התקף סכיזופרניה

שלום. אתה מתאר נושא כאוב שחוזר על עצמו שוב ושוב במשפחות של מתמודדים עם סכיזופרניה וכבר היו מספר התייחסות בנושא כאן בפורום - הנושא של סירוב לקבל טיפול, חוסר התובנה למחלה, הירידה בתפקוד וכד'. אתמקד בדברים העיקריים הרלוונטים לגבי מקרה זה. אני מתנצל על כך שחלק מהדברים כבר כתבתי בפניות קודמות. 1) זאת עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערי אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המפאניים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופל מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהוא ייטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. יש זריקות חדשות עם פחות תופעות לוואי שלא יגרמו לו להרגיש כמו "זומבי". יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. 2) לגבי סוגיית התובנה: אתה מציין שגיסך מסרב להכיר בכך שהוא סובל מבעיה נפשית ושהוא צריך טיפול, וכאמור אחד המאפיינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת (כפי שנתכב לעיל) – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 3) קבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, יש מסגרות רבות בקהילה כגון (בין השאר): מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד. וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי גיסך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום. סכיזופרניה היא למעשה מעין "סל" של אבחנות שעונות על קריטריונים מסויימים וההסתמנות מאד משתנה בין אדם לאדם כן שלא ניתן לומר איך נראה "התקף טיפוסי". בקווים כלליים - בד"כ יש חלק מהתסמינים הבאים (אך לא בהכרח) - מחשבות שווא (מחשבות מוטעות שאין אפשרות לשכנע את המטופל באי נכונותן), הפרעות בפרצפציה, כלומר הזיות כגון שמיעת קולות, ראיית דמויות וכד', הפרעות בהלך החשיבה (כגון חוסר ארגון בחשיבה), סימני פגיעה קוגניטיבית ומגוון "סימנים שליליים" כגון צמצום רגשי, חוסר יוזמה, וכד'. יש להדגיש שאף סימן בודד לא מעיד בהכרח על סכיזופרניה (ובד"כ כלל זה באמת לא) אלא כשמדובר בקומבינציה מסויימת שנמשכת לאורך זמן. ולצורך הבהרה - בניגוד למה שהרבה חושבים, סכיזופרניה היא לא פיצול אישיות. בברכה, ד"ר אהוד ססר

לא יזיק אבל קרוב לודאי את צריכה גם לראות פסיכיאטר

המערכת הצבאית תדע איך להתנהל במקרה הזה. אם יוחלט שאכן מגיע לה נכות צבאית עקב כך היא תקבל. מצד שני, מספר לא מבוטל של מחלות מתחילות באופן "טבעי" בגיל הזה ללא קשר לצבא כך שלדעתי (אבל אולי אני טועה) לא תמיד נותנים נכות צבאית (לי אישית היה מטופל שקיבל התקף סכיזופרניה ראשון אחרי גיוסו וצה"ל לא הכיר במחלה לצורך נכות צבאית).