פחד מאיבוד שליטה

כבר חודשיים בדיכאון קשה לרמה שאני לא הולך לעבודה התחושה כל כך קשה שלא עובר לי אני מפתח מחשבות מפחידות וחרדה נתנו לי סימבלטה 60 יד שיפור קטן אסל אני לא רוצה שאני מתקדם התחלתי לפתח אגורפוביה מהעבודה שלי ונהיה לי פחד לחזור לעבודה אני בטיפול פסיכולוגי וכלום לא זז אני מרגיש שהטיפול בזבוז כסף סתם ומצבי לא טוב בכלל , אני מפחד לאבד שליטה על עצמי ולאבד את כל מה שבניתי בחיים וזה העבודה והמשפחה שלי , אך אפשר לצאת מזה ,

תודה פרופסור על המענה המהיר , כלמור אפשר לצאת מהמצב הזה , ????לגבי החרדה מהעבודה זו העבודה שלי אני עובד בה 11 שנה למה התחלתי לפחד ממנה בצורה כזו ?? הסימבלטה היא על 60 אפשר להעלות על 90 ?! קודם נתנו לי ציפרלקס עשה לי תופעות לוואי מטורפות ואחר כך גם ברטליקס גם עשה בלגן רק המשפחה הזו היו פחות תופעות לוואי , המצב מאוד מפחיד אותי אני כבר חודשיים יש הקלה בדיכאון

שרון שלום, אשמח לעזרתך, אני סובלת ממחשבות טורדניות פחד לאבד שליטה ושאני יכולה לפגוע באנשים שאני אוהבת. אני מבינה שהמחשבה הזאת הזויה זה התחיל מקום מקום , אני בן אדם הכי רגוע שיש אני לא מנסה לעשות משהו בשביל להוריד את המחשבה כמו טקסים וכאלה על מנת לא להיכנס לזה יותר אבל זה מלחיץ אותי הפחד הזה שאפשר לאבד שליטה הייתה תקופה שהצלחתי להתגבר על זה לבד ללא שום כדורים ולפני כמה ימים המחשבה שוב חזרה . זה מלחיץ אותי נורא אני לא רוצה לקחת כדורים מעולם לא לקחתי אבל המחשבה הזאת כל הזמן בראש שלי ואם ואם ואם. מה אפשר לעשות ? האם זה באמת מסוכן? ממש אשמח לעזרתך

שלום. לפני בערך חודש כתבתי על התמודדות שלי עם מחשבות טורדניות שקשורות לבריאות הנפש שלי. הרגשתי במהלך השבוע האחרון סוג של הפוגה (אולי התחלתי להפנים שאני לא חולה במשהו וכנראה גם לא אחלה), ואז אתמול קראתי איזה מאמר בנושא והיה לי התקף חרדה קל כאילו חזרתי לנקודת ההתחלה. בחודש האחרון חזרתי להתאמן ולרוץ, אבל גם אחרי זה שאני מרגיש יחסית טוב עדין המחשבות המציקות האלה בראש ולא נותנות לי מנוח (המחשבות תמיד נמצאות שם גם אם שחכתי מהם לכמה שעות). אני מתפקד ועובד, אבל גם המחשבה הזאת שבגלל שאני אחלה במשהו נפשי תהרוס לי את העסק מאוד מפריעה לי (שמאוד התאמצתי והקרבתי עבורו). לגבי השינה שלי, לפעמים אני ישן לילה מלא ולפעמים אני מתעורר ומרגיש לחץ וחרדה, אבל זה מאוד מוזר כי הלב שלי לא דופק מהר, אני לא מרגיש רעידות, רק מן מחשבה כזאת לא נעימה, וסוג של חרדה (קשה להסביר מה זה בדיוק) ואז אני חוזר לישון אחרי חצי שעה-שעה אחרי שאני נרגע. בנוסף, נהיה לי איזשהוא פחד חדש שאני אתחיל לחשוב שדברים לא אמיתיים, למשל בני משפחה, הבית (קשה להסביר בדיוק מה זה הפחד הזה, אבל כאילו אני מערער על בכל דבר מסביבי). בנוסף, אני מרגיש שאני מתעצבן מאוד מהר גם בגלל דברים יחסית קטנים (כאילו מרגיש שאני חסר מנוחה וטרוד כל הזמן) וזה מפריע לי גם בעבודה. אני רוצה לטייל, להנות ולבלות, אבל המחשבות האלה מציקות לי ומעציבות אותי. אני רוצה להתמודד עם זה לבד כי אני יודע שאני אצליח, ואני לא רוצה ללכת לטיפול, אבל אני לא יודע איך להתמודד עם זה.

היי שרון, תודה על המענה. אני חושב שכל המחשבות האלה נובעות מאינפורמציה (כנראה ברובה לא נכונה) שאני קורא, אבל אני לא מבין איך פעם הייתי מתמודד עם לחצים הרבה יותר גדולים (עברתי תקופות מאוד לא פשוטות) וזה לא היה משפיע עליי בשום צורה נפשית, והפעם בגלל איזה התקף חרדה קטן נכנסתי למן סחרור שאני לא מצליח לצאת ממנו. אני לא מצליח להבין למה אני כל כך לחוץ מבריאות הנפש שלי, שעמוק בפנים אני יודע שאני במצב תקין. קשה לי מאוד להבין איך החרדות האלה התעוררו פתאום, כי פעם דברים כאלה היו חולפים לי ליד האוזן גם פעם אם מחשבה או משהו היה מטריד אותי לעולם לא הייתי קם באמצע הלילה בגלל זה ומרגיש לחץ וחרדה (שזה בעצמו מדאיג אותי). בנוסף הפחד החדש הזה שאני חרד ממנו שאני מרגיש שאני במן מצב לא מציאותי, כאילו אני תמיד מזכיר לעצמי שזה מה שהיה בעבר אז למה אני מפחד? (מאוד קשה לי להסביר מזה כי אני בעצמי לא מבין מזה התחושה הזאת) או מן פחדים כאלה שמזכירים פרנויה. זה כאילו כל פעם פחד אחד מתחלף באחר..

לגבי התחושה שאני במן עולם לא מציאותי - אני חושב שלא הסברתי את עצמי נכון. מצד זה מן תחושה כזאת שאני אומר לעצמי : רגע, זה באמת קורה? מצד שני אני אומר לעצמי שברור שזה קורה וברור ששאר הדברים קרו כי אני זוכר אותם (למשל משהו רנדומלי - שיחה ביני לבין חבר) . קשה מאוד להסביר מה זה התחושה הזאת.. לגבי המחשבות שמציקות לי, אם אני אהיה בגישה שפשוט לא אכפת לי ממה שיקרה הם באמת ייעלמו בסופו של דבר? למשל עוד מחשבה שמציקה לי מאוד היא שאני רוצה לטוס עם חברים, אבל אני מאוד מפחד לקבל התקף חרדה במטוס או בטיול או להיות באותה הרגשה עצובה שאני עכשיו וככה כל הטיול ייהרס. האם הגישה של "לא אכפת לי, שייהרס הטיול" יכולה להיות נכונה? לא שיתפתי אף אחד קרוב אליי במצב שלי..

כבר כמה שנים סובלת ממחשבות ממש קשות בצורה של דחף לקלל חלילה. אני שתיה וזה עולה לי בתפילות וסתם כך בלי שום קשר לכלום. זה נראה לי לגמרי מטורף ולא מובן,ואין לי שום הסבר לתופעה.חוץ מהאפשרות שזה הכן OCD .אני מאוד מתביישת בתופעה ופוחדת שמשמים יענישו אותי על זה. זה ייסורי גיהיום עלי אדמות ,כך אני חשה. ממש מתנהלת בתוכי מלחמת עולם פנימית שלא נותנת לי מנוח. איך מתמודדים עם זה, למה זה קורה ואיך מתגברים ומנצחים את המלחמה הזאת. האם חייבים תרופות? למה זה בעצם? האם זה נובע מהילדות? האם זה רק פעילות כימית במוח? אני מאוד חוששת מהצורך ליטול תרופות,פוחדת שזה ממכר ושזה יהפוך אותי לתלותית או שישנה את אישיותי,מודה לך מראש על העזרה.

ראשית תודה רבה לך על העזרה והיעוץ המחזק. לא מדובר בקללות בפועל אלא בקללות שעולות במחשבה. זה התחיל במחשבה אחת שעלתה לי באמצע ברכה,סתם כך באמצע החיים בלי שום קשר לכלום,וזה החריד אותי מאוד. המחשבה שבמקום לברך עולה קללה זעזע אותי כל כך,שהרגשתי חרדה איומה שמציפה אותי ובושה עמוקה. מאז זה לא מרפה,כל הזמן עולות מחשבות הפוכות מברכה,וזה מפריע להתרכז בתפילות,או בכלל בעשיה יומיומית. זה פשוט כמו סוג של דיבוק,משהו שלא בא ממני. ואז אני מברכת כדי לסתור את המחשבות האלה,מפחיד אותי מאוד עצם העובדה שיש לי מחשבות כאלה. אני חשה שזה לא ממני,כי הרצון שלי הוא לחשוב טוב,אבל העובדה שעולה מחשבה כזאת גורמת לי לעשות חשבון נפש נוקב,ואז אני מתחילה לחשוב שאולי חטאתי כל כך שזה עונש משמים. ואז אני הופכת למאוד זהירה ביחד שלי עם הסביבה,לא לפגוע,לא להכעיס,לא לבייש,לא להכאיב לאף אדם. ואם עשיתי משהו לא טוב,אני חשה אשמה והולכת לבקש סליחה,והרבה פעמים מסתבר שהכל אצלי בראש,לא תמיד,אבל לעתים. זה מפריע לי ביחסי עם הסביבה,אני מוצאת את עצמי חשה אשמה כל כך עצומה שכשאני מצליחה בקריירה,אני פוחדת שלא מגיע לי כלום. מרגישה שאני בתוך כלא פנימי שלא נותן לי מנוח ולא מצליחה להשתחרר. זה התחיל לי בשנות השלושים אגב,כך שאין לי מושג כיצד יתכן שביום אחד מופיעה מחשבה מחרידה ומאז אין מנוחה. שוב תודה על העזרה.

אני גם התחלתי לסבול מזה השבוע אשמח לדעת כיצד טיפלת ואם יש הקלה