נטייה לאלימות

שלום רב. לאבא שלי יש דמנציה קשה עם אלימות מדי פעם אני כרגע גרה עם ההורים פניתי לרופאת משפחה כדי לנסות לעזור להורים שלי ואני היחידה שעוזרת להם ותומכת בהם עם כל הכאב פניתי לרופאת משפחה דיברתי איתה חוץ מלתת כדור לאבא שלי היא לא עושה כלום לא מפנה לא עושה שום דבר יש לי שתי אחים נשואים שלא באים בכלל רק מדברים בטלפון לא נראה שהם תומכים מיש שתומך במשפחה זה אני היחידה אני עוצרת את אבא שלי מהאלימות אני זאת שתומכת בו לאימא קשה אני היחידה שצריכה לעזור להם אני ממש לא מבינה לא את משרד הבריאות לא קופות החולים לא את הרופאים מה זה שהרופאה תביא לו כדור וגמרנו? למה היא לא מפנה את אימא שלי לעזרה שקשה לה מאוד למה היא לא עושה שום דבר? גם שני האחים שלי נכון הם נשואים עם ילדים אבל יש להם הורים פעם אחת הם לא באו לפה הם רק מדברות עם אימא שלי בטלפון פשוט בושה וחרפה ושאמרתי לאימא שלי שאני רוצה לפנות למשרד הרווחה היא ממש לא מסכימה היא אמרה לי לא לפנות לשום מקום אני היחידה שתומכת בהם עוזרת להם באהבה באמת באהבה אבל בושה שרופאת משפחה נותנת כדור ולא עוזרת בשום דבר אחר זה מרגיז אותי אמרו לי לא לקחת הכל על עצמי למה? למה שאני לא יעזור להורים שלי? אני רוצה להגיד שזה פשוט בושה במיוחד מצד הרופאה הזאת שלא עושה שום דבר כתבתי כי זה פשוט מעצבן אותי שבן אדם שחולה בדמנציה שאימא בת 75 צריכה להתמודד לבד עם אבא בן 88 בקיצור אני היחידה שעוזרת להם ובאהבה רק מרגיז אותי קודם כל הניהול של הרופאה שלא עושה שום דבר חוץ מלתת כדור לאבא שלי. יום נפלא

שלום רב.. גיליתי שיש לי שערה הפוכה בעצם הזנב!!! אני מפקד בצהל ובעתיד הקרוב אני צריך להתקדם ולקבל תפקיד חדש תפקיד חשוב שאני מעוניין בו מאוד רצית לקבל את עצתך עם לעשות את הניתוח או לא אין לי זיהום או הפרשות רק נפיחות באזור רציתי לדעת מה אתה ממליץ לי לעשות ולדעת אחרי כמה זמן אני יוכל לחזור לתיפקוד בצבא

הי לכולם .. אודי שמחה שחזרת מקווה שנהנית ..אישית החופש כאן הפעם עשה לי ממש טוב . מהמרחק יכולתי יותר לראות מעבר לכאב. להבין יותר את כל הצדדים של כולן . מבחינתי זה עניין של כבוד הדדי . אנחנו קבוצה וקבוצה מורכבת לא פשוטה כואבת מלאה בבאגים ושיחזורים. כשכל טריגר יכול להפעיל טריגר אצל אחרת . אני חושבת שמכוון ואנחנו שונות הפגיעה שונה החוזקות של כל אחת מאיתנו שונות ...גם הטיפול בנו שונה. כך שמה שנכון למטופל אחד לא בהכרח נכון למטופל השני .יתרה מכך לעיתים אנחנו פשוט עדין לא שם ...זה לא אומר שאם אנחנו מתנגדים למילים של האחד זה מבטל אותם,זה אומר שזה לא נכון לנו באותו הזמן . עכשיו בקשר אלי למקום כאן ולפיצוץ הזה שהשאיר אותי מפורקת. ניסיתי להסביר את עצמי רק שהייתי במקום מעורבב עם שיחזור מה שהביא למצב קרבני (תוקפני או נמחק ) עכשיו במרחק אני אנסה להסביר ...מה שחשתי כאן לאורך כל הזמן הזה ,זה חוסר כבוד לכאב שלי.. גם אני אשמה נתתי לזה יד והייתי שותפה למילים "מקיאה "וכאלה ... אז לא אני לא בגלישה פסיכוטית אני לא כותבת תחת חומרים ממממכרים ואני בטח לא בשגעון . אני כותבת את הכאב הרב שיש בתוכי. הכאב שעולה, בגלל היותו ממודר ממני עולה בצורה מאוד גולמית .יחד עם זאת בגלל היותו באינטרנט יש בו מבחינתי יתרון כי יש כן בלימה ומעצור מהסיכוי שיזהו אותי ..וכך יוצא שזה רק טיפה מהכאב ואני מסוגלת להתחבר אליו ולהביא אותו לטיפול לעבודה משותפת . כשהיה הפיצוץ ההוא שירה שאלת מה הצורך של כל אחד מהפורום זה הצורך שלי .. האמת וזה ישמע לכן אולי מוזר לא אמיתי אבל אני גם לא מצפה לתגובות כבר מזמן שלא ....הצורך הוא פשוט להניח את זה ואז כשאני קוראת את זה אני יכולה להתחבר לזה . אז למה לא לעצמי כי יש צורך בזר השלישי שמחבר בניינו יש לי צורך בעד הזה שיראה ...ובאינטרנט גם כשאין תגובה יש עד ...בנוסף המקום זמין תמיד ואני יכולה לכתוב בשעות שלכל גורם תמיכה אחר אני לא אכתוב ועכשיו לקונפליקט הכואב ....קראתי, ראיתי מה הכתיבה שלי גורמת לאחר ,צר לי על כך באמת ואני גם הכי מבינה בעולם . נראה לי וזה בגדר רעיון אשמח להקשיב להיבטים /רעיונות אחרים . כדי שאני לא אמחוק את עצמי (כן יש לי מקומות אחרים לכתוב בהם אבל זה מוחק אותי מכאן ) וגם לא אכאיב לשני. אני מוכנה לקחת באחריותי לסמן את ההודעות האלו שניכתבות מתוך הצפה ריגשית בטריגר ... גם על השני מוטלת האחריות אם לקרוא הודעה כזו או לא ... אנחנו אנשים מבוגרים ויש לנו גם את האחריות לשמור על עצמיינו . אני יודעת שזה לא אידאלי אבל זה נראה לי אמצע הוגן ושומר ומכבד אותי ואת השני .. סוריקטה את מכולם חשובה לי דעתך ...אבין גם אם לא תגיבי . תודה אודי על המקום הזה שמאפשר כל כך הרבה צמיחה ותהליכים

אביב יקרה אני מבינה את הצורך שיראו ... טוב שאת לא מוותרת על עצמך ועל הצורך להביא את הכאב..... אני רואה את הכאב שלך ינשופים

אביב אהובה אני לא רואה בשום מקום בין כל מה שכתבת עד היום דברים שהיו עשויים לפגוע במישהי/ו..באופן מכוון לפגיעה נכון שהיו ויכוחים כאן בין לבין אבל עדיין לדעתי הצנועה הם חלק בלתי נפרד מהמהות של המקום... לא תמיד אפשר להיות נופת צופים ולא להגיב לדברים גם אם הם קשים....לחלק מהקוראים .. אצלי למשל יש דברים שאני קוראת ...לא מבינה בכלל..ולא יודעת אייך להגיב ומה לענות...אז נשארת בשוליים עד ש... מבינה את הכאב שלך ..אבל לא מבינה על הענין הקורבני שכתבת משום מה זה אף פעם לא הובן על ידי.. כאן בשבילך אהובה

אביב אהובה, שמחה שאת כאן! מבינה את הצורך להשמיע גם אם העד וירטואלי (ואולי בזכות זה). שנים של סודות והסתרות וחיפוש של מקום שיוכל לקבל את כל המילים האלה. שלך, שירה

ינשוף אהובה נכון אני לא מוותרת על עצמי לא עוד , זה תהליך .... ההתחלה שלו הייתה בלא לוותר על עצמי בטיפול , לא לוותר לקולות שרוצים ההפך ולוותר .... ומשם גם כאן בעזרתו של אודי למדתי להביא את הכאב להביא אותי ולא לוותר עלי .. שמחה שאת רואה את החשיבות של לא לוותר לתת מקום לכאב שלך .... אתך

אני יודעת שקשה לך להבין על מה אני מדברת .. אסביר , אנחנו קבוצה לפעמים כשהאחד כותב על עצמו ובדרכו ...האיך ,והמילים שהוא כותב כואבות מאוד לשני מטרגרות אותו ...לעיתים אפילו גרוע יותר יש משהו מדבק בכתיבה דיסוציאטיבית שמעודד פרוק אצל האחר , יש משהו מדבק בהרס עצמי ....זה כואב אבל זה נכון .... כשאני כותבת כאן כאב זה מטרגר אחרות אז פשוט חיפשתי דרך שאני לא יוותר על עצמי אבל גם לא ימחוק בתחושה את האחר ....גם אם לא בכוונה ..... זה קונפליקט כואב אבל מאמינה שאם רצון טוב וקצת הבנה ותקשורת בעיקר תקשורת אפשר לגשר על כל קונפליקט ... תודה שאת כאן חיבוק

אמיצה שאת כמה יכולות כמה רגישות לאחר בבקשה קחי את הרגישות הזאת מולך אם לא ברגש בהגיון בהבנה ..... המון הגיון הביאו אותי כדי להשאר כאן ...כי אם זה היה נשאר ברגש הפגוע , המחוק , הזה שלא רואים אותו שלא רוצים אותו שהוא לבד ...בחיים כנראה לא הייתי כותבת כאן אות ושירה תאמיני לי שכל אות גם עכשיו כדי לכתוב אותה אני צריכה להוריד מהיד והלב משקולות כבדות שמנסות לעצור ...שאומרות לי למה לך ? בשביל מה ? שירה אהובה כל כך מזכיר לך משהו ???????? בבקשה אל תוותרי עלייך

שלום לכולם. שנים שלא הייתי כאן, קפצתי וראיתי.... שינויים. והם נראים לי לטובה, כי מה שהיה אולי היה טוב לכמה, אבל לאחרים זה לא היה טוב, אז נמתין ונראה.

היי... כן... נכון. חבל שזו ההרגשה, שתופסים מקום לאחרים ואין מקום לכלם.את תמיד יכולה לכתוב גם אם יש קבועות... יש לי הרגשה שאודי בעד שינוי שכזה. סבבה. ...חבל. ביי. מ.

לא הפריע לי חוסר מנהיגות, או חוסר מוחצנות, אולי כי אני לא סובלת חסכים וחסרים בדברים אלו, היו דברים אחרים שהפריעו לי בפורום, ואולי אפשר לקחת מקום שכזה עם מנחה כל כך מוצלח, למקומות אחרים,

היי אודי, מקווה ששלומך בטוב, והתקדמת בשנים? (לא זוכרת כמה זמן) שלא הייתי כאן. איזה צורה של פורום היה עושה לי טוב להיכנס ולכתוב ולמצא בו מעת לעת מפלט מכל השאון הפנימי והחיצוני? אז לפני שאומר מה יעשה לי טוב, אומר לך כמה דברים שעשו לי לא טוב להיות כאן. בגדול - 1. סתימת פיות = עדריות, פןליטקל קורקט על פי החלטה של כותבות מסוימות, סוג של אלימות מילולית ממש אם אתה לא בדיוק מנסה לרַצות טעמן של כותבות. 2. הפיכת המקום למרכז לדיונים על מטפלים - היינו, כאילו והטיפול הוא העיקר והבעיה היא המשנית, כאשר הטיפול הופך להיות חדר כושר והיחסים והקשרים עם המטפל מאפילים על הבעיות הפסיכולוגיות שמלכתחילה שלחו אותנו לטיפול. ואז זה לא פורום פסיכולוגיה, אלא פורום על החוויות שלכם ועל קשרים שלך עם מטפלים. 3. תת רמה של חלק מהכותבות. ולפני שסוקלים אותי אסביר - כאשר בן אדם מדבר על קושי מסוים, על בעיה, על רגש שלילי או חיובי או כל דבר מהסוג הזה, כל כתיבה היא לגיטימית, אין כאן בכלל עניין של רמה, אלא של מראָה, והכל בסדר. כל תיאור הוא במקום. אבל כאשר הפורום הופך למקום שיש מי שרוצה למצא בו במה לעניינים שכלל לא שייכים לנושא או לאמור לנ"ל, ולהציף את המקום בזה, או במחשבה שכמות יוצרת איכות, באיזה שהוא מקום משקל הכמות הזו מוריד את הפורום למטה. 4. תאורים של 'אבחונים' פסיכיאטרים מסוימים עם הגדרות ברורות מאד, אשר חלק מהכותבים מחליטים לנכס לעצמם, כאשר כל הכתיבה שלהם זועקת את ההפך, ואף אחד כמובן לא יעיז להתעמת אתם על האמור, כי הרי כל מה שנדרש ממך זה להנהן, ולחזק, ולתת מילים של ווישי וושי, היו עוד כמה דברים, אבל על 'התפתח' אני חושבת שאסתפק בזה.