סף תסכול נמוך

שלום רב, אשמח לעצה. אני בת 31 עם מחזורים סדירים שמגיעים כל 28 יום. אני ובעלי מנסים להרות כשנה כמעט. לאחרונה המחזורים שלי הולכים ומתחלשים- הדימום נהיה יותר ויותר מועט. מחזור לפני האחרון היה רק דימום של יום אחד בצבע חום כהה. המחזור הנוכחי שלי מאחר כ 4 ימים. הייתי בטוחה שסוף סוף זה הריון אך ביום השלישי לאיחור התחילו רק הכתמות חומות. בהירות קלות מאוד כמעט בלתי נראות. 2 בדיקות הריון שנעשו בהפרש של כמה ימים שליליות. הרופאה נתנה לי בחודש שעבר לעשות בדיקות דם הורמונליות ביום ה 3 למחזור ואמרה לי שהתוצאות טובות ואין שום דבר חריג. מדוע המחזור שלי כל כך חלש ללא זרם וללא דם? אני לא גרה בארץ ומרגישה שהרופאים פה בגישה מאוד שונה.. הרופא משפחה הוא גם הגניקולוג וכדי לקבל הפניה לגניקולוג של בית חולים צריך ממש להתחנן.. אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי להבין מה עובר על גופי.. תודה רבה, שרון

אהלן אני בת,32 משנה לשנה המחזור שלי התחלש בקושי שיוצא לי מחזור אני שמה תחבושת חד פעמי והוא מגיע ממש ממש בקטנה רק בניגוב נייר יוצא לי אני מפחדת שיפסיק לי המחזור ואני מנסה להכנס להריון ללא הצלחה העם זה מפחיד שהמחזור שלי יתחלש שלא יפסיק לי

לא הייתי אצלך. למה בשום במקום בעברית לא מדברים על תופעות ארוכות טווח של כריתת רחם בעיקר צניחות אפשריות (נרתיק כיפה, אחורי, קדמי, צניחת שלפוחית, צניחת מעי, קריעה של כיפת הנרתיק) ?!!!!!! למה! למה להרוס לנשים חיים!!! אפילו כלבה לא הייתי מעקרת אם הייתי יודעת כל מה שאני יודעת עכשיו, לא רק את עצמי. באף אתר בעברית לא מדברים על זה, רופאים לא מדברים. יש 3 רמות תמיכה ברצפת אגן לאחר כריתת רחם, מה נשאר? רמה 1 (אוטרוסקרל) אולי תופרים אז נותן פחות מחצי ממה שהיה, רמה 2 ו-3 חתוך ובחלקו כביכול תפור. מה הוא כבר יכול להחזיק. איך אחרי כל זה אני יכולה לחזור לחיים נורמליים, איך? ספורטאים בסיכון מוגבר לקריעת כיפת נרתיק ולצניחה.

אני מנסה למצוא אור בקצה המנהרה, מה נשאר, איך זה עובד. איך לחזק. כל היום אני קוראת מאמרים רפואיים - וכלום שום אור, שום תקווה. זה רולטה רוסית. יהיה מזל - יהיה "בערך בסדר". למה על סיכונים בניתוח עצמו מדברים ועל זה - כלום!!!!!!! אני רוצה למות בגלל מה שעשיתי. זה גמר לי את החיים. אני לא רוצה לחיות אם אני לא יכולה לרוץ, לקפוץ, לטפס הרים (שזה עם משקל כבד על גב). כלום. אני צריכה עכשיו כמה שנשאר לי (מקווה לא הרבה) להרים עד 5 ק"ג, לעשות הליכות בבוקר ובערב, לעשות התעמלות במים, טאי צי וכל שאר ... נ.ב. אני יודעת שאין לך איך לענות ותמחק את זה כדי שנשים לא יקראו אות זה ולא יחשבו פעמים או שלוש לפני שרוצות כריתת רחם

גם אני עשיתי את הניתוח המדובר ולאחר שנה צנחו כל האיברים וכעת נמצאת במצב חמור יותר משהייתי מלפני הניתוח. את לגמרי צודקת. הספורט היחיד שמרשה לעצמי רק הליכות.לא יכולה לרוץ, לא לקפוץ , לא תרגילי כוח ובקושי יכולה לעמוד, ללכת, לא מעיזה לחשוב על ניתוח נוסף. משלימה עם המצב.

עשו לך בגלל הצניחה? ניסית פיזיו אחרי הניתוח? רצת אחרי הניתוח או רק הליכות?

זה לא נכון שעד 5%. יש מחקרים שמדברים אחרת לגמרי. 1 עד 5% זה סיכון לקריעה של כיפת נרתיק. 12% מנשים שעברו כריתת רחם יזדקקו לניתוח נוסף (אם לא היתה סיבה צניחה קודמת) וכמה נשים לא יעברו ניתוח ויחיו בסבל?!!!! הבעיה שאתם לא מספרים. אין את זה בעברית, רק באנגלית. היתה לי מיומה קטנה ואני בלחץ שיהיה לי בטן. לא דיממתי למוות וגם לא היו כאבים. סתם פחד שיהיה לי בטן. הייתי מפגרת, לא רציתי לשמוע שום אופציה אחרת, רציתי להפטר מרחם. אם הייתי קוראת על תופעות או רופא במקום להגיד מה הוא ממליץ ולהסכים בסופו של דבר על הניתוח, היה מספר לי מה ניתוח הזה יעשה, לא הייתי עושה אותו. יותר מזה, לא מיתי מעקרת אפילו כלבה! אני דיברתי רק על הצניחות ומה עם קריעה של נרתיק?! זה נדיר … אבל זה יכול לקרות. אין כאן נתונים נכונים כי אם אפשר להסתמך על שאלונים בנושאים אינטימיים על נשים. הרי ברור שכאן מה שקובע זה יחס בין גדלים. יש מאמר שאומר שבאופן פרדוקסלי, קרע נדיר יותר אצל נדים מאוד שמנות. ההסבר היחיד שאני יושבת עליו, הן פחות פעילות בכללי ובאופן מיני בפרט. שורה תחתונה כאן לדעתי כמה שפחות סקס יותר בריאה לכיפת הנרתיק. כן אני מתוסכלת ולא רק ובא לי לצעוק בכל מקום מה הניתוח ה… עושה ונשים שלא במצב מסכן חיים קודם ינסו כל האפשרויות ולא יקפצו על כריתת רחם. זה שבאף מקום בעברית לא כתוב, ממש מקומם.

אני כבר 5 חודשים חיה ונושמת את הניתוח. אני לא עושה כלום חוץ מלקרוא מאמרים רפואים, לראות סרטוני הניתוח ולפענח דוח ניתוח שלי. אני מכירה גם סטטיסטיקה וגם שיטות. אפילו השפעתם של חוטים על תפירה, צורות תפירה, האם לסגור נרתיק בשכבה או שתיים. מה עשו לאישה שהיה לה קרע פעמים: שמו omental flap. וככל שאני קוראת אני מבינה שכל הקונסטרוקציה הזאת ממש בדיחה, אין פתרון טוב. לעולם לא תהיה תמיכה טובה וסטטיסטיקה במיוחד בכיפת הנרתיק לא יכולה להיות נכונה במקרה של נשים בריאות (לא קורטיזונים ולא כימיה) כי חסרים הרבה נתונים. מרגיז שממסד רפואי בארץ מעדיף לא לספר על כריתת רחם והעתיד האפשרי.

עשית ניתוח על סמך מה שקראת בגוגל? ברור שניתוח רחם זה לא דבר פשוט למה את כועסת על הרופאים פה היית צריכה לשאול את הרופא שלך ולא להסתמך על מאמרים באינטרנט

אולי כי הרופא שלח אותי הביתה לחשוב על האופציות. הוא לא סיפר, הוא גם לא חושב שצניחות וקרע בכיפה זה כזה ישיו וכו'. אני הייתי טיפשה שלא קראתי מספיק לפני שהחלטתי, שלא ניסיתי טיפולים אחרים. ישר - להוציא. אם הייתי קוראת באנגלית, מצב שלי היום היה הרבה יותר טוב.

אני עברתי כריתת רחם בנובמבר ומאז לא מצליחה לצאת לשירותים כמעט בכלל, ולכן לא יכולה לאכול. ירדתי חצי ממשקל גופי, אבל הרופאים עושים לי גזלות דעת, ומסרבים לטפל בי. אני רוצה לתבוע אותם כי אני גוועת מרעב ללא שום תשומת לב רפואית. רוצות להצטרף לתביעה ייצוגית? אני בטוחה שיש עוד הרבה כמונו.

רבקה איך ליצור איתך קשר… במקרה שלי אני צריכה לתבוע את עצמי לצערי… אבל מרגיז שלא מדברים בעברית על כיפת הנרתיק ועל צניחות

האם אתן יכולות לפרט לגבי התופעות והאם יש שיפור? והם אפשר להפנות למאמרים באנגלית? תודה

שיפור? אם את מדברת על מה שהביא אותי לניתוח, אז כן - אין דימום. שיפור באיכות החיים. הצחקת אותי. זה לא יכול להשתפר זה יכול רק להחמיר. תופעות זה סיכון מוגבר לצניחת איברים בגלל שינוי אנטומי אין תמיכה כמו שהיה ולכן סיכוי גבוה מאוד. רופאים למעשה אומרים שלא כל הנשים יחוו אבל בעיניי זה לא לגמרי נכון. איברים יורדים אצל כל הנשים (ככה הבנתי) אבל אצל חלק יש תסמינים לכך (ואז רופאים קוראים לזה צניחה) ולחלק אין תסמינים בגלל שרירי רצפת אגן חזקים בעיקר (ואז אומרים אין צניחה או לא מחשבים דרגה 1-2 כצניחה). הרבה נשים חוות בריחת שתן. הרבה נשים חוות בעיות ביחסי מין כי יש תפר על הדופן העליון. ויש סיכון של כ-4% שהוא יפתח. ובכלל יכולים להיות כאבים. מאמרים: תעשי חיפוש בגוגל prolapse after hysterectomy, bladder incontinence, vagina cuff dehiscence anatomical changes after total and supracervical hysterectomy בנימה אישית, ניתוח כזה עושים רק אם באמת אין ברירה וניסית הכל או שיש סכנת חיים. אני הייתי טיפשה, דרשתי ללא שום סיבה רצינית, היום אני רק עסוקה בלמנוע תופעות, אין חיים כפי שהיו קודם (שלא יגידו לך שטויות שתוכלי לחזור לחיים רגילים, זה מאוד תלוי מה היו החיים הרגילים שלך וגם אם טכנית את כן יכולה לחזור זה לא אומר שלא תקבלי איזה צניחה שיהיה בהצלחה

אין לי ממצא סרטני אך לפי הרופא אצטרך טיפול הורמונלי עם מירנה להבטיח שלא יתפתח סרטן.האם לעשות כרית רחם? תודה

מצטערת לקרוא מה שאת כותבת והפוסט שלך בהחלט לעניין. התחלתי לברר על ניתוח הסרת רחם לפני כמה חודשים עקב שרירן גדול שאי אפשר להוציא בדרך אחרת. מחפשת להבין את ההשלכות שאחרי הניתוח, על החיים , על שגרה, ספורט, הורמונים, פיזי וכו'. אין מידע בעברית. רופאים לא מדברים. גם כששאלתי לא פירטו טוב שכתבת כי עם כל על המצב הלא נעים זה לפחות אולי נחמה לתת עזרה לנשים אחרות.

אני יותר משנה אחרי ניתוח כריתת רחם עם צוואר ללא שחלות אין לי שום תופעות לוואי שמציינים כאן חייבת לציין שפעילה ספורטיבית יוגה ערסלים- fly yoga פילטיס והתעמלות מים והחיים שלי השתפרו מקצה לקצה חבל שחיכיתי עד גיל 44 לבצע את הניתוח. שאלה שאודה לתשובה, לאחרונה יש לי הפרשות קלות דמיות- מה זה יכול להיות , היות ואין רחם או צוואר?

את פשוט לא יודעת. רופאים דרגה 1 לא מחשיבים בצניחה. כל עוד אין תסמינים אנחנו יכולות לעשות כביכול הכל…. ועוד שנה שנתיים שלוש או אולי יותר לבוא אליהם עם שלפוחית או מעי בין הרגליים…. אני עושה פיזיו נאלצתי לשנות אורח החיים שלי… האם לא אחווה צניחה או בריחת שתן רצינית אולי אם אלוהים יעזור לי ולא אחיה הרבה… אני אישית מעדיפה למות מסרטן מאשר לסבול מצניחה או בריחה. מה בסוף מצאו לך עם הדימום? בעיות עם כיפת נרתיק?

שלום אודי וכולם מנדיי כתבה משהו וזה עורר אותי לכתוב, לתהות, לקבל תשובות, לשתף ועוד נ.ב- נכתב במקור כתגובה למנדיי. כותבת 'בנפרד' כדי לקבל מענה גם מאודי ואחרים. מה שאני כותבת, זו גם אחת הסיבות שלא כתבתי כאן הרבה זמן. בנוגע לקשר הטיפולי. בעיקר להתמסרות של המטופל לקשר והתפיסה והחוויה שלו אותו. כותבת בכאב עצום. מרגישה כמו אחת שנולדה דתייה, ופתאום הבינה שכל מה שלימדו וחינכו אותה, הזהות שפיתחה, דרך החיים הממשית אותה היא חיה, חלק גדול ממי שהיא זה פשוט שקר אחד גדול. תרמית. הצגה הונאה עצמית (וחיצונית) שבר אבל התפכחות גם אני הייתי/נמצאת בטיפול (כרגע, בהרהורים על עזיבה.. / לצד בחינה עצמית לגבי ההתמקמות שלי בטיפול והמטרות והצרכים שלי בתוכו) נכנסתי לשם (גם) כדי לחוות קשר קרוב. נפלתי (הפלתי את עצמי) בקסמה של המטפלת וחשבתי שהיא מינימום אלוהים. שהיא מבינה אותי, מחבבת (לא מאמינה באהבה בטיפול), מרגישה וחווה את הקשר בדומה לי. אהבתי את התלות בה. היא גם אהבה את זה. אהבה את הצרכים הנרקיסיסטיים שמילאתי עבורה. את האידיאליזציה האינפנטילית שלי כלפיה, את ההערכה. את ההשקעה וההתמסרות שלי לטיפול (אני לא 'עושה לה טובה', אבל בכל זאת.. איזה מטפל לא מרגיש טוב שהמטופל מושקע, עובד, נוכח וכו' בטיפול. הגיוני ולגיטימי) ובעיקר לקשר הטיפולי. חשבתי שיש איתי מישהי שהולכת איתי (כמו ייצוג פנימי כזה) גם כשאני לא בחדר הטיפול. שיש בינינו באמת באמת קשר. (עכשיו יגידו שיצאתי מאשליית "חווית ההכלה האידיאלית".. תסכול אופטימלי, קנאה, צרות עין של המטופל למטפל, שחזור...ועוד כל מיני מושגים, שחלקם בין היתר, יכולים להיות מתאימים למטופל, אבל גם חלק מהגנות של המטפל עצמו לשנאה המתעוררת בו מול המטופל, כאשר כבר נוצר קשר ומתגלים בו עוד חלקים מעבר להערצה עיוורת למטפלים... ועוד דברים שכל מטפל מכיר. לא ארחיב. מניחה שאודי מכיר ויודע) רק מה ואני מאשימה את עצמי בלבד על כל מה שאני כותבת. נכון. כמעט כל מה שמרכיב קשר יש בטיפול, אבל הקטע הוא שבקשר טיפולי זה מזויף, פיקטיבי, אשלייתי, מורכב מהשלכות והעברות. חד צדדי (הרי המטפל לעולם לא יביא את עצמו מדי.. וזה אכן לא אפשרי מקצועית) לא שמרתי על עצמי. נכנסתי בעיוורון מוחלט וקיבלתי כאפה. מכה. חזקה ביותר. מרגישה לאחר תאונה רגשית. כן. המטפל/ת היא לא רק שלך. חושב/ת עלייך בשעה הטיפולית ועוד קצת לפני ואחרי. מדי פעם, אולי בין לבין (וגם זה, כחלק מחשיבה על החומרים והרגשות שהתעוררו ועלו בטיפול, על מנת לסייע לך מקצועית. היא לא חושבת עלייך!! מקווה שההבדל מובן. או אם את בשלב הטיפול של ההתחלה שאת בהערצה למטפל/ת אז זה אולי) ולכן, אני לעולם לא מתמסרת יותר לקשר טיפולי. בדיעבד, למרות ההישגים ההתפתחותיים והשינויים שעברתי ,אני חושבת שאם הייתי מכניסה קצת מציאות חיצונית לטיפול, עוגמת הנפש, הכמיהה האבודה, האבל הצורב וכו' לא היו מנת חלקי. לפחות לא בעוצמות שאותן אני חווה כבר מעל חודשיים.. המטפלת היא מטפלת. אשת מקצוע. זו עבודה שלה. כך היא אמורה לעבוד. היא עשתה הכול בסדר (ומה שלא כחלק מהאנושיות שלה, היא גם לקחה עליהם בעלות ותיקנה). כועסת על עצמי. מאוכזבת. הכנסתי את עצמי למרחב יותר מדי לא מציאותי והלכתי אתו כך לאורך שנתיים. מתלבטת אם להמשיך בטיפול כדי לא להיקשר שוב מדי. המטפלת אומרת שזה עוד דרך להימנע מקשרים ולחוות את המגבלות שלהם, המורכבות והכאב, כמו גם את הטוב שיש להם להציע. מתנצלת. אני חולקת על כך. לא מאמינה ומקבלת כשזה 'קשר טיפולי'. אם זה היה קשר חברתי/זוגי/מול קולגות וכו' זו אכן הייתה הימנעות/בריחה/חלק מדפוס לא אדפטיבי שכדאי לבחון/להתעמת מול זה. מול אמיתות כואבות שקשה לפגוש בקשרים. לסיכום, אחרי כל החפירות... (גם לא ממש קוהרנטי. מקווה אודי, שתבין מה שאני כותבת) תשמרו על עצמכם בטיפול. גם לטיפולים יש כישלונות/תופעות לוואי שליליות (בעיקר לדינמי). הטיפול הוא חשוב, חיוני, מקדם, מסקרן וכו' אבל לא ליפול בפח של "הקשר הטיפולי". יש הבדל בין לחוות קשר עם בן אדם- מטפל, לבחון דינמיקות, לחבב מטפל, להעריך, להכיר טובה ,לבין אשליה כוזבת שאתם בקשר סימביוטי אתו, שאתם כל עולמו והוא ממש לא אמור להיות כל עולמכם. גם מטפלים הם בני אדם. מורכבים (לעיתים יותר ממה שנדמה לכם) יש להם גם אינטרסים. וכשמטפל לא מודע לצרכים שלו מול המטופל, זה בכלל נורא. ומעל הכול (מנדיי) המטפל הוא איש מקצוע. איש מקצוע (וכחלק מזה הקשר הוא לא שיווני). לא מעבר. אם לא תשלמו- לא יהיה. כלום. אם לא תתחנפו/תרצו את המטפל/תהיו בתוך קשר שהחלקים הפחות נעימים שלכם מהדהדים חזק- לא תקבלו אהדה מספקת (בליבו). אם לא יתמזל מזלכם- לא נכנסתם לו עמוק לשום נשמה. נכנסתם אכן עמוק לעצמי המקצועי שלו. לא מעבר.

את פשוט הבאת לידי ביטוי חי ואמיתי את מה שהתכוונתי לכתוב. אני מרגישה שבכל ההליך מטופל/מטפל בשורש יש הונאה נפשית עצומה! אפילו יותר מכך, איזה ניצול של החולשה של המטופל, בזמן הכי קשה שלו, בנקודה הכי נמוכה שלו, כשהוא כל כך צריך מישהו להישען עליו, לתת לו יד כדי לצאת מהבוץ, אזי קל למכור לו אילוזיות שהם כמו צ'קים בלי כסוי, ועד שהוא יתעורר הוא יאכל אותם

מזדהה עם כל מילה ומילה שאמרת ... זו הסיבה שכתבתי כבר מזמן שאני לעולם לא אתן לעצמי להיקשר רגשית /,מטפלת/פסיכיאטר.. נשרפתי כמו שיפוד על מדורה וכבר היה מאוחר מידי ... ובהמשך פשוט סרבתי להכנס עמוק לתוך קשר ששוב יקח אותי לאותו מקום.. את מהממת אוהבת אותך כמה טוב שנכנסת וכתבת..כמו מדם ליבי.. תודה לך יקרה ומוערכת חטולית

היי מנדיי אני גם מזדהה ומתחברת מאוד באופן מלא לדברים שכתבת! בכל ההודעות בנושא. הם נכונים ומדויקים. ישירים ומציבים מראה. הבעיה היא שאצל המטפלים, יש ים הגנות והסברים להתגונן מול זה. יתחילו להסביר ולתרץ כמה שהרגרסיה לתלות טובה וכמה זה מאפשר תיקון והזנת צרכים חסרים מהילדות המוקדמת וכו' שבלי זה לא יתאפשר טיפול... בסדר... את זה שאנשים החמירו את הסימפטומים שלהם, אושפזו במהלך הטיפול הם לא יספרו וגם אם כן, במקום להאשים את השיטה הם יפנו למטופל, לאישיות, לנסיבות חיים, לחרדה/טראומה שקרתה ולא או כן נחוותה שחייבת להשתחזר בטיפול...ועוד לא חסרים הסברים רבים ומגוונים... לא מתאים משהו- את בורחת מהכאב. ביקשת משהו בסוף טיפול אחרי שאמרו לך שנגמרה השעה- את מואשמת בחמדנות כלפי המטפל האומלל שלוקח אלפי שקלים בחודש...(ובאמת באמת מאמינה שגם הכסף הזה מגיע להם. ברב המקרים ותלוי כמה... בטח לא מעל 450..) ששם לך גבול של זמן כדי שלא ישנא אותך... תודה רבה באמת.. יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת יודעת שזה נשמע כמו איזה פיחות, הקטנה של טיפול וחשיבתו. לא וכן. כן -עדיין מאמינה שניתן להיעזר בטיפול ולהרוויח מכל הטוב שיש לו להציע גם בלי רגרסיות, התלות המוחלטת וכו'. לא שזה קשר טיפולי- כמו זה שאני הייתי בו. שנטו משמש לצורך המטפל. ולטווח ארוך גורם נזק, לא מועיל. כמה כמה חבל שלא ידעתי לפני... ובקשר למי שכתבה על כך שחלק מהאותנטיות בטיפול זה היכולת של המטפל להרגיש מכלול רגשות, להראות חלקים שלו, לומר למטופל דברים קשים/מעמתים.. כולל (בצורה מבוקרת) מה מרגיש כלפיו לעיתים.. קשה לי לתאר עד כמה זה מבהיל שזה קורה בקשר חד צדדי. שהאפשרות לעבד את הדברים, היא רק מהצד של המטופל שנשאר באפילה מול החלקים של המטפל שהושלכו ונוצר מה שנוצר באינטראקציה מסוימת...(ואני לא מתכוונת לכשלים אמפתיים. זה אנושי)

תודה חטוליתוש יקרה אכן כך. חבל שצריך לעבור את הסבל הזה כדי להגיע למסקנה הזאת. נכון. צריך לשמור על עצמנו. בכל קשר ובפרט בקשר טיפולי. אבל בניגוד לקשר הטיפולי, בקשר הדדי שחשוב לי, אני מוכנה/רוצה לספוג ולהתמודד עם מורכבות הקשר, להשקיע, לכאוב את המגבלות שלו, לתקן, לתת מעצמי, לפנטז. להרגיש קשר. מאחלת לך ולכולם קשרים מטיבים ועמוקים בעולם האמיתי של החיים! לילה טוב

וואו! משפט אחד שמכיל כה הרבה!!! יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת - את המשפט הזה צריכים לכתוב באותיות גדולות ממש! עוצמתי במלא מובן המילה. ו... אני אנסה עוד דרכים כדי לנסות לסדוק את השריון, אפילו של אודי, לא יתכן להיות עוורים מקצועיים לכל מה שקורה, זה מין שטיפה עצמית שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר

מציעה רק להוסיף פסיק לאחר המילים "שטיפה עצמית"... ייתכן שהמשפט שיתקבל הוא: "מה שקורה הוא..שטיפה עצמית, שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר" כלומר: השטיפה העצמית מסייעת לעוורון ולראיה מאוד חד ממדית וקטגורית של 'או-או'

הי לכולם כאן, יכולת הקליטה שלי כעת נמוכה ובכל אופן - ההשוואה של הטיפולים הפסיכולוגיים לזנות מוכרת לי. זה עצוב, בעיניי, משום שאיכשהו יש כאן לדעתי התייחסות למטפל כאל מריונטה, וזה מתקשר לי קצת לצדדים נרקיסיטיים הרסניים. על פי רוב,להבנתי, זו תפיסה מועצמת ומקובעת אצל מי שהתפוצצו אצלם טיפולים בשלב הקנאה. שלב שלא פשוט לעבור אותו. הקנאה בין החלק הצומח למדכא עליהם דיברתי בעבר. סוריקטה

טלאור הי, קראתי את דברייך ואם אני ממשיכה את ההסתגלות דרך הפריזמה הזו , ייתכן שנגלה שלמעשה כל קשר!!!שלנו בהווה ,מבוסס על הקשרים הראשוניים שלנו עם הדמויות הראשוניות שלנ ו(שהן בדכ" אמא ואבא) כולל העברות , העברות נגד וכו'.. בכל מקרה צר לי על הכאב שחווית... איתך, במבי

אני רווקה שהתחתנה עם גרוש שיש לו ילד מנישואים קודמים. אני בהריון מתקדם, ולאחרונה לא מרפה ממני המחשבה שבעלי כבר חווה הריון ולידה עם אישה אחרת, בפעם הראשונה, וזה לא איתי. חוויה עוצמתית שתהיה תמיד שמורה לגרושה. כל הזמן מציירת לי בראש את התמיכה שלו בה ועל החוויה בחדר לידה שהייתה להם, זה גורם לי לייאוש, תסכול ובעיקר עצבות. אציין שבעלי מאוד תומך ודואג לי, אבל המחשבות האלה לא מרפות ואני מרגישה שממש היה בא לי לחוות דבר כזה כשגם בעלי חווה אותו לראשונה איתי ולא שהייתה שם אישה אחרת לפני. לא יודעת לדייק את התחושה אבל זה בעיקר גורם לי לעצבות ולאדישות כלפי ההריון שלי.

הי שרה, נשמע כמו קנאה למשהו שמתרחש בעוצמה בעיקר במחשבותייך. נסי אולי לחשוב - מדוע את מגמדת את עצמך? מדוע את מבטלת את המשותף לכם, פרי בריאתכם המשותפת, הילד/ה שהם יצורים נפרדים מכם? אולי כדאי לפנות לסיוע מקצועי למען התינוק/ת, למענך, למענכם? אני, כילדה מנישואין ראשונים, קנאתי מאד בילדים מפרק ב' של אבא, מהנוכחות שלו בלידותיהם, למשל (בשונה מאיתנו). בשותפות שלו בגידולם (בשונה מאיתנו). במתנות שהביא להם מחו"ל (בשונה מאיתנו). אלו מחשבותיי, סוריקטה

הוא חווה את הזוגיות שלכם לראשונה איתך, ואת ההריון הראשון שהוא רק של שניכם,לראשונה, איתך. הזוגיות הקודמת לא היתה נפלאה, אחרת לא היה מתגרש. הוא התחיל פרק אחר שטוב לו בהרבה, איתך, ולפרק הטוב הזה הגיע הריון ראשון שהוא כולו תוצאה של הזוגיות שהיא רק של שניכם. כל ילד הוא עולם, וגם ההריון של כל ילד לא דומה לשום הריון אחר, וזה נכון גם כשזה אחים לאותם הורים, וודאי וודאי שזה נכון אצלך. תצרי לכם עולם של הריון שהוא רק של שניכם.