גמילה מסמים

ידידה קרובה שלי מכורה להירואין היא מאוד מעונינת להיגמל אך לא תיחשף ,היא רוצה להיסגר 4 ימים עם סבוטקס או אדולן ואחרי להתמודד אני רוצה שתדריכו אותי כיצד לעזור לה ומהיכן ניתן להשיג לה סבוטקס או אדולן ,אני מאמין שהיא תעמוד בגמילה מאחר והרצון שלה הוא עז

האם כלואים פסיכיאטרים בכפייה צריכים להיות סגורים במקום מזוהם בכפייה באמתלה שזה ירפא להם את הנפש? האם כל מה שצריך כדי לרפא את הנפש זה מקום סגור וחומרים כימיים? וששני התנאים האלו מתקיימים לא משנה מה קורה במחלקה סגורה עדיין יקראו לזה בריאות נפש. מגיע לעובדי מנהל ומשק כל מה שהם מבקשים, אבל את הכלואים במקום שאינו בית חולים ולא מרפא לנפש צריך לשחרר לדרכם.

לא מובנת ״מלחמת הקודש״ שלך (ג׳יאהד…) על זכויות ה״כלואים הפסיכיאטריים״, והרי אתה בעצמך כבר יצאת משם מזמן ואם כן מה לך בכל העסק הזה ועוד לכתוב על אותו נושא פעם אחר פעם וכולה בפורום ״מסכן״ (עם כל הכבוד שמגיע לפורום שבמקומו מונח..) אשר אינו קשור לאף סמכות שלטונית במדינה שלנו (משרד הבריאות וכדומה) שיכול לטפל בעניין שבוער לך. אלא מה, שאתה עדיין בטראומה ממה שהיה. אז אחי היקר, תקשיב היטב: כשיש טראומה, צריך ללכת לפסיכיאטר המטפל ולהסביר לו על כך, אסור להישאר עם החוויות הקשות בתוך הלב. אז כדאי מאוד שתדווח לו על הצריבה שזה עשה לך בנפש, ולקבל כלים כיצד להתמודד, בין אם על ידי ״חומרים כימיים״ (כדורים פסיכיאטריים בלע״ז) אשר אכן אני יחדש לך שמרפאים ומצילים את הנפש (אם כי באופן סימפטומטי בלבד אשר גם זה ממש מספק), או גם/רק באמצעות טיפול פסיכולוגי לטראומה. גם אם חווית בעבר טיפול פסיכולוגי לא נעים, זה יכול להיות מפני שהיה מדובר בטיפול שאינו להפרעה שממנה אתה באמת סובל או זו שצריכה טיפול באופן פסיכולוגי. אל תתייאש ותטפל בכך. להציק לגולשי הפורום בהודעות חוזרות ונשנות על אותו נושא, גם לא יביא את הפתרון לבעיה האמיתית, גם יטשטש את הבעיה ויסתירה במקום לגלותה ולטפל בה ברצינות (״ידיעת המחלה חצי תרופה״), וגם בין השאר יציק לגולשי הפורום אשר אינם סובלים מהטראומה שאתה סובל ממנה. הוכחה לכך שמלחמתך נובעת מטראומה ולא מאידיאולוגיה- הוא אשר על אף העובדה שאני עונה לך על כל טענותיך, אינך מגיב וממשיך לטעון את אותם הטענות כאילו לא ענו לך תשובות הולמות על טענותיך. אז נכון, אינני רופא, אבל ניכר מפעילותך בפורום אשר גם הרופא אינו תופס מקום רב בעיניך.. מה לעשות שטראומה היא הפרעה נפשית, אשר ככל בעיה נפשית, איננה נשלטת באמצעות טענות הגיוניות אלא רק באמצעות שטלתנות כפויה, בין אם באופן הכימי, הפסיכולוגי, ואף עצם הסגירות מהעולם בהפרעות מסויימות המצריכות זאת במסגרת מוסד פסיכיאטרי הקרוי מחלקה סגורה. וכעת אגש לענות על טענתך הראשונה שהבאת: הריפוי נובע מהתרופות ולא מהמקום הסגור, אבל כדי שהתרופות יפעלו ולא ילכו לשווא, צריך לעיתים מסגרת, וסגורה היטב. הסגירות תלויה ברמת ההפרעה, ולעיתים צריך גם קשירות וחשר בידוד. אמנם, הכי טוב היה לבודד את המטופלים האלימים במחלקה נפרדת (אלא אם הדוקטור של הפורום יטען אחרת ואסמוך עליו בכך כי הוא רופא ומבין בהגיון הטיפולי של זה ואני לא), אבל זה דורש המון המון כסף, שלאף ממשלה בעולם אין כזה לבנתיים. תנסה לשכנע מולטי מליארדרים כדוגמת הפילנתרופ ביל גייטס (הידוע ברצונו לתרום לכלל האנושות ולא רק למוסדות פרטיים) בנחיצות העניין ואולי תגייס למדינות כל העולם מחלקות נפרדות לאלימים פסיכיאטרים. יוזמה מבורכת, אבל שתוקף הוצאתה לפועל אינה באופק. ממילא, חדל מלהתרעם על פסיכיאטרים, הם עושים עבודת קודש אמיתית, אם כי רק באמצעים העומדים לרשותם כרגע. אתה תעשה את שלך אם זה בוער לך (לי אישית זה לא בוער, אף ששהיתי במחלקה סגורה חודש ושבוע וגם עם אלימים אם כי לא אלימות ברמה גבוהה, זה לא בוער לי כי במבט לאחור אני יודע שבשביל חודש של אשפוז לא שווה להשקיע את המאמצים, ממילא אחרי חודש אתה נשאר בקהילה ומטופל שם בסביבה טובה ללא אלימות. אם כן, שווה להתרים ולגייס כספים על תרופות פורצות דרך חדשות למטופלים עמידים במקום על נושא שלא באמת אמור לעניין מישהו. אבל אדרבה, תנסה להתרים, אולי תצליח….) אני אישית יודע שאשפוז פסיכיאטרי מציל חיים. זה חייב להיות ממוקד לזמן הקצר ביותר שאפשר (וכפי שקובעת גם הרפורמה בבריאות הנפש בחוק שיקום נכי נפש בקהילה כמדומני (או בחוק אחר דומה, לא זוכר בדיוק כרגע) מ2015 על צמצום המיטות במחלקות סגורות וממילא קיצור בזמני האשפוז, כדי שיהיה קצר וממוקד ככל הניתן, כי אכן זו אמורה להיות סביבה מאוד זמנית וקצרת מועד ולא סביבה אידיאלית והגונה לטיפול), אבל כשזה ממוקד, זה מציל חיים. לולי האשפוז כמעט בטוח שלא היית מתחיל בטיפול. לאחר שהתחלת טיפול, ברור שתצא משם, אבל ההתחלה זה רק משם, אין דרך אחרת (בהפרעות מסויימות פסיכוטיות, כולל דכאון וחרדה פסיכוטיים. כל הפרעה שאינה על גבול הפסיכוזה יכולה להיות מטופלת גם ללא אשפוז וממילא גם אסור לאשפז במצב כזה ועם אלימים כפי שציינת. החוק בדיוק דאג לזה.) ואם זה מציל חיים, ממילא מגיע לזה להיקרות בריאות נפש. מקווה שהבנת. בהצלחה וכל טוב, מני. נ.ב באותה הזדמנות אבקש את סליחתך על הודעותיי הרבות שתקפתי אותך בהזדמנויות שונות בפורום. כעת כשהבנתי שאתה בסך הכל חווית חוויות קשות באשפוז ולא הגבת מרוע, אני מבין אותך.

על אף ששמתי לב שעל הודעות מעין אלו של א אינך נוהג לענות דוקטור יקר, אשמח שבאופן חריג תענה ותתייחס לנושא, ואולי כך הנושא יטופל אחת ולתמיד. מקווה שבקשתי לגיטמית. תודה ושבת שלום.

כוונתי במה שכתבתי שכל הפרעה שאינה פסיכוטית יכולה להיות מטופלת גם ללא אשפוז- כוונתי כשיש למטופל רצון לטפל בהפרעה כמובן ושהיא באמת מציקה לו (שוב: ידיעת המחלה שהיא חצי תרופה). כשזה לא כך, אזי שיש מחלוקת בין רופאים במדינות שונות אם מותר לאשפז. האמריקאים גורסים שכן, בעוד שארגון הבריאות העולמי וכל מה שכפוף לו סובר שאסור. כך או כך, בין אם תלך לdsm ובין אם תפנה לicd, שני הדרכים אמורות להוביל לאותו מקום של טובת המטופל, והשאלה כמה תהיה ארוכה הדרך. נשאיר זאת לחוקי כל מדינה ומדינה. פה בישראל לא מאשפזים ללא פסיכוזה וכל הגובל בה. בהצלחה!

אשפוז לא מציל חיים, הוא גורם לנזק, בטח שיש חלופות, לא חייב להשאר לישון שם, הרבה אנשים מתחילים לקחת כדורי שינה רק בגלל שקשה להרדם בכזו צפיפות ואם אנשים זרים ואלימים, ויש מקום להפריד את המאושפזים שזה בערך חצי אלימים וחצי לא, פשוט להחליף במחלקות, הבעיה היא שהפסיכיאטרים מעדיפים לטפל במה שיותר נח ואף אחד לא ירצה להיות מטפל במחלקה שכולה אלימה ומעדיפים שמאושפזים יחטפו במקומם. לא צריך לכלוא בן אדם בגלל ההתנהגות שלו רק אם הוא מסוכן,ככה זה לפי החוק, ובכל זאת כלואים אנשים שלא מסוכנים לא לעצמם ולא לאחרים, או שבן אדם היה מסוכן לעצמו יום אחד אבל אחכ במקום לשחרר נאחזים באותו היום שהיה מסוכן ומשאירים אותו הרבה מעבר. וגם דוגמא אישית שהייתי מאושפז היו בחדר בן אדם שנוחר ואי אפשר היה לישון ביקשתי לעבור ואמרו שאין מקום ואז באו 2 ואמרו שאצלם יש מקום בחדר, מה שזה אומר לא שאין מקום שלצוות לא איכפת ולא מעניין. יש מקום לעשות הפרדות יש מספיק מחלקות. לא הגיוני ששוטרים מקבלים נשק שהם באים במגע עם אלימות, וכלואים פסיכיאטרים לא אלימים נמצאים שם ללא אמצעי הגנה מול תוקפים.

אנשים אלימים צריכים להיות במעצר ומשפט, ומסוממים צריכים להיות במכון גמילה, אם יכניסו אותם תחת קטגוריה של חולים איך יבינו מה לא בסדר במה שהם עושים? מעניין גם אם במחלות אחרות אם בן אדם תוקפני משאירים אותו במחלקה. זה לא סתם יש אנשים עם התקף שהם אלימים ויש אנשים שלא, זה כי אין קשר בין אלימות לבין המחלה.

אם אין קשר בין האלימות למחלה- מדוע כשליש מהמאושפזים אלימים ואילו באוכלוסיה הכללית שללא מחלות נפש יש לא יותר מעשירית? אלא מה, שאלימות אכן נפוצה יותר בחולי נפש, כי הרבה פעמים המחלה מתבטאת באלימות, אף שיש גם את הרוב שאצלם המחלה לא מתבטאת בכך. אלימות זה צורת המחלה וכחלק ממנה, אף שחלק לא הכרחי, ולא משהו נפרד. ממילא, מאחר ואצל כל המאושפזים המחלה תיפתר בין השאר באמצעות תרופות, ולולי אשפוז הם לא יקחו תרופות וישארו במצב מסכן חיים, ממילא האשפוז מציל חיים, גם אצל כאלו שאינם אלימים אך מסוכנים עדיין, כי כשהשיפוט לקוי אי אפשר לדעת אילו תגובות יכולות להיות, וכמו רוצח בנו בקרית גת בשנה זו שנטל סמים שלא ביודעים (המטפל הביא לו את זה כתרופה וזה באמת היה סם סינתטי מסוכן- mdma) וחווה התקף פסיכוטי, שרגע לפני הרצח רקד שהמשיח בא ורגע לאחר מכן נטל סכין ועשה מה שעשה, מעשה מזוויע. כל זה כי כל החולים שבמחלקה סגורה עלולים להיות אלימים, וגם אלו שלא זה רק עניין של זמן עד שיחמיר מצבם וגם יגיעו לאלימות לולי האשפוז התרופות והמסגרת הנוקשה. זה שצריך לשפר את תנאי החיים במחלקה הסגורה- על זה אין ויכוח, וצריך לפנות לגורמים האחראיים על כך על מנת לברור את הצוות שיעבוד במחלקות ולא לקבל כל אחד (בין השאר בשל העובדה שהסטיגמות על בריאות הנפש גורמות לצוות להתנהג כלפי המטופלים שלא כבן אדם רגיל ואולי אפילו קצת כמו חיה..), טיפול נקודתי על בעיות ספציפיות, אך לא נסגור בשביל בעיות אלו את המוסד מציל החיים. כל חולי הנפש תחת אותה קטגוריה - שהם חייבים תרופות ואפילו בכפייה אם נצרך (כשהשיפוט לקוי וכבר יש מסוכנות) כי חייב תרופות, ולא- זה עלול להיגמר באסון, כפי שקרה בשנה זו בקרית גת ובעוד הרבה מאוד מקרים נוספים (חולה פסיכוטי שרצח טייס והפיל את המטוס להתרסקות באמריקה, טייס שבעצמו תכנן התאבדות ועשה אותה יחד עם מאות אנשים שהתרסקו עימו ובעצם הוא רצח לא רק את עצמו אלא מאות ובתכנון מראש, ועוד ועוד).

זו רמאות לקשור מחלת נפש עם אלימות, זו הרמאות של פסיכיאטרים שמנסים להצדיק אישפוז וכליאה בכפייה ללא משפט. ככה הם יכולים לאשפז לא רק מי שאלים אלא גם אנשים שסתם לדוגמא לא מסתדרים עם הסביבה שלהם ויש להם פחות הגנה. לפי החוק הם חייבים לתת יצוג של עורך דין למאושפז וגם חוות דעת שנייה, בפועל מנסיון הם לא מדווחים על בקשות ליצוג משפטי ובקשות לחוות דעת שנייה נענות בתשובות כמו זה יהיה רק מי שאני מאשר. לא כל בן אדם עם התקף פסיכוטי יכול להיות אלים מי שאומר כזה דבר כנראה חושש מעצמו שהוא יכול להיות אלים, לכן לפני כליאה של בן אדם צריך להיות מעורב שופט ולבן אדם צריך להיות יצוג משפטי, וניתן לראות אם הוא אלים בין אם הוא פגע במישהו או מאיים לפגוע במישהו, ואם לא זה המצב זה שהוא בהתקף לא אומר שמחר הוא יהיה אלים פתאום ללא כל הודעה מוקדמת. לפסיכיאטרים נח לעבוד במגזר הציבורי ולכלוא אנשים כי זו עבודה נוחה במקום שהם יצטרכו לרצות את הפציינט שאחרת לא יבואו והוא יקבל פחות כסף, כך שהם כלואים הם בעצם צריכים אותו והם יכולים לזלזל כאוות נפשם.

גם הרבה מאלו שכן אלימים, זה בגלל שהמערכת הטיפולית שלהם היא אלימה, בן אדם שנכנס להתקף ולא היה אלים, ומטפלים בו באלימות, בלי בכלל לנסות דרך אחרת,קושרים אותו ונותנים לו תרופות,שמה לעשות אבל התרופות הפסיכיאטריות הם בין הגרועות, הוא נכנס למגננה שזה יכול להיות כלפי משפחה מאשפזת או כלפי המטפלים האלימים. מקצוע הפסיכיאטריה הוא לא בנוי לטפל בבעיות נפשיות, לזה צריך רופאים עם השכלה רחבה שיבינו גם רציונל של התקף, ולא פסיכיאטרים צרי אופקים שמבינים רק בתרופות פסיכיאטריות. הרבה פסיכיאטרים אין להם בכלל סבלנות למטופלים שלהם ומה שהם רוצים זה להגיע לחלק של המרשם וללכת הביתה וככאלה הם היו צריכים לעסוק במשהו אחר ולא בזה.

תראה, חשוב כרצונך אודות פסיכיאטרים ויותר לא אתערב לך בכך וגם לא בעובדה שאתה מפיץ זאת בפורום; רק אכתוב לך דבר אחרון לסיום, שמדבריך שהאלימות של מאושפזים אלימים נובעת מנהלי המחלקה הקשים, ניכר כי אינך מכיר את המערכת היטב. רוב רובם המוחלט של המאושפזים האלימים נכנסו כבר כאלימים למחלקה. אין לך דרך לסלף זאת: מחלת נפש הרבה פעמים תתבטא באלימות קיצונית. אז נכון שהרוב אינם אלימים ומחלתם כרגע לא נחשבת מסוכנת (שממילא אי אפשר על פי חוק לאשפז אותם בכפייה, כי אפשר לאשפז בכפייה רק כשיש מסוכנות), אבל זה לא אומר שאלימות איננה חלק מההפרעה. אתה יודע מה? חשוב כרצונך גם אודות האם האלימות היא לא חלק מההפרעה. רק שים לב שמאחר והעניין בוער לך, והראיה לכך- שפירסמת זאת ריבוי פעמים בפורום, אזי כדאי שתסתכל על זה כטראומה או חוויה מאוד קשה שמשפיעה עליך לרעה, וממילא כדאי לטפל בזה. אבל בעקשנות לעולם לא יצא טיפול. צריך להיות פתוח לשמיעת דעות נוספות. הייתי ממליץ לך לראיין פסיכיאטר בכיר באחד מהמחלקות הסגורות בארץ (כדאי שתלך למחלקות הנחשבות יותר (מבחינת מומחיות הצוות הרפואי, כלומר הרופאים מנהלי המחלקה), בשיבא או בגהה למשל) ולשטוח לפניו בראיון את כל תלונותיך ומה יש לו להגיב. אני מאמין שלאחר ראיון אחד או שניים כאלו אתה בעצמך תשתכנע שאישפוז זה דבר נחוץ וטוב, כשצריך זאת כמובן בלבד. בהצלחה.

גם אלו שלוקחים סמים ההתקף הפסיכוטי שלהם לא זהה לאלו שלא לוקחים, לבן אדם בהתקף שלא לוקח סמים אין סמים במח ולא בדם, והם בבית חולים עם הדיעות קדומות עושים בדיקת סמים לאנשים בהתקף, והעובדה שמי שלא לוקח יוצא שלילי כך שזה לא אותו דבר. מי שלוקח סמים יש לו חומר במח ובדם שאין אותו למי שלא לוקח ולכן יכול להביא אותו למקומות אחרים. המקום שלו במכון גמילה מסמים. יש הרבה מקצועות טיפול שאפשר להגיע איתם לאנשים ללא אלימות של פסיכיאטרים, יש את הטיפול של הדרמה ואימון גופני מטפלים באומנות פסיכולוג מטפל בבעח ורפואה משלימה הרבה אפשרויות שאפשר להתאים אותם למי שיש בעיה ולאו דווקא לכפות על בן אדם מחלקה סגורה וטיפול אלים.

אני רואה שהוויכוח לא מובל לשום מקום. תמשיך כרצונך לפרסם את דעותיך בפורום, מכאן ולהבא לא אפריע לך בכך…….

אם השאלה הזו לא רפואית אז למה פסיכיאטרים במגזר הציבורי עושים דברים לא רפואיים כמו לסגור אנשים בתת תנאים במקום סגור עם חומרים כימיים, עשן סגריות ומאושפזים אלימים. אם הפסיכיאטרים במגזר הציבורי היו מתנהגים כרופאים ומתעסקים בבעיות רפואיות השאלה לא היתה נשאלת כאן.

שלום, אני מחפש מכון לגמילה מסמים (קנאביס) שמקבל גם אנשים עם אבחנה של סכיזופרניה. מדובר באדם עם תפקוד גבוה ורקע של שני התקפים פסיכוטים שגררו אשפוז בכפיה בעברו. לצערי נראה ש"איזון" ו"רטורנו" לא יודעים להתמודד עם רקע כזה. מישהו מכיר מכון שכן יודע? ממש תודה, יונתן

אני לוקחת כמעט חצי שנה ויפאקס 75xr לאחר שנה שלקחתי 150מג ולא רציתי להמשיך איתו בגלל תופעות הלוואי שלעולם לא עברו. ניסיתי לרדת מהויפאקס-75xr על ידי חקיחת ויפאקס 37.5 מג וממנו לרדת בכלל, לא הצליח. תופעות הגמילה היו קשות מנשוא . כמו מה שמכורי הרואין מספרים. בחילות, סחרחורות ממש קשות , זרמים בראש, ועצבנות. חזרתי לקחת ויפאקס 75xr וחשבתי לעצמי שאשאר איתו עד יום מותי. אבל כל פעם כשאתה שוכח לקחת את הכדור, למחרת שוב תסמיני גמילה קשים. התייעצתי עם פסיכאטר פרטי שגבה ממני המון כסף רק כדי להגיד לי שזה מוכר וידוע הסיפור על הויפאקס והמליץ לקחת פרוזאק כדי לשרוד את הגמילה מהויפאקס. בכל הרשת אני קוראת על העיצה הזו. אוקיי.. אז ברשותי פרוזאק 20 מ"ג ץ, כלומר הפריזמה כי אותו אפשר לחתוך לחצי. כרגע אני לוקחת ויפאקס 75מג + חצי פריזמה כבר 3 ימים. איך ממשיכים? מתי עולים עם הפרוזק? ומתי יורדים עם הויפאקס? ואיך. מתחננת לעזרה...

תודה על התגובה אני מאוד מעריכה האם אני יכולה לחצות את הויפאקס 75 xr באמצע היות והכדור של ה37.5 עושה לי רע אולי בגלל שהוא לא xr ולכמה זמו אני צריכה לקחת 37 לפני שאני עולה מחצי פרוזק לשלם?

אני כבר שלושה שבועות בגמילה והתופעות לא עוברות לי זה נורא אבל לא אקח עוד כדור אחר בחיים גם אם יגידו לי שהוא יעזור לי לצאת מיזה !אני אסבול כמה שצריך עד שאצא מהכדור הארור הזה!

מבינה אותך הכי בעולם

הרופאים לא באמת יודעים מה מרגישים . כי רק מי שלקח את הכדור יודע

כבר חמישה ימים אחרי הכדור האחרון אחרי ירידה איטית של חודשים ואני מרגישה נפשית ופיזית הכי רע שהרגשתי בכל 16 שנותיי של לקיחת כדורים שונים לעזרה נפשית. לא אגע יותר בשום כדור גם אם יבטיחו לי שזה מה שיעבור את הסבל הזה שלא ניתן לתאר אותו חוץ מהמילים " גמילה מסמים קשים"