גישת המיינדפולנס

בחודשים האחרונים החלו לי בעיות במערכת העיכול. בהתחלה זה היה רק בלילות, בחילות וצרבות ללא הקאות. אחר כך זה המשיך גם למהלך היום שבמשך כל היום הייתה תחושה כללית רעה של הבטן לעיתים גם שלשולים בנוסף לתופעות שהיו לי של בחילות וצרבות. עשיתי בדיקת הליקובקטור והיא יצאה שלילית. בבדיקות דם שביצעתי היה רק המוגלובין נמוך ואנזימי כבד גבוהים יחסית..  אני סובלת 24 שעות ביממה ומפחדת להכניס אוכל לפה. אשמח להצעות לטיפול, בדיקות לעשות

שלום..רציתי לשאול לגבי אובססיות רק במחשבה ללא קומפלסיביות, האם לדעתך ברגע שאני לא דוחה את המחשבות ולא מתנגד אליהם, האם זה נקרא גם סוג של חשיפה ? הרבה פעמים במהלך היום ותוך כדי העיסוקים השונים מגיעות מחשבות אני משתדל לא להתנגד אליהם ולא לדחות אותם אלא ממשיך בעיסוקי כרגיל האם זה סוג של חשיפה?לפי הבנתי זה כמו מיינדפולנס אך השאלה אם זה נחשב חשיפה..כי אני לא פועל באופן אקטיבי אלא פשוט לא מתנגד למחשבות.

תודה על התשובה...אחת האובססיות הקשות שלי זה האוסידי זאת אומרת הצלחתי בצורה כזו או אחרת להצליח עם כל האובססיות ולנצח אותם,וגם אם תבוא אחת אחרת אם אצטרך אעשה לה אובססיה...אבל ישנה אובססיה אחת שאני לא יודע איך לטפל בה וזאת אובססיה על האוסידי עצמו..כל הזמן בראש שלי שאולי אני לא מספיק יודע איך לפתור את האוסידי , ואני בודק אפשרויות נוספות חוץ מחשיפה, אני בעיקר סובל מאובססיות טהורות..כמו כן הגוף שלי די רגיש להתכווצויות שנובעים ממצבי לחץ כאלה ואחרים וכמובן שהאוסידי עצמו גם מלחיץ...אני לא נבהל מההתכווצויות וכמובן שאני לא מתנגד אליהם אני נותן להם לעבור לבד...שאלתי מה עצתך ,איזה חשיפה אני יכול לעשות לאוסידי עצמו?

תודה רבה כמו שחשבתי שאני צריך ללמוד לקבל את ההפרעה... לגבי עניין החשיפה לא מובן לי משהו , האם וכאשר אני לא מתנגד לתחושות שעולות בי למשל יצאתי מהבית ואני מסופק אם נעלתי את הדלת ועולות בי תחושות של ספק ומחשבות טורדניות, כאשר אני לא מתנגד אליהם ,האם זה לא סוג של חשיפה ? כי הרי אני חשוף לאיום ואני לא מתנגד אליו, הרבה פעמים אישית אני רואה שזה עוזר לי כבר לאחר פעם אחת כזאת לפעמים זה לוקח כמה פעמיים, אבל מה שאני בא להגיד זה שאני לא נחשף באופן מכוון אלא אם וכאשר נתקלתי באיום אני לא מתנגד אליו ,לפי דעתי זה גם סוג של חשיפה, האם אני טועה?כי את אמרת שמחשבות שעולות בי במהלך היום ואני לא מתנגד אליהם זה שינוי גישה ולא חשיפה, אבל יש פה מימד של חשיפה גם, כמובן שאני יכול להיחשף עוד יותר אבל הרבה פעמיים אני רואה שזה מספיק לי .

אוקיי אני מסכים ומזדהה שאכן יש מחשבות שמצריכות היחשפות מכוונת...אבל האם תמיד באופן קבוע?הרי הרבה פעמים אני מצליח להעביר את המחשבות ללא חשיפה מכוונת,ומספיק להיתקל בגירוי המאיים מספר פעמים בודד ולא להתנגד לו וזה כבר לא מלחיץ אותי לפעמים הבאות.אז בעצם מה הכלל אלו אובססיות צריך להביא לחשיפה מכוונת ?מן הסתם רק אלו שממשיכות להציק ושלא עברו בחשיפה הספוטנית,האם אני טועה האם זה הגיוני שהאובססיות עברו מעצם החשיפה הספונטנית?כי לא יתכן שאתחיל לרשום את כל המחשבות שעברו עלי במהלך היום ואתחיל לעשות להם חשיפה כי אחרת אני לא אצא מזה.

שוב תודה על התשובה.. עלתה לי שאלה בנוגע להיחשפות פיזית, הרי כתבת שאסור להפסיק את ההיחשפות בזמן שהפחד עולה ולפי מה שאני מבין זה משום שלאחר מכן הפחד מאותו אובייקט יכול להתחזק. לפי זה עלתה לי שאלה, כאשר אדם עושה היחשפות פיזית למשל יש לו פחד קהל, והוא צריך להרצות בפני קהל גדול, והוא מחליט להיחשף ןלהרצות , כאשר הפחד עולה לו נניח שהוא מרשה לו לעלות ואז הוא עושה טקס מנטלי כי הוא כבר אינו יכול לסבול את הפחד( הוא שהוא חושב ואומר לעצמו תוך כדי הפחד מה יכול לקרות לו גם אם "יעשה פאדיחות( אגב האם בכלל זה נחשב טקס?) בכל אופן הרי ברגע זה הוא גרם לפחד להסתלק ולכאורה לפעם הבאה הפחד שלו מפני פחד קהל יהיה יותר חזק ,כי הוא עשה סוג של טקס, מה את חושבת לגבי זה ?האם היחשפות מסוג זה מזיקה ולא מועילה?

מעניין..אני שואל זאת מכיוון שאמרת לפני כן שאסור לעצור את הפחד תוך כדי ההיחשפות, האם הסיבה היא שבגלל שהוא יכול להתחזק אם אני מפסיק באמצע? אני שואל זאת מכיוון שחוץ מאוסידי שיש לי, אני סובל מהתכווצויות רבות באזור הגרון וכן הבטן,אמנם לאחר עבודה רבה שלי עם עצמי מתוך קבלת ההתכווצויות ולא להילחם איתם הם ירדו בצורה משמעותית, הנחת היסוד שלי להתכצוויות זה שיש איזה איזה גורם מסויים שהוא בעיקר לחץ וכו..שגורם לי לכך, לכן אמרתי ככל שאני אקבל אותם ככה אתרגל לאותו גורם וכך הפחד מאותו גורם יעבור כי אני לא מתנגד לו, ולאחר שאמרת שאסור להפסיד באמצע החשיפה לפחד, באה לי שאלה חזקה מה קורה עם אני אסיח את דעתי למשהו אחר תוך כדי שיש לי התכווצות חזקה באזור הגרון ,האם בגלל שהסחתי את דעתי ולא נשארתי עם הפחד ( הלחץ או סיבה אחרת שגורמת לי להתכווצות) האם בעצם אני יגרום להתכווצות פעם הבאה להיות יותר חזקה? מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי זה קצת שאלה מסובכת.

היי, אנחנו זוג בני 27 נשואים 6 שנים עם 2 ילדים קצת רקע.. כשהכרנו בעלי היה הכי טוב שלי, ממש מטורף. אפילו היינו עושים מספר פעמים ביום כמו שצריך. לא היה לילה בלי לעשות פעמיים באותו לילה.. מאז עבר זמן ומין הסתם עם השנים זה פוחת אבל עדיין תמיד היה למו ממש כיף והייתי מסופקת. לאחרונה פתאום התחילו להיות פקשושים.. גמירה נורא מהירה ברמת האחרי 2 דקות או לפעמים פחות גם אם זה יום אחרי יום לעיתים פתאום נופל לו וצריך להעמיד מחדש ותהליך (לפעמים זה קורה גם כמה פעמים באקט אחד ) וכשעומד אז עד שזה קורה הוא גומר גם מאוד מאןד מהר ולא מחכה על זה כדי שלא ייפול שוב אני מאוד מאוד פתוחה איתו ודיברנו בצורה של רוגע ללא שפיטה ושאלתי אפם זה אני או איך אני יכולה לעזור בנוגע לנפילה של האיבר הוא טוען שהוא בלחץ (היו לנו כבר כמה מקרים כאלה של לחץ ולקח לו המון המון זמן להשתחרר מזה ) הוא אפילו נלחץ להביא קונדום או איזה אפילו אסור לשניה לשנות תנוחה כי הוא בחרדה שאם הוא יוציא זה ייפול.. זה נהיה סיוט (מאמינה שבשבילו יותר) אבל ממש אני מרגישה לא מסופקת ובלי יכולת לשלוט על זה גם נורא פגועה. אני מנסה לא להראות לו ולתמוך בו ולהיות שם בשבילו ושיחות וסבלנות אבל אני מרגישה שקצת קצת נמאס לי.. האם יש משהו או איזן עזרה רפואית לזה? ראיתי שהוא כבר מחפש ויאגרה וכל מיני תרסיסים מוזרים באינטרנט וניכר שהמצב משפיע עליו. האם זה הכרחי?

היי רציתי לדעת מהי הדרך הכי טובה להתמודד עם עומס והצפה של רגשות שכבר לא יודעים מה לעשות ואין מוצא רק בורחים לאינטרנט ואז זה רק מחמיר.... אשמח לתשובה תודה רבה