האטה פסיכומוטורית

האם יש טיפול לבנאדם שנולד עם האטה פסיכומוטורית וזמן תגובה ארוך מהרגיל (יש לו השהייה בזמן תגובה ) ומתקשה בפעילויות פסיכומוטוריות (כאשר יש גם ברקע סכיזופרניה מסוג simple עם אבחנה מבדלת לסכיזופרניה paranoid עם אבחנה מבדלת נוספת שכוללת ocd ודיכאון כפול דיסתימיה וחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת) ?!

שלום רב, קיבלתי מרשם לכדור טופמקס 100 מג ביום, האם חשוב להתחיל בהדרגה? מ25 או 50? ותוך כמה זמן להעלות מינון? תודה

בדרך כלל מתחילים עם 25 מיליגרם פעם ביום למשך שבוע, ובשבוע-שבועיים (לפי רמת ההסתגלות) השניים עולים ל50 מיליגרם עד 75 מילגרם, ורק מהשבוע הרביעי (או השלישי, כנ״ל שתלוי ברמת ההסתגלות) לוקחים 100 מיליגרם. מוזר שהרופא לא אמר לך את זה, זה די מסוכן להתחיל מ100 מיליגרם לפי הידוע לי (מקריאה על זה באינטרנט ובספרים, לא שעשיתי התמחות בפסיכיאטריה..). יכול לגרום לתופעות לוואי קשות, כולל תופעות לוואי קוגנטיביות כמו בלבול, בעיות בזכרון, ובפרט האטה פסיכומוטורית. קיצר, לא שווה את זה במחיר של לעלות מיד. אגב, זה לא הכדור הכי ״וואו״ להפרעות פסיכיאטריות (כמו ייצוב מצב רוח בדו-קוטבית). האם זה ניתן לך לאפילפסיה (שזה בעצם לא הנושא של הפורום פה)? באם לא לאפילפסיה אלא להפרעה פסיכיאטרית, כנראה שניתן על ידי רופא משפחה (תגיד אם אני טועה) .. ועדיף לשיקול דעת של פסיכיאטר שככל הנראה יתן כדור אחר.. ונראה מה הדוקטור יענה! בהצלחה

אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם ביישן מאוד באופן מוגזם וקיצוני ומופנם מאוד ומסתגר ומתבודד מאוד וחיי בתוך הקופסה שלי וגם נמנע מאוד מליהמצא בתוך סיטואציות חברתיות ואירועים חברתיים ונמנע מיצירת קשרים חברתיים (אני בודד מאוד ואין לי בכלל חברים , הפעם האחרונה שהיו לי חברים הייתה בבית הספר היסודי וגם אז לא היו חברים של ממש)ונולדתי גם עם מטען של חרדה מוגזמת שכוללת חרדה חברתית , חרדה מליהמצא בסיטואציות חברתיות עד כדי הימנעות מוחלטת לצאת מהבית וללכת ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי מחשש שאנשים שמכירים אותי ילעגו לי ויצחקו עליי (מחשבות בראש שהתוכן שלהן הוא שכאשר אני הולך ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי אז אנשים שמכירים אותי כמו קרובי משפחה ושכנים ומכרים שלי ועמיתים שלי וקולגות שלי יצחקו עליי וילעגו לי בגלל האופי שלי הביישן והמופנם והמסתגר והמתבודד והחרדתי והמסתגר והרגיש מאוד (כי גם אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם רגיש מאוד במיוחד לביקורת ולדחייה ולנטישה ולהערות שליליות של הזולת שהייתי מקבל בסביבה שלי בתדירות גבוהה , גם רגיש מאוד לבדיחות בין "החברה-העמיתים והקולגות" וקרובי המשפחה והשכנים והמכרים שלי )וגם מחשבות שהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת אותי כאשר אני הולך בשכונה שלי , מחשבות אילו גרמו לי להימנעות מוחלטת לצאת מהבית במשך שנים , לצאת לשכונה שלי או להימצא באירועים חברתיים איפה שמכירים אותי אבל יש לציין שמחשבות אלו רק נוגעות לאנשים שכן מכירים אותי ולא לאנשים זרים ושכונות זרות וכפרים וערים זרות ששם כן הייתי יוצא לרחוב בלי חרדה ובלי המחשבות שהזכרתי למעלה ואילו כאשר הייתי הולך בשכונה שלי איפה שמכירים אותי הייתי נתקף בהתקף חרדה-פאניקה שכולל הזעה מרובה ורעד בכל חלקי הגוף והרגשה שאין לי מספיק אויר לנשום ובלבול ובהלה . אני גם סובל מדיכאון חריף ומשתק וחזק , אני לא אוכל לגמרי למשך ימים שלמים ושבועות-סובל מחוסר תיאבון מוחלט אני מזניח ומרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ולא מתקלח למשך שבועות אפילו לפעמים חודש , אני נמצא בחוסר תפקוד טוטאלי ומשתק ולא יוצא מהבית , אני סובל מכעס עצום על עצמי ועל הסביבה שבה גדלתי-בגלל הביקורת והמסרים וההערות השליליות שהייתי מקבל מהסביבה הזאת- , אני מתוסכל לגמרי , אני מרגיש שאני לא שייך לסביבה שלי שבה גדלתי ומרגיש שאני מוזר כלפי הסביבה הזאת , מרגיש מבולבל ולא מאוזן , חוסר מוטיבציה מוחלט אפילו לצחצח שיניים , ריקנות קטלנית , אני מתפרץ התפרציות כעס וזעם אימפולסיביות על הסביבה שבה גדלתי , אני מרגיש נכות וכאב נפשי עצומים , האטה פסיכומוטורית , זמן תגובה ארוך מהרגיל , מרגיש חרדה קיומית חרדה מהחיים וממשמעות החיים , חרקה מקול גבוה ומרעשים ומצעקות , אני מרגיש מנודה חברתית וסובל מהפנמת סטיגמה למחלות נפש , מרגיש בדידות קטלנית , אני מסתגר ומתבודד , מרגיש רגשי נחיתות ודימוי עצמי נמוך ולא שווה ולא רגיל ולא נורמיטיבי כמו האחרים , מרגיש חוסר נפשי , סובל מסף גירוי נמוך-פתיל קצר-,אני אפילו מרגיש שאני מרותק לכיסא גלגלים מרוב הכאב הנפשי .לגבי מה שהזכרתי היו כמה אבחנות שונות מפסיכיאטרים שונים , מה שגרם לי ללכת לאיבוד לגבי האבחנה המדוייקת והטיפול המתאים ??!! האבחנות שקיבלתי הן :1. סכיזופרניה מסוג simple פשוטה . 2. סכיזופרניה paranoid . אבחנה 3 : מחלה סכיזואפקטיבית . 4.ocd עם דכאון כפול דיסתימיה עם חרדה חברתית עם הפרעת אישיות נמנעת . 5. ocd עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית-הפרעת אישיות מאשכול A . אני מתלבט לגבי האבחנה ולגבי הטיפול המתאים ??!!

אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם ביישן מאוד באופן מוגזם וקיצוני ומופנם מאוד ומסתגר ומתבודד מאוד וחיי בתוך הקופסה שלי וגם נמנע מאוד מליהמצא בתוך סיטואציות חברתיות ואירועים חברתיים ונמנע מיצירת קשרים חברתיים (אני בודד מאוד ואין לי בכלל חברים , הפעם האחרונה שהיו לי חברים הייתה בבית הספר היסודי וגם אז לא היו חברים של ממש)ונולדתי גם עם מטען של חרדה מוגזמת שכוללת חרדה חברתית , חרדה מליהמצא בסיטואציות חברתיות עד כדי הימנעות מוחלטת לצאת מהבית וללכת ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי מחשש שאנשים שמכירים אותי ילעגו לי ויצחקו עליי (מחשבות בראש שהתוכן שלהן הוא שכאשר אני הולך ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי אז אנשים שמכירים אותי כמו קרובי משפחה ושכנים ומכרים שלי ועמיתים שלי וקולגות שלי יצחקו עליי וילעגו לי בגלל האופי שלי הביישן והמופנם והמסתגר והמתבודד והחרדתי והמסתגר והרגיש מאוד (כי גם אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם רגיש מאוד במיוחד לביקורת ולדחייה ולנטישה ולהערות שליליות של הזולת שהייתי מקבל בסביבה שלי בתדירות גבוהה , גם רגיש מאוד לבדיחות בין "החברה-העמיתים והקולגות" וקרובי המשפחה והשכנים והמכרים שלי )וגם מחשבות שהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת אותי כאשר אני הולך בשכונה שלי , מחשבות אילו גרמו לי להימנעות מוחלטת לצאת מהבית במשך שנים , לצאת לשכונה שלי או להימצא באירועים חברתיים איפה שמכירים אותי אבל יש לציין שמחשבות אלו רק נוגעות לאנשים שכן מכירים אותי ולא לאנשים זרים ושכונות זרות וכפרים וערים זרות ששם כן הייתי יוצא לרחוב בלי חרדה ובלי המחשבות שהזכרתי למעלה ואילו כאשר הייתי הולך בשכונה שלי איפה שמכירים אותי הייתי נתקף בהתקף חרדה-פאניקה שכולל הזעה מרובה ורעד בכל חלקי הגוף והרגשה שאין לי מספיק אויר לנשום ובלבול ובהלה . אני גם סובל מדיכאון חריף ומשתק וחזק , אני לא אוכל לגמרי למשך ימים שלמים ושבועות-סובל מחוסר תיאבון מוחלט אני מזניח ומרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ולא מתקלח למשך שבועות אפילו לפעמים חודש , אני נמצא בחוסר תפקוד טוטאלי ומשתק ולא יוצא מהבית , אני סובל מכעס עצום על עצמי ועל הסביבה שבה גדלתי-בגלל הביקורת והמסרים וההערות השליליות שהייתי מקבל מהסביבה הזאת- , אני מתוסכל לגמרי , אני מרגיש שאני לא שייך לסביבה שלי שבה גדלתי ומרגיש שאני מוזר כלפי הסביבה הזאת , מרגיש מבולבל ולא מאוזן , חוסר מוטיבציה מוחלט אפילו לצחצח שיניים , ריקנות קטלנית , אני מתפרץ התפרציות כעס וזעם אימפולסיביות על הסביבה שבה גדלתי , אני מרגיש נכות וכאב נפשי עצומים , האטה פסיכומוטורית , זמן תגובה ארוך מהרגיל , מרגיש חרדה קיומית חרדה מהחיים וממשמעות החיים , חרקה מקול גבוה ומרעשים ומצעקות , אני מרגיש מנודה חברתית וסובל מהפנמת סטיגמה למחלות נפש , מרגיש בדידות קטלנית , אני מסתגר ומתבודד , מרגיש רגשי נחיתות ודימוי עצמי נמוך ולא שווה ולא רגיל ולא נורמיטיבי כמו האחרים , מרגיש חוסר נפשי , סובל מסף גירוי נמוך-פתיל קצר-,אני אפילו מרגיש שאני מרותק לכיסא גלגלים מרוב הכאב הנפשי .לגבי מה שהזכרתי היו כמה אבחנות שונות מפסיכיאטרים שונים , מה שגרם לי ללכת לאיבוד לגבי האבחנה המדוייקת והטיפול המתאים ??!! האבחנות שקיבלתי הן :1. סכיזופרניה מסוג simple פשוטה . 2. סכיזופרניה paranoid . אבחנה 3 : מחלה סכיזואפקטיבית . 4.ocd עם דכאון כפול דיסתימיה עם חרדה חברתית עם הפרעת אישיות נמנעת . 5. ocd עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית-הפרעת אישיות מאשכול A . אני מתלבט לגבי האבחנה ולגבי הטיפול המתאים ??!!