שלום וברכה בן 26 מאובחן כסובל מהפרעת אישיות מעורבת מקלסטר B (ללא מחלת נפש), הייתי באשפוז כשבועיים וחצי. מטופל ב250 מ"ג למיקטל, 4 מ"ג פרפנן ו20 מ"ג איטומין בשביל לישון. אני הבנתי שתרופות אלה (או חלק מהם) מעלות במשקל. אני שוקל 100 קילו. התחלתי לעשות קצת ספורט. רציתי לדעת מה הוא מנגנון הפעולה של העלייה במשקל, האם התרופות הללו "מנפחות" את הגוף, ובעצם הספורט שאני עושה הוא לשווא? או שמא הם מעלות במשקל כתוצאה מעלייה בתיאבון, או מחילוף החומרים בגוף? שנית, קורה לפעמים שחצי כדור האיטומין שנתנו לי בשביל לישון - לא עוזר, במצבים כאלה אני ממש משתגע שאני לא נרדם וזה מאוד הרסני בשבילי, מה עליי לעשות בלילה כזה? שלישית, מה היא הגישה המומלצת בפסיכולוגיה לטיפול בהפרעת אישיות מעורבת? אשמח לעזרה, ולמענה על שאלותיי, זה חשוב תודה מראש
פרפנן ואטומין הן תרופות אנטי פסיכוטיות החוסמות את הרצפטורים לדופמין. הן יכולות לגרום לעליה במשקל גם ע"י עליה בתיאבון וגם ע"י שינויים מטבולים. פעילות גופנית בהחלט יכולה לעזור במצב הזה. למיקטל היא תרופה אנטי אפילפטית שיש לה השפעה נוגדת דיכאון ומייצבת (במנגנון לא ידוע), היא אינה גורמת לעליה במשקל ובחלק מהאנשים אף גורמת לירידה במשקל. אי אפשר לתת יעוץ תרופתי בלי בדיקה. הגישות טיפוליות העיקריות כיום להפרעת אישיות הן פסיכותרפיה ממוקדת העברה,( DBT (Dialectical Behavioral Therapy, טיפול מבוסס מנטליזציה, טיפול מבוסס סכימה. אין גישה אחת מומלצת, ההמלצה תלויה בשלב בו נמצא המטופל ובמוקד של הטיפול, לדוגמא פגיעה עצמית או יחסים בין אישיים.
שלום אני בן 26. את חיי הבוגרים העברתי בנטייה "להרוס" לעצמי מצבי שמחה. זה מגיע מתוך חסימות רגשיות שבניתי לי מהעבר שלי כילד. תמיד הייתי מגדיר את עצמי כאדם קיצוני וחייתי עם זה יחסית לעכשיו בצורה נורמאלית,לא שמתי מספיק לב לתופעה הזאתי עד הזמן האחרון ...אני מוזיקאי ושחררתי את השיר הראשון שלי...והוא הצליח, מה שפתח לי דלת ענקית לעתיד ורוד,מה שקרה כתוצאה מזה...זה שנהיה לי המון מה להפסיד, היה התקף פאניקה וחרדה יומית שנמשכת כבר חודש כאשר כול יום אני "מדמיין" סיטואציות בהן הכול נהרס,הכול משתבש,והגרוע מכול קורה,מה שכמובן הורס לי את הימים ודן אותי לסחרחורות ולמעי רגיז הלכתי לרופאי עיניים,גסטרו,אף אוזן גרון ...לא נמצא כלום זה פסיכוסומאטי לחלוטין,תרגלתי את שיטת לינדן וזה עוזר מעט להתגבר על החרדה עצמה אך בכלל לא על החסימה הרגשית כמובן. בפועל אני במצב הכי טוב שהייתי בו מיימי ,יש לי את הזמן המקום והציוד לעשות את שאני רוצה,כלכלית אני לא דואג,יש לי חברה שעומדת לצידי ותומכת בי,יש לי חברים שתומכים,ומשפחה שתומכת גם כן,יש לי דירה חמודה,והעבודה הקשה שהשקעתי מתחילה להתגשם בצורת מחמאות ואופציות מעבר לים ובארץ. אני הבנתי שכילד ,בגלל חסכים מסויימים מהילדות שלי למדתי כנראה לצפות לרע על מנת לא להתאכזב,ובכך ש"שמרתי על עצמי" יצרתי חסימה רגשית שכאדם בוגר לא משרתת אותי יותר,ההפך. רוב הפסיכולוגים שפגשתי היו מהנהנים,צמודי שעון,שרק רושמים הרבה ,אומרים מעט,ומחייבים הרבה מאוד. פסיכיאטרים לדעתי הם מהירים עם היד על ההדק של הכדורים,מצב שאני שואף לא להגיע אליו. הייתי מעוניין לקבל המלצה על בעל מקצוע שיכול לעזור לי גם עם החרדות וגם עם החסימה הרגשית. תודה.
שלום לך, ניתן לטפל ביעילות במצבי החרדה שאתה מתאר. החסימה הרגשית דורשת ברור, ולאחר שיאובחן טיבה ומקורה - גם לה ניתן לתת מענה (אני משער שבעזרת טיפולים שונים באופיים, טיפול מבוסס מנטליזציה או טיפול היפנוטי - שמתאים אגב גם לטיפול בחרדה - שיכול לעזור ב"שחרור" הרגש האצור). הדבר יביא לתחושה של חיות וחופש יחסי לעומת מה שאתה חווה היום. לגבי המלצה - איננו נוהגים להמליץ כאן. תוכל לבקש שיפנו אלייך אישית למייל בהמלצות, למי שיש. בברכה ובהצלחה, אודי
אני מודה לך,אני מתכוון להצליח! כמו כן באמת אם למישהוא יש המלצה על מטפל טוב בתחום מוזמן לשלוח מייל ל: [email protected] תודה,בריאות ואושר לכם!
מבינה שאתה בכנס ומקווה שאתה נהנה וממצה כל רגע לטובה. מבקשת הפעם עצה בעניין הקשור לזה אני "קלה להכעסה" . נורא מהר ניצתת וכועסת במשך שעות על דברים של מה בכך ונורא לא נעים לי אח"כ על ה"אובר ריאקטינג" שלי ועל העכרת היחסים הרבה פעמים לתמיד (גם אם מתנצלת לאחר מכן). האם זה גנטי/בלתי ניתן לשינוי? או שיש לך איזשהו טיפ שיכול להקל עלי (ועל סביבתי...) את החיים?? תודה מראש.
הי ליהיא, טיפים אין לי לצערי. בדרך כלל "הידלקויות" כאלו מאפיינות "מחטפים" של המערכת הלימבית, שעוקפת כל הגיון. יש דרכים להתמודד עם זה. לרוב על ידי טיפול מבוסס מנטליזציה (מילה מסובכת, אך הרעיון הוא הגברת יכולת ההתבוננות על תהליכים נפשיים). רוב הטיפולים הדינמיים עושים שימוש כזה או אחר ברעיונות אלו, אולם יש גישות המיועדות להגברת יכולת הויסות טרם התפרצות זעם. אפשרות נוספת היא לראות בכל זעם תגובה לפגיעה. אם כך הדבר, יש, ואפשר, לעבוד על הפגיעות הזו. התשובה, אם כך, היא שזה ניתן פעמים רבות לשינוי... אודי