שנאה עצמית

היי, ירדן. אני בן 33, רווק , וחווה התאוששות מפרידה קשה שהייתה לי לאחרונה. אני מנסה לחזור למעגל ההיכרויות, אבל אני מרגיש שאני לא מצליח למצוא מסגרת שמתאימה לי. אני אוהב לרקוד, אבל מרגיש שבמסגרת של ריקודים לטיניים אני לא ממש מצליח לפתח שיחה עם בחורה, אלא בעיקר רק לרקוד. אני מניח שהסיבה היא שאני הפסקתי להאמין שבחורה באמת תרצה להיות איתי, כי כל הזמן בנות מסרבות, מתנגדות, או שיש להן חבר, או שהן סתם מבוגרות ממני בכמה שנים, וכל פעם יש סיבה אחרת שלא מאפשרת לי לצאת לדייט. אני מאוד בררן, ולכן אני לא מצליח לצאת לדייט, או סתם לתקשר עם בחורה. אני בהתחלה גם נמשך לבחורה, אבל אז מהר מאוד אני נחסם ומתרחק ממנה כי אני מוצא בה משהו שלא מתאים לפנטזיה שלי. יש לי גם בעיה באתרי היכרויות, כי אני לא ממש מתחבר לקטע של משפטי פתיחה, וגם בנות כמעט ולא עונות שם מרוב המבחר שיש. אני אובד עצות.. לכן רציתי לשאול אותך היכן המקום הכי נוח לדעתך שבו אני יכול להתחיל להכיר מישהי? האם יש מסגרת כלשהי שהיית ממליצה לי, שאגיע לשם באופן קבוע מבלי שאתאכזב כל פעם מחדש? אודה לעזרתך.

היי, ירדן. תודה על ההתייחסות המפורטת. אני גם חושב שהבעיה שלי לא קשורה למסגרת, אלא יותר לבררנות. אני באמת מחפש את הבחורה שתתאים ממש לפנטזיה שלי, וברגע שזה לא קורה, אני מתרחק ממנה. אני כן הייתי בטיפול פרטני עם פסיכולוג, אבל לא הצלחתי באמת להסיר את הדפוסים המכשילים, ואת הסכמות שמקובעות אצלי במחשבה. הייתי רוצה לפחות להבין מדוע לא הצלחתי לפתור את הסכמות הללו, או לפחות להבין מדוע אני לא מצליח לקבל את הבעיה. לאחרונה הכרתי מישהי דרך האינטרנט, אמנם לא נפגשנו, אבל הרגשתי שנוצר בינינו קליק ממש חזק. ברגע שהיא סיפרה לי שיש לה לפעמים משיכה מינית גם לבחורה מסוימת שהיא מכירה, אז זה שוב הוריד לי ממנה, למרות שאני עדיין חושב שאני יכול לעבוד על הקטע הזה. לפעמים אני לא מבדיל האם הבעיה אצלי או שזה לגיטימי לא להתקדם בקשר עם מישהי שיש לה משיכה גם לבחורה מסוימת. בכללי, אני מרגיש שכל פעם יש משהו אחר שבולם אותי מלהמשיך להתקדם בקשר עם בחורה. בעיה נוספת שיש לי היא שאני נקשר מאוד מהר לבנות, זו יכולה להיות כל בחורה. לכן, אני נמנע מללכת לטיפול פרטני אצל פסיכולוגית, כי אני מפחד שאני איפתח איתה בטיפול, ואז אני עלול להיקשר אליה ואז להתאהב בה, ולכן לא אוכל להכיר באמת מישהי במקביל לטיפול. לכן עד כה הייתי הולך למטפל ממין זכר. מעניין אותי לדעת האם אני יכול להכיל את העובדה שבחורה נמשכת למישהי, והאם אני יכול ללכת לפסיכולוגית מבלי שזה יפריע לי להכיר בנות?

היי, ירדן. אכן יש עובדות רבות שלא מסתדרות עם הסכמות שלי, וזה לא רק קשור לבחורה שנמשכת למישהי. זה יכול להיות בכל דבר. אני מרגיש שמתחת לכל הסכמות שלי מסתתרים לא רק פחדים גדולים, אלא גם רגשות נוספים המערבים בין השאר שנאה עצמית, רגשי נחיתות ועוד. אני כן מרגיש שדווקא אני כן רוצה לנסות בשלב זה לערוך פגישת היכרות עם מטפלת, כי אולי זה חלק מהבעיה שלי, ואני צריך ללמוד להתמודד עם זה. אני גם בטוח שעכשיו אני בשל לקבל יותר מאשר בסיבוב הקודם עם המטפל שהיה לי. אני מבין שגם אם אפגש עם מטפלת זה יהיה לא קל, אבל לפחות אדע שניסיתי ולמדתי מזה משהו. רציתי לשאול האם אני יכול ליצור איתך קשר טלפוני, על מנת שננסה לקבוע פגישה טיפולית אחת לפחות? אני גר באזור תל אביב. הקליניקה שלך בסביבה?

שלום אני בת 27 כמעט ,בהריון ראשון בשבוע 11 (הריון לא מתוכנן) מגיל מאוד צעיר אני סובלת מדיכאון לא פשוט שהגיע עד טיפול בנזעי חשמל (פעם אחרונה לפני 3 וחצי שנים) מתחילת ההריון היה לי תנודות במצב רוח ובשבועיים האחרונים המצב מחריף מיום ליום , יש לי המון מחשבות על הפלה למרות שאני לא באמת באמת רוצה את זה ומחשבות שאהיה אמא גרועה ושלא מגיע לתינוק הקטן הזה אמא כמוני , והאכילה שלי ממש התדרדרה כמעט ולא אוכלת , הרגשה של חוסר חיות ומין תחושה ש"אני מתה נפשית" אין כוחות לצאת מהמיטה אין חשק לכלום רוב הזמן עצובה מאוד ועצבנית ברמות קשות אם פונים אליי כמעט בכל נושא , ואני במקום שאני לא מרגישה שאני יכולה לשתף מישהו במה שעובר עלי ודיי צריכה להראות שהכל בסדר , זה מקשה עליי מאוד עולות לי מחשבות אובדניות כמה פעמים ביום , אני מרחיקה ממני את הבן זוג ולא מסוגלת להיות איתו במצבים אינטימיים מיניים עד כדי כך שנמנעת מלהפגש איתו. המצב הזה ממש מחריף מיום ליום מוצאת את עצמי בוכה המון ומיואשת מעצמי ומאחלת לי "להירקב במיטה" ומצד שני חושבת על התינוק ודואגת לשלומו ולא רוצה שיקרה לו משהו , אבל גם לא מצליחה לעזור לעצמי. מבוי סתום אין לי עם מי לדבר הלבד הזה לא תורם אבל אני לא מסוגלת להיות עם אנשים מפחדת שאני פוגעת בעובר עם המצב הזה ומרגישה שאין לי כוחות אפילו לבקש עזרה ואפילו מתביישת מאוד לבקש עזרה הרגשת כישלון והכל נראה "חשוך" וגם כשאני חושבת על טיפול כאילו עולות לי מחשבות שאין לי כוח לטיפול כי כל חיי הייתי בטיפולים וכלום לא עזר אז ללכת פעם בשבוע לשיחה אני דיי בטוחה שאני לא אגיע לשיחה ,הייתי אמורה לפני 3 שבועות לעשות העמסת סוכר וכל פעם קובעת תור ופשוט לא מגיעה כי לא מתעוררת בזמן, הרגשה של שנאה עצמית קשה שבגלל שאני סובלת מדיכאון רוב חיי התינוק שלי סובל גם ושנאה עצמית עד ייחולים לעצמי למוות שאני גורמת לעובר אולי לסבל מיואשת מהכל....מרגישה חסרת חיות ולא מצליחה לעזור לעצמי. מה עליי לעשות? איך אני פונה לעזרה? איזה עזרה אפשר לקבל כשהדיכאון משפיע על הכל כולל הכל בחיים שלי ואין לי כוחות כבר לצאת מהמיטה...

אני אוהב את אשתי מאוד אבל אנחנו חווים קושי ביחסי המין בנינו. ביחסי האישות - לאשתי יש צרכים שאני לא יודע כיצד לענות אליהם ואני זקוק להכוונה. אני לרוב משתדל להיות אוהב וקשוב ובדרך כלל גם מצליח. אשתי צריכה אותי לרוב יותר חזק, דומיננטי, מוביל ושולט - בכל המובנים - בדיבור מסוים, קול, שפת גוף וכו'. ברור לי שקודם כל אני בכלל צריך לומר תודה שאשתי יודעת לומר לי שהיא צריכה ממני גישה אחרת, אלא שזה לא מספיק ואין לי שום מושג איך לענות על הצורך שלה. כל הנושא מכביד ומעיק עלי וגורם לי תחושות חוסר בטחון, תסכול, כשלון, חוסר ערך ואפילו שנאה עצמית על שאני לא מסוגל לעשות טוב לאישה שאני הכי אוהב בעולם. התסכול רק גדל מבחינתי כשאני מקבל את הרושם שההתנהלות שאשתי מחפשת היא התנהלות גברית טיפוסית ורגילה ביותר - שאני לא מצליח להתחבר אליה בשום צורה. אשמח לדעת אם יש דרך לשנות את זה וללמוד איך להיות יותר דומיננטי במערכת היחסים. מודה מראש לכל עזרה.

שלום, ביתי בת ה 16 נמצאה לא אחת חותכת ורידים וכמו כן מצאתי מחברת שלה עם המון משפטי ״שנאה עצמית״, יש לציין שהיתה בעבר בטיפול אצל פסיכולוגית שטענה שאין סכנה ממשית, איך להתייחס? מה לעשות?