הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
הכי חשוב לדעת על הפרעה טורדנית כפייתית ביחסיםOCD - הפרעה טורדנית כפייתית, לא מה שחשבתם
OCD - הפרעה טורדנית כפייתית, לא מה שחשבתם
מרבים לשטוף ידיים? חשוב לכם לעשות סדר תמידי בחפצים? נוטים...
הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
אני לא מפסיקה ״לבדוק״ אם זאת מערכת יחסים אלימה, קוראת בגוגל סימני אזהרה כל הזמן, מנסה להשוות אותו למערכות יחסים אחרות שהיו לי בעבר וכיצד להמנע מהם, אני כל הזמן מנתחת אם אני מעלימה עין או לפעמים עולה לי שאני הרעילה אבל זה בעיקר פחד מלהפגע, הוא באמת גבר טוב אבל הספקות האלה מעוררים לי ממש חרדה במיוחד שאני משווה אותו לאחרים כי אני מנסה להגן על עצמי.
היי אנונימית, הפעולות הללו שאת עושה הן למעשה "טקסים", שמתבצעים כדי להרגיע את עצמך. בפועל, את משיגה רק את ההיפך - זה גורם לך לעוד ועוד חרדות (מאחר שזה רק מזין את עצמו) ויכול לפגוע במערכת היחסים. לכן, כמובן שמומלץ להפסיק את כל הפעולות הללו לאלתר. אפשר ומומלץ לפנות לעזרה מקצועית כדי להצליח לעשות זאת - רצוי טיפול CBT. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794957
למה את כל הזמן מפנה בתגובות לטיפול cbt? אי אפשר לעבוד על זה לבד?
אם תשימי לב, ברוב התשובות אני נותנת קודם כל טיפים וכיוון כללי להתמודדות, ומציינת שאם קשה לעבוד על זה לבד, כדאי לפנות לטיפול. ברוב המקרים אכן קשה להתמודד עם זה לבד, וגם אם מצליחים לשפר במידה מסוימת את המצב, זה לא אותו הדבר כמו טיפול - שיכול לגרום לשיפור גדול ואף להכחיד את ההפרעה. בנוסף, ל-OCD יכולים להיות מחירים מאוד כבדים (כמו למשל אבדן של זוגיות או קושי ליצור אותה), וחבל לשלם את המחיר הזה ולעבור סבל רב, כשאפשר לקבל עזרה מקצועית ולחסוך מעצמך חלק גדול מהסבל.
היי אני בת 32, רווקה ללא זוגיות כבר שנתיים ואני רוצה לדעת האם לדעתך יש לי r-ocd או התבטויות נורמליות שגרמו לסיום הקשרים הקודמים שלי. היו לי בעבר 2 מערכות יחסים רציניות (שנתיים כל אחת) ואת שתיהן אני החלטתי לסיים עקב התלבטויות עם עצמי שבסופן החלטתי שבן הזוג לא מספיק מתאים לי (למרות שסהכ הזוגיות הייתה טובה וזה יחסית בא לצד השני בהפתעה). הזוגיות הראשונה הסתיימה בגיל 26 בגלל שהפריע לי שהוא השמין (10 קילו) ובגלל שהוא לא היה מספיק אסרטיבי באופי שלו ולמרות שחוץ משני הדברים האלה הקשר היה טוב, לא רבנו והיה לנו תחומי עניין משותפים עדיין הרגיש לי שכמכלול הוא לא מספיק מתאים לי והחלטתי להיפרד (חשוב לי לציין שלא חוויתי חרדת נטישה ולא היה לי ספק בקשר לאהבה שלו כלפיי). את הזוגיות השניה שהסתיימה בגיל 29 גם אני סיימתי (החלטה חד צדדית מצידי) לאחר כשנתיים זוגיות שמתוכם שנה גרנו ביחד. ההתלבטויות התחילו אצלי רק כעבור שנה כשדיברנו על לעבור לגור ביחד, עד אז הכל היה מושלם. ואז התחילו ההתלבטויות שלי, התחיל להפריע לי הגובה הנמוך שלו (הוא 1.65 ואני 1.60) וניסיתי להתעלם מיזה אבל זה כל פעם חזר אלי בתקופות. אחרכך התחיל להפריע לי גם שהוא לא מספיק אסרטיבי וגם הרגשתי שהוא מופנם וסגור מידי (שהשיחות בינינו קצרות ולא עמוקות). הייתי שואלת חברות כמה זה קריטי לדעתן הדברים שהפריעו לי וזה היה מרגיע אותי כשהן היו אומרות שזה קטנוני ושאף אחד לא מושלם אבל המחשבות על זה היו חוזרות שוב פעם כעבור כמה ימים. גם איתו בסהכ היה קשר טוב, לא היינו רבים, היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים, הערכתי אותו והיו לו הרבה תכונות שאהבתי וגם ידעתי שהוא מאוד אוהב אותי. בסופו של דבר החלטתי שבסהכ אנחנו לא מספיק מתאימים ולמרות שהיה לי קשה החלטתי שעדיף להיפרד מאשר להישאר במקום רק כי נוח לי. מלבד שני הקשרים האלה לא היו לא קשרים רציניים נוספים, הייתי בהרבה דייטים ורובם לא המשיכו מעבר לדייט ראשון, אבל בחלקם היה רצף של 4 דייטים שלמרות שבדייט הראשון היה מאוד טוב בדייט הרביעי בדרך כלל החלטתי לסיים את זה כי היו יותר מידי פגמים לדעתי. בתחומים אחרים בחיים אני גם נוטה להתלבט בעיקר בנושאים גדולים בחיים. מנגד אני לא ocd בכל הנוגע לניקיון וסדר. אני מבולגנת לא מתייחסת לפרטים קטנים וגם לא מאוד חשוב לי הניקיון. לסיכום אשמח לדעת האם לדעתך היו אלה התלבטויות נורמליות או משהו שהוא מעבר לכך כמו r-ocd?
שלום ספיר, במגבלה הברורה שהייעוץ בפורום אינו מהווה תחליף לאבחון וטיפול פנים אל פנים - מתיאורייך בהחלט עולה תמונה שאת סובלת מ-R-OCD: https://www.giditherapy.co.il/rocd/ ולא מ"התלבטות נורמלית": https://www.giditherapy.co.il/maybe-we-dont-fit/ את זו שהחלטת לסיים את שני הקשרים שתיארת, שהיית מלאה ספקות לגביהם והמדאיג יותר: עזבת בחורים שאהבו אותך (דבר שעלול להעיד על כך שאינך מקבלת את עצמך ואינך מוכנה להיות חברה במועדון המוכן לקבל אותך...). העובדה שאת מתלבטת ומתקשה לקבל החלטות בנושאים אחרים בחייך מחזקת את הרושם הזה. גם בדייטים שבין הקשרים את זו שדחית את הבחורים שקיבלו אותך (אם הבנתי נכון). אין פירושו של דבר שאת צריכה לקבל את כל מי שמעוניין בך, אך נראה שרעיון הפשרה שמאפשרת יחסים זר לך לחלוטין ואת מצפה לשלמות מבני הזוג (או להתאמה מלאה). ישנם בהחלט אנשים הסובלים מ-OCD והם אינם מפריזים בהקפדה על ענייני סדר וניקיון. פירושו של דבר שמדובר באובססיות בלבד (pure obssesions) בלי הפעילויות הכפייתיות. המלצתי לך היא להתחיל טיפול בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) שמטרתו לתקן עיוותים מחשבתיים (למשל, "הכול או לא כלום"), אולי עם מרכיבים של טיפול פסיכודינמי (המבוסס על עקרונות הפסיכואנליזה) במטרה לשפר את הדימוי העצמי הנמוך שלך שאת כנראה משליכה על מי שמוכן לקבל אותך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il
שלום מפרסמת שוב את השאלה למרות שהיא פורסמה כבר ולא זכתה למענה. אובחנתי כסובלת מדיכאון וOCD וחרדות עקב מוות של שני ההורים ואירועי חיים קשים נוספים. אני מעל 7 שנים בזוגיות ונשואה כחודש. כמה ימים לפני החתונה צצה לי מחשבה שאני לא אוהבת את בן זוגי ומאז ועד עכשיו המצב רק מחמיר...מרגישה שלא אוהבת אותו (אין רגש בכלל) יש חרדות בכל מה שקשור אליו..אין רצון למגע, חיבוקים ונשיקות ולא לאינטימיות (מחשבות שנגעלת ממנו ומפחדת שבאמת ככה מרגישה) מפחדת שאני באמת רגילה אליו ומפחדת לעזוב כי אין לי בעצם לאן ללכת כי גם כשרבים לא מבינה מה אני מרגישה...האם אני בוכה כי אוהבת או כי התרגלתי ולא רוצה להיות לבד.. ואני תקועה במעגל מרושע כזה...האם מה שאני מתארת יכול להיות ROCD?...האם יש תקווה לקשר?...מרוב שאני מותשת אני כבר מרגישה ריקנות ואפילו החרדות נעלמו מרגישה כאילו אין בי כלום...יש לציין שכדורים מכל הסוגים גורמים לי להרגיש רע וCBT וטיפולים פסיכולוגיים פשוט לא עוזרים...אני מאבדת תקווה...אשמח לעצה.
שלום אנונימית, דווקא עניתי לך בהרחבה, אך כנראה חלה תקלה בשיגור התשובה. לגופו של עניין - ראשית, יש לציין ש-ROCD עדיין לא נחשב אבחנה רשמית במדריך האבחון, בניגוד לסוגים אחרים של OCD. מבחינה טיפולית, אין משמעות רבה לתוכן של האובססיות והטיפול המומלץ הוא שילוב בין טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שאמור לשנות את דפוסי חשיבה האופייניים ל-OCD מכל סוג (למשל, גישה של פרפקציוניסטית של "או הכול או לא כלום", המעידה במקרה זה על ציפייה "לאחד וליחיד" במקום פיתוח גישה של רצף, לפיו יש מתאימים יותר ויש מתאימים פחות, מה גם שאינך יודעת אם תמצאי בחור מתאים יותר). הואיל והייתם 7 שנים בקשר זוגי, לא ייתכן שפתאום הוא לא מתאים. מה שנראה יותר סביר, כפי שקורה לעתים קרובות ב-OCD, הוא שנושא האובססיות התחלף או התווסף, לאחר ההחלטה הסופית ואכן חרדת החמצה וחרטה על הבחירה מופיעה בעיקר אצל הסובלים מ-OCD. אני חייב לסייג את התרשמותי לאור העובדה שפרטי המקרה אינם מוכרים לי ומדובר בפורום שאינו נועד לאבחון. אינני יודע איזה טיפול פסיכולוגי עברת, האם נעשה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסודר, האם מילאת את שיעורי הבית בטיפול זה ואיזה גישות אחרות נוסו. זווית אחרת לטפל בבעיה היא באמצעות טיפול זוגי, אך לפי הקווים המנחים של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, טיפול תרופתי הוא תנאי הכרחי לטיפול ב-OCD הן כדי להשיג שיפור והן כדי להגביר משמעותית את סיכויי ההצלחה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי או כל טיפול פסיכולוגי אחר. ישנן יותר מדרך אחת להגיע לרומא, מגוון התרופות הוא עצום וכך גם מגוון הגישות הטיפוליות. עצתי לך היא לא להסיק כל מסקנות מעשיות מהספקות והלבטים שהופיע חודש אחרי הנישואין. גייסי סבלנות רבה הדרושה להתמודדות עם הבעיה באמצעי הטיפול הרבים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
תודה על ההתייחסות והמענה!!!! אני מבינה שזה עדיין לא הוגדר כמשהו רישמי אך האם מה שתיארתי יכול בכלל להתאים לOCD על רקע מערכות יחסים? רק על סמך התיאור? בנוסף זה לא קרה אחרי חודש מהנישואים אלא התחיל 3 ימים לפני ועד עכשיו. כמובן שזה לא מחליף אבחון ואני לא שוללת טיפולים אני מנסה כבר כמה שנים ...ניסיתי עד כה רק CBT.
שלום ד״ר גלבוע, אני בת 29, נשואה לגבר מהמם (בינתיים). לפני שלוש שנים חברה טובה שהייתה סטרייטית מוחלטת יצאה מהארון וזה גרם לי לעמת את עצמי האם גם לי יש משיכה לנשים. גיליתי שכן. וזה בנוסף לגברים. בזמנו הייתי בזוגיות עם אותו הגבר כבר שש שנים, לא היינו נשואים. התוודתי בפניו על התגלית החדשה והוא הגיב בצורה מדהימה ואמר שכל עוד אני אוהבת אותו ונמשכת אליו, אין לו בעיה עם זה. לאחר זמן מה התחתנו. חיינו ביחד ולאורך השנים צצו בעיות (לא קשור למשיכה) והחלטנו להפריד כוחות. כעת קיימת התלבטות האם לחזור אחד לשנייה כי אנחנו מאוד אוהבים ובכל התקופה בה היינו בנפרד לא הצלחנו להפסיק לחשוב זה על זו (קרוב לחצי שנה). לאורך כל הזמן הזה (כשהיינו בנפרד) לא באמת בחנתי את המשיכה לנשים. אני בהחלט יכולה להעיד שזה מעורר אותי מינית ואין לי באמת ספק שזה בהחלט משהו שקיים בי. מצד שני, גם מעולם לא הפסקתי להימשך לגברים. לקח לי המון המון זמן להכיר בזה כי זה עורר בי חרדות קיומיות, מחשבות טורדניות, חוסר שינה, או במילים אחרות HOCD קלאסי (אובחנתי עם ROCD אך ללא ספק זה כלל תסמינים של HOCD). עם הזמן, כשהפסקתי להיות חרדתית כלפי זה, שמתי לב שזה גם הולך ומתעצם. אני מניחה שבערך מהצבא הבנתי שכנראה שאין לי משיכה הטרוסקסואלית מוחלטת, ועל אף שאני מאוד פתוחה מינית ולא נרתעת מהרפתקאות - מעולם לא חשבתי לנסות את העולם הנשי. גם כשהייתי בנפרד מבן זוגי, כל המחשבות, הפחדים והחשקים בנושא פתאום השתתקו לחלוטין. אני כן נמשכת אליו אך נמשכת מאוד גם לנשים. הפחד התהומי שלי הוא האם זה יכול לעבוד? האם לחזור אליו? האם לוותר עליו? אני אוהבת אותו בכל ליבי ולא רואה איך אני חיה בלעדיו. יחד עם זאת, המחשבות הללו לא מפסיקות להטריד ובכל תקופה זוקפות את ראשן, ואני כל כך מותשת מזה. האם תוכלי לעזור לי?
אנונוימית יקרה, לא קשה להבין את ההתלבטות שלך, שמאד מאפיינת בני אדם שנמשכים לשני המינים. זה מובן מאליו, כי אם בוחרים במין האחר, יש תחושה של הפסד מאפשרות המיצוי של הקשר (חברתי , רגשי ומיני כאחד) של בן אותו המין. ואולם, זו דילמה שאפשר להתמודד עימה , במיוחד כאשר יש אהבה ומשיכה לבן זוג כלשהו , כמו במקרה שלך. לדאבוננו, בחיים הבוגרים אנו נדרשים להרבה פשרות ולא פעם קורה שאנו צריכים לבחור בין שתי אפשרויות חיוביות או בין אפשרות חיובית לפחות חיובית ואו אפילו שלילית. אנו פותרים קונפליקטים כאלה כל הזמן ולעיתים מבלי לשים לה לתהליך החשיבתי שזה דורש מאיתנו. ההשקעה החשיבתית של הבחירה במקרה שעלינו להחליט בין שתי אפשרויות חיוביות, היא תמיד יותר קשה מאשר בין חיובית לשלילית. אך אנו מבצעים זאת מתוך שיקול היכן נזכה ברווח או הטבה כלשהי לעצמנו, שהיא גדולה יותר בהשוואה לרווח לו היינו בוחרים באפשרות האחרת. לעניות דעתי, את נמצאת בדיוק בשלב ההתלבטות, או הקונפליקט הזה. אמנם, חסרה לי היכרות מעמיקה יותר עימך, שכן אינני מכירה אותך ובעצם לא פירטת מידע חשוב, כגון, מהם הגורמים שהביאו לפרידה של שני אנשים שכה אוהבים זא"ז , אף מרגישים שאינם יכולים לחיות אחד בלא השנייה ולהפך, ולמרות זאת החליטו להיפרד. כן לא ברור לי, האם אתם משפחה עם ילד/ים או רק זוג. משקראתי שוב ושוב את שכתבת (ובעצם רק זה המידע שיש לי עליך ), נראה שהתשובה מאד ברורה. את חוזרת ומדגישה את האהבה שיש לך אל הגבר שאיתו חלקת מספר שנים מחייך, שידע לקבל אותך, להעריך ולהכיל אותך, למרות הקשיים שליוו אותך. שימי לב, שאת מציינת בפירוש, שאינך יכולה לחיות בלעדיו. מצד שני, בלי בת זוג חיית כנראה מאז ומתמיד ואף לא מימשת תשוקה כלפי אשה כלשהי, גם כשהייתה לך כנראה אפשרות לכך. .יתכן, שבין שתי האפשרויות, בחרת כבר בלא יודעין, במהלך השנים , בגבר שהוא בעלך, הגם שהכרת מגיל צעיר את משיכתך לנשים. מה שצריך לכוון אותך להבין, היכן באמת המקום שלך ובאיזו בחירה עליך להשקיע. עדיין נשאר לי לא ברור החלק של ההפרעה שעליה את כותבת של ה-OCD, למשל כיצד היא באה לביטוי והאם ואיך זה קשור לזוגיות ולפנטסיות על הקשר עם נשים. את מציינת שאובחנת וזה חשוב כשלעצמו, אך האם גם טופלת? האם יש לך מסגרת טיפולית או איש מקצוע שעימו היה לך קשר כזה ואת יכולה להתייעץ עימו כיום, בעניין הבחירה שעליך לעשות? אם קיים אדם כזה המכיר אותך ויכול גם להתייחס לבעיה הנוכחית שבה את מתלבטת כיום, אני ממליצה לך לפנות אליו להתייעצות ואפילו קצרה של מספר פגישות בלבד .-לצורך עזרה בהחלטתך. מאחלת לך שתעשי את הבחירה הנכונה עבורך אשר ממנה תוכלי ליהנות ולהרגיש שאת עושה את הדבר הנכון גם לעתיד. שכן , אין כמו קשר זוגי עם אדם אהוב, שיש בו אהבה ויכולת הכלה כלפיך, כפי שהתרשמתי מדבריך. בהצלחה, ד"ר דליה גלבוע
