אנשי החינוך שמלמדים את ילדינו מבלים איתם שעות רבות, ולמעשה...
המומחים אמנם הוציאו טבלה המפרטת את שעות השינה להן זקוקים...
הורות בעידן הטכנולוגי כרוכה באתגרים רבים. כיצד ניתן לבסס...
ביבליותרפיה היא אחת משיטות הטיפול באמנות, העושה שימוש...
שלום בני בן 4 פלוס. גמול מפיפי וחיתול כשנה. גן טרום טרום טרום חובה. התחלתי גמילה ללא החיתול.שבוע. סירב לשבת באסלה ועשה בתחתונים ובריצפה. לא צלח החזרתי חיתול. כל זה לפניי חודשיים. התחלתי השבוע, עודדתי וכו וכו עשה בתחתונים קצת והרמתי אותו לאסלה, פחד, כעס , רצה חיבוק. הצליח 4 פעמים לעשות באסלה רק עם חיבוק שלי . בגן קראו לי היום, אתמול, שלשום עשה קצת קקי בתחתונים ולא מוכן לעשות באסלה. בפעם ה1 הגעתי, ניקיתי אותו ועשה מעט באסלה. היום עשה במכנסיים, ילד זיהה צחק - גן רב גילאי. הגענו הביתה עשה בתחתונים וכעס עליי והרביץ לי כשאמרתי לו בו נעשה בשירותים. מה עושה? שולחת לגן? משאירה בבית? מחזור שני יהיה גן חדש, ילדים חדשים, וגם חבריםמהגן. חוששת כיהמקום זר לו ולא יעשה. איך עוזרת לו כן רגשי כנראה? פחד חרדה אמא אני מפחד
הי אודי, בנך בן 4 ואני מבינה שהוא גמול מפיפי אבל קקי הוא מסרב לעשות באסלה ומבקש להתפנות בחיתול. אם הבנתי נכון, אז לא נראה שיש כאן פחד מהאסלה שהרי פיפי הוא עושה בשירותים בלי בעיה. בנוסף, ילד שיכול להתאפק עד ששמים לו חיתול ואז להתפנות, הוא למעשה שולט בסוגרים ויכול להחליט איפה ומתי לעשות קקי. כלומר הוא יכול לבחור אם לעשות בחיתול או באסלה. אצל ילדים רבים חוסר שיתוף הפעולה עם הקקי הוא דרך ביטוי, זה שפה. ברוב המקרים בהם ילדים בגיל 4 נמצאים בתהליך גמילה ארוך ומתיש, ניתן לראות שיש עוד מקומות בהם הילד מתקשה לשתף פעולה – עקשנות רבה, בכיינות, קושי להתגמש ולזרום, משא ומתן על כל דבר, ילד שרוצה שהכל יהיה בדרכו, והוא מתוסכל כאשר דברים אינם קורים כפי שהוא רוצה, קשיים בשינה, בררנות באכילה ועוד. אם את מזהה אצל בנך חלק מהמאפיינים הנ"ל אז הקקי הוא חלק מתמונה רחבה יותר. המפתח לשינוי הוא להבין את ההתנהגות (למה הוא לא מוכן לעשות בשירותים) ולתרגם אותה לצורך הרחב יותר שהיא מבטאת. כאשר הילד יקבל מענה לצורך הרחב, זה ישליך באופן אוטומטי גם לגבי שיתוף הפעולה עם הקקי. מכיוון שאתם כבר מעל שנה בתהליך, וכל מה שניסיתם לא יצר התקדמות משמעותית, אני ממליצה לפנות לייעוץ. במקרים כאלה אין פתרון קסם שניתן לתת בעזרת עצה קצרה בפורום. זה דורש בירור יותר רחב - להבין יותר את האופי של הבן שלכם, ולבדוק אם התגובות שלכם (ההורים) מקדמות או מעכבות את תהליך הגמילה שלו ועוד... בהתאם לכך אוכל לתת לכם הדרכה רלוונטית, מעמיקה, ומותאמת אישית. חשוב לעזור לילד להתקדם ולהיות מותאם לכל בני גילו ולשלב ההתפתחותי שלו, כדי שלא ילעגו לו, כדי שתחושת הערך שלו לא תפגע, וכדי שלא תצטרכי להגיע לגן לנקות אותו. בברכה, איילת אפשטיין – מנחת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה מחיתולים. 052-8575311
היי תודה על המענה אנחנו בתהליך קצר עם הקקי. השבוע וחצי הללו הפכו לגמילה משמעותית. אין חיתול יש תחתון ובורח בתחתון וגם בוחר בתחתון אך עשה בשבוע זה 4 פעמים באסלה עם חיבוק שלי. ילד מאד זורם וחכם ,יכול להיות שהעיניין טמון במעברים בין אמא לאבא? שינויים? גיליתי כי האבא שם לו חיתול לפיפי בלילה כשישן אצלו פעם ב14 יום ואולי זה בלבל אותו? ביקשתי מהאב שיהיה בקו ישר איתי. אם עשה באסלה ורצה חיבוק ואתמול בתחתונים אז מדוע זה ככה? חשבתי כשיראה שעשה ימשיך את אומר מפחד
הי אודי, ילדים נגמלים בו זמנית מפיפי ומקקי. לפעמים הם לא מצליחים להתקדם ולעשות בשירותים אחד מהם. לכן, למעשה, תהליך הגמילה של הבן שלך התחיל לפני שנה (לא לפני שבוע וחצי), והוא הצליח עם הפיפי וקצת נתקע עם הקקי. אני מבינה שאתם ההורים גרושים וזה מוסיף עוד מורכבות וקושי. כדי לתת לכם הדרכה רלוונטית שבאמת תעזור אני ממליצה על הדרכת הורים פרטנית. אתם מוזמנים להיות בקשר. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311
היי, התחלנו לגמול את הבן שלי לפני 4 חודשים כשהוא התחיל להגיד לנו מיוזמתו שיש לו פיפי וקקי. היו הרבה פספסוסים בשבועיים הראשונים אבל זה התחיל להסתדר לאט לאט וכמות הפספוסים ירדה. בהתחלה גם היה עושה קקי בתחתונים אבל זה הסתדר מעצמו לאחר כמה שבועות. בלילות- היה 3 שבועות עם חיתול והתעורר יבש אז הורדתי לו. יש פספוסים פה ושם אבל לא משהו נורא או קבוע. כשחזר לגן אחרי חופשת הקיץ כמעט ולא פספס שם פיפי, הגננת אמרה שהוא אומר שיש לו והולך לעשות. בבית היה מפספס הרבה יותר בין 3-5 פעמים עד שהלך לישון. התחלנו לקחת אותו מיוזמתנו (עכשיו אני יודעת שזו טעות ענקית) ז"א לתת לו יד ולהגיד לו "בוא נלך לעדשת עכשיו פיפי כדי שלא יברח בתחתונים" והדגשנו את זה שעכשיו הוא ילד גדול שעושה בשירותים ולא בחיתול כמו תינוקות. היה גם הרבה עניין סביב "פרס פיפי" מה שלאחרונה הופסק כי זה פשוט איבד מהעניין והרגשתי באיזשהו שלב שאני כאילו מענישה אותו אם הוא מפספס ולא מקבל פרס ונוצר מצב לא נעים . המצב כיום הוא שבגן- בדרך כלל הוא מפספס פעם 1, לפעמים פעמיים אבל זה קורה אולי אחת לשבוע ויש גם ימים שלא מפספס בכלל אבל זה גם קורה בערך אחת לשבוע. בבית מפספס כמעט באופן קבוע 1-2 פעמים. מידי פעם אומר שיש לו פיפי אבל לא קורה הרבה, יותר מיוזמתנו. בשבוע האחרון התחלנו לשחרר וחוץ מלהזכיר לו כל חצי שעה, שעה אנחנו לא עושים כלום, למעט אם הולכים לג'ימבורי ששם קשה לו לעצור את הפעילות אבל זה בכיף ובהתלהבות כזו. בלילות היה מתעורר פעמיים ואפילו 3 פעמים בגלל מה שאנחנו חשבנו שזה פיפי (הוא לא אומר בלילה, הוא בוכה ומותח את הרגליים, ככה אני יודעת שזה פיפי). בלילה הוא מסכים לבוא לפיפי רק איתי, עם בעלי לא, וכשאני לוקחת אותו אז צריך לדבר איתו כמה שניות כדי לשכנע/להבין אם באמת יש לו פיפי ורק אם הוא מושיט לי יד שארים אותו אני לוקחת אותו, אף פעם לא בכוח והוא חוזר לישון. מאז ששחררתי את עניין הפרסים והנחנו לו, הוא אומר קצת יותר מהרגיל כשיש לו פיפי ובלילה הוא מתעורר פעם אחת לפיפי.
הי ליאת, את מתארת תהליך גמילה נורמטיבי, שהתחיל טוב, ביוזמת הילד, אשר לאט לאט למד לשלוט בגוף שלו והשתפר - הפספוסים פחתו, עם קקי הוא בשליטה, ואפילו בלילה הוא היה יבש יותר ויותר. אבל, אחרי זמן מה, משהו בהתקדמות שלו נעצר, ואפילו יש נסיגה ופחות שיתוף פעולה. פעמים רבות, ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, והם מזכירים לו, מנדנדים לו,לוקחים אותו לשירותים כל חצי שעה, מדברים איתו שוב ושוב על הצרכים, וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו. היוזמה והשליטה הגבוהה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. נוצר המון לחץ סביב הגמילה. מה שצריך לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. אין צורך להזכיר לו כל חצי שעה, אלא מאפשרים לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום... זהו תהליך שלוקח זמן, ובמהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. חשוב לאמץ גישה אופטימית ולהעביר לילד מסר של אמון ביכולתו להשלים את המשימה ההתפתחותית שלו. אם בעוד כמה שבועות אתם לא רואים התקדמות משמעותית, חבל שאתם והילד תמשיכו לסבול. אתם מוזמנים להיות איתי בקשר ואשמח להדריך אתכם כיצד לעזור לו לצאת מהרגרסיה. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311
שלום רב, כשיש המלצה להדרכת הורים למה הכוונה, הדרכת הורים מיוחדת שמתמחה בהפרעת קשב? אם כן היכן ניתן למצוא הדרכה כזאת, קופח? (מכבי אזור מרכז)? האם בהדרכה זו עוזרים לנו גם בבעיות התנהגות? ועוד שאלה בסיטואציות של ילד בכיתה ב כשהוא מקבל דף עבודה או קטע לקרא ואין לו שום בעיה של למודים , הוא נכנס ללחץ ומסרב לעשות או לקרא אומר שזה קשה ושזה הרבה, האם זה אחד הסימפטומים של הפרעת קשב? (חשוב לציין שאנו לא מוותרים ולאחר מאבקים כעסים ואיומים והוא עושה את העבודה ומצליח ללא קושי לימודי)
יעל שלום, הדרכת הורים הינה הדרכה להורים כיצד להתמודד עם הקשיים שגורמת הפרעת הקשב והרכוז של בנם או בתם. בהחלט מומלץ שתהיה זו הדרכת הורים באוריינטציה של הפרעת קשב ורכוז. הפרעת קשב ורכוז פוגעת בתפקוד בשטחים שונים של החיים, כמו גם התנהגות. הדרכת הורים אמורה להתייחס למכלול הבעיות שגורמת הפרעת הקשב והרכוז. בקופות החולים, הדרכת הורים ניתנת בד"כ ע"י פסיכולוגים, באופן פרטני או קבוצתי. אפשר לפנות למוקד של הקופה ולברר. באופן ספציפי באזור המרכז, חברי מכבי יכולים לפנות למרפאה לטפול בהפרעות קשב ורכוז בהרצליה, למרפאה הפסיכיאטרית לילדים בנוער בנתניה, או לפסיכולוגית אסתר גולדברג (טלפונים בומוקד מכבי). אפשר גם לפנות להדרכת הורים במרפאות בי"ח שניידר - לכל חברי קופות החולים, ולא מסובסד. לשאלתך השניה. הפרעת קשב ורכוז מאובחנת כאשר הילד עומד במספר קריטריונים. תסמין אחד אינו מאבחן הפרעת קשב ורכוז. התאור שנתת עלול להתאים להפרעת קשב ורכוז, אך יכולות להיות סיבות רבות ושונות להתנהגותו זו של הילד. לפני שרצים לאבחון, אני ממליץ להוועץ במורה המחנכת וברופא הילדים. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.
שלום בת שנה ושמונה. מזהה שיש לה צורך ללכת לשירותים ולפעמים גם אומרת למבוגר שהיא צריכה ומגיעה ומתיישבת על האסלה( עם הישבנון) מרצונה. העניין הוא שברגע שהיא מתיישבת על הישבנון היא נמנעת מלשחרר וממהרת לרדת ממנו. או שלפעמים משחררת כמה טיפות ומפסיקה. איך ניתן לעזור לה להתקדם בתהליך הגמילה?
הי חן, איזה יופי שהקטנטונת שלך מגלה עניין לקראת גמילה. עם זאת היא מאוד צעירה וכשניגשים לנושא גמילה מטיטולים יש לבדוק את הבשלות של הפעוט. ישנם פעוטות מעטים שנגמלים בגיל צעיר, אך רובם בשלים בסביבות גיל שנתיים ומעלה. כאשר מתחילים מוקדם מדי התהליך יכול להיות ממושך ומתסכל. ולכן על פי הגישות המקובלות כיום חשוב לוודא שהילד בשל לגמילה כי כך גם החוויה בדרך כלל קלה ומוצלחת יותר (הן לילד והן להורים). מכיוון שכך, אני מציעה לך לאפשר לבתך להתקדם בקצב שלה, בלי להאיץ בה, ובמקביל לבדוק שקיימים מספיק סימני בשלות, ואז אפשר יהיה להוריד חיתול ולעבור לעשות בשירותים. סימני בשלות עיקריים שיעזרו לך להבין אם היא מוכנה: 1. מראה סימנים ברורים כשהיא עושה פיפי או קקי בחיתול – למשל היא עוצרת את הפעילות שלה או מתרחקת בזמן עשיית הצרכים, לפעמים מודיעה "פיפי/קקי" כשהיא מתחילה לעשות (אם היא מודיעה לפני שהיא עושה היא כנראה מוכנה לגמילה). 2. היא מסוגלת לדחות סיפוק ולחכות. למשל, כשאתם עסוקים בדבר מה והיא מבקשת משהו וצ ריכה להמתין שתסיימו. 3. היא מסוגלת להתמודד עם פעילות מורכבת ולא חוששת מכישלון. למשל, תמשיך לנסות לבנות מגדל גם אם לא הצליחה, ולא תוותר בכל פעם. 4. מוכנה להתנסות בדברים חדשים ולא "נמנעת סדרתית". 5. מפגינה רצון להיות עצמאית ולעשות דברים לבד לא רק בעניין הצרכים (למשל, להתלבש בעצמה, לאכול ועוד). 6. יכולה להוריד את המכנסיים וללבוש אותם בחזרה. 7. מתעניינת באנשים אחרים שהולכים לשירותים – בהתחלה זה עלול להיות מוזר בעינכם, אף כי זו היא התעניינות טבעית. 8. מתחילה להתאפק, והחיתולים שלה יבשים למשך שעתיים – בניגוד לתינוקות צעירים ותינוקות רכים, שהשלפוחית שלהם מתרוקנת אוטומטית. 9. מראה שאינה אוהבת ללבוש חיתול, ולפעמים מנסה להוריד אותו כשהוא רטוב או מלוכלך. 10. יודעת לדבר מספיק טוב על מנת לבקש ולבטא את הצורך שלה ללכת להתפנות. לא כל הסימנים חייבים להתקיים, אך ככל שיותר מהם קיימים תוכלו לדעת שהיא מתקדמת בכיוון הנכון, ותוכלו לדעת שהגיע הזמן להתחיל ושיש סיכוי שהתהליך יעבור בצורה טובה. אנא סמני שקראת את תשובתי. שנה טובה, איילת אפשטיין - יעוץ גמילה ושינה הדרכת הורים | ייעוץ זוגי | פסיכותרפיה 052-8575311
תודה רבה לך על המענה המפורט אכן רוב סימני הבשלות קיימים אצלה. אני מתלבטת איך להגיב כאשר היא מגלה יוזמה לשבת בשירותים ( אומרת יש לי והולכת לבד) אך ממהרת לקום ואומרת פתאום "אין" האם לעודד אותה להמשיך לשבת או לזרום איתה שאין ולצאת מהשירותים? למרות שברור לי שהיא מתאפקת ויש לה. והיא פשוט מפחדת לשחרר בשירותים. אצין שהיא כרגע עם טיטול לאורך היום ורק בחלק מהיום היא בלי. להמשיך כך?
הי חן, אולי כדאי לנסות סיר. הוא יותר קטן ויכול להיות שיהיה לה יותר נעים מהאסלה. אפשר לעודד אותה לשבת עוד קצת, אבל אם היא מתנגדת אז להניח לה לקום ולא להתעקש יותר מדי. כרגע נראה לי שתמשיכו עם האינטואיציות שלכם, עם חיתול רוב הזמן ואימונים בבית בלי חיתול כל יום. בהמשך, תגדילו את טווח הזמן שהיא עם תחתונים. שנה טובה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ושינה. הדרכת הורים, יעוץ זוגי, פסיכותרפיה. 052-8575311