שאלון חרדה חברתית

היי, שמי עדן ואני בן 23. לפני מספר חודשים עשיתי את מבחן ליבוביץ ויצא כי אני אכן סובל מחרדה חברתית. אני נוטה להסתגר בבית 24/7 ואני יוצא מהבית אולי פעם-פעמיים בשבוע. יצא לי הרבה לקרוא באינטרנט על ח"ח ועל התופעות ואיך זה בא לידי ביטוי. רוב הדברים שנאמרו אכן מאפיינים אותי. רציתי לשאול בנוגע למשהו שמאוד מטריד אותי ואני גם כן סובל ממנו במשך כבר שנתיים - אני סובל מעצירות. אני כן מצליח להגיע לגירוי כשאין אצלי אף אחד בבית ואני ממש לבד. כשאני בקרבת אנשים אז אין מצב שיהיה לי גירוי להיכנס לשירותים. רציתי לדעת האם יש קשר בין עצירות לבין בעיות עם החרדה החברתית? אני די בטוח שזה לא האוכל כי כבר התייעצתי עם רופאה ועשיתי בדיקות והכל יצא תקין. ואני באמת שכבר לא יודע מה לעשות עד שראיתי שיש אולי קשר בין ח"ח לעצירות. אגב, אף אחד לא יודע שאני סובל מח"ח, לאף אחד לא אמרתי, לא התייעצתי על זה עם אף אחד וגם לא אובחנתי בתור אחד שסובל מח"ח למרות שאני בטוח לאחר כל מה שקראתי וראיתי שאני כן סובל מזה. אני באמת אשמח לעזרה, אני ממש נואש. תודה,

לד"ר, אני נוטל ציפרלקס 10 מ"ג, רציתי לדעת איך אפשר לדעת שהתרופה נותנת את מלוא יכולתה לחרדה החברתית ומעבר לכך זה עבודה "שלי" מה ההרגשה שאמורה להיות ? אסביר יותר:נקח לדוגמא מישהו שמקבל את מלוא ההשפעה נוגדת החרדה החברתית מהציפרלקס, האם זה טבעי שהוא עדיין יתבייש במצבים חברתיים מסויימים או יהיה שקט ולא ידבר הרבה? כמובן מבלי לחוש פעימות לב סחרחורות או תסמיני חרדה גופניים. אם ה SSRI הוריד את תסתמיני החרדה ואת ההימנעויות ממצבים חרדתיים אך במצבים עצמים יש ביישנות והבן אדם שקט ולא מדבר הרבה האם זה אומר שה SSRI לא יכול לתת יותר מזה? כלומר האם ה SSRI יכול להוריד גם את שכבת הביישנות ? או שזה כבר משהו שצריך לעבוד עליו בגישה אחרת? בקיצור מה התוצאה האופטימלית שיש לצפות מה SSRI לחרדה חברתית ומעבר לכך זה "בידיים שלי" ? תודה רבה

אני ילדה בת 17, כרגע לומדת בכיתה י"א ולאחר קריאת הכתבה נדלקה אצלי נורה אדומה ופתחתי במחקר, בין השאר עשיתי את מבחן ליבוביץ'. בהתחלה קיבלתי תוצאה של 110, זה לא נראה לי הגיוני אז עשיתי אותו שוב והפעם ניסיתי להפחית את חומרת החרדה בתשובותיי והגעתי לתוצאה של 93. מאז ומתמיד הייתי ילדה ביישנית, ומאז שאני זוכרת את עצמי בכל פעם שהייתי צריכה לעמוד על במה, להקריא משהו בכיתה או אפילו שהמורה קוראת בשמי, הלב שלי דפק בקצב מטורף והרגליים שלי התחילו לרעוד. אני רוצה להיות חברותית אבל לא מצליחה. לא מצליחה לתקשר עם אנשים חדשים, בהתחלה חשבתי שזה נובע מחוסר נושאי שיחה אבל אז הבנתי שיש לי מה להגיד אבל אין לי את האומץ לפנות את הבן אדם. רו הפעמים אני נמנעת ממסיבות ומפגשים שכוללים אנשים שאיני מדברת איתם על בסיס קבוע (כלומר רק האנשים מהכיתה שלי), ואת רוב הזמן שלי אני מבזבזת על צפייה בסרטים וקריאת ספרים. האם ישלי חרדה חברתית, או שאני פשוט לא חברותית מספיק?? ואם יש לי חרדה חברתית, איך אני מספרת להורים? הם בטוחים שאני בריאה.

שלום , אני בחור בן 25 , סובל מבעיות וקשיים חברתיים מאז ומתמיד. פעם קראתי לזה פשוט ביישנות קיצונית , אבל נראה לי שזה יותר מזה. אפשר לומר שמאוד קשה לי בחברת אנשים - למרות הרצון להיפתח וליצור קשרים , אני לא ממש מצליח. ברוב הזמן אני מרגיש מאוד מאופק , מאוד עצור ומרוחק , לא מצליח להביא את עצמי למצב של פתיחות. אני מסוגל לפנות לפעמים לאנשים, אבל זה יהיה בעיקר בעניינים טכנים או רשמיים וגם כשפונים אליי אני אמנם מסוגל לענות אבל לא מצליח לשבור את הקרח. רק עם מעט מאוד אנשים אני מצליח איכשהו להפתח , וגם אז אני עדיין מופנם ולא באמת מצליח לדבר על הכל (למעשה אף פעם לא היה לי בחיים איזה שותף סוד/חבר נפש ששיתפתי אותו בהכל). כתוצאה מכך אין לי ממש חיי חברה. אין לי חברים , רק כמה מכרים . וגם בת זוג מעולם לא הייתה לי. זה מאוד מפריע לי ופוגע באיכות חיי. ראוי לציין שהייתי פעם בטיפול פסיכולוגי (במשך שנתיים) אבל זה לא ממש עזר לי. אולי רק לפרוק את מה שיושב לי בלב , אבל לא היה שיפור מעשי בפועל. קראתי על חרדה חברתית , והזדהתי עם הרבה דברים. אמנם אין לי התקפים פיזיים של חרדה , אבל הרבה פעמים אני מרגיש מאוד נבוך ומתוח בקרב אנשים. בנוסף יש לי גם פחד קהל מסויים. עשיתי את מבחן ליבוביץ וקיבלתי ציון גבולי. כמו כן קראתי גם על הפרעת אישיות נמנעת , וגם עם זה הזדהתי. באמת אני מוצא את עצמי חושש מאוד ממצבי דחייה , ורוב הזמן נמנע מלקחת סיכונים. גם תחושת הביישנות , והעכבות במצבים בינאישיים זה משהו שמאוד מאפיין אותי. כמו שציינתי בהתחלה , הבעיה הזאת מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. גם בתור ילד הייתי מאוד שקט באופן חריג(והעירו לי על כך הרבה) ככה שזה לא התחיל מנקודה מסויימת בחיי . לפי מה שאני מתאר , זה נשמע כמו אישיות נמנעת או חרדה חברתית? ובכלל , איך יודעים להבדיל בין שתי ההפרעות שנשמעות מאוד דומות? ואם אפשר לקבל פרטים על סוג טיפול שיכול להתאים לי , אני מאוד אודה לך.