רגשות אשם

הי לכולם .. אודי שמחה שחזרת מקווה שנהנית ..אישית החופש כאן הפעם עשה לי ממש טוב . מהמרחק יכולתי יותר לראות מעבר לכאב. להבין יותר את כל הצדדים של כולן . מבחינתי זה עניין של כבוד הדדי . אנחנו קבוצה וקבוצה מורכבת לא פשוטה כואבת מלאה בבאגים ושיחזורים. כשכל טריגר יכול להפעיל טריגר אצל אחרת . אני חושבת שמכוון ואנחנו שונות הפגיעה שונה החוזקות של כל אחת מאיתנו שונות ...גם הטיפול בנו שונה. כך שמה שנכון למטופל אחד לא בהכרח נכון למטופל השני .יתרה מכך לעיתים אנחנו פשוט עדין לא שם ...זה לא אומר שאם אנחנו מתנגדים למילים של האחד זה מבטל אותם,זה אומר שזה לא נכון לנו באותו הזמן . עכשיו בקשר אלי למקום כאן ולפיצוץ הזה שהשאיר אותי מפורקת. ניסיתי להסביר את עצמי רק שהייתי במקום מעורבב עם שיחזור מה שהביא למצב קרבני (תוקפני או נמחק ) עכשיו במרחק אני אנסה להסביר ...מה שחשתי כאן לאורך כל הזמן הזה ,זה חוסר כבוד לכאב שלי.. גם אני אשמה נתתי לזה יד והייתי שותפה למילים "מקיאה "וכאלה ... אז לא אני לא בגלישה פסיכוטית אני לא כותבת תחת חומרים ממממכרים ואני בטח לא בשגעון . אני כותבת את הכאב הרב שיש בתוכי. הכאב שעולה, בגלל היותו ממודר ממני עולה בצורה מאוד גולמית .יחד עם זאת בגלל היותו באינטרנט יש בו מבחינתי יתרון כי יש כן בלימה ומעצור מהסיכוי שיזהו אותי ..וכך יוצא שזה רק טיפה מהכאב ואני מסוגלת להתחבר אליו ולהביא אותו לטיפול לעבודה משותפת . כשהיה הפיצוץ ההוא שירה שאלת מה הצורך של כל אחד מהפורום זה הצורך שלי .. האמת וזה ישמע לכן אולי מוזר לא אמיתי אבל אני גם לא מצפה לתגובות כבר מזמן שלא ....הצורך הוא פשוט להניח את זה ואז כשאני קוראת את זה אני יכולה להתחבר לזה . אז למה לא לעצמי כי יש צורך בזר השלישי שמחבר בניינו יש לי צורך בעד הזה שיראה ...ובאינטרנט גם כשאין תגובה יש עד ...בנוסף המקום זמין תמיד ואני יכולה לכתוב בשעות שלכל גורם תמיכה אחר אני לא אכתוב ועכשיו לקונפליקט הכואב ....קראתי, ראיתי מה הכתיבה שלי גורמת לאחר ,צר לי על כך באמת ואני גם הכי מבינה בעולם . נראה לי וזה בגדר רעיון אשמח להקשיב להיבטים /רעיונות אחרים . כדי שאני לא אמחוק את עצמי (כן יש לי מקומות אחרים לכתוב בהם אבל זה מוחק אותי מכאן ) וגם לא אכאיב לשני. אני מוכנה לקחת באחריותי לסמן את ההודעות האלו שניכתבות מתוך הצפה ריגשית בטריגר ... גם על השני מוטלת האחריות אם לקרוא הודעה כזו או לא ... אנחנו אנשים מבוגרים ויש לנו גם את האחריות לשמור על עצמיינו . אני יודעת שזה לא אידאלי אבל זה נראה לי אמצע הוגן ושומר ומכבד אותי ואת השני .. סוריקטה את מכולם חשובה לי דעתך ...אבין גם אם לא תגיבי . תודה אודי על המקום הזה שמאפשר כל כך הרבה צמיחה ותהליכים

אביב יקרה אני מבינה את הצורך שיראו ... טוב שאת לא מוותרת על עצמך ועל הצורך להביא את הכאב..... אני רואה את הכאב שלך ינשופים

אביב אהובה אני לא רואה בשום מקום בין כל מה שכתבת עד היום דברים שהיו עשויים לפגוע במישהי/ו..באופן מכוון לפגיעה נכון שהיו ויכוחים כאן בין לבין אבל עדיין לדעתי הצנועה הם חלק בלתי נפרד מהמהות של המקום... לא תמיד אפשר להיות נופת צופים ולא להגיב לדברים גם אם הם קשים....לחלק מהקוראים .. אצלי למשל יש דברים שאני קוראת ...לא מבינה בכלל..ולא יודעת אייך להגיב ומה לענות...אז נשארת בשוליים עד ש... מבינה את הכאב שלך ..אבל לא מבינה על הענין הקורבני שכתבת משום מה זה אף פעם לא הובן על ידי.. כאן בשבילך אהובה

אביב אהובה, שמחה שאת כאן! מבינה את הצורך להשמיע גם אם העד וירטואלי (ואולי בזכות זה). שנים של סודות והסתרות וחיפוש של מקום שיוכל לקבל את כל המילים האלה. שלך, שירה

ינשוף אהובה נכון אני לא מוותרת על עצמי לא עוד , זה תהליך .... ההתחלה שלו הייתה בלא לוותר על עצמי בטיפול , לא לוותר לקולות שרוצים ההפך ולוותר .... ומשם גם כאן בעזרתו של אודי למדתי להביא את הכאב להביא אותי ולא לוותר עלי .. שמחה שאת רואה את החשיבות של לא לוותר לתת מקום לכאב שלך .... אתך

אני יודעת שקשה לך להבין על מה אני מדברת .. אסביר , אנחנו קבוצה לפעמים כשהאחד כותב על עצמו ובדרכו ...האיך ,והמילים שהוא כותב כואבות מאוד לשני מטרגרות אותו ...לעיתים אפילו גרוע יותר יש משהו מדבק בכתיבה דיסוציאטיבית שמעודד פרוק אצל האחר , יש משהו מדבק בהרס עצמי ....זה כואב אבל זה נכון .... כשאני כותבת כאן כאב זה מטרגר אחרות אז פשוט חיפשתי דרך שאני לא יוותר על עצמי אבל גם לא ימחוק בתחושה את האחר ....גם אם לא בכוונה ..... זה קונפליקט כואב אבל מאמינה שאם רצון טוב וקצת הבנה ותקשורת בעיקר תקשורת אפשר לגשר על כל קונפליקט ... תודה שאת כאן חיבוק

אמיצה שאת כמה יכולות כמה רגישות לאחר בבקשה קחי את הרגישות הזאת מולך אם לא ברגש בהגיון בהבנה ..... המון הגיון הביאו אותי כדי להשאר כאן ...כי אם זה היה נשאר ברגש הפגוע , המחוק , הזה שלא רואים אותו שלא רוצים אותו שהוא לבד ...בחיים כנראה לא הייתי כותבת כאן אות ושירה תאמיני לי שכל אות גם עכשיו כדי לכתוב אותה אני צריכה להוריד מהיד והלב משקולות כבדות שמנסות לעצור ...שאומרות לי למה לך ? בשביל מה ? שירה אהובה כל כך מזכיר לך משהו ???????? בבקשה אל תוותרי עלייך

שלום רב לד"ר ליכטנשטיין. אני סובל מתסמונת המעי הרגיש, והדבר שבגללו אני מאובחן כך זה בגלל כאבי בטן חזקים במשך כל היום, ללא הפסקה, שפוגעים לי בתפקוד באופן מוחלט. הכאבים שלי מתחלקים לשניים- חלק מהיום כאבי בטן חזקים וחלק מהיום כאבי בטן חזקים מאוד. אני לוקח זיפרקסה כבר שבועיים כדי לראות אם התרופה הזאת תעזור בהפחתה של הכאבים. בחלק הזה של היום שבו כאבי בטן הם חזקים מאוד, זה מלווה בהרבה גזים עם ריח מאוד לא טוב, וכשגז משתחרר (סליחה על התיאורים) יש הקלה רגעית הכאב, ואז שוב הכאב חוזר להיות כאב חזק. ואז שוב לאחר כמה דקות שוב גז משתחרר, ואז שוב הקלה רגעית וחוזר חלילה. אני מרגיש שבחלק הזה של היום שבו כאבי הבטן הם חזקים מאוד, זה בגלל הגזים הכלואים במעיים שגורמים לכאבים החזקים האלה. כל המאכלים שגורמים לגזים הורדתי מהתפריט, ואני בכלל לא צורך אותם. עשיתי כבר אולטראסאונד בטן גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה וכל הבדיקות שעושים על מנת לאבחן שמדובר במעי רגיש. ואני כלל לא צורך מאכלי חלב. מה אפשר לעשות בנוגע למצב הזה? למה הגזים האלו נשארים כלואים במעי ולא יוצאים כולם כמו שצריך? האם יש בדיקות נוספות לאבחנה? או תרופות שיכולות לשחרר את הגזים כמו שצריך להיות וכמו אצל אדם בריא ללא מעי רגיש, או תרופות שיפחיתו את כמות הגזים? תודה רבה רבה, וחג שמח

יום הזכרון לשואה.. ועוד. אך לא כותבת לך שאלה או בקשה או על מה שעובר עליי כרגע...נכנסתי וקראתי ו.... רק בקשה אחת לי אלייך שתקרא טוב טוב את מה שמנדיי כתבה למטה בשרשור בקשר למה שהיא מצפה בפורום. ושתתייחס לזה. לי זה נשמע קצת...תתיחס בבקשה למרות שזה למטה. טוב? שאלת למה אשמה...אז תקרא מה היא מצפה מהפורום. וזהו..

מיכלי מתוקה שלי מבינה שהיום לא יום קל לך במיוחד...כן..גם לי ..משפחה כזו..כואב ו..בכל מקרה ...אל תקחי על כתפייך דברים שלא קשורים אליך....מבינה?? הכל יסתדר בסוף את עוד תראי.. אוהבת חטולית

היי מיכל לא הבנתי, האם הזדהית עם מה שכתבתי, או להפך, זה צרם לך? ניסיתי בכמה מילים לתמצת חוויות לא נעימות, היה מעניין אם גם את חווית אותן.

בנות יקרות ואודי, הלכתי עם הסערה שהיתה כאן כל הימים האלה, שבתי וקראתי את ההודעות, הלכתי אפילו לפורום שבו לקחו חלק כמה מכן ולא היה לי מושג על קיומו. בסופו של דבר הכל קשור בבדידות, ביד נואשת של טובע שמבקש הצלה, בצורך בסיסי להראות, להיות, בצורך לעוד מקום שאולי אפשר להאחז בו. חיכיתי להודעות שתעלנה אחרי החג והן עלו. הודעות ארוכות וקשות ונוקבות. בשורה התחתונה התחושה היא שהמקום הזה לא ישוב להיות כשהיה או לא ישוב בכלל. קשה לי להמנע מתחושת האשמה על פתיחת הסכר שדרכו יצאו כל כך הרבה כעסים וכאבים וקשה לי שהכל יעמוד ויקפא מבלי שיוכל להפתר. לא הייתי מאוד פעילה כאן, ורב הזמן הרגשתי שאתה אודי לא מצליח לענות על הצורך שלי, וכשהזמנת אותי לענות או להרהר ועניתי, לא היה לזה המשך. וכן, יש את מגבלות העולם הוירטואלי כמו שיש את מגבלות הטיפול, ותקשורת אינטנסיבית כמו שאני צריכה לא יכולה להתקיים באף אחד מהמקומות האלה. בור החסכים המאוד ראשוניים האלה לא יוכל להתמלא. אביב יקרה, מצטערת שהרגשת שאני מאשימה אותך, לא זו היתה הכוונה. גם לא הבנתי אם את צינית באמירה "תודה שעזרת לי" או לא... על דומיננטיות ודינמיקה כבר דיברנו, ואין כל רע בכך שמישהו יודע לקחת מקום, גם אני הייתי רוצה לדעת לקחת יותר מקום. אין ספק שהשקעת מאמצים רבים גם בדברים שהבאת מעצמך וגם בדרך בה התמדת להגיב לאחרות. אבל זה גם טבעי שנוכחות דומיננטית תעורר קנאה ושתהיה מלחמה על המקום. אני דווקא רואה את מה שקרה כמשהו שיכול לחזק את הקבוצה בפורום ומרגישה שהייתי מוכנה להתאמץ יותר, לתת מקום לאחרות וגם לעצמי, בדיוק כמו שכתבת לי אביב. אבל, אני מניחה ששתיכן, אביב וסוריקטה, שהייתן מאוד דומיננטיות כאן, החלטתן לפרוש, ויכול להיות שהקבוצה כולה תתפרק. התקופה האחרונה מאז שהמטפל שלי נסע סוערת מאוד. את הקושי אני ממירה בעשייה אינטנסיבית ורובוטית במיוחד וערוץ הכאב היחידי הוא הפגיעה העצמית והפרעת האכילה הלא מטופלת (אנורקסיה) שמחריפה. זה מה שמניע את הימים, ספירת קלוריות כדי שלא אספור דקות לסוף היום, צום, כדי שאראה כמה אני חזקה והקאות כדי להתנקות. בלילה אני בעיקר מקווה שלא יגיע מחר והכי שלא אתעורר יותר. גם אני שומעת קולות ויש בתוכי עצמיים מרובים אבל קשה לי מאוד עם דיבור בלשון רבים. אולי כלום ממה שכתבתי לא קשור. ככה אני רואה את פני הדברים. ככה אני מרגישה. ככה אני כועסת. שלכם, שירה

ממש אבל ממש לא הייתי צינית.. ניכנסתי עבורך כי חשוב לי שלא תיקחי אשמה עלייך את לא אשמה בכלום!!!! ואני באמת מודה על השיח הזה ....כבר כתבתי בעבר לשיר ואדבר רק בשמי כבר מזמן רציתי לעשות את הצעד הזה .. אני חושבת שזה צעד נכון ... והשבוע וחצי הזה מאז שעלו כאן הדברים רק מוכיחים את זה מבחינתי .... רוצה יותר במציאות ,להיות שם עם היש ולתת לעצמי את המקום שמרגיש אותו. יש בי קבלה שהיש הזה לא ימלא את הבור . .אבל הוא בהחלט יכול וראוי לחיות לידו .. ואולי זה הזמן שלך ושל סנופקין ואחרות .. ושירה הפורום לא יתפרק ...כל זמן שאודי כאן ואודי בהחלט כאן מחוייב כתמיד הפורום יהיה .. אולי שונה אבל בהחלט יהיה .... ויודעת שעכשיו ממש קשה .. אולי זה זמן לתת מקום לרגשות שעולים.... אתך בלב

שירה יקרה, יודעת מה?מכל הדברים שכתבת.( את ממש נבונה ורואה ומבינה.אני כבר הלכתי לאיבוד) הכי קשה זה דווקא המקום שלך!!! עצוב לי לקרוא על בעיות האכילה ושאת ללא טיפול ובעיקר שלא רוצה שיגיע מחר.תחושה שמוכרת לי היטב לצערי....בבקשה מצאי מישהו שיעזור לך לפני שידרדר. בבקשה עזרי לעצמך כי את החשובה! מה שיהיה פה בפורום.. יהיה. כל אחת בוחרת את שלה. אבל את יקרה, בבקשה מצאי טיפול זאת תקופה ארוכה מידיי בשביל להשאר לבד..איתך יקרה.

מתוקה ואהובה שאת אין עליך שום אשמה ממש לא!! כנראה שכך דברים היו צרכים להפטר.. לא חושבת שהמקום עומד לפני פירוק...אולי רק הפוגה זמנית.. וכדי שבאמת הסדר חחזור על כנו צריך רק להכנס לשתף ולהיות...כמובן שכל אחת לפי יכולתה כואב לי לשמוע כמה את סובלת מותר לך להרגיש מה שמרגיש לך ומותר לך גם לכעוס את לא רובוטית אהובה שאת ואת נהדרת בכל מישור שאני מכירה כאן כייף לקרא אותך וכייף בכלל כשאת כאן אוהבת אותך חטולית