פלאשבק

הי אודי, מה שלומך? אני מוצאת שמאז אותו היום שהכל התחיל אני בפלאשבק ארוך ומתמשך, יש משהו בסיטואציה, בשפה שבה מדבר בה כרגע הרוע שפגע גם בי באותה השפה, בחיילות ובהיותי אז חיילת... הכל חי והתחושה שממש קורעים ממני פיסות בשר ונפש. קצת קשה להסתיר ואנשים שואלים מה איתי או מציינים בחצי חיוך שנראה שמשאית דרסה אותי וכו'. אני מנסה לומר לעצמי את כאן ועכשיו, אבל לא יכולה להתנחם בדבר ויותר מתמיד מונעת מעצמי דברים שקשורים לחיים או מתעקשת להקשיב לפיסות מידע למרות שאומרים שזה לא טוב. אבל אני בתחושה שאסור לחזור לשיגרה ואסור בשום פנים ואופן להתנהג כאילו לא קרה ואסור אסור בתכלית האיסןר לשכוח. אני לא מפנה מבט, אני צורכת חדשות, אני אפילו מדברת לתמונות החטופות והחטופים. והנה היום בשיחה מישהי שיודעת מעט ממה שעברתי אמרה על החטופות 'מסכנות הן לעולם לא יוכלו לחזור לחיות' ואני מתוך טיפשות או רצון לעודד אמרתי 'אבל הנה תראי אותי יצרתי חיים ואני חיה'. והיא מיד ביטלה ואמרה 'מה את משווה זה בכלל לא אותו הדבר.' ואני שתקתי. מוטב לשתוק ודאי שאיני משווה למעשה שקרה לי וארך אולי שעתיים והיו מעורבים בו שלושה דוברי ערבית מפלצות ממש לעומת כמעט 100 ימים ארוכים של סבל מתמשך. אירוע ארוך ושטני. לא מצליחה להתנחם בדבר. מרגישה שהכל ריק ומיותר. תודה אודי על המקום שמאפשר להשמיע מעט ולשתף ועל כך שאתה דואג ומתמיד ומקיים את המרחב הכל כך לא מובן מאליו והמיוחד הזה. שירה

הי שירה, קראתיך וזעקתי. המתנתי שאודי ישיב ראשית. איני זוכרת שדיברת כאן אודות אותו מקרה ועבורי זה חדש. ומזעזע. יותר. בלתי נתפס. לא ניתן לעיכול. הולם. קורע לפיסות אם אחזור על מילותייך בחלקן. ואכן בעל קווי דימיון רבים לאירועי היום השחור. כאילו כל הספינות בצי טבעו. ואני כן אתן תוקף, ותוקף משמעותי. נסי לקחת איתך את הקול הזה. ויש לך ולאב הילדים המשך, שלהבנתי גדלו הכי טוב שאפשר. ומאד מאד מאד נוטה להאמין שאת חשובה לילדיך והם קשורים אליך מאד. תמיד. תמיד. סוריקטה

תודה ממש על המילים האלה על התוקף

לפני כמה ימים כתבתי על התחושות והרגשות הקשים שעוברים עלי חשבתי שאם אעלה אותם על הכתוב יהיה יותר קל אבל לא.... נורא קשה עם החושך הזה במשך היום..ועם הקולות הבלתי מוסברים בלילות תיפופים בלתי ניתנים לתפיסה של צעדים...ואמול בלילה כאלו מישהו שם לי יד בגרון כדי לחנוק אותי .....נחנקתי... גם זה שבעלי נמצא כאן לא עוזר... אמי ישינה בחדר השינה ..שינה עמוקה ובעלי ישן בסלון..גם שינה עמוקה... רק אני לא מצליחה להרדם... שניהם לא שומעים טוב..מרכיבים מכשירי שמיעה... אין עם מי לדבר .... שוכבת לי בשקט במיטה...קפואה.. לא מצליחה להרדם...כדורי השינה לא עוזרים תמיד...גם אתמול לא עזרו רוצה כבר הביתה אבל עדיין לא יכולה... אם הייתי חולמת...הייתי הוזה....אבל לא..ואף פעם זה לא נהיה יותר קל.. חייבת להשאר לפחות עוד שבוע בגלל הטיפול באימי.. אובדת לי לבד.... אובדת ואין עם מי לדבר... הבית הזה מקולללל הוא לא רוצה לעזוב אותי כשאני כאן כמו גם כשהיה בחיים...המקולל הזה דיייייייייייייי!!!! שיגמר כבר הסיוט הזה.....!!! אני גמורה טוטאלוס... רוצה הביתה הביתה

אתך יקרה פלאשבקים נוראיים זכרונות לא הזייה מחבקת אותך ברכות לעבור את הקושי אולי את תשני בסלון ובעלך בחדר מניחה שזה החדר עם הזכרונות 💜💛💚💙 את אמיצה אבל הגוף משלם מחיר של הנתינה הזו שלך ....

אין לי הרבה מילים אבל אני מבינה ואכפט לי ממך ואני מקווה שתשמרי עלייך ככל שאפשר איתך, ינשופים

חושבים עליך. שולחים אנרגיות מאירות וטובות, שיאירו את החושך, וחיבוק מלא אהבה וחום. הקור מן הסתם לא רק פיזי, אבל תמיד זה השפעה חוזרת בין הפנים והחוץ. רעיון קטן שאולי יעזור להפשיר את הקיפאון ושיהיה חמים- בקבוק חם, אם אין לך תנסי להשיג מחר. הלוואי שתנסי לשפר את מצבך בתוך הכאוס, אפילו הדברים הכי קטנים שאת יכולה לעשות למענך כדי שמשהו שם יהיה יותר אפשרי לך. וגם זה: https://www.youtube.com/watch?v=7Ybr6DV3uWM "ואם ניוותר לבד בחשכת לילה רק להחזיק מעמד עד עלות השחר". לילה טוב

אביבוש אני לא יכולה לישון בסלון ב..מקום ששם היה מתחיל . ואז בעלי צריך ללכת לישון עם אמא שלי.. לא ..תודה

ינשופית מאמי תודה על ההתיחסות שלך זה בהחלט מספיק רק שאכפת לך תודה

ככל שאני מנסה...זה פשוט לא.. בגלל זה בעלי נשאר לישון כאן ובקבוק מים חמים..נגיש אלך למלא..באמת אנסה האווירה הזו לעולם לא משתנה..קללה רובצת על הבית הזה.. וכל ביקור כאן עולה לי בבריאות.. אם לא הייתי חייבת נשבעת שלעולם לא הייתי דורכת בבית הזה... אצלי בבית ישנן חיות פרוותיות של הבן הצעיר שלי מה שעלול לזהם את הניתוח של אמי... לא יכולה לנהוג בכזה חוסר אחריות תודה על השיר תודה

מבינה אותך! יש את המקומות והזמנים הבלתי אפשריים. הלוואי שיעבור מהר ותחזרי כבר הביתה. באהבה ובחיבוק

המילים נעצרו לי כשנכנסתי וראיתי אתכן מותר לחפור מותר לשתוק הכל מותר גם אם לפעמים אין מי שיכול להקשיב עברתי ניתוח לפני כמה ימים לקחו ביופסיה ואמרו כעת תחכי לתשובה .... אז חכיתי וחכיתי ובסוף נאמר לי שיש חשד מסוים הרי התלוננתי על כאבים בלי סוף בגלל הזיהום שיש לי בגוף זה לא מדובר בסרטן חלילה רק הזיהום הזה שלא מוצאים אייך לטפל בו.. רפואה מתקדמת שאינה יודעת עדיין אייך לטפל הביאו גם זיהומולג ואמר שזה עדיין לא ברור קחי כדורים אם זה ישפיע מה טוב אם לא נחליף כדורים אווווף ואם לא נחזור שוב לניתוח שלי ושוב לקחת ביופסיה והלאה החגים בפתח עדיין לא החלמתי מהניתוח הראשון וכבר דוחפים אולי יהיה עוד אחד אני משתגעת כבר מחוסר הוודאות כואבת ונגררת בלי כיוון ... חטולית

ממש מעצבן החוסר וודאות הזאת. מקווה שהכדורים האלו יעזרו ויפתרו את הבעיה. ליבי איתך <3

הי חטולית, עניינים בריאותיים יכולים להטריד ולייסר. ומאד. לא כל שכן אן הם כרוניים ושנים. וניתוחים מסוימים ובית חולים בדרך כלל פחות מסייעים להיטיב עם ההרגשה. לתפיסתי והבנתי - אף אחד לא שופך 'הכל' או שותק 'הכל'. חלקי פחות או יותר. וגם, כפי שנאמר זה מכבר - יותר מידי מילים יכולות להיות סוג של הגנה מעצירה והתעמתות עם הדבר האמיתי. וגם סרטן, ואפילו סרטן לבלב (למרבית הצער במבי המתוקה סיפרה עליו כאן, כיצד קטל במהירות את בן זוגה), אפילו סרטן אלים ומתוחכם ומפושט, לעתים ניתן לטיפול, כגון הישארות בחיים במצב כרוני אך עם איכות חיים סבירה ומתפקדת, ולא במצב של מחלה מסכנת חיים בכל רגע נתון, ולפעמים אף החלמה. למחלה כמו קרויצפלד יעקב, למשל, לא נמצא כל טיפול עד היום. גם כלבת. סרטן הוא אוסף מאד גדול של מחלות, ויצא לו שם מאיים במיוחד. מזכירה שהרפואה מאד מתקדמת בתחום, ויש אונקולוגים מומחים ממש. בכל מקרה - איחולי בריאות ככל המתאפשר, הרבה אוויר, ושהחגים, על כל התסבוכות שמגיעות איתם, יעברו יחסית בסבבה. החזיקי מעמד ושמרי על עצמך בתוך תקופה שהיא לא כיפית באופן כללי. טוב שאת מטופלת. איתך, סוריקטה

בהחלט קשה חוסר וודאות. מקווה שימצאו משהו שירפא. וכן עוד מעט חגים... בריאות לך ולבעלך, מקווה שהוא גם משתפר.

היי אני בגיל 26 בגיל 18 כשאני נערה פנתה אלי אישה בת 30 ויותר אני הייתי חסרת בית ומעמד והיא הגיעה אלי דרך הרשת בהתחלה החמיאה לי על התמונה שלי והציעה לי עזרה בהורדת סרטים ולא חסכה במחמאות ואני שהייתי שיכורה ממילים שלא קבלתי מעולם חשבתי שהיא חברה טובה והיא גם כתבה שהיא אוהבת אותי מאד מהר זה הגיע להתכתבות על הגוף שלה ואני לא הבנתי למה זה אמור לענין הייתי דתיה ותמימה ולא ידעתי כלום על מיניות משום סוג ובטח לא על פגיעה בהמשך אפילו כתבתי לה שיר כי היו לה עצות טובות וככה היא ביססה את הקשר הקשר היה מאד מבלבל ופיתחתי הפרעת אכילה במקביל ודכאון בלי לדעת למה היה לי חסר עצום של אהבת אם ומקום בעולם והיא נתנה לי תחושה שהיא רואה אותי אבל במקביל תארה לי תאורים גרפיים של מה היא עושה עם בעלה וכל מני דברים שלא הבנתי למה הם רלוונטים לי ושקעתי עוד יותר בדכאון היא גם בקשה שנשמור על הקשר בסוד ושזה הקשר הכי משמעותי לה כשהתחתנתי זה הפך לאובססיה היא היתה מניפולטיבית דרשה תמונות ערום וכשבכיתי ולא הסכמתי אמרה שזה מצווה וזה ישמח אותה. בהמשך ניסיתי לחתוך את הקשר והיא אמרה שהתמונות אצלה וזה יהיה לא נעים אם תפרסם ובעצם איימה עלי כשחסמתי מהטלגרם פנתה במייל ב4 מיילים שןנים שפתחה כשחסמתי אחד פתחה את השני וכו היתה כותבצ מלא מתקשרת בוידיאו דורשת לראות אותי במצב מיני או או מעשים מיניים שהיא הכריחה אותיי דרשה שאראה אותה במצב מיני ללא שרציתי תארה לי מה תעשה לי ומה עושה כשרואה את התמונות . אילצה אותי עשרות פעמים להגיע למצבים מיניים ולחשוב רק עליה ספרה לי שששכבה עם בת כולל תאורים מחליאים וכתבה שרוצה לעשות את זה איתי לא אלאה בתאורים הייתי שבויה מנטלית ומינית בכלא אכזרי של פוגעת מניפולטיבית שרגע אחד היתה חברה טובה ואכפתית ובשאר הזמן טורפת רעבה ומאיימת להתאבד אם הקשר יתגלה. היתה מתקשרת בוידיאו צאט בשעות משוגעות ומליון הודעות ומליון פעמים וזוועה ולא הכל אני זוכרת ואין לי שום ראיות. יש לי כמה מיילים שהיא כותבת לי לבא לצאט מיד ובואי לצאט עכשיו ואני רואה שאת מחוברת למה את לא עונה ואז מייל שלי מתחנן שאני אוהבת אותה ורוצה קשר מתחילת הקשר שעוד לא היה את האילוצים והתמונות ואז מיל אחד מתחילת הקשר ממש שאני מייעצת לה כנרה היא ספרה שהיא נמשכת לנשים או משהו ואני כמו טיפשה מסבירה לה שהיא צריכה ללכת לטיפול ולא להתרחק מנשים וזה רק מראה כמה היא היתה מניפולטיבית ובלבלה אותי טרו סטורי שורט כל השנים אני עם בעיית אמון קשה בקשר וחרדת נטישה פכיעה עצמית אובדנות קשה אישפוזים פסיכאטרים ממושכים כולל בסגורההפרעת אכילה קשה ודכאון עמוק מיותר לציין שבשנים של התקיפה לא נגעתי בבן זוגי ולא הצלחתי להגיע למצב של קיון יחסים והייתי בדכאון עמוק לפני חודשיים המטפלת שאלה אותי למה אני לא מדברת איתה על המיניות וזהדפק לי את השכל ופתאם כל מה שהמוח מחק הכל עלה וזכרתי הכל מאז הכל מחוק פלאשבקים איומים ניתוקים קשים חוסר הגנה כאב נפשי חוסר חיבוק לגוף ותחושה שזה לא הגוף שלי מחיקת האישיות אני לא מחוברת לשם שלי ולא זוכרת מי אני לא מחוברת לכלום הכל מחוק ועדיין מרגישה אשמה איומה כי אני רואה מייל שלי שכתוב שם שאני מבקשת סליחה שלא עניתי וראיתי מבול של הודעות ממנה פתאם שרק עכשיו ראיתי ואני מתנצלת ובטח שאני אוהבת אותה ורוצה לשמור על קשר..ולעזעזל היא תקפה אותי אנסה אותי מרחוק ופגעה בי והמייל הזה היה מתחילת הקשר עוד בשלב הבלבול והמניפולציה אחרי שנה וחצי של גהנום שבו אני בדכאון ואובדנית ולא מספרת לאף אחד על הקשר כי היא איימה שהיא תתאבד או תפרסם את התמונות ביום אחד בהיר הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת יותר וכתבתמ לה כאילו בשמו של בן זוגי שהוא כותב לה שם שיותר לא תכתוב כלום ואם היא תיצור קשר הוא ילך למשטרה וניא התקפלה והתנצלה ומאז לא כתבה יותר ואז אני רואה מייל עם תמונה של סטיק של הריון חיובי ששלחתי לה ואני תוהה שוב למה שלחתי לה אולי ככה רציתי לסמן לה שזהו אסור לה יותר לפגוע בי? אני מבולבלת ושבורה מאד מרגישה אשמה נוראית למרות שכל המעשים הנוראים שעשתה ודרשה שאעשה או אראה אותה עושה היו בניגוד לרצוני והיא היתה בת 30 ויותר ובשם בדוי והמון מניפולציה אני מרגישה אשמה נוראית נוראית נוראית שבא לי זה לצאת מהגוף הזה. יש לי כל הזמן חלומות שהפלג גוף תחתון שלי משןתק שיש מלחמה ורק אני לא יכולה לברוח שאני מדממת מהפלג גןף תחתון אני לא מסוגלת שנוגעים לי ברגליים ולא מסוגלת להתקלח או אפילו ללבוש בגד צמוד לגוף ועדיין מרגישה אשמה למרות שהמטפלת אומרת שזה תקיפה ואונס שנעשה בי ואני עברתי אונס כזה עשרות פעמים ולא כתבתי הכל מכבוד האתר עדיין אי מגגישה אשמה נוראית וגועל ותוהה למה לא עצרתי את זה . ולמה כתבתי לה בתחילת הקשר שאני אוהבת אותה ולצערי המוח שלי מחק לי המון דברים ואני לא זוכרת 80 אחוז ממה שקרה שם איתה. אני מבקשת את עזרתכם פסיכולוגים תרגיעו אותי בבקשה האם אני אשמה? למרות שבכיתי ואמרתי שאיני רוצה בכל שלב ובכל סטואציה

משהו מאוד מוזר שטפתי ידיים כדי לקחת מברשת שיניים הבחנתי באסלה והתעמקתי בה ועבר לי בראש לשים את המברשת שיניים על האסלה ולגעת באסלה ואז נגעתי במברשת שיניים מה שעובר לי בראש להחליף אותה ולקחת אחרת האם כדאי? פשוט הפחד להשתמש במברשת מזוהמת זה קצת מרתיע זה היה פלאשבק מוזר לגבי האסלה זה עבר בראש נשאר שם וזה מרגיש שכן קרה.. אז להמשיך להשתמש בה או שכדאי להחליף.? אני שואלת כדי לא להחמיר את הבעיה שלי.