פסיכותרפיה פסיכואנליטית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
פסיכותרפיה פסיכואנליטית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
אודי מה הקטע להכניס אנשים לתהליך שמשחזר להם את העבר הלא מודע במסגרת הקשר הטיפולי ואז הם נעשים מודעים לאחר שחווים את העבר בהווה באופן טראומטי ומבינים שזה לא הולם לכאן ועכשיו, אוקי...מה אז? מה המטפל מציע מנקודה זו והלאה? סתם מותירים באויר את הבן אדם אחרי שכל תפיסת חייו השתנתה לפתע לאחר רכישת המודעות? האם תפקידו של המטפל הפסיכואנליטי הסתיים בזה?
מכייון שמטופלת באנליזה זה בסדר לענות? ההבדל הוא לא בהבנה מימה, אלא בחוויה הפעם הזאת אני לא לבד! יש איתי מטפל שמכיל מקשיב ואוסף, אז ההתפרקות מקבלת מימד אחר ואז מהמקום הזה יש סיכוי לחוויה שלווה יותר אני למשל מרגישה שבכל מה שקשור לזוגיות וקשר זוגי אני בת 16, אולי 18... מהמקום הזה שאני מתנסה, ומביאה את החוויה ומעבדת אותה, מכאן אפשר לגדול.... צריך להתנסות ולחוות מכך צומחים... בהצלחה בטיפול החדש! אשמח לשמוע חוויות מהטיפול הגופני, זה מעניין אותי מאוד הילה
החוויה שלי הייתה ששחזרתי את טראומת הנטישה והייתי שם לגמרי לבד!!!!! רציתי שהיא תראה לי יחס בין הפגישות. פשוט שתענה לי. שתראה שהיא שם. היא לא ענתה וזה הרגיש כאילו רהטראומה מוחלטת. והיא ניסתה לנזוף בי לבוא לפגישות בחוסר סבלנות ואני הרגשתי נרדפת בידי אובייקט רע שרק מוכן לראות אותי ולהתייחס בכסף וסד של זמן וזה הרגיש כזאת דחייה נוראית בשבילי . הייתי באה לפגישות אם היא הייתה בין הפגישות עוזרת לי לחוש מוחזקת ומובנת לנוכח כל החוויות הקשור ופתאומיות שפקדו אותי. זה לא היה !!!! את הטראומה שחזרתי לבד!!!!!!!! אז גם להיות בטיפול. גם לשלם. גם לבזבז זמן. גם להפגע ולהזדעזע נרקיסיסטית וגם לשחזר את טראומת הנטישה המוקדמת ובסוף למצוא את עצמי חווה את זה לבד ללא מענה אנושי מכיל מחזיק אוסף עוטף.. ושום דבר כזה! פניתי לאלוהים בתחינה!! כי לא היה שם בן אנוש בדמות המטפלת. לא הייתה אנושיות. אז פניתי לאלוהים. גם הוא לא היה. כלום לא היה. הייתי שם לבד!!!!!!! זה רק מוכיח שהיה לי טיפול טראומטי . וזה מכעיס אותי. אבל לפחות השכל מבין מהו שחזור ויכול לקחת צעד אחורה להתבונן על הרגש ולא לחשוב שהעוצמה של זה אכן תואמת את מה שקורה בהווה במציאות... אבל בגלל היה צריך להיות מסלול אחר לטיפול הזה. זה מכעיס!!! גורם להרגשה שאין לי מזל בחיים!!!
זאת חוויה מאד מאד נעימה לי עד כה. היא ממש נוגעת בי ומתייחסת לגוף שלי ורואה אותי ומתייחסת. הרגשה אחרת מטיפול פסיכולוגי שההיא רק ישבה שם כמו איזה פלקט ומשקפת שיקוף פה שיקוף שם לגבי מה היא מרגישה בהרגשה שקיימת בחדר או אצלי... מה הטמטום הזה... אוף. שלא לדבר על ההערות המתנשאות שלה שהיו.. דווקא המטפלת בפזיכותרפיה הגופנית כן רואה בי את 'התינוקת' אבל מצליחה לגמרי לכבד את העצמי הבוגר שבי שמסוגל לרמה גבוהה של שיחה. אבל בגוף, בחושים היא אמרה שאני רק מגששת עכשיו כאילו בוקעת בצעדים קטנים מהביצה וזה נכון כי יש לי איזה בעיה בחיבור למגע ולספונטניות של הגוף.. ואנחנו לגמרי עובדות על זה עכשיו ואני אוהבת שהיא נותנת לי תרגילים הביתה. אני מקווה שבטווח הארוך זה יעזור לשינוי משמעותי אבל גם ככה לכשעצמו הפגישות נעימות וממלאות ולא כמו שהיה אצל הפסיכולוגית שהייתי יוצאת בהרגשה של ריקנות ובחילה.. כמו להיות עם מישהו שלא נוגע ולא מגיע אליך בכלל.. לא יודעת איך יצא לי ככה איתה. ואם עד כדי כך אין כימיה אז איך זה שאהבתי אותה ככ פעם?? חשבתי שאהבתי אותה :/ עכשיו היא פאסה... מקווה שהקטע הגופני יוביל למשהו טוב. התחלתי קצת לחוות את גבולות תנועת הגוף וכאלה חח. יש לי גם קטע שאני מפחדת להחזיק תינוקות על הידיים. אין לי בטחון. בכלל ילדים מפחידים אותי.. אממ. אני אדבר איתה על זה כבר. באמת יש הרגשה חמה ומכילה איתה. זה אחרת. יותר מדיטטיבי וממלא כזה. יוצאת עם הרגשה טובה ולא בחילה.
אני זוכרת שעשיתי אידיאליזציה לפסיכולוגים ולמקצוע. חשבתי הם יודעים משהו, ז"א מבינים איך לרפא אנשים מבעיות, למשל איך לגרום לאנורקסית להתחיל לרצות לאכול (גיליתי שאת זה לא ממש יודעים איך..) אבל בפועל בטיפול לא באמת דיברו על ריפוי בעיות. זה היה טיפול 'פסיכותרפיה פסיכואנליטית' וככל שחיפשתי פשר יותר התחלתי ללכת לאיבוד יותר ויותר כי לא מצאתי פשר. פתחתי וקראתי במיליון ספרים, מחפשת שם תשובה לסימן שאלה, אולי הבנה ל'מה עושים בטיפול פסיכולוגי'. לא מצאתי פשר. זה התחיל להלחיץ אותי שאחרי קריאה מרובה אני נותרתי באותו בלבול והתחלתי לנסות להפנות את השאלה לפסיכולוגית אבל אף פעם לא קיבלתי תשובה ברורה. וגם קרה שבסוף זעקתי במן זעקת שבר מולה 'מה לכל הרוחות עושים פה, אני כבר לא מבינה כלום'. והיא ישבה נינוחה בכסא שלה ושיקפה "קשה לך עם אי ידיעה?". ותבינו, זה הרגיש מעליב ומשפיל (בין יתר הדברים האחרים שהרגישו כך עקב פערים). שאני מנסה לדמיין מהצד את הסיטואציה אני מדמיינת אותי בתור אדם מתפתל שמנסה להבין מה מהות הסיטואציה בה הוא נתון ומנגד אדם שצופה בו מתפתל ומשקף משהו על ההתפתלות במקום לסייע להרגעתה. ואולי בדיעבד אפשר לומר שזה שיקף לי כמה קשה עבורי לשהות בחוויה ללא מעורבות ניתוחית של השכל, להתמסר למשהו לא נודע, לראות מה מתפתח ברגע האמת, פתיחות. פתיחות למשהו שיכול להתגלות רק , איך אודי אמר? תוך כדי תנועה... הבנתי נכון את הכוונה שלך באמירה הזאת אודי? רק חבל שכל הפן של האבחון הפסיכיאטרי הוא כזה אנטיתזה לכל הגישה הזאת. הכי מגדיר, הכי מקבע, הכי כולא לתוך תוויות ומסתמך עליהן. האיירוניה הפרדוקסלית של תחום בריאות הנפש.
למימה זה מהות הטיפול זה שאת יודעת משהו לא תמיד עוזר החוויה התנועה החיפוש והגישוש זה חלק מחווית הטיפול..... נראה שבאמת קשה לך עם חוסר וודאות עם עמימות..... זה משהו שאפשר לעבוד עליו בטיפול...... הילה
הי מימה, נראה לי שהבנת נכון. אודי
ואם תנאי הטיפול מסרס ומתסכל סיפוקים לאן זה מוביל? האם הצורך בסיפוק נעלם או שהוא פשוט מתועל לאפיק אחר? ולמה בעת טיפול פסיכולוגי אנליטי המפגש עם תסכול במקרה שלי היה נורא כ"כ, ממש תחושה של אובדן שליטה 'וחורבן עולם'? ובעצם האם התשלום למטפל נועד להוות גורם מסרס ומתסכל בשירות אמונה טיפולית או שזה תשלום עבור משהו אחר שהמטפל מעניק למטופל? איך זה מסתדר?
שלום לך, כותרת של שאלה למכתבך, שאלה על הבדל, ולמעשה על יחס בין שתי קטגוריות (פסיכואנליזה" ו"פסיכותרפיה פסיכואנליטית"); וסיומו שאלה על "איך זה מסתדר?" בתווך, בגוף המכתב, סדרה של שאלות שתכנו של רובן נסוב סביב סיפוק ואבדנו, ומבנהו של רובן נשען על ו'ו חיבור תחילית ("ואם תנאי הטיפול ..." "ובעצם האם..." "ולמה במקרה שלי..."). ו'ו החיבור היא אוגד האמור להצביע על משפט מחובר, אך כשהיא תחילית היא מצביעה למעשה על משפט חסר. דבר מה הלך לאיבוד, נשאר לא נאמר, הוחסר, מן הטקסט שלך עצמך. דבר מה, אם כן, לא הסתדר. ההתנסות הפסיכואנליטית אכן מלמדת כי דבר מה אינו מסתדר. בעיקר בין גבר לאישה, בעיקר ביחסי האהבה, יש משהו שתמיד לא הולך, לא מסתדר בשדה של ההבדל, שהוא בסופו של דבר תמיד ההבדל המיני. לאקאן כינה זאת "אין יחס מיני." אין הרמוניה אידילית גם ביחסי האהבה המאושרים ביותר, כפי שאמר פרויד. אלא שלעיתים קרובות, דווקא הסבל הנובע מהעדר היחס המיני מתברר באנליזה כמקור הסיפוק של הסובייקט: סיפוק פרדוכסלי שהוא סיפוק בסבל, סיפוק אותו כינה לאקאן בשם "התענגות." סיפוק מבעית וממית זה שחוזר בחייו של הסובייקט כאילו הוא כפוי עליו חזרה שאינה אלא גילום של מה שפרויד כינה דחף המוות הוא שניתן לוותר עליו, לאבד חלק ממנו, במהלך הריפוי הפסיכואנליטי. אבדן הסיפוק שכרוך בתשלום הוא גילום מבני מסויים של אבדן סיפוק זה. הויתור על ההתענגות שהפונה לאנליזה סובל ממנה בה בעת שהיא הדבר שקשה לו ביותר להפרד ממנו משופ הסיפוק הכרוך בה מאפשר את הפקתו של הלא מודע, כלומר של הסובייקט, כתוצר של האנליזה עצמה. בשונה מכל מה שמכנה עצמו "תרפיה" לפסיכואנליזה אין תכלית, אך יש לה סיבה: הסיפוק שאבד ועשוי לשמש כסיבת הסובייקט, סיבת האיווי. לכן כפי שאיו יחס בין גבר לאישה אין יחס בינו לבין הפסיכואנליזה גם אם הוא עושה שימוש במושגים מבית היוצר של פרויד ולאקאן. העדר היחס, עם זאת, הוא העדר פורה ממש כמו אבדן הסיפוק שהפסיכואנליזה מכנה סרוס. זה בתחומו שמתאפשרות האמצאות בחיי האהבה, ומתאפשרים החיים. בברכה, פרופ' שירלי שרון-זיסר
שלום לך, כותרת של שאלה למכתבך, שאלה על הבדל, ולמעשה על יחס בין שתי קטגוריות (פסיכואנליזה" ו"פסיכותרפיה פסיכואנליטית"); וסיומו שאלה על "איך זה מסתדר?" בתווך, בגוף המכתב, סדרה של שאלות שתכנו של רובן נסוב סביב סיפוק ואבדנו, ומבנהו של רובן נשען על ו'ו חיבור תחילית ("ואם תנאי הטיפול ..." "ובעצם האם..." "ולמה במקרה שלי..."). ו'ו החיבור היא אוגד האמור להצביע על משפט מחובר, אך כשהיא תחילית היא מצביעה למעשה על משפט חסר. דבר מה הלך לאיבוד, נשאר לא נאמר, הוחסר, מן הטקסט שלך עצמך. דבר מה, אם כן, לא הסתדר. ההתנסות הפסיכואנליטית אכן מלמדת כי דבר מה אינו מסתדר. בעיקר בין גבר לאישה, בעיקר ביחסי האהבה, יש משהו שתמיד לא הולך, לא מסתדר בשדה של ההבדל, שהוא בסופו של דבר תמיד ההבדל המיני. לאקאן כינה זאת "אין יחס מיני." אין הרמוניה אידילית גם ביחסי האהבה המאושרים ביותר, כפי שאמר פרויד. אלא שלעיתים קרובות, דווקא הסבל הנובע מהעדר היחס המיני מתברר באנליזה כמקור הסיפוק של הסובייקט: סיפוק פרדוכסלי שהוא סיפוק בסבל, סיפוק אותו כינה לאקאן בשם "התענגות." סיפוק מבעית וממית זה שחוזר בחייו של הסובייקט כאילו הוא כפוי עליו חזרה שאינה אלא גילום של מה שפרויד כינה דחף המוות הוא שניתן לוותר עליו, לאבד חלק ממנו, במהלך הריפוי הפסיכואנליטי. אבדן הסיפוק שכרוך בתשלום הוא גילום מבני מסויים של אבדן סיפוק זה. הויתור על ההתענגות שהפונה לאנליזה סובל ממנה בה בעת שהיא הדבר שקשה לו ביותר להפרד ממנו משופ הסיפוק הכרוך בה מאפשר את הפקתו של הלא מודע, כלומר של הסובייקט, כתוצר של האנליזה עצמה. בשונה מכל מה שמכנה עצמו "תרפיה" לפסיכואנליזה אין תכלית, אך יש לה סיבה: הסיפוק שאבד ועשוי לשמש כסיבת הסובייקט, סיבת האיווי. לכן כפי שאיו יחס בין גבר לאישה אין יחס בינו לבין הפסיכואנליזה גם אם הוא עושה שימוש במושגים מבית היוצר של פרויד ולאקאן. העדר היחס, עם זאת, הוא העדר פורה ממש כמו אבדן הסיפוק שהפסיכואנליזה מכנה סרוס. זה בתחומו שמתאפשרות האמצאות בחיי האהבה, ומתאפשרים החיים. בברכה, פרופ' שירלי שרון-זיסר
רשמת בתשובתך שהפונה לאנליזה סובל מן ההתענגות אך גם מפיק ממנה סיפוק- כי הסיפוק הזה מאפשר הפקת הלא מודע, הפקת הסובייקט כתוצר של האנליזה. לא לחלוטין הבנתי את הכוונה. האם אפשר להמחיש זאת בשפה נגישה יותר או בדוגמא? נאמר אדם מגיע לטיפול עם ההשלכות שלו וציפיות ומשאלות שמפנה בהעברה לאנליטיקאי.. מתוך תקווה לפתרון לסבל הוא מוכן לשלם מחירים וכל מה שכרוך באנליזה, אבל אח"כ המחירים האלה הופכים לסיבה הנוכחית לסבל כי לא מספק מענה מושלם, אין התאמה מושלמת, משהו תמיד חסר.. תמיד יש על מה להתלונן או כמיהה לחתור אל ההרמוניה, ואז טיפול מפנה להתבונן על זה- על הסבל שכרוך בהעדר הזה? אבל איך יוצא מזה משהו פורה? האם ההעדר הזה לא מזמין בסופו של דבר מרד מצד האנליזנד על תנאי הסירוס, מחאה והסתלקות מן האנליזה?
באשר לשאלה "אם האנליטיקאי רותם יחסי העברה כדי לכוון פציינט לקבל החלטות בחייו בכוון הסתגלותי," עמדתו של לאקאן הייתה חד משמעית כי אנליטיקאי מכוון את הריפוי, לא את הפציינט. אנליזה מכוונת להפקתו של הסובייקט של הלא מודע ושל הפתרונות הייחודיים לו, ולכן וודאי שכיוונה אינו "הסתגלותי." בשונה מפסיכותרפיה, אנליזה אינה מסתיימת ביישור קו עם "מציאות" שמצופה מהפציינט "להסתגל" אליה. יישור הקו הוא תנאי להתחלתה, לא סופה, של אנליזה, והוא אינו עם סטנדרד אוניברסלי כלשהו, אלא עם ממשותו הסובייקטיבית של הסבל עימו פונה אדם לאנליזה. מדובר על רגע בו הסובייקט מכיר בסבלו לא כמה ש"קורה" לו אלא כמה שיש לו עצמו חלק בהתחוללותו . בברכה, פרופ' שירלי שרון-זיסר
באשר לשאלה בדבר סיומו של יחס ההעברה, סיום זה אינו כלל ראיית האנליזנד את האנליטיקאי "כאדם כמוהו," שהרי אנליטיקאי אינו פועל בהעברה כזולת (אדם אחר, אדם "כמוהו") וגם לא כסובייקט (מי שנוכח בטיפול עם הלא מודע שלו, כפי שטוענות גישות אינטרסובייקטיביות והתייחסותיות בפסיכותרפיה), אלא כאובייקט: כמי שמתמקם באותה נקודה במערך הנפשי של האנליזנד שהיא סיבתו. וזה כאובייקט שאנליטיקאי מושלך מן ההעברה. גם רגע זה, כמו רגע הפניה לאנליזה, הוא אקט: רגע של הימור מצידו של הסובייקט. לרגע זה לא ניתן לתת ערבות מראש, אך ניתן לדעת עליו בדיעבד, במידה וסובייקט שיצא מן הסצנה האנליטית בוחר לתת עליו עדות בפני אסכולה של אנליטיקאים: לחלץ ממה שהייתה האנליזה שלו ידע חדש שניתן למסירה. זה מנקודה זו בלבד שניתן להווכח בכך שהתחוללה אנליזה.
שלום רב. יש לי תואר שני בפסיכולוגיה רפואית ואני מתעניינת בלימודי פסיכותרפיה. על אף השינוי בחוק הפסיכולוגים (9ב) רוב תוכניות הלימוד של פסיכותרפיה פסיכואנליטית/דינמית לא מקבלים פסיכולוגים שאינם קליניים. אשמח לשמוע את דעתך על אופציות הבאות: 1. פסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב באוני' ת"א (יחידת המשך) http://swold.tau.ac.il/new/index.php?option=com_content&id=577&Itemid=279?option=com_content&view=article&id=591:2010-05-25-08-18-48&catid=137:2010-04-26-09-26-52&Itemid=673 2. פסיכותרפיה וייעוץ אקזיסטנציאליסטי בסמינר הקיבוצים http://www.smkb.ac.il/psycho-therapy/existentialistic-consultation 3. פסיכותרפיה אדלריאנית http://www.adlertherapy.co.il/psychotherapy/plan 4. פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית http://www.itacbt.co.il/image/users/74049/ftp/my_files/Training%20programs/tochnit-2-color2010.pdf?id=3405224 והאם יש אופציות נוספות שפתוחות בפניי לפי ידיעתך? תודה, עדי
שלום עדי כל האופציות שרשמת הינן במוסדות מוכרים בעלי שם טוב. כמו כן, לפחות באלו שמפורסמת רשימת המרצים- מדובר במרצים מוכרים בתחומם. נראה שאת בכיוון של לעשות סקר שוק מעמיק וזה טוב. לא רשמת אופציות קיקיוניות. אין באפשרותי להמליץ על אחת מהן גם משום שזה סוג של אקט שיווקי כלשהו אבל גם כי אני חושבת שמאד חשוב שתשאלי את עצמך מהן נטיות ליבך. ללמוד פסיכותרפיה מזרח מערב זה כמעט בקצה השני של פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית למשל. לא רק מבחינת תכנים אלא כגישה, התיחסות למטופל, ועוד. (ואין כאן אמירה מה יותר "טוב"). השאלה היא מה מתחבר אלייך כאדם, איך את מדמיינת את עצמך כמטפלת ועוד. אני כן ממליצה- שאם יש ימי עיון פתוחים שבהם מציגים את התכניות- תגשי לשמוע אולי זה יחבר אותך יותר למה מתאים לך- מכל הבחינות. בהצלחה! ליאת.
