טיפול זוגי

ד"ר היימן שלום. מהי מחלת eses האם זהו סוג של מחלת האפליפסיה אצל ילדים? האם היא אכן נדירה ? והאם ישנו טיפול למחלה זו? האם המחלה הינה כרונית או מחלת ילדות? חשוב לנו לדעת. אודה לתגובתך בהקדם.

שלום מפרסמת שוב את השאלה למרות שהיא פורסמה כבר ולא זכתה למענה. אובחנתי כסובלת מדיכאון וOCD וחרדות עקב מוות של שני ההורים ואירועי חיים קשים נוספים. אני מעל 7 שנים בזוגיות ונשואה כחודש. כמה ימים לפני החתונה צצה לי מחשבה שאני לא אוהבת את בן זוגי ומאז ועד עכשיו המצב רק מחמיר...מרגישה שלא אוהבת אותו (אין רגש בכלל) יש חרדות בכל מה שקשור אליו..אין רצון למגע, חיבוקים ונשיקות ולא לאינטימיות (מחשבות שנגעלת ממנו ומפחדת שבאמת ככה מרגישה) מפחדת שאני באמת רגילה אליו ומפחדת לעזוב כי אין לי בעצם לאן ללכת כי גם כשרבים לא מבינה מה אני מרגישה...האם אני בוכה כי אוהבת או כי התרגלתי ולא רוצה להיות לבד.. ואני תקועה במעגל מרושע כזה...האם מה שאני מתארת יכול להיות ROCD?...האם יש תקווה לקשר?...מרוב שאני מותשת אני כבר מרגישה ריקנות ואפילו החרדות נעלמו מרגישה כאילו אין בי כלום...יש לציין שכדורים מכל הסוגים גורמים לי להרגיש רע וCBT וטיפולים פסיכולוגיים פשוט לא עוזרים...אני מאבדת תקווה...אשמח לעצה.

תודה על ההתייחסות והמענה!!!! אני מבינה שזה עדיין לא הוגדר כמשהו רישמי אך האם מה שתיארתי יכול בכלל להתאים לOCD על רקע מערכות יחסים? רק על סמך התיאור? בנוסף זה לא קרה אחרי חודש מהנישואים אלא התחיל 3 ימים לפני ועד עכשיו. כמובן שזה לא מחליף אבחון ואני לא שוללת טיפולים אני מנסה כבר כמה שנים ...ניסיתי עד כה רק CBT.

שלום. בן 59 נוטל קסטרל מזה מספר שנים וויאגרה לפי הצורך. למרות זאת אפילו כשהזקפה ׳טובה׳ הודות לויאגרה, אני לא מצליח לגמור במשך זמן רב עד שלבת זוגי נגרם סבל ואז ממשיך לבד. מצב מתסכל למדי. האם נדרש טיפול זוגי, או שעלי להגיע בעצמי? תודה.

שלום רב, אני נסערת ודי מבולבלת ומקווה שאוכל למצוא בפורום הזה מעט תשובות. ניהלתי זוגיות של מספר חודשים עם חולה סכיזופרניה- הוא סיפר לי מיד בתחילת הקשר שאיבחנו אצלו מספר שנים קודם לכן סכיזופרניה פרנואידית והוא מטופל בכדורים. קיבלתי אותו כמו שהוא למרות כל החששות וזאת לאחר שקראתי רבות על המחלה והתייעצתי בפורומים עם בנות שלהם בני זוג הלוקים בסכיזופרניה. הקשר החל מדהים ועברנו לגור יחד- הוא עצמו מנהל אורח חיים נורמאלי- בעל מקום עבודה מסודר, יש לו חיי חברה והוא חברותי לסובבים אותו. ביננו היו עליות ומורדות- למדתי לזהות סיטואציות שהוא נכנס לאפיזודה פרנואידית - רק לפי המבט המבוהל בעיניים. לעיתים ציין בפני שרצים לו בראש "סרטים" גם לגבי ושאני כביכול נשלחתי כמעין מרגלת אחריו. כפי שציינתי קראתי רבות על המחלה ולמדתי להתמודד עם הסיטואציות, למרות ששאלתי אותו מספר פעמים מה אוכל לעשות כשזה קורה והוא ציין שבעצמו אינו יודע. לא הכל עבר על מי מנוחות- מספר חודשים לאחר שהתחלנו לצאת וכבר גרנו יחד, הוא החליף את סוג הכדור וזה בדיעבד עשה לו לא טוב- היחס כלפי השתנה והיה תקיף יותר, בכמה סיטואציות הוא כינה אותי שקרנית ולא משנה מה שניסיתי לומר לו מבחינתו רק הצתדקתי ומה שהוא אומר זה מה שנכון. הדף קצר מלהכיל- באחד הויכוחים עזבתי את הבית לבקשתו וחזרתי לאחר מספר ימים לאחר שניהלנו שיחה- הוא ציין בפני לא אחת כמה הוא אוהב אותי, כמה שהוא רואה את החיים שלנו המשותפים יחד, ילדים.. כפי שציינתי, שונה לו סוג הכדור ומשם החלה השפעה קיצונית על התנהגותו- מאדם שאני מכירה ואוהבת, נתקלתי באדם שלעיתים לא הכרתי מי עומד מולי. עשינו הרבה דברים יחד, ניהלנו משק בית ביחד, חגגנו יחד את החגים. לפני מספר ימים בפתאומיות ובצורה מאוד קרה ואכזרית, הוא אמר לי שהוא רוצה להפרד כי הוא לא אוהב אותי(כאשר אמר לי שהוא אוהב אותי יומיים קודם לכן ותכנן לעשות דברים יחד),שמתי לב לשינוי בהתנהגות יום קודם לכן- הוא פשוט אמר לי את זה בקור, המבט שלו בעיניים היה קר ונראה כמלא שנאה מסיבה שאינה ברורה לי. הוא אמר לי זה לא הזיה שלי זו המציאות אני לא אוהב אותך ותתחילי לארוז.. הוא גם החליף את המנעול לדירה... אני לא מצליחה להבין מה קרה וזה די כואב שהזוגיות מסתיימת כך לאחר כמה חודשים טובים יחד... מה לעשות?האם יש מה לעשות? האם שווה בכלל לנסות- נראה שמדובר בדפוס התנהגותי שלו בסיטואציות של לחץ ואני באמת לא מצליחה להבין איך תוך יומיים הוא "לא אוהב אותי" ולדבריו הנוכחות שלי בבית סתם היתה נוחה לו... אשמח לעצותכם

"שומר נפשו ירחק". אם חייך יקרים לך תתחילי לחפש זוגיות אחרת. במצבים מסוימים בסכיזופרניה החולים נעשים עויינים גם כלפי אנשים הקרובים אליהם כמו הורים וילדים. כל תאור שמנסה ליפות את המציאות הזו לא יעזור.....

אני חי מזה 12 שנה עם בן זוג חולה בסכיזופרניה םרנואידית. הזוגיות שלנו מושלמת . הוא מתנהג יפה רגיש ורומנטי.אך ישנן התפרצויות על רקע קנאה ואז הוא הופך לאדם אחר אכזרי . לא מאמין לי ולא נותן לי לדבר.זה מתדרדר לפרידה . אנו לא חיים בבית משותף עד היום אלא בבתים נפרדים. ממליצה לך להפרד . זה קשר מורכב וקשה גם אם אוהבים מאוד.

שלום לך יקרה, התרגשתי לקרוא את דבריך...את מתארת חיים מצד אחד בזוגיות בזמנים טובים,מצד שני בפחד ודריכות מהלא צפוי. למדת להכיר את המחלה כדי להיות לצד בן זוגך,הוא לפי מה שאת מתארת,די ניסה לשלוט בך ושיחק ברגשותיך אולי אף בחוסר מודעות. קבלי את זה כהזדמנות שהצילה את חייך! יש קו דק מאוד בין מה שאת מתארת לבין להפוך לאישה מוכה ואל תתני לאף אחד-לא משנה מה,להפוך אותך לשק החבטות שלו ולהיות כצעצוע שכשטוב לו הוא איתך וכשלא טוב לו הוא עולב בך ועושה כרצונו כגון מה שתיארת-להוציא אותך מהבית בקרירות ואכזריות-לא נשפוט את הבחור,כיוון שהוא לאו דווקא מודע לחומרת מעשיו.לך אני אומר ילדה-תמשיכי הלאה,מישהו שומר עליך מלמעלה!

הוא זה שמגלה פה אנושיות ובגרות, בעוד שאר המגיבים הם מוסתים וכמעט גזעניים כלפי "חולי" ה"סכיזופרניה". האמת שאני חייב לציין זאת לטובה כי זאת פעם ראשונה שאני נתקל בפסיכיאטר שאומר משפט שפוי כמו "בן אדם הוא יותר מאבחנה". בלי ציניות. פגשתי לא מעט פסיכיאטרים בחיי שהטילו רפש סיטונאי על האוכלוסיה, וטוב שיש גם צדיקים בסדום כמאובחן בסכיזופרניה גם אני נתקלתי בשלל דעות קדומות בזוגיות. אחד השיאים היה כשיצאתי לפני מספר שנים עם עו"סית קלינית בהתמחות,בחורה באמת מתוקה, שרק אחרי מספר חודשים גילתה (יותר נכון, גיליתי לה מתוך יושר ) את האבחנה הישנה שלי - ופה הקשר הסתיים. חד וחלק. מדהים כמה הסטיגמות האלה חזקות ומרושעות. ברור שהפסיכיאטרים , בממסד, הם אלה שיוצרים אותה, ויש לקוות שהרפורמה שתעביר את הטיפול באנשים עם קשיים נפשיים לבתי חולים רגילים שלא נראים כמו גטאות מוקפי חומה ,תשנה גם את היחס החשוך של הקהילה לאותו מגזר מודר, היחס המכוער שנחשף פה דרך התגובות של הגולשים.

ואני יודעת שזה לא הכי כיף לשמוע ... אני הייתי נשואה לחולה סכיזופרניה פרנואידית... 4 שנים (שנראו כמו 100 שנה לפחות). יש לו אישיות מדהימה ... ואפשר להתאהב בו בקלות... יש לנו 2 ילדים משותפים... (מדהימים)... מה שחשוב שתביני שזוהי זוגיות מאוד לא בריאה.. הרבה פעמים את תכנסי לפחדים... לא תביני מה הוא רוצה ממך או מה עשית לא נכון... הרבה פעמים הוא ינסה לנתק אותך משאר העולם בגלל הפחדים שלו... בבקשה - אל תעשי את הטעות הזאת! תצתרכי להתמודד איתה כל חייך... מאוד קשה להיפרד מאדם כזה ... ולא הייתי מאחלת לאף אחד לחיות בפחדים של אחרים.. המון בהצלחה בהמשך הדרך... מקווה שתבחרי בדרך נכונה יותר בישבילך...