נגיש וזמין. זו לא בהכרח אכילה רגשית. זה יכול להיות הרגל, שיעמום, או קושי להיות בלי שיהיה משהו לעשות. כדי להקשיב לגוף, ולשובע, צריך קודם כל ללמוד להיפרד מרגשות האשמה שמלוות את האכילה. וללמוד חזרה לאכול הכל. וללמוד לדחות את הפתיחה האוטומטית של המקרר. כמו כל דבר שלומדים, זה תהליך שלוקח זמן. דיאטנית תוכל לעזור לך. עד שתגיעי לפגישה, תנסי את זה: להחליט שרירותית- אם פתחת את המקרר, הפעם הבאה שאת ניגשת אליו, תהיה עוד שעתיים. על השעון, גם הוא קורא לך. אל תהיי גיבורה ותנסי לדחות יותר. תנסי כתרגיל, ותעדכני מה קורה.
שלום אירית, נראה שאת באמת מודעת למצבך בעניין התזונה ושאת רוצה ונחושה לעשות שינוי משמעותי בנושא. באימון התזונה המאמן מלווה את המתאמן בתהליך של שינוי הרגלים ודפוסי חשיבה מוטעים, הצבת מטרות והשגתן,ומעודד לשינוי ועשייה. הייתי ממליצה לך לנסות, אולי זה מה שיביא אותך לשינוי אמיתי בחייך, בהצלחה :-). עדי- מאמנת תזונה.
http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=10248
בפייסבוק לילך יונה זכרוביץ בגוגל לילך מטפלת אלטרנטיבית
