הזנחה עצמית

שלום, אני בת 26 עם עבר של חוסר תפקוד חוזר מילדות/נעורים. חשוב לציין שיש היסטוריה משפחתית של חוסר תפקוד ובעיות נפשיות )אבא עם ptsd ברמת תפקוד נמוכה ומשפחה שסובלים מדיכאון( אני סובלת מדיכאון קשה, חרדה, אנחדוניה, מחשבות אובדניות ללא סיכון מיידי ואני מוכרת בביטוח לאומי וזכאית לסל שיקום. יש לי פגיעה קלה בזיכרון לטווח קצר כתוצאה מהטיפול בחשמל אבל לא ברמה של בלבול קשה או חוסר התמצאות. הייתי במסגרות שונות במהלך החיים )אשפוז נוער שנמשך 8 חודשים, פנימיה פוסט אישפוזית, אשפוז יום, טיפול ect, dbt/נזעי חשמל( בשל חוסר תפקוד שכולל הזנחה עצמית בשל "חוסר כוחות". למשל אי יכולת לקום מהמיטה, לצחצח שיניים, להתקלח או לצאת מהבית. אני על תרופות וליווי פסיכולוגי+פסיכיאטרי מגיל 14 אך עדיין לא מצאתי טיפול או מסגרת שמתאימה לצרכים שלי ולתנודות התפקוד. אני כן חווה תקופות טובות שבהן הצלחתי להתנהל באופן כמעט עצמאי לחלוטין )לעבוד ואפילו לסיים צבא( אבל הן לא נמשכות יותר משנה ולאחריהם יש נפילה מאוד קשה בתפקוד. כרגע אני מחפשת מסגרת שתתאים לצרכים שלי מאחר ואמי מן הסתם כבר לא יכולה להמשיך לתמוך בי. ביקרתי בקהילה תומכת אך הבנתי שהם לא מעניקים מספיק תמיכה וליווי. הלכתי גם לראות הוסטל אחד וגם שם אני מבינה שאין סיוע ברמת התפקוד שאני זקוקה לו. האם קיימת מסגרת שמסוגלת לתת תמיכה או ליווי פיזי לאורך זמן ? אחרי הכל אשפוז הוא נחשב קצר טווח. חשבתי גם על כלב שירות לצורך הליווי הפיזי אבל אין ממש הכרה בארץ בנושא. אני מרגישה חסרת אונים ומפחדת שבלי סביבה תומכת אני אתמוטט שוב. רוב המקומות שבהם רמת התפקוד היא ממש ירודה מזהירים אותי שהם יותר מתאימים לאנשים עם בעיות שכליות ועם "מנת משכל יותר נמוכה". אני כן מעוניינת לנהל חיים עצמאיים אבל זקוקה למעטפת תמידית. אני שומעת מהרבה גורמים שאני אצטרך "להנמיך" את עצמי למקרים יותר קשים בגלל שאלו המסגרות היחידות שמסוגלות לענות על הצרכים שלי. אני לא רואה פתרון אחר. אשמח לשמוע את חוות דעתך בנושא ולשאול האם שמעת על מסגרת אחרת/שיטת טיפול או ליווי חדשה.

שלום ד"ר , מהו הטיפול הפסיכולוגי המתאים ביותר לטיפול בתסמינים שליליים של סכיזופרניה ביחד הם התפרצויות כעס ואימפולסיביות האם זה טיפול פסיכודינמי או טיפול התנהגותי קוגנטיבי , אני גם לוקח בחשבון מהו הטיפול שמביא לתוצאות חיוביות באופן מהיר יותר ולהטבה באופן המהיר ביותר ?

פעם הייתי לוקח במשך שנים דפלפט 1250 מ''ג ופאקסט 30 מ''ג לפני מספר חודשים הפסיכיאטר שלי המליץ להפסיק עם זה. שבוע שעבר הוא המליץ לחזור בהדרגה עקב דיכאון שהתחיל לי [בעקבות נטילת אנדרוקור]. התחלתי לקחת יומיים 10 מ''ג פאקסט, ועוד יומיים 20 מ''ג. היום אחרי 4 ימים ייתכן שאני מרגיש שיפור כלשהו, או שזה רק דמיונות ?

יתכן, אף שאת מלוא ההשפעה תקבל בהמשך.

אתה בטוח ? כי בזמנו זכור לי שאמרו לי שלא ייתכן השפעה מיידית.

ההשפעה מיידית שאתה מדבר עליה, שלא יתכן שתהיה מיד, זה שלא יהיה מצב רוח רע, כתוצאה מפעולת הכדור. השיפור שאתה מרגיש זה לא שאין מצב רוח רע ושאר תסמיני הדיכאון (כמו ייאוש,הרגשת חוסר אונים, אובדנות או פגיעה עצמית, הזנחה אישית ועוד ועוד), אלא שאתה יותר רגוע. הרוגע בא מיד, בכמה דקות עד שעות שלאחר נטילת התרופה, לפעמים אפילו על הכדור הראשון שנוטלים (אף שלפעמים זה כמה ימים אך לא הרבה זמן באופן כללי). הסיבה לכך, שהרוגע בא מיד, כי המוח ישר קולט את החומר הפעיל של התרופה ומושפע ממנו (משתנה על ידו). הסיבה לכך שהמצב רוח לא משתנה, כתוצאה מהשינוי במבנה המוח, אינו ידוע לרפואה (דבריי אלו לקוחים מהספר ״מהפכת המוח(תקשורת מחלות נפש וסמים)״ של פרופסור רמי רחמימוב (ספר די ישן אך טוב על מבנה המוח (״תקשורת״ בין התאים ושאר חלקי המוח) באופן כללי ובפרט אצל חולים במחלות נפש או אצל משתמשים בסמים). באופן כללי לוקח שבועיים, פלוס מינוס, להתחלת ההשפעה על מצב הרוח. כמו בכל תרופה, גם בפאקסט זה כמובן אינדיווידואלי. איני יודע נתונים מדוייקים על זמן ההשפעה על מצב הרוח ושאר תסמיני דיכאון, בודאי ישנם כאלו למומחים, אך מה שאני כן יודע שהרוגע בא מיד, והרוגע שאתה מקבל משדר לך באופן פסיכולוגי (אל תקרא לזה דמיונות אלא ״פסיכולוגי״.זה קצת יותר טוב מדמיון מוחלט) כאילו מצב הרוח משתפר, אך זה לא יותר מאשר השפעת פלצבו (מושג ידוע במחקרים). אוסיף כעין ״חצי-הסבר״ שלי (לא מופיע בספר הנ״ל) בדבר הסיבה שעל אף שהמוח משנה את המבנה כתוצאה מנטילה אחת של תרופה, בכל זאת המצב רוח לא משתפר מנטילה אחת (אף שכנ״ל ההסבר המלא אינו יודע לרפואה נכון לשעת כתיבת הספר הנ״ל) - כי מבנה מוח תקין אינו גורם יחיד למצב רוח תקין, כאילו נאמר שמבנה מוח תקין היא מילה נרדפת (=) למצב רוח תקין, אלא מצב רוח הוא דבר שאמנם נפגע ממבנה מוח לא תקין (זה שלפני נטילת התרופה), אך לא מחייב שיהיה תקין אם המוח תקין, אלא הוא מושפע מגורם נוסף, גורם שאינו ידוע לרפואה כרגע (כנ״ל). אותו גורם אינו משתנה מיד, אלא לוקח לו זמן להשתנות כתוצאה מהשידור של המוח התקין לשנות גם את אותו גורם. אסביר בשפה יותר ברורה מה הולך כשנוטלים תרופה ועוד פעם את אותה תרופה ועוד פעם ועוד פעם למשך כמה שבועות/חדשים וכו׳: לפני נטילת התרופה יש לאדם מוח, שנגרם בו, מאיזו סיבה שתהיה (הסיבות האפשריות רבות ולא אדבר על זה פה), פגם או שינוי לא רצוי שמשדר לגורם נוסף, שאיננו יודעים מהו, להתחיל להתקלקל, ועל ידי קלקול הגורם הנוסף נוצר מיידית בדרך ממילא דכאון (שהוא תוצאה מהגורם הנוסף ולא ממבנה המוח, אבל הגורם הנוסף התקלקל בגלל מבנה המוח המקולקל).אחרי שלוקחים התרופה לדכאון, התרופה מתפרקת מהר מאוד באמצעות ״מטחנות״ העיכול (ממש טחינה לכל דבר כמובן) שטוחנת כל מה שנכנס מהושט אליה, והחומר של התרופה מוזרם בדם למוח. אותו חומר שמגיע למוח, מאיזו סיבה שתהיה - מתקן את מבנה המוח, וגורם לו להיות בעל מבנה תקין. המבנה התקין משדר כמובן גם לגורם הנוסף הנ״ל להיות גם מתוקן, אבל בשונה ממבנה בשר המוח (גשמיות המוח, גוף המוח) שמשתנה מיד מהחומר של התרופה, הגורם הנוסף שהוא כנראה ״נפש המוח״ ו״רוחניות המוח״ (המושפע כנ״ל מגוף המוח והמבנה שלו) לא משתנה מיד אלא בהדרגה, כל פעם סופג עוד כמה טיפות של תקינות, עד שלאחר כמה שבועות , יש כבר מספיק תקינות בשביל שישתפר מצב הרוח, ולאחר כמה חודשים או שנים (אצל כל אחד כמה שלוקח לפי עוצמת הקלקול של מבנה המוח והגורם הנוסף) - שיפור מקסימלי של מצב הרוח ונגרריו, עד שהכל כבר תקין במוח ובגורם הנוסף וכבר אין צורך ליטול התרופה כי אין דכאון. יש אנשים שהשיפור נתקע בשלב מסויים ולא מצליח לספוג יותר תיקון, כי חלק מהקלקול במוח ובגורם הוא לא רק ״נקע״ אלא שבר גמור שאי אפשר לתקן, ורק הסימפטומים שכתוצאה מהשבר, הם ״נקע״ בלבד והם כן סופגים תיקון וממילא השתפרות במצב הרוח. זה נקרא טיפול סימפטומטי ולא שורשי. אבל זה רק השערה שלי. יתכן לשער גם סיבות נוספות ללמה הרוגע מיד ושיפור מצב הרוח לא, אבל אסתפק בזה..

תודה !

בכיף ובשמחה.מקווה שאתה כבר בשלב של השתפרות מצב הרוח 😉👍

אה בעצם אתה לוקח רק 5 ימים..

אכן, אבל המצב רוח שלי הכללי משתפר מכמה סיבות. בין השאר מההסבר המפורט שלך...

😉👍

תודה ד''ר .

מקווה שעכשיו את בטוב...המטפלת שלי בחופשה, בחו"ל, אני שמחה בשבילה שהיא יודעת לקחת חופשות כשכלם עובדים ומקנאה בה קצת כי אני לא יכולה לקחת חופש כשמתחשק לי, החופש שלי הוא מוכתב ואז כל עם ישראל בחופש כשאני גם...ועולה לי הרבה כסף בזמן הזה והמשכורת נמוכה יחסית...ואף אחד לא מבין, כלם אומרים איזה כייף לך, יש לך הרבה חופש, מה את מתלוננת?... אני מתגעגעת אליה, ואף פעם לא יצרתי איתה קשר בחופש ואני שמחה על כך שיש לי גבולות לפחות בזמן חופשות שלה שאני יודעת לעצור....הפעם אני ממש בסדר עם החופש שלה, מרגישה געגוע שונה..זה חדש ומלהיב אותי שאני מצליחה לשמור את הידיעה שהיא פה בשבילי גם אם לא נפגשות...ולהחזיק את החסר הזה. יש לי הרגשה שהטיפול זה כמו באוכל, אני יכולה לא לדבר איתה כשאני יודעת שהיא בחו"ל אבל אם היא בארץ אני כן, לפעמים מגזימה בהודעות, כך גם באוכל כשאני בדיאטה אני שומרת אבל כשנמאס מהדיאטה ואני מגיעה למשקל סביר אני עולה הכל בחזרה ודי מהר... :( מבחינת האוכל אני רוצה לספר שפעם ראשונה שאני ממש לא רוצה להעלות בחזרה, מעולם לא הצלחתי לשמור, איך שהייתי מגיעה למשקל סביר הייתי עולה הכל בחזרה, הפעם אני נלחמת בזה וקשה לי נורא!!!!!! אני נלחמת בלמלא את החסר במשהו אחר..כל כך קשה :( והמטפלת שלי כל כך רזה שכל פעם אני אומרת לה שהיא לא מבינה...היא רוצה להבין אך היא מעולם לא עשתה דיאטה בחייה (כך הודתה בפניי) והאוכל אצלי כל כך מתחבר עם הרגש....אני מנסה לנתק את האוכל עם הרגש ולא יודעת אם נכון לעשות את זה ואיך בכלל...תמיד הצלחתי לרדת אבל אלו היו מעין מבצעים...איך אוכל לשמור על המשקל ולא להרוס? לא לאכול עם הרגש אלא עם השכל? איך משתלטים על התנפלויות כאלה? רוצה להלחם בזה.....הלוואי שאצליח, טוב היא לא כאן אז העליתי הכל פה, מקווה שבסדר בינתיים לכתוב פה...

אני גם מתביישת ממנה.......היא רזה, מעולם לא עשתה דיאטה ואיך תבין?????? אוף.....יש לי לפעמים מעין מתקפות על אוכל כשרע לי...מרגישה פרה שמנה...חזירה כזו..זה מגעיל אותי ובטח אותה :(