התניה אופרנטית

הי טלי (: הבת שלי (ילדה ראשונה שחיכינו לה שנתיים וחצי) רגילה מאז שנולדה לישון עלינו, אחרי שנרדמת אנחנו מחכים 10-30 דקות שתכנס לשינה מעט עמוקה יותר ומניחים אותה במיטה. בחצי מהפעמים היא מתעוררת מיד, נעמדת ובוכה כדי שנרים אותה (ואנו מרימים ומרדימים שוב על הידיים) ובחצי מהפעמים היא עייפה מספיק כדי להמשיך לישון במיטה. בעבר ישנה רצוף 8 וגם 10 שעות. לפני כחודש וחצי (בסמוך לצמיחת שיניים) החלה לחזור ליקיצות בין פעם ל- 3 פעמים בלילה. ובנוסף, לא ישנה יותר מ 8 שעות במצטבר. לפני כחודש ניסינו "נוכחות הדרגתית" שהחלה עם "הרם-הורד" ואחרי כמה שעות נשברנו ושוב הרדמנו על הידיים. אני מרגישה שלא תמיד נוח לה לישון עלי כמו שהיה לה בגיל קטן יותר (עד 5-6 חודשים) כי אז הייתה מתכרבלת ונרדמת והיום, הרבה פעמים היא זזה ומתפתלת עד שנרדמת. חשבתי שאולי כדאי ללמד אותה לישון עצמאית. מצד שני אישי אומר שזה אילוף ומתסכל את התינוק ולא טבעי ושכדאי לזרום איתה. קשה לי מאוד רגשית לבצע תהליך שבו היא בוכה ולבסוף "לומדת" ומצד שני קשה גם להרדים אותה על הידיים, במיוחד עם היקיצות המרובות. שבחלקן לוקח לה הרבה זמן להרדם שוב (אפילו שעה וחצי אם זו יקיצה ב - 5 בבוקר). אגב, כשאני קמה אליה היא רוצה לינוק (לא משנה באיזו שעה) וכשאישי קם אליה הוא מצליח להרדים ללא האכלה. על איזו שיטה את ממליצה כדי להקנות לה את היכולת לישון לבד? והאם יש דרך לצמצם את הבכי שלה? תודה רבה!

תודה רבה על תשובתך (: יש לי כמה שאלות נוספות 1.אנחנו ננסה את השיטה של הדקה. האם זה יראה כמו "הרם הורד"? כשאנחנו מרימים אותה אז לכמה זמן? עד שנרגעת? וכאשר מורידים, האם לשבת על כסא רחוק ורק לדבר אליה? או שאפשר לשבת לידה וללטף ולנשק במשך הדקה? 2. כשאנחנו מעבירים אותה למיטה / שמים אותה שם אחרי טקס שינה - היא ישר נעמדת ובוכה בתחנונים עד שאנחנו מרימים אותה. שמעתי מחברות שאצלן בהתחלה התינוק עמד ואחרי שכבר התיש עצמו בבכי - התיישב ואז נשכב ונרדם (אחרי שעות רבות). האם באמת ההירדמות מגיעה מהתשה? לא מאיזו תחושת הסכמה / ביטחון / למידה להרגע לבד? 3. בעבר היא הייתה ישנה לילה רצוף משתיים בלילה עד 11:00 בבוקר, ללא יקיצות באמצע. וכשהייתה קמה בבוקר הייתה רגועה - ממלמלת קצת כדי לקרוא לנו. כיום היא מתעוררת לפחות פעמיים באמצע הלילה ובכל יקיצה (גם בבוקר) ישר מתחילה בבכי מתון כדי לקרוא לנו. מה יכולה להיות הסיבה לשינוי הזה? אגב, לפני כחודש הקדמנו את שעת השינה: מתחילים לנסות להרדים בסביבות 20:00. הרבה פעמים לא הולך ונותנים לה לרדת לריצפה לשחק (כי היא נאבקת ויורדת מעלינו) תודה רבה!

תודה רבה טלי! אנחנו ננסה את השיטה בעוד כמה ימים. המגמה שאנחנו צריכים לראות היא שלאט לאט היא בוכה פחות זמן, ומתחילה לשכב ולנסות להירדם בעצמה?

הי טלי, מה שלומך? ניסינו מעט את השיטה של הדקה ואכן הבכי פחת. אבל בסופו של דבר היה לנו קשה רגשית להתמיד. כי בכל זאת היה בכי. בשבוע האחרון קרה דבר חדש: כשניסיתי להרדים את הקטנטונת על הידיים זה לא היה לה נוח. היא התפתלה עלי ורצתה לרדת לריצפה. (אישי מרדים אותה בעמידה והיא כן נרדמת אבל אני בישיבה כי היא כבדה לי) באחת הפעמים שהתפתלה, הנחתי אותה במיטה, ובמקום לבכות היא נשארה שם ומאוד ניסתה לשכב ולהרגע. היא התגלגלה, הסתובבה, התהפכה, ישבה, נעמדה, נשכבה וחוזר חלילה. היה נראה שהיא ממש רוצה לישון אבל לא יודעת איך. כל תנוחה שהגיעה אליה, היא נשארה מספר שניות ואז זזה לתנוחה הבאה. נשארתי לצידה שעה וארבעים כדי לעודד את זה שהיא מנסה, אבל בסופו של דבר היא התייאשה ובכתה שארים אותה, אז הרדמתי על הידיים. הדבר קרה עוד כמה פעמים. כאשר היא מסתובבת במיטה כשעתיים ואז מתייאשת ואנו מרדימים על הידיים. מה את ממליצה לעשות בשלב הזה? הניסיונות הארוכים גורמים לה לערנות / עייפות יתר (היא נכנסת להיפר, מחפשת צעצועים, קמה, מושיטה יד לפנים שלי וכו') האם זה טוב לתת לה להמשיך ככה לילה שלם? הרי היא מפספסת את השינה תודה דה רבה מראש, ויום מקסים

תודה רבה על תגובתך (: אז באמת יכול להיות שאנו מפספסים את החלון. בד"כ אנחנו מתחילים להרדים אותה כשהיא מושכת באוזן / בשיער. אני פשוט לא מצליחה לזהות סימנים אחרים, חוץ מאולי ירידה קלה בפעילות. אנסה להקדים את שעת האוכל והשינה. אגב, עד כה בתחילת הלילה הרדמנו על הידיים ורק ביקיצות ניסינו קצת את הנוכחות (שיטת הדקה שהצעת מאוד עזרה להפחית את הבכי!) אז לדעתך כדאי להניח אותה במיטה בתחילת הלילה, אחרי טקס השינה? וכבר להתחיל את שיטת הדקה + נוכחות? ואם בכל זאת יקח לה המון זמן להרדם (אם נטעה לגבי סימני העייפות) אז לחכות גם אם היא מפספסת שינה? תודה רבה! (:

הי טלי (: מה שלומך? התינוקת שלנו כבר בת שנה... לפני כשלושה שבועות התחלנו הרדמה במיטה שלה. ביום הראשון ישבתי ליד המיטה והיא עמדה ובכתה כמעט שעה כשאני מדברת איתה, שרה ומלטפת. אחרי שהפסיקה לבכות התחילה להקשיב להסברים שלי, ולשירים. ניסתה הרבה פעמים לשכב ולהרדם, קמה, ושוב ניסתה. לסירוגין בכתה מעט והרגעתי - כל זה במשך שעתיים עד שהייתה ממש עייפה. שמה ראש על השמיכה ונרדמה. התעוררה אחרי 3 שעות ב7 בבוקר. בלילה השני כבר הכנסנו אותה למיטה בשעה מוקדמת 20:00. אחרי החתלה והאכלה (זה הטקס שינה שלנו) לקח לה שעה וחצי להירדם ופחות בכי. גם הפעם ניסתה הרבה לשים ראש, קמה וחוזר חלילה. כך עשינו במשך 3 שבועות. ההרדמה הכי קצרה הייתה תוך 50 דקות והכי ארוכה שעתיים. הבעיה היא: בחצי מהלילות היו לה יקיצות. ניגשנו והשכבנו אותה על הגב, ליטפנו את הבטן ועשינו קול ששש. בלילה הראשון כשהייתה יקיצה היא נרדמה תוך 5 דקות בשיטה הזו, בשני (כעבטר כמה לילות) לא נרדמה והנקתי אותה (כי עברו 5 שעות מההאכלה) וכשהנחתי במיטה אחרי ההנקה היא נרדמה מיד. בלילה אחר שוב הנקתי והיא לא נרדמה מיד, אז עשיתי את השיטה של תחילת הלילה ולקח לה שעה. וכך נוצר מצב שאנו לא יודעים איך להרדים ביקיצות. מתי להאכיל ומתי להתעקש על שיטת ההרדמה של תחילת הלילה. בנוסף, נראה שבלבלנו אותה כי בימים האחרונים בתחילת הלילה היא כבר לא מנסה לשים ראש אלה עומדת ובוכה ממש במחאה עד שאנו משכיבים, מלטפים בבטן ועושים ששש (כאילו שכחה איך לשים ראש) היום טפחתי לה על אזור הכרית והיא שמה בעצמה את הראש אבל כן ליטפתי ועשיתי ששש ואני מרגישה שזה מבלבל ועושה לה רגרסיה. מה את ממליצה לעשות? איך להרדים בתחילת הלילה ובעיקר ביקיצות? תודה רבה מראש! סיון

השיטה שהיינו רוצים היא נוכחות הדרגתית. ללמד אותה לשים ראש לבד, בנוכחותנו ולאט לאט להתרחק. השיטה "המשנית" של השכבה על הגב וליטוף היא ברירת מחדל כאשר היא בוכה הרבה או לא מצליחה להרדם מעל שעה וחצי. האם כדאי לחכות מעל שעה וחצי ולתת לה לבכות עד שתלמד לשים ראש לבד (ולא לעזור לה?) או שניתן לעזור לה בהתחלה ואח"כ "להכחיד" את ההתניה בזה שהשלב הבא יהיה בלי עזרה. שאלה נוספת - אם נהיה ממש עקביים אז לאחר כמה שבועות נראה שיפור ולמידה? כי כיום אין שיפור בזמנים / ביקיצות. תודה רבה

הי טלי (: תודה רבה על העצות שנתת! היו כמה ימים שהרגשתי שככל שאנחנו עקביים היא פחות מתנגדת. משתדלים לעשות כמעט אותו דבר בכל יום (אנחנו מרדימים אותה יום אחד אני ויום אחד אישי) בתחילת השבוע יצאתי עם חברה ואישי השכיב אותה לישון כשלא הייתי בבית (ולא אמרתי לה לילה טוב עם חיבוקים ונשיקות כמו שבד"כ כשהוא מרדים). ברגע ששמעה שנכנסתי בדלת, התחילה בכי היסטרי (לא כפי שהיה בד"כ - בכי שאומר שקשה לה לישון אלה כמו התעקשות שאני אבוא. אחרי כ 15 דקות הגעתי להרגיע אותה והרדמתי אותה בעצמי, מאז גם אתמול והיום - אותו בכי עד שאני באה להחליף את אישי. והיום היא גם לא נרגעה עד שלא הנקתי אותה ונרדמה בהנקה (שזה כבר מזמן לא קרה). השאלה היא: האם לדעתך זה שלב מסוים שהיא צריכה אותי ספציפית ולא רוצה שאבא ירדים אותה, או שבגלל שבלילה הראשון שזה קרה - התחלפנו ובלבלנו אותה, אז עכשיו היא למדה שאם היא תבכה מספיק אז נתחלף?

שלום, תלמיד כיתה ו עם קושי בקריאה שמתגבר אליו. תלמיד טוב. חסר מוטיבציה ללמידה. רואה בכך קושי והכרח בלבד. איך לעזור לו לתגבר מוטיבציה?

הי אודי, זקוקה לעזרתך... הוא שב וחוזר על הפסקה וסיום. נראה שנדבק ביאוש שלי. אמר שאם אי אפשר לטפל בחלקים אין טעם וחבל על הזמן והמשאבים. כשהפגישות מתמקדות בתמיכה ביום יום בקשיים ובכאבים שלי נראה שהוא סתם משתעמם. אני אמנם במצב מתפקד אבל הימים שלי מסויטים מלאים בפגיעות מסוגים שונים ודכאון קשה שגם בו לא ניתן לטפל לטענתו מפני שהחלקים הם אלה שמייצרים אותו. הכל מדובר איתו ועדין רבים סימני השאלה והתהיות. אני מרגישה שהוא חותך את החוט האחרון שנשאר בעצם ההתמדה שלי להגיע לכל הפגישות תמיד בזמן להיאחז בטיפול ולא לוותר. מרגישה שמבחינתו אם לא אגיע בשבוע הבא תהיה הקלה. אני לא מבינה איך אפשר כך אחרי יותר משש שנים של דרך לא פשוטה. שהוויתור שלו אמור לחזק את הוויתור שלי. אין תקנה. אם את רוצה לבוא ולשתוק ולקרוע טישו את יכולה בשבילי זו עבודה קלה. וזה לא מה שקורה כל הזמן. אני מדברת מספרת לפעמים אני גם עוברת למצבי תודעה אחרים. רק שם זה מתאפשר אין להם מקום אחר. שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה אבל גם לא רוצה להרגיש לא רצויה. אני פוחדת כי אני מרגישה מאוד שברירית ולא מוכנה לשינוי. מקווה שהצלחתי להסביר אודי ושתוכל לשתף בתובנות שלך. תודה שירה

שירה יקרה כמה קשה התהליך!! כמה קשה!!! יש מעט מטפלים שיודעים ויכולים להכיל אותנו!! זה לא אשמתינו שאנחנו במצב שלנו. אם המטפל שלך לא מסוגל לעזור, כמה שזה קשה אחרי 6 שנות טיפול ווהתמדה שלך, יש מטפלים שכן יכולים לעזור.. כאן יחד איתך. מאמינה בך. שולחת לך מלא חיזוקים חיוביים. ינשופים

הי שירה יקרה... נשמע לא פשוט הסיום והחוסר ודאות והמחשבות.. נראה לי שכל השאלות והמחשבות שלך צריכות לקבל מענה מולו, כדי שלפחות תבינו אחד את השניה וביחד. איתך, חנה

הי שירה, אמנם פנית לאודי, אך אנחנו קבוצה ואני קוראת את הטקסט הנפלא שלך וחושבת: להדפיס ולהראות למטפל. מתוך דברייך נשמע לי שהמטפל מדהים והוא לא בקטע של ויתור, אלא מנסה להילחם עליך ברצינות. אבל התנאי הוא שתהיי שותפה, כנראה. שש שנים של דרך - הייתה דרך. 'שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה' - כמה מופלא, יקירתי. תצטרפי אליו. למטפל. הם לא טפשים החבר'ה האלה שעובדים עם הנפשות שלנו. הם מאד מאד לא. וגם מאד אחראים. אולי הוא מנסה להזמין אותך להתבונן גם מגובה ורחוק ולא רק ממש מבפנים. שלך, סוריקטה

אמנם פניתי לאודי אבל כולן מוזמנות בהחלט. אני חושבת שאמרתי את כל זה בפגישה, לכן כתבתי שהכל מדובר בטיפול. את התנאים לטיפול אני כנראה לא מצליחה לקיים כי הכל מנותק, אני לא בוכה בפגישות, שש שנים וכמה דמעות תועות. תודה על המילים הרגישות והחשובות שלך, מנסה לחשוב מהזווית שאת מציעה.. בהתבוננות מבחוץ. שלך שירה

תודה רבה ינשוף יקרה על הרגישות והמילים המחזקות.

תודה חנה יקרה, מנסים להבין ביחד ועדין נראה שכל אחד בעמדתו.

הי שירה, את יודעת, מכירה את עצמי מימים קודמים של שיחות. היו שתיקות זעף. בטישיו אמנם לא ממש נגעתי - עוד פאק, לא משנה, בכל אופן, אם מסתכלים קצת מבחוץ על חדר טיפולים שבו מטפל ומטופל שותקים עם הקטע של הטישיו, אלמלא היה זה טראגי כל כך באותן נסיבות, אפשר להתבונן על זה באופן הומוריסטי מצחיק. הייתי אומרת אותו דבר עליי. זה מעניין. סוריקטה

האם יש דרך לשכנע את הילד לשים את הרטיה כשברור שבשעות שיש לו את הרטיה הוא כמעט לא רואה?