טיפול בנזעי חשמל

"אמנם נזעי חשמל נמצאו יעילים ב 90% של מקרי דכאון קשה ואמיד. אך האם יש מדד למצוא את ה 10% שאינם נהנים מן הטיפול? קרובת משפחה, עברה כבר 40 נזעים. אין שום שיפור. למה ממשיכים????"

שלום, אני בת 26 עם עבר של חוסר תפקוד חוזר מילדות/נעורים. חשוב לציין שיש היסטוריה משפחתית של חוסר תפקוד ובעיות נפשיות )אבא עם ptsd ברמת תפקוד נמוכה ומשפחה שסובלים מדיכאון( אני סובלת מדיכאון קשה, חרדה, אנחדוניה, מחשבות אובדניות ללא סיכון מיידי ואני מוכרת בביטוח לאומי וזכאית לסל שיקום. יש לי פגיעה קלה בזיכרון לטווח קצר כתוצאה מהטיפול בחשמל אבל לא ברמה של בלבול קשה או חוסר התמצאות. הייתי במסגרות שונות במהלך החיים )אשפוז נוער שנמשך 8 חודשים, פנימיה פוסט אישפוזית, אשפוז יום, טיפול ect, dbt/נזעי חשמל( בשל חוסר תפקוד שכולל הזנחה עצמית בשל "חוסר כוחות". למשל אי יכולת לקום מהמיטה, לצחצח שיניים, להתקלח או לצאת מהבית. אני על תרופות וליווי פסיכולוגי+פסיכיאטרי מגיל 14 אך עדיין לא מצאתי טיפול או מסגרת שמתאימה לצרכים שלי ולתנודות התפקוד. אני כן חווה תקופות טובות שבהן הצלחתי להתנהל באופן כמעט עצמאי לחלוטין )לעבוד ואפילו לסיים צבא( אבל הן לא נמשכות יותר משנה ולאחריהם יש נפילה מאוד קשה בתפקוד. כרגע אני מחפשת מסגרת שתתאים לצרכים שלי מאחר ואמי מן הסתם כבר לא יכולה להמשיך לתמוך בי. ביקרתי בקהילה תומכת אך הבנתי שהם לא מעניקים מספיק תמיכה וליווי. הלכתי גם לראות הוסטל אחד וגם שם אני מבינה שאין סיוע ברמת התפקוד שאני זקוקה לו. האם קיימת מסגרת שמסוגלת לתת תמיכה או ליווי פיזי לאורך זמן ? אחרי הכל אשפוז הוא נחשב קצר טווח. חשבתי גם על כלב שירות לצורך הליווי הפיזי אבל אין ממש הכרה בארץ בנושא. אני מרגישה חסרת אונים ומפחדת שבלי סביבה תומכת אני אתמוטט שוב. רוב המקומות שבהם רמת התפקוד היא ממש ירודה מזהירים אותי שהם יותר מתאימים לאנשים עם בעיות שכליות ועם "מנת משכל יותר נמוכה". אני כן מעוניינת לנהל חיים עצמאיים אבל זקוקה למעטפת תמידית. אני שומעת מהרבה גורמים שאני אצטרך "להנמיך" את עצמי למקרים יותר קשים בגלל שאלו המסגרות היחידות שמסוגלות לענות על הצרכים שלי. אני לא רואה פתרון אחר. אשמח לשמוע את חוות דעתך בנושא ולשאול האם שמעת על מסגרת אחרת/שיטת טיפול או ליווי חדשה.

נפגשתי עם לא מעט פסיכאטרים בכירים, לרובם לא היתה תשובה ברורה לכן חשבתי שאולי אפשר לקבל ממך תשובה כנה לגבי חולה שאובחן וסובל מתסמינים שליליים חריפים כבר כ-שנה. דווקא בגלל שאין היכרות ולא מעורב כסף בעניין. עברתי כבר את כל הרפואה הקונבנציונלית מה עוד אפשר לעשות? - ניסיתי לפונקס (ועוד תרופות רבות) - ניסיתי ect אין שום שיפור במצב. אני כל היום תקוע בחדר ולא עושה כלום ולא רוצה לעשות כלום, לא נהנה מכלום, ומרגיש חיי-מת בלי רגשות, סל שיקום והוסטל זה לא טיפול זה שיקום וקבלה של המצב-לזה אני לא מוכן. להירקב בהוסטל כל חיי. מה שווים החיים ככה? למה לחיות? מה היית ממליצה לי לעשות אילו היית במקומי? אולי תחום הפסיכדלים?

נשמע שיש לך דה פרסונליזציה

א. אתה לא רופא (אז תימנע מלחלק אבחנות שגויות לאנשים) ב. זה לא דה פרסונליזציה (אני אחרי אירוע פסיכוטי מלפני 9 חודשים) ג. יש לי את רוב הסמנים שלילים פשוט אין צורך לפרט אותם, הרופאה מכירה אותם היטב

אני סובלת מדיכאון מאחרי הלידה הראשונה שלי, כבר 6 שנים, כרגע בהריון נוסף שבוע 20, נוטלת ויפקס. ההריון עובד עם דיכאון קל למזלי... אבל אני חוששת להיות עד סוף ההריון עם נוגד דיכאון בגלל השפעות על היילוד אחרי הלידה. יסכימו לעשות ECT כדי עם הפסקה של הנוגד דיכאון כדי שלא אצטרך להגיע למצב שאני בכלל בלי הגנה? הבנתי שECT הכי בטוח לעובר. מפחדת לבקש ושלא ישקלו אפילו לעזור לי, מפחדת להפסיק ולחטוף שוב דיכאון קשה אחרי לידה.