אופידיופוביה

אודי, ברוכים השבים. יש לי שאלה: האם יש מטופלים שנוטים להיות "קשים" יותר? תובעניים יותר? האם יש סוגים שונים של אנשים או הפרעות או פגיעות אשר דורשים יותר מעורבות ו"החזקה" מצד המטפל? אני מניחה שטיפול בהפרעות אכילה או פוסט טראומה מורכבת נוטה להיות מאוד "דורשני" עבור המטפל. האם כאשר פסיכולוג לוקח על עצמו מטופל כזה הוא מודע לכך ולוקח בחשבון שהוא יהיה חייב להיות זמין יותר, נגיש יותר, נוכח יותר???? הרי יש הבדל בטיפול באדם עם חרדה חברתית או פוביה מנחשים לבין טיפול בבחורה חולה באנורקסיה. אודי, מה דעתך? נטע.

שלום! אני סובלת מפחד ממחלות, היום אני בת 37 ואימא ל-3 ילדים מדהימים . כל כאב , דקירה בגוף מיד מביאה אותי לחשוב על הגרוע ביותר(רק אצלי - כאשר מדובר במישהו אחר אני חושבת מאוד רציונלית ואפילו אומרים שאני רגועה מדי). זה התחילת מזמן , בהתחלה חתך הייתי ממתינה 20 יום כדאי לראות שאין לי טטנוס,לא הייתי הולכת לים כדי שלא יהיה לי סרטן עור, אחרי זה היה פחד מנחשים , אולי הקיש אותי נחש ולא שמתי לב והייתי בודקת את הגוף שלי ,פעם שה שטיפת יידיים יחד עם זאת הייתי חיה עם זה בשלום וזה לא ממש הפריע לי לתפקד למעט מספר פעמים כאשר הייתה לי הרגשה של גוש בגרון וללא טיפול תרופתי עבר לאחר מספר חודשים . היו תקופות רגועות ובתקופות של לחץ זה היה מחמיר. מעניין שכל פעם זה משהו אחר , פעם דופק, פעם לחץ דם(יש לי תסמונת חלוק הלבן שבזמן הדידה אני ישר מקלת התקף חרדה וערכים מאוד גובהים 160-170/100 ולאחר ואבן זה 125/75 , פעם מחשבה על סרטן , איידס,סכרת,התקף לב , אירוע מוחי עוד מחלות שפעם שמעתי עליהם , ברגע שאני נרגעת ממשהו אחד מתחיל משהו אחר. במרפאה שלי כבר כולם מכירים אותי ולא מוכנים לעשות בדיקות מיותרות וישר אומרים הכל תקין אצלך , התחלתי טיפול בציפרלקס והמלצה לטיפול התנהגותי קוגנטיבי. האם זה טיפול מתאים לבעיה? תודה

שלום! אני סובלת מפחד ממחלות, היום אני בת 37 ואימא ל-3 ילדים מדהימים . כל כאב , דקירה בגוף מיד מביאה אותי לחשוב על הגרוע ביותר(רק אצלי - כאשר מדובר במישהו אחר אני חושבת מאוד רציונלית ואפילו אומרים שאני רגועה מדי). זה התחילת מזמן , בהתחלה חתך הייתי ממתינה 20 יום כדאי לראות שאין לי טטנוס,לא הייתי הולכת לים כדי שלא יהיה לי סרטן עור, אחרי זה היה פחד מנחשים , אולי הקיש אותי נחש ולא שמתי לב והייתי בודקת את הגוף שלי ,פעם שה שטיפת יידיים יחד עם זאת הייתי חיה עם זה בשלום וזה לא ממש הפריע לי לתפקד למעט מספר פעמים כאשר הייתה לי הרגשה של גוש בגרון וללא טיפול תרופתי עבר לאחר מספר חודשים . היו תקופות רגועות ובתקופות של לחץ זה היה מחמיר. מעניין שכל פעם זה משהו אחר , פעם דופק, פעם לחץ דם(יש לי תסמונת חלוק הלבן שבזמן הדידה אני ישר מקלת התקף חרדה וערכים מאוד גובהים 160-170/100 ולאחר ואבן זה 125/75 , פעם מחשבה על סרטן , איידס,סכרת,התקף לב , אירוע מוחי עוד מחלות שפעם שמעתי עליהם , ברגע שאני נרגעת ממשהו אחד מתחיל משהו אחר. במרפאה שלי כבר כולם מכירים אותי ולא מוכנים לעשות בדיקות מיותרות וישר אומרים הכל תקין אצלך , התחלתי טיפול בציפרלקס והמלצה לטיפול התנהגותי קוגנטיבי. האם זה טיפול מתאים לבעיה? תודה

שלום, לפני מס' ימים היה נחש בדירתי, מה שכמובן הוביל לבהלה מאוד גדולה אצלי. אני מתגוררת בדירת סטודנטים בדרום והמראות של זוחלים וחרקים למיניהם מאוד נפוצים אצלנו, למעשה החרדה מנחש הייתה בין הדברים היחידים שממש חששתי מהם (הגבתי ברגישות לקולות חשודים ובוקר אחד התעוררתי בגלל זה מוקדם ולא הצלחתי לחזור לישון). כשראיתי את הנחש הגבתי בצורה מאוד לא רציונלית- רעד בכל הגוף, בכי שלא נפסק, נשימה לא סדורה ובאופן כללי אי רוגע ושקט שלא הצלחתי להרגיע אותו, עד לאחר כחצי שעה- כשהוציאו את הנחש מביתי. לאחר שגירשו אותו, חזרתי לדירה וניסיתי לחזור ללמידה, מה שכמובן לא הצליח. באותו הלילה נשארתי בדירתי והתקשיתי להירדם, למרות שהייתי מאוד עייפה. האמת שלא ניסיתי יותר מידי, כי ברגע שעצמתי את עיניי ראיתי את התמונה החוזרת של הנחש מול עיניי. בגלל המאורע הזה אני חזרתי לבית הוריי, וגם כאן אני לא מצליחה להירגע. אני מרגישה שאני במצב של רגישות קצה, נבהלת בקלות ( מה גם שמאז ומתמיד הייתה לי נטייה להיות קצת היסטרית). היום בלילה אני מעבירה לילה לבן נוסף. כשאני מנסה להירדם, הסיטואציה עולה מולי ואני שוב בוכה ומתמלאת חרדה. אני חוששת שהמאורע הזה, ודרך ההתמודדות שלי איתו יפגעו בתפקוד היום- יומי שלי ואני מרגישה שפוביה שהייתה שולית הפכה כעת למשהו שממש השתלט על חיי. מה את ממליצה במקרה זה? האם להמתין מס' ימים שתעבור החרדה? או האם כדאי לפנות כבר לייעוץ מקצועי?