פחד מנפילה

שלום, מאז שנולדתי ההורים החדירו בי פחד מנפילה. אסרו עלי לטפס אפילו על מגלשה בגן שעשועים. בבית ספר יסודי נאלצתי לקבל שיעורי עזר כדי לעלות במדרגות לכיתה... היום אני בשנות ה-30 לחיי, הפחד לא קיצוני באותה המידה, אבל עדיין מונע ממני פעולות יום יומיות - רכיבה על אופניים, טיולים שמצריכים עליה או ירידה, לעלות על סולם... האם יש בעל מקצוע שמתמחה בבעיות מהסוג הזה? תודה.

אני בת 58. מעדתי לפני 7 חודשים, נקע קשה וקרע מלא ברצועה. מאז הנפילה אני מתקשה בירידה במדרגות, חייבת מעקה אחיזה ויש לי תחושה שאני עומדת ליפול או לעקם את הרגל תוך כדי ירידה. בכל מדרגה אני מורידה את שתי הרגליים ולא יורדת רגל רגל. מה עושים? גם בהליכה רגילה יש לי פחד מנפילה אבל פחות. תודה.

תודה רבה. אכן יש הגבלה בקרסול ועברתי 14 טיפולי פיזיותרפיה ונאמר לי שעד שלא אעבור ניתוח לאיחוי הרצועה אין מה לעשות. למי אפשר לפנות ומה הדבר הנכוו לעשות?

בוקר טוב ד"ר נכבד/ה,אני אובחנתי עם פיברומיאלגיה לפני 6 שנים,הייתי חלק מקבוצת מחקר לטיפול בתרופה טבעית לספורטאים ולצערי מתוך כ-120 מטופלים היינו 2 שלא הייתה כל השפעה לניסיון ואז נתנו לי טרמדקס שגרם לי להמון הקאות ולכן הפסקתי לקחת,אחרי זה הריאומטולוג שטיפל בי הרים ידיים ואמר שאינו יכול לעזור לי,הייתי 3 שנים ללא טיפול כי רופאת המשפחה קבעה שזה לא פיברומיאלגיה אלא דיכאון,מאחר ולא הסכמתי איתה סרבתי לקחת תרופות פסיכיאטריות אחרות שהיא ניסתה לדחוף לי,אחרי תלונה שהעברתי למנכ"ל קופ"ח כללית הועברתי לטיפול למישהו אחר וזה קבע שיש אוסטיאוארטריטיס במצב פעיל ביותר,ריאומטואידארטריטיס במצב פעיל מאוד ולכן קיבלתי מטוטרקסט במשך כ-4 שנים רצוף,הפברומיאלגיה הוחלט לתת פריזמה כדור אחד בערב לפני השינה,הכל בסדר חוץ מהעובדה שאני לוקחת פריזמה כבר שנתיים כמעט אני לא בדיכאון ואף פעם לא הייתי,אין ת בולימיה ואני מנסה להבין למה לכל הרוחות אני לוקחת את זה כשלמעשה זה כלל לא עוזר והמצב שלי רק נעשה גרוע יותר מחודש לחודש,אני כיום נעזרת כבר בקביים להליכה מחוץ לבית מתוך פחד מנפילה,השרירים שלי כאילו לא רוצים לתפקד אבל מאוד מאוד כואבים עד כדי הרגשת צריבה לעיתים קרובות,כיום זה כבר כולל את שרירי בית החזה שכואבים לא מעט בזמן נשימה אבל אין כל התייחסות,האם באמת יש טעם לפריזמה אם אין כל שיפור מזה יותר משלושה חודשים?.

אובחנתי כסובל מטראטמה,דיכאון לאחר תאונה בה נידרסתי ונישארתי נכה. מזה כ6 שנים אני בטיפול פסיכיאטרי,פסיכולוגי עם ניסיונות רבים להתאמת תרופות. כיום לאחר ניקוי משתשמש בלוסטרל,קלונקס ובמצבי לחץ בלוריואן. האם אפשר להאריך כמה זמן אהיה בחרדות,פחד מנפילה,מוגבלות בהליכה וכאב בלתי פוסק (שבר תוך פרקי מרוסק בברך שמאל). האם העובדה שקיבלתי את העובדה שאני נכה (לאחרונה) אמורה לעזור . האם חוסר סבלנות,חוסר בריכוז והתמדה מושפעים מהטראומה. עלי לעבור ניתוח החלפת ברך בשלמותה כולל רצועות.אחוזי ההצלחה מלאה כ 75 אחוז.האם החשש מכשלון או כישלון עלול להשפיע על המצב הנפשי ולאריך את פרק הזמן.